שיתחללו. לשון חילול כלומר היה משלשל תמיד ואולי כמו שיתתלחלו כמו ותתתלחל המלכה ודרשו חז"ל מלמד שנצרכה לנקביה:

ועמד בארבע שעות. בארבע שעות של היום ועיין במדרש חזית בפסוק כמעט שעברתי:

הבולדרין. שלוחי המלך ועיין דוגמתו בב"ר בפרשת ויכלו השמים ובויק"ר בפרשת אחרי מות בפרשת ויתרון ארץ:

קוזמקרטורין גרסי'. ופירש הערוך תופס העולם קוזמו עולם קרטור תופס בלשון יון:

וקיקלון. רעי ואשפה והוא סוף פסוק של שבעת קלון:

מקיא כו'. וקילקלון דרש נוטריקון וקי קלון:

פורפירא. לבוש מלכות:

ויקרה העדיו מיניה. פסוק הוא בדניאל סימן ה':

והעמידו בערייתו גרסי'. פירוש העמידו אותו בערום ועריה:

ערית ביזוי. בבזיון עמדת ערום:

גם ושתי:

כבעל חוב. דרש ונשים לשון לא תהיה לו כנושה:

שמירמית. אשת נבוכדנצר הכי איתא בהדיא בויק"ר סוף פרשת מצורע ועיין שם ועי' בילקוט ירמיה סימן ש"ט ובתנחומא פרשת ויקרא:

ה"ג אנא מגדיד כו'. ופירושו לשון כריתה כד"א גודו אילנא וכן אשית פירושו לשון שממה וחורבן ועיין בשרשי קמתי:

משתותיהן. שרשיהם כד"א כי השתות יהרסון לפי פירוש הרד"ק ומדרש חז"ל:

מרזיחין. עיין לעיל בפסוק בימים ההם:

שמע לה. פי' של פסוק זה:

זה עומד כו'. בפתיתא ולא אותי קראת פירשתיו:

ה"ג בדמשק והיו עובדין וכו':

וכולן עשו ישראל גרסי':

ה"ג פלשתים ויעזבו את ה':

ה"ג בר כהנא לא תהא כהנת כפונדקית. ומשל לא תהא אשה כשרה נאמנת לעדות אשה כפונדקית גויה ועי' סוף מס' יבמות:

ככרזמין. עי' בערוך ערך גריזם:

ומשתעי כו'. מדבר דברים בטלים ואינו יגיע:

ה"ג הוי ולא אותי קראת יעקב הלואי לא הכרתיך יעקב מפני כו' ועיין בפתיחה דאיכה:

גרמו לי חובותיך גרסי' ועיין בפתיחה דאיכה:

לא די כו'. שישראל היו נהנין מסעודתן ואמרינן במס' מגילה שעל עבירה זו נגזרה עליהם גזירת המן:

ה"ג חלכה יתום אתה כו':

ומגלה את ישראל גרסינן:

ה"ג בקולרין לתת בידך וכן הוא בשוחר טוב וכן צ"ל לקמן:

ואת היית כו'. דייק לתת בידך כאלו מסרת אותם ונתתם בידך ממש וזהו במה שברך לעשו במשמני הארץ וכדמפרש ואזיל:

רומילוס וכו'. אמן מתה והקב"ה זימן זאבה והניקה אותם והגדילו ונעשו מלכים גדולים ועיין עוד בב"ר פרשה מ"ט:

צריפין. בית דירה עראי ורבים הם בתלמוד:

אגוסטא. לשון מלכות ועיין בב"ר פרשה כ"א ובש"ר פרשה כ"ג:

ראש הסדר. ראש הדרשה:

שלא נטלו חלק בארץ. הלוים לא נטלו חלק בארץ ועי' זה בויק"ר פרשה ג':

ה"ג בויק"ר פרשה ג' ובמדרש תהלים חלקם בחיים אלו קדשי המקדש וצפונך תמלא בטנם אלו קדשי הגבול:

מה גבורים. מתים דרש לשון גבורה כמה דאת אמר כל עיר מתים והכי גרסי' במדרש תהלים:

ה"ג שנטלו את שלהם מתחת כו'. כלומר עונש שלהם שנגזרה עליהם וגבורה היא זו שסבלו שהשיאו נפשם מהם בכמה יסורים:

ה"ג בשוחר טוב של שמד ממתים מידך מומתים מידך מחלד כו' שהעלה בשרן גרסינן ודרש מחלד לשון חלודה:

עבדון. עשו כלומר עכבו והיו טמונים ועיין כל זה בב"ר פרשה ע"ט ובמדרש קהלת:

ה"ג זמן תניינות:

ספיקלא. כגירסת הספר כן הוא במדרש קהלת אבל בב"ר הגירסא נהפכת וכן הוא גירסת הערוך ועי' ערך דמס ז' וכן הוא ברקנט פרשת כי תצא:

דמוקד דטבריא גרסינן. פי' חמי דטבריא:

לא צפונך. כלומר לא יהא לך עמהם שוה חלק כחלק אלא בחלקך יהיה ביתרון עד שצפונך תמלא בטנם:

כל עמא כו'. משמע כל העם יאכלו לעולם הבא מותר עושרך:

אני בצדק. כעני המבקש צדקה:

שנטלו ממשלה מתחת גרסי':

הכי גרסינן ואיזה זה זה נבוכדנצר:

ממתים כו'. ועי' בילקוט תהלים מזמור י"ז ותמצא הגירסא יותר מתוקנת:

בששה ניסין. עי' לעיל בפסוק בהראותו:

ה"ג כהונה גדולה אף זו בבגדי כהונה גדולה:

צרצר. מין עוף ועיין בערוך ולעיל ריש פסוק בהראותו:

משתותא. שרשה כד"א כי השתות יהרסון כפי מדרש חכמים ז"ל ולפירוש הרד"ק:

ליגמם. לכרות ומלת גם קדריש ועיין בערוך ערך גם:

לידרך. דרש גם לשון גומא וחפירה שבו דורכין הענבים ועיין בערוך ערך גם השני והשלישי:

ותתן גם לאישה. ובאותה נתינה נתנה לו מיתה:

גמאין. שגומאין אותו כמה דאת אמרת הגמיאני נא:

מתוקים. שהנשים נהנין מהם ודייק מדכתיב משתה נשים:

לקלקל. על ידי דם נידות ולכן נתנה אותן בבתים מרווחין שלא תתבייש בפני חברותיה:

איספלידא גרסי'. ופי' חדר ועיין בערוך:

זה יום השבת. הה"א פתוחה מורה על שביעי הידוע:

כטוב. משמע דמיון לטובה:

בזתא. נוטריקון בוז ביתא וכן חרבונא אחריב ביתא:

בוז ובזבוו. י"ל לשון דריסה ומרמוס ומסמוס כד"א והיה לבז ולמשסה מלכים סי' כ"א או בוז כמו בוס כד"א והוא יבוס צרינו ויהיה כפירוש התרגום:

ה"ג אביא גתיות מאחורי כו'. ועיין בב"ר פ' ע"א:

אביא גיתיות כו'. שישחקו עליהם כלומר שישים אותם שחוק בפי כל:

זנות ראה. זתר נוטריקון זנות ראה כך אמר הקב"ה למלאך המשחית ראה זנות של אותו רשע וכרכס תבוס ותדרוס אותם וכן אמרו חז"ל שניהם לעבירה נתכוונו:

משתמש בו גרסי':

לראותו גרסינן:

ה"ג ערומה אמר להון הן וערומה ר' פנחס כו' עד ולא הניחו אותה אמרו כו':

וערומה. דייק מדכתיב להביא את ושתי המלכה וגו' שלא יהיה עליה כלום אלא הכתר המורה על הוד מלכות כן הוא בילקוט:

בצלצול. חגור קטן לכסות בשר ערוה:

הן אומרים כו'. השרים השיבו יאמרו הכל אין זאת אלא שפחה:

תלבש כו'. כלומר אף אם תלבש בגדי מלכות ותכנס גם כן יאמרו שפחה היא זו ומשני אין הדיוט כו' ובכתר ידעו בודאי שהיא ושתי:

שהן נוגעין כו'. כלומר דרך רמז דברה אתו אולי ירגיש ולא הרגוש ואח"כ שלחה אליו הדברים קצת מבוארים ולא הרגיש כו':

קומיס איסטבלאות. פי' ממונה על ארוות סוסים:

קומיס. פירושו ממונה והרבה תמצאם בספר זה וכן לקמן בפסוק מהר קח:

איסטבלאות. ארוות סוסים כדאיתא במסכת סנהדרין פרק כ"ג:

אנדיתיקוס. פי' הערוך בעלי דינין:

פטשיהון גרסינן:

ה"ג בגוליהון. ורב הונא אמר במוקסיהון ועי' בב"ר פרשה ל"ו ופי' הערוך מיני מלבושים הן:

ה"ג במדרש תלים הן דליסטאות מקפח כו'. פי' במקום שהלסטים גוזל ומקפח הבריות שם הוא נתלה ורבי שמואל קאי על פשוטו של מקרא בעיר צלמם תבזה:

נערמו. לשון ערום ועריה כלומר נתערטלו בתוך המים:

מראה קניגין כו'. מראה אותו מצודתו שיהא ניצוד בו וזה בעיר צלמם תבזה:

חות כו'. לפי מה שמצאתי בספר אות אמת נראה להגיה חות פח זיקא באפיה (או בכרסיה) פירוש בבטנו ונפח כו' ופירוש רד ונפח רוח באפיו ונפח באפרו וזרק גפרית בתנורו וכל זה הוא משל להגדיל החמה:

כשוך. כף הדמיון מורה דמיון של שכירה:

חמתו של מלך. כמו שאמר למעלה כל מקום שנאמר מלך סתם במגילה זו משמע קודש וחול וכאן כתיב שככה רמז לשתי שככות של מלך עליון יתברך שמו ושל מלך אביון התחתון: