כל: משדיך. משקיע ומניח:

בהראותו וגו': ה"ג רבי ינאי וחזקיה:

ניסין. פי' אוצרות ובילקוט גרס תסבוריות וזהו אוצרות ובתרגום אחד ארוך מצאתי דגרס בהדיא שיתא בי גנזי אחוי להון ובפ' וארא [פ"ט] גרס גיסין ודייק ששה מדכתיב עושר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו הרי שש וכ"מ בתרגום הארוך:

יציאות. מיני כיבודים שצריך להוצאה גדולה:

בין מן דידיה וכו'. בין משלו ובין משאינו שלו:

מתגלגלת. עוף הנקרא בת קברייא ועיין לקמן סוף פסוק גם ושתי והנמשל על שהיה מתפאר ומתגדל בכלי בהמ"ק שאינם שלו וכ"מ בספר ישן בפסוק ויבז בעיניו משל לקברן שקנן על שפת הים:

מהיכן העשיר כו'. מילתא באפי נפשיה:

שחיק ומחיק. ישחק וימח:

סיגל. אצר ואסף:

עינו צרה. מלהוציאו מתחת ידו ולהניחו לאחרים ועיין בילקוט:

לאויל. לאויל מרודך בנו:

והפך פרת עליהן. שמשך דרך שם מי פרת כדי שלא ימצאנו שום אדם:

ה"ג ימים רבים ימים של צער ודכותיה כו'. והצער הוא שישראל היו מצירין על שם שראו שם כלי בית המקדש וכדאיתא בתרגום וכן מצאתי בהדיא בספר ישן:

וכמה היו. בילקוט מלכים משמע דחוזר על ימים רבים דאליהו ושם הגירסא נשתנית במקצת:

חדש אחד וכו'. ימים פירושו שנה כדאמרי' ימים או עשור ימים תהיה גאולתו וכתיב ימים הרי שנים רבים שלשה חדש אחד בשנה ראשונה החדש האחרון ובשלישית החדש הראשון ואמצע שלם כמו שדרשו חז"ל פ"ק דמכות שלשים יום בשנה נקראו שנה:

יום אחרון כו'. יום קדריש דאל"כ ימים מבעיא ליה:

מגבת חכמים. שגבו מעות לפרנס התלמידים:

שמעו כו'. שומעים לבנו שהיה אומר לאביו במה יהא סעודתנו היום כלומר מה נאכל:

טרוקסמון. הוא פרי או עשב דרמסקי ובירושלמי בסוף פרק מקום שנהגו גרס טרוכסמין.

מן חד במנה. מן אותם שקונין מדה אחת במנה או שנים במנה:

דאינון כמישין וכו'. כמושין ויבשין ובזול קונין אותם ובירושלמי איתא בהדיא של אתמול אמרו רבותינו היאך נלך אצל האיש הזה נלך ונעשה מלאכתנו כלומר לגבות צדקה בעיר ואח"כ נבא אצלו:

אזלו כו'. הלכו ועשו מלאכתן בעיר ובאו אצלו ואמרו תן לנו מצוותא רוצה לומר צדקה אמר להם לכו אצל זו שבבית רוצה לומר אשתו והיא ביתו והיא תתן לכם מדה אחת מלא דינרין הלכו אצל אשתו ואמרו לה אמר לך בעלך תן לנו צדקה כו' אמרה להם היאך אמר גדיש מלא במדה גדושה או נמחק שוה לשפתי המדה במדה מחוקה:

אין כו'. פי' אם ימר לי בעלי למה פירוש למה נתת מדה גדושה אני אומר לו נתתי המותר מן פרני פירוש מן כתובתי וה"ג בירושלמי בהדיא:

אתון וכו'. באו אצלו אמר להו היאך נתנה לכם המדה:

אמרן. אמרנו:

יהבא לכון יתיה גדיש גרסי'. ומיהו גדיר פי' ג"כ לשון תוספת והגדלה כמו גדראניה דלקמן:

ואין כו'. ואם יאמר בעלי למה נתת גדיש אני אתן תוספתו מכתובתי:

גדראניה. לשון הגדלה והוספה כמו מתגדרין מתגדלין בפרק בתרא דנדרים ובפרק היה קורא אינו מתגדר במלאכתי:

איכן. הרי כן כלומר באמת שכן היה בדעתי ליתן לכם ובירושלמי מסיים לה כד שמע בעלה כן כפל לה כתובתה:

למה כו'. מילתא באפיה נפשיה היא ששאלם למה לא באתם אצלי מתחלה:

ה"ג ואמרין בר נש כו':

בנפשי אנא רשיי כו'. בעצמי אני רשאי לצמצם ולקמן אבל במצות בוראי אין אני יכול ואין אני רשאי לקמן. (אמר המגיה. בנפשי אנא רשיי. ר"ל בצרכי גופי ונפשי אני מתנהג כעני ורש ברם במצותה דבריי לית אנא יכיל ר"ל בצרכי שמים כו' אני מתנהג כיכול ואיש עשיר ולא כעני ורש וכמו שנאמר טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט):

בר לופייני. שם אדם:

מן צפורי. לשם הוא היה דר בצפורי ונתן בתו לאיש אחד מעכו:

מן הגרן כו'. משום שלא היה ביכלתו לסיימו:

מפוחמות. שחורות כמו פחם:

הכא. סעודת אחשורוש:

חד רחים כו'. אוהב אחד ממקום אשנאי וגוי היה ועשה סעודה לר' חייא:

מה אלהיכון וכו'. אלהיכם מה יעשה לכם לעוה"ב יותר מזה ממה שהאכלתיך:

בטלופחין. בעדשים:

דטמאשא כו'. שני מינים הם ואותן דטמאשא הם הגרועים וטבלת פתך תרגום אונקלוס וטמישי סעדך וכאן ר"ל אותן עדשים שטובלים בו את הפת ואוכלין אותו או אותן שמבשלים הרבה יחד ואוכלין אותו בכף תוך הקערה וזה נקרא גרפא כדאמרי' ריש כריתות כאדם שגורף הקערה:

ממיל כו'. התחיל לדבר עמו:

והרגיש בו. מבעל הבית:

שלח. בעל הבית לבני ביתו:

ארגוטדייא. פי' בערוך מיני כלים וחשובים מאד:

משגח כו'. ואח"כ אמר לר"ש תשגיח עלינו לשתות עמנו יום זה:

ה"ג גבן יומא דין:

דסליק לביית'. כשעלה ונכנס לביתו:

חמא כו'. ראה כל אותן כלים וכו':

אי רבי. אי בלשונם התחלת דיבור של תימה:

אתון וכו'. אתם תורתכם מכבדת אתכם אבל אנחנו אם אין לנו ממון אין אדם מכבד אותנו לפיכך צריכין אנו לקמן במאכל ומשתה:

בעית למקרא וכו'. אם תרצה לקרוא ולזמן עשרים:

ה"ג עביד לעשרים וחמשה. פי' עשה והכן לכ"ה:

ואין. ואם:

אשתכחנון וכו'. נמצא שהיה חסר מנה אחת מלפני איש אחד שלא היה לו בושה והיה אומר קנדס והיה אומר כפנאי רעב אני מי יתן לי קנדס והוא מין ירק מאכל גרוע כך פי' הערוך וכן הוא בב"ר כך קוץ זה קונדס והוא נאכל על ידי תיקון כמו שפירש"י שם בפירות החומש:

אייתי דהב וכו'. ב"ה הביא זהב ונתן לפניו:

נסביה. לקח אותו איש את הזהב והשליכו והכהו בפני בעל הבית ואמר ליה וכי לזהב אני צריך וזהבך אני אוכל:

וטלקיה גרסי':

ותני וכו'. וספר לו המעשה:

לא הוה לי וכו'. פי' לא היה לי לומר לך חרפתי:

דאלו כו'. שזה שאמרת לי לעשות לא עשיתי:

ה"ג דאמרת לי לא עבדית וכ"מ שוב בא"א:

מן בגין וכו'. בשביל זה אמרתיו לך שאדע אם שערי תורה כו':

אי שמא. לשון תימה וכי גם זו גלה להם:

ודא. זה שצריך אדם להכין כדי הצורך והותר מנא לך:

לאנשים אשר אתו. משמע שהיה מדקדק שיהא כדי הצורך לכל האנשים אשר אתו:

ברם הכא. אלעיל קאי כלומר בכל מעשים אלו היה חסרון ברם הכא וכו':

ובמלואת כתיב. שיום אחרון היה כיום ראשון לפיכך כתיב ובמלואת מלא שהיו מלאים ושוים אחרון כראשון או שמא לא בא להשמיענו רק הכתוב וכן מנהגו בספר הזה בכמה מקומות ודוק ותשכח:

בבית קומטיטון. פי' כבית שקמוטו ואוצרו לתוכו כל הצורך מלא כל טוב:

יכול אלוהיכון גרסי':

גנה מבחוץ. דייק מדכתיב חצר גינת דבוק בחטף חצר של גינה הרי שהגינה גדול והחצר קטן לפנים ממנו. ורבי נחמיה דרש כסדר הכתוב חצר ואח"כ גינה:

קופל כו'. היה מקפל ונוטל הוילונות והיו נראים הצמחים והירקות:

בדמים הרבה. כאלו היו ג' בנינים:

חור. איירינון קרפסינון וטיינון. מיני בגדים חשובים הן:

שבני חורין. לשון חור קדריש מלשון חירות ולאו לאפלוגי קאתי אלא לפרש:

ה"ג בא וראה שלותו של כו':

מפקיעין. מותחים החבלים נקראים פקיעים ועי' בעריך:

כוילון של ארון. וילון התולה לפני ארון הקדש שמגלגלין אותה מלמטה למעלה:

כקלע של ספינה. הוא נכרך אבל לא נגלל כוילון:

וחרינא. האחר:

המחצב הזה. של שיש:

שלמה היה נותן. תירוצא הוא:

ונוח היה לו כו'. תירוצא הוא ושבח לאותו רשע:

מיפרק אונסין. שם מקום שמשם מביאים השיש:

זמרין. נראה דגרס גמדים פירוש קצרים גמד הוא אמה קצרה או גרס זעירין ולפי הגירסא צריך להיות זמרין מחותכים וקצרים לשון זמיר עריצים:

מכופתין כו'. מקושרים ומחושקים בעקלים של כסף:

ה"ג בכפאתין של כסף והכי מוכח גירסת הילקוט:

הגשיש. כרעי המטה קרוי גשוש ועי' ערוך ערך גשש:

החיצון לצד הבית:

אהובה על בעלה. דרש שש מלשון שש בשיבולת ובקמץ לשון ששון:

לחרות. לשון דר קדריש כדמפרש ואזיל:

כירנמטיא. סוחרת קדריש לשון סחורה:

והשקות. השקיותיו כו'. י"ל לשון תימה בא וראה כמה רוב עשרו מה שלא מצינו בשום אדם:

רבי פנחס וכו'. תירוצא הוא:

חותה. מאוס ומעכב מלשון חותה את הגחלים ואם כן איך היה אחשורוש משתמש בו באותה סעודה והכתיב לעשות כרצון איש ואיש וגבי שלמה אין להקשות זה לפי שלא בא לעשות כרצון כל איש ולא בא אלא להודיע רוב עשרו:

אלא אלו כו'. פירוש אלו של אחשורוש כו':

דיוטיריטא. פירש הערוך משובחים:

ה"ג שרואים צל פניהם:

פניה. של השפחה משתנות:

מכלים. לשון כליון שמכלים למי שהוא משתמש בהן:

שצורתו נשתנים כו'. כי המלאכה היתה דקה עד מאד ומראיהן היה זכה ובהירה ומשתנת במהרה:

ביצתו. שרשו:

ככוסות ביד המלך. משמע ששתה כנגד כל המסובין וזהו כל הכוסות שלכל אחד ואחד הגיע לפחות כוס אחד:

והשתיה כדת:

כדת כל מקום. כמנהג כל מקום ומקום וכדמכרש ואזיל:

אית אתרא כו'. יש מקום שרוצה לאכול ואחר כך לשתות ויש כו':

דלא שאתן כו'. אינם שותים יין המונח ומשתמר בזיקים במדות והביא להם יין המונח ומשתמר בקוליה מין כלי מלשון קולתה בדברי רז"ל והם כדים של חרס:

באנפקא. פי' הערוך יין חי שאינו מזוג:

ביין נסך. ליהודים:

הכי גרסינן א"ר בנימין בר לוי אין אונס בפקתא לפום דתמן שאתן בגסא לפיכך אין אונס בפקתא. ופירושו שהיה להם כלי גדול ושמו פקתא והיו משקין אותו לכל אחד מן המסובין בעל כרחו אבל בסעודה זאת לא היו אונסין בכלי זה כ"מ בספר ישן בהדיא:

בא וראה שלותו כו'. לשון יסד קדריש:

מידי בריותי. לצאת ידי רצון כל אחד ואחד:

עולות בלימן. חוף הים:

וצולב. ותולה:

ארגסטיס. פי' הערוך רוח חזקה הבאה מכמה רוחות כאחת: