ה"ג אלו הם הקרובים אביו ואחיו ואחי אביו כו'. ועיין זה בפרק זה בורר בבבלי ובירוש':

מה נגעים ביום. דכתיב ביום הראות בו כו':

ה"ג בפ' בא סימן אף דינים ביום ומה ריבים פרט לקרוב אף נגעים פרט לקרוב. ומה שקרוב פסול לדין יליף ליה בבבלי ובירושלמי פ' זה בורר מלא יומתו אבות על בנים:

אל תהי מלגלג גרסינן. פירוש מיקל ומזלזל:

שאת מזעזע גרסינן:

שהוא. מפני שהוא כו':

הטינא. טיט וירקב את התבואה:

ולמה היא עושה גרסינן:

כזבח אין כתיב גרסינן:

אלא מזבח. יותר מן הזבח:

קריבין. ההקרבה שלהן:

בין בעוה"ז בין בעוה"ב. שבעולם הזה הגמול והעונש לפי הדין ורב חסד מטה כלפי חסד:

ה"ג הקב"ה לנתן לך וכו':

ה"ג ואהיה מתהלך מאהל:

לקלל. לזלזל בכבודו ולביישו כד"א והוא קללני קללה נמרצת או יש לפרש קללה ממש. שאמרו מי יתן מותך כדלקמן:

תדע לך מה וכו'. ממה שאמר דוד תדע שכך היו אומרים:

מבקשים כו'. מסבבים פני הדברים כאלו אומרים מי יתן מותך שהרי אתה לא תבנה והוא אמר שמחתי וגו' כלומר גם אני רצוני בכך שאמות מהרה כדי שיבנה בית המקדש והקב"ה אמר אין אני מחסר כו':

רמיות. שהעניים יסמכו על זה ויגזלו ויחמסו ואם יתחייבו בב"ד המלך יפרע בשבילם:

בידו. ביד שמאל וכן הוא בויקרא פרשה ד' ובמדרש קהלת סוף פסוק מקום המשפט:

השוטר כשופט. שהשופט יוכיח את עצמו ויתן לבו לכלכל מעשיו ולגדור פרצותיו וזה יעמוד לו במקום מקל ורצועה וכדמפרש ואזיל שנא יהא המכה השופט צריך ללקות להיות לוקה על מעשיו:

שש מעלות כו'. עיין בבמדבר רבה פי"ב ובמדרש אסתר בפסוק כשבת המלך ובמדרש חזית בפסוק יפה את כתרצה:

סדר הדין. עי' בירושלמי פ' זה בורר ובמדרש קהלת בפסוק אי לך ארץ:

האנטדיקון גרסי'. פי' הערוך בעלי דינין:

יהא אומר. יהא דיין אומר לעשיר לבוש כו':

שאין הדין עמו כו'. ולא תכירו פנים פירושו אל תראה לו שאתה מכיר ויודע שיצא חייב בדינו:

לאמיתו צדקהו גרסינן. פי' שיפסוק הדין בלי דרישה וחקירה:

ה"ג אדם חנף וגו' רבנן אמרי כו'. ופי' זה שהמליכו עליהם מלכים שאינם הגונים שמשעבדים בהם היה מפני המוקש והחטא שעזבו את ה':

פרוסטי'. הבטחתו ושררתו שמקוה לקבל ממנו. חכמות שרותיה תעננה תרגום יונתן חכמות פריסטיותה:

[למה לא בנו גרסינן]:

דילטורין. הולכי רכיל:

[שלא היה ביניהם גרסינן:

בבוא דואג גרסינן]:

דואג שאמרו. עי' זה לעיל ריש פ' חקת:

מסיח. מדבר כבני אדם:

ה"ג כאדם היורד מעל הסולם ופניו לאחוריו. ועיין לעיל סדר נשא פי"ב ובמדרש חזית בפסוק צאינה וראינה ובירושלמי במסכת ראש השנה גרס כהדין דסליק בסולמא הפוך:

מיכאל כולו שלג ונבריאל כולו אש. כן נ"ל להגיה לפי מה שנמצא מזה בפי המקובלים והכי גרסינן גם כן לעיל בפרשת נשא בשם ר' יצחק וכן תרגם המתרגם בפסוק המשל ופחד עמו אמנם נוכל לומר גם כן שסברת הספר פה שמיכאל משמאל דין אש וגבריאל מימין חסד שלג וכן הוא בב"ר פי"ב ונקרא גבריאל ע"ש כובש מדת הדין בחזקה ולפיכך נקראת מדת חסד אל בפי המקובלים כד"א ולבקש מאל אכלם והקב"ה מכלכל חיים בחסד וזהו ע"ש שכובשת מדת דין בחזקה ובכח כי אל לשון חוזק כד"א ואת אילי הארץ לקח וכן פירש"י ז"ל ריש פ' ואתחנן על ידך החזקה וכן מצינו בספר הזוהר פ' בהעלותך ופ' במדבר שמיכאל ממזרח ואוריאל מדרום וכן כתב הציוני וזהו הפוך הסדר המורגל בפ' המקובלים ז"ל ורבינו בחיי כתב בפ' במדבר והכי איתא ג"כ לעיל בפ' במדבר רבה שגבריאל מלפנים למזרח ואוריאל משמאל לצפון ומעתה נוכל לומר ג"כ שסברת הספר פה לומר שגבריאל לפנים ולפיכך לבושו חסד שלג כי לעולם הפנים מראה פנים מאירות ונוטה כלפי חסד שלזה קראו המקובלים ז"ל כתר עליון שהוא רחמים גמורים בלי תערובת דין כלל אל עליון כי החסד נקרא אל וכתר עליון שהוא רחמים גמורים קראוהו אל עליון וה' ית' יורנו תמים דרכו:

מזיקים זה את זה גרסינן. ולעיל בפ' נשא דייק מדכתיב עמו וכן במדרש חזית:

אכנו בדבר. קרי ביה בדבר פירוש בדבור:

אני מוריש. לשון ירושה דרשו:

[ככף מאזנים גרסינן]:

ה"ג א"ל הדבר מוכרע נראה כו'. ומשה אמר כן להקב"ה:

יישר כו'. ודריש אשר כמו יישר וכן בכל מקום אשרי פי' מאושר ומוחזק כד"א אשרו חמוץ:

[כי תקרב וגו' גרסינן]:

דאטגמא. פירש הערוך פתשגן כתב:

[ה"ג ילך לו ומי שמבקש לעשות שלום יעשה ומי כו':

מכעיסין אותו גרסי']:

ודורש כו'. עיין בויקרא רבה פרשה ט':

ליצן. רשע לץ יהיר:

מתפסק. עשה עצמו חולה כמו שמצינו בדברי חז"ל שקראו לחולה קצירא כדאמרינן כד קציר ורמי בערסיה. מאן קצירי ומריעי. ונפסק ונקצר חדא מילתא היא: