שהשחיר. אחשורוש דרש מלשון שחרות:

שהכחיש. לשון כחיש ידוע ודריש אחשורוש נוטריקון כחש ראש:

שהשקה וכו'. ג"ז בלשון נוטריקון אחשורוש השקה רוש וכן כולם וק"ל:

ביצתן. שרשן:

זה ביטל וכו'. אחשורוש:

וזה. נבוכדנצר:

הכי גרסינן נכנסו כל סנקליטין שלו כו'. ופירושו שרים בעלי עצתו:

קנסין. לא מצאתי פירושו ולפי הענין הוא ספר זכרונות שנעתקו בתוכו כל הכתבים שנכתב למלך:

ושבי יהודאי וגו'. מסיפיה דקרא קדייק ומטעם כורש ודריוש וארתחששתא ואמרו לקמן ארתחששתא זה אחשורוש:

כוללו עם הנביאים גרסי':

הכי גרסינן הוא חמשה וכו':

רבנן דתמן. רבנן של ארץ ישראל:

הכי גרסינן שמדת רחמיו לעולם:

מרתיח. לבן של ישראל ומתיש כחן:

לא היה בועל נדות. בתמיה ולכן כתיב הוא שהיה בהוייתו מתחלה ועד סופו או יש לומר שעכשיו דרשו לשבח שהוא נעשה בריה חדשה שלא היה בועל נדות לפי שאסתר שמרה דיני נדות כדאיתא בתרגום דמגילת אסתר ואחרות לא היה בועל דכתיב ויאהב המלך את אסתר וגו':

ועדיין לא מלך. לשעבר עד עכשיו לא ירש מלכותו כדלקמן:

דורכיאות. פי' שלוחים הולכי דרך כמו ולא דרכאי דפ' אע"פ [דף ס':] כמו שנקראו אורחים ע"ש הולכי אורח:

מאתים שנים ול'. וא"כ חסרים כ' שהרי רנ"ב מדינות יש והשאר כו':

אנן בעיין עשרים. שאין חסרים רק כ':

והיה נוטל ממנה שנים. אנשים ועשה אותן מלכים עליהם והם היו ערבים תתת ידו שלא ימרדו עליו:

רבי ברכיה ורבנן. אין פירושו לשון פלוגתא אלא הביא דבריהם שמתוכן נמצאים למדים שרגילות הוא ליקח בני אדם לערבון בעד אחרים ואינהו קאי על פסוק הביא בכליותי וגו' כדפליגי ביה נמי רב ושמואל ועיין באיכה רבה:

רבי ברכיה אמר בני אכפייה וכו'. ורבנן מפרש טעם שמותיהם אכפייה שהיו כפופים תחת יד נבוכדנצר והיו משוברים ומרוצצים בארכוף בקשורים ונחשתים ובני אמוריים שהיו ערבין בידו תמורות אבותיהם כד"א ואת בני התערובות שפי' רש"י ורבינו אברהם בן עזרא ורד"ק בני השרים שהיו בידו לערבון שלא ימרדו אבותם במלך וכן כאן היה נוטל מאפרכיא הקשה שנים לערבון ועיין בערוך ערך אמר האחרון:

ה"ג כורש שלט בכולן הדא הוא דכתיב כל הממלכות נתן לי ה' דריוש שלט בכולן הה"ד באדין גו':

פתייה אמין שיתין גרסינן ופסוק הוא בעזרא:

אמין שתין. ובית ראשון היה גבוה ק' אמה כדאיתא במס' מדות:

פתייה אמין שתין גרסי':

ויימר. ויאמר ק' וכ"ו שהוא חציין של רנ"ב מדינות שהם בכל העולם:

ה"ג משלי שהוסיף כו':

שאין לכל בריה כו'. אין לשום אדם חוב ופתחון פה עליו לאמר לא שילם לי את זאת:

שכשאבקר כו'. כשאחפש מעשיהם הרעים הכתובים בפנקס והוא לשון מורגל נתבקר פנקס של פלוני:

ולא תמצא וכו'. הא אם תמצא לא אדרכם שאינו מקפח שכר כל בריה. ה"ג וכי מי מעכב:

תהא ידך מצויה כו'. תמצא נוטריקון תהא ידך מצויה:

מדת הדין. ידך לעולם היא השמאל והיא מדת הדין וסימן שמאל דוחה:

מיעוט זכיותיהן. ימינך תמצא קדריש שהימין מהפך בזכות וסימן הימין מקרב:

ה"ג החיצונות הפנימיות נכבשות מאיליהן:

כאפי קבאי. כפני הקב:

לערערה יתהון. להעיר ולהקין אותם שלא ישנו:

אפרכיה. ממשלה שיש בתוכה עיירות הרבה כדלקמן סוף פסוק בימים ההם וכן פי' רש"י סוף פ"ק דמכות:

בימים ההם:

מדרין פתקין. זורקין צרורות כד"א שקל קלא פתק ביה או פי' כותבי גזירות כמו פתקה של חוה פתקה של ירושלים ור"ל הטיחו דברים כלפי מעלה:

מרזיחין. מרחצאות ומשתה ושמחה וכן פירש"י בעמוס ו' מרזח סרוחים ועיין בויק"ר פרשה ה':

ה"ג רבי חלבו אמר אללא ווי היו וכו'. ודריש בימים נוטריקון ביי ימים בייא הוא אוי:

הה. ההם דריש הה הם:

נהיה. ההם דריש כמו נהיה וכולה לשון יליל וקינה:

אלא כשבת גרסי':

מלכתו כתיב. פי' קרי ביה מלאכתו וכדלקמן:

קוזמיקרטור. מושל בכל העולם:

ה"ג וכי איזה כסא היה. פירוש שאמרו שבקש לישב כל כסא שלמה:

והכתיב ולאחאב כו'. עיקר מקומו הוא במדרש קהלת בפסוק אם יוליד איש מאה שאמר שם זה אחאב שהוליד מאה בנים א"ר אחא והכתיב ולאחאב גו' והכא נקט ליה בתי השן אגב כסא שן:

ה"ג א"ר הושעיא רבה כשם שהיו לו ע' בנים כו' ודייק מדאמר בשומרון משמע מלבד אותן שהיו לו ביזרעאל דאל"כ בשומרון למה לי:

ה"ג והכיתי בית החורף:

ארבעה. בית החורף ובית הקין הרי תרתי ובתי השן תרתי הרי ארבע:

ה"ג במדרש קהלת ורבנן אמרו ששה שנא' כו':

בתים. הרי שנים מלבד אותן ד' שחשב רבי יהודה הרי ששה:

וכן הוא אומר וכו'. כלומר כמו שדרשו גבי בתי השן כן דרש רבי יאשיהו כסא שן:

כטירכי. מצאתי פירושו כדמותו ודייק מדכתיב גדול:

ולא ז' הם. בתמיה:

ה"ג הן דמלכא שארי ופירושו היכן שהמלך שורה ויושב ר"ל הקב"ה:

טיטיון. פירושו הבנתי בערוך מעלה העליונה נסתרת בישיבת המלך טיטיון פי' מסותרת אבל בסדר נשא פרשה י"ב ובמדרש חזית בפרשת יפה את כתרצה גרס טימיקון ופי' בערוך מכובד או כסא המלך ואינו מן המנין:

תבל. כלומר אע"ג דכתיב תבל והרי הם ז' תבל אינו מן המנין כמו שהרקיע העליון אינו מן המנין מפני שהוא משכן המלך ב"ה כן תבל שהיא הארן העליונה שבכל הארצות ועליה שוכן האדם שהוא המלך והחשוב על כל הבריות כדאיתא בספר הזוהר פרשת ויקרא לפיכך כתיב והוא ישפוט תבל:

מצווה גרסי' בשור"ק תחת הצד"י:

הכרוז מכריז. פשוטה כמשמעו כי הכסא מלאכת השמים היה ובכל בו מצאתי כי הכתובים הללו היו נרשמים בידי האריות שסביב הכסא וזהו ענין הכרוז:

מזה ומזה גרסי':

בשקיקות. לשון חשק כד"א פקדת הארץ ותשוקקה כלומר בדברים של טעם וחזקה שיש עמה טענה או פירוש כמו ארי נוהם ודוב שוקק:

בכתובת בתו. שלמה נשא בת פרעה:

ה"ג עשה משלו בדמים. כלומר בדמותו וצלמו:

קדירתא דדרגיש. על ראש המטה תרגום יהונתן דרגישא ואותן מטות היו להם בראשם עגול כמין קדירה וכן עשה שלמה בכסאו:

ומושל בגוים. משמע שלא יהיה להם מלכות אלא ממשלה בעלמא ולא מלכות:

ותימר כו'. והרי נאמר כשבת על כסא מלכותו הרי שיש להם מלכות:

בשנת שלש:

למלאכת הכסא. למלכו קרי ביה למלאכה:

מלאכת ביהמ"ק. דריש למלכו למלאכה כלומר לביטול מלאכה ע"ד לדשנו:

קנדלה פטים. שמא לא נתת בקנדלא פי' בתוך הנר שמן מבושם ומפוטם:

מה אילו וכו'. מה הם האורחים מחשבין ומקפידין עליו ומה להם בכך אם יש בתוכה שמן מבושם או לא:

פקטים. עכור משמרין כן פי' בערוך ממה שכתוב בפנים פי' שמן עכור צ"ל על פקטים והסופר טעה וכתבו על פטים:

ויקלקלו וכו'. שמעלה עשן וריח רע ואין אורו מבהיק:

לכל שריו וכו'. שוה לכולם לשרים ולעבדים שלא היה שם דבר הנמאס וקן על האדם:

מעשרה מדות וכו'. כלומר פרס ומדי הם מאותן שנשלו ט' חלקים שבעולם וכדלקמן וי"ל שדרש פרס מלשון חלוקה ומדי נוטריקון מדה וכדאמר לקמן מ' חלקים נוי במדי וט' חלקים כנים בפרס:

בריות. חוזק ונפש יפה וברה:

כעירות. ביזוי וזוהמא כד"א הרחק מן הכיעור:

כח. פי' ממשלה ורבנות ובפרק האיש מקדש מונה אותם בדרך אחרת וע"ש:

ה"ג נביאי ירושלם יצאה:

דמודייא. מודה לו להקב"ה ומכירו לעשות רצונו:

אגוסטוס. מצאתי פירושו קיסר:

דיקומיוני וכו'. נקראו כך על שם שהם קוראים תחלה המלך בשם אגוסטוס ודק בשמיה:

יכולני ובר קורייאני. מיני ראש אומות הן:

טעמיא ועצתיא. לשון טעם ועצה ועל שם שנותנים עצה למלך נקראו כן:

ארכיון. מושל:

דגדר. שמתגדל כד"א הניח לו מקום להתגדר פי' להתגדל או הוא שם מקום:

בסילקי. פלטין גדולה ששם דנין דין כן פי' הערוך: