המול ימול. דריש ביה המול כבר שנולד כך יהא נימול:

ה"ג כספך ד"א המול ימול אל תהי. ועיין לעיל סדר לך לך פ' מ"ו:

דכתיב המול וכו'. דריש ביה המל יהא נימול:

נתמלא רחמים. עי' בפי' הרמב"ן ז"ל:

בתום. בתמיה ובשוה:

היאך היה. בתמיה:

חמורה שבחמורות. עי' בירושלמי דמסכת פיאה:

לרשיותך. לימי זקנותך שאז אדם נעשה רש ותש כח:

לא היה צ"ל כן. כלומר לא היה צריך להכתוב להקפיד על הצלת האם:

כדי. ראויה היא שתנצל:

שבשבילה היא נצלת:

שהוא מכפר עליו גרסינן. ופי' על עצמו:

שקושט. לשון יריית חץ וכ"ה לעיל בסדר נשא פ' י"ב ובמדרש תהלים:

מצילך מאותן. מאותן מזיקים ועי' לעיל בפ' נשא היאך יליף ליה:

השאילני קרדומך כו'. עי' כ"ז באורך בפ' מצורע וסדר נשא פ' ז':

שאינו בן אומתך. מישראל ואעפ"כ נקרא אחיך שנאמר לא תתעב אדומי כי אחיך הוא:

סימן. אות וראיה:

ללקות. בצרעת כדדרשינן זאת תהיה תורתה מצורע המוציא שם רע ועיין לעיל בפרשת מצורע:

והוא עומד אצלך וכותב כל גרסינן:

לעכינא. לנחש:

הדרבון. פירוש הערוך שומר ישב לו שם לשומרה:

החבר. מחבר נחשים:

אף הוא היה כו'. לשון תימה:

אמר משה ותדבר כו'. כלומר זה אינו רחוק בעיני שמרים מדברת שהנשים דברניות הן שמא תעלה על דעתי שאהרן ידבר:

צוותניות. דוחקות עצמן לשמוע כל דבר סתר:

מהרי. מכלל שהיתה מתעצלת:

ופטטות. דברניות:

איסטסיניות. רוחם ודעתם קצרה ואינם יכולים לסבול דבר גדול או קטן שכנגד רצונם או מכעיס אותם והוא לשון הסרה וסטיא ובפ' קמא דמכות שנינו ר' יודא אומר איסטסית היא זו ופירש"י ורב אלפס ז"ל סרה וסטיא וכן הביאו הערוך ועיין שם ומקצת ספרים גורסים איסטטית היא זו והיא היא וה"ג לעיל בסדר לך לך פ' מ"ה איסטטניות:

ויבן. דרש בו לשון הבנה מדלא כתיב ויבנה כלומר היה מתבונן מהיכן כו':

פרדניתא. יוצאנית הנפרדת תמיד מחוץ לביתה:

[ה"ג כולהון הן בכשרות:

סנקליטור. בעלי עצה וע"ד כן פי' הערוך:

לערב אוננא. מערבת ומבלבלת מתנות ומצות המלך:

למטלון. לבית הסוהר. [ה"ג אמר הקב"ה תיטרד למטלון ]:

כבר עשית וכו'. דרש רפא כמו רופא כלומר יש לה רופא וכדמפרש לקמן:

מלכיא. פי' הערוך סם ופי' שבא לפניו חולה והיה צריך לראות ולבדוק איזה סם לרפואתו:

מה לך צווח. מה אירע לך שאתה צווח:

[ה"ג שנאמר רומה על השמים]: