וראה שם גרסי':

ושבבה. לשון שבירה כדאמר בפרק רבי עקיבא דברים המשבבים את הלב פ' רש"י משברין והכי מוכח במדרש חזית דגרס וסידקה:ומירקה עשאה חלקה ובהירה כד"א תמרוקי הנשים:

לבלווטוס. פי' הערוך א' מחכמי העצה:

ה"ג אתן לך מיד ויקץ:

גמרה של תורה. שלמד וגמר כל התורה בנתינת החכמה והמדע:

בעצמן. ולא בהקב"ה ובפ"ק דב"ב חשב ג"כ דוד:

אירימאה. לשון חורבה ועי"ן ריש פרשת בחקותי:

פסילוסא. פי' הערוך כרות ופסול מלשון פסל לך ועיין בויקרא רבה פרשה י':

עיקר אותנטייא. עיין כ"ז במדרש חזית:

אלא שנתכנה בהם גרסי':

בדבריו. כלומר בדברי תורה:

ה"ג כך שלמה למד תורה בשעתו:

להרבות. נשים וסוסים וכסף וזהב:

אתי אל. לשון כח ויכולת כמה דאת אמר ואת אילי הארץ:

ה"ג וכמה מסמרים צריך לתלות:

הבל הבלים:

כצלו של כותל כו'. שנתעכב שם כשעה חדא ועיין זה סוף סדרא קמא בפסוק מי יודע:

וטוליה כו'. וצלו עובר עמו:

כצלן של דבורים. מצאתי בספר אות אמת בשם פי' רש"י בד"ה כצל כנפי הדבורים שיש להם כנפים ואין להם צל:

בביבין. בשחין ומורסא כד"א תחות שופרא ביבא:

נהים כו'. נוהם כמצהלות סוסים ומייפה את עצמו וחפץ לישא אשה:

כחמור. לעבוד ולמשא להביא לחמו:

כקוף. מזוהם והולך כפוף:

אף על פי שהוא זקן מלך. וחכמתו וטעמו עמד בו:

כנגד שבעה ימי בראשית גרסינן:

כי שמים וגו'. הרי שסופן להבל ולכליון:

מאי אית לך למימר. כלומר הלא לא נברא בו כלום ואינו אלא קדושה ומנוחה ומשני מכל מקום כתיב על המחלל מות יומת וכ"ה בשוחר טוב בהדיא:

שראה אדם. אדם הראשון:

ה"ג שבחו של שבת שהמביא כו' עד עליה להקב"ה שבח ומזמור ועיין בב"ר פרשה כ"ב:

ה"ג אדם הראשון אמרו כו'. וסיום המאמר עיין בב"ר סוף פרשה כ"ב:

מה יתרון:

לצד מינות. והסופר שהשמיט מין ממינו ועיין כל זה באר היטב בויקרא רבה פרשה כ"ח:

ה"ג ואמרו לא אמר בכל עמל אלא בעמלו בעמלו אינו כו':

ה"ג ר' חלפיי עמלו תחת השמש ואוצר לו למעלה כו'. ר"ל בעולם העליון דשכר מצות בהאי עלמא ליכא:

תחת השמש אין לו. בעמל עסקי העוה"ז אבל בעמל התורה שהיא למעלה מן השמש יש בה יתרון הכשר:

הכי גרסינן ובמעשים טובים דיין שאני כו':

אורה. חור השמש וזהו תחת השמש כל עמלו שהוא עמל הוא תמורת מה שאני מזריח לו אור השמש בכל יום תמיד:

פסנטורך גרסי' בערוך. ופי' מכין מזונתך:

סנטורך. שומר שלך סנטור הוא הממונה על השדות וגבוליהם:

הא חייבין כו'. הוי לכם רשעים וכי מעתה אין אתן צריכין לי:

ה"ג בויקרא רבה ובילקוט תהלים אם גשם היא צריכה נדבה אם טללים היא צריכה תניף אלהים תני רבי חייא כתיב שבע כו' ודרש תמימות מלשון תם וישר:

אימתי. כלומר אמתי הם תמימות וה"ג בויקרא רבא וברוקח:

ה"ג הרוקח בהלכות עומר סימן רצ"ה בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהם ופי' הוא ז"ל וזה לשונו פי' כשבא ראש חדש ניסן בשבת יבא פסח בשבת ויתחילו בספור ממוצאי שבת ואז הן השבתות תמימות כששת ימי בראשית. ולסימן נקט ישוע ושכניה כ"ד משמרות היו מתחדשות בכל שבת וישוע תשיעי ושכניה עשירי בשבת ר"ח ניסן יהויריב ראש משמרות שבת שני ידעיה שבת של פסח כל המשמרות שוות ששה שבתות עד שבת שלפני עצרת ובהן נכנסו ששת משמרות. חרים שעורים מלכיה מימין הקוץ אביה. שבת שלמחרתו עצרת ישוע ולא יעבוד עד לאחר עצרת הרי אין ישוע ושכניה בין פסח לעצרת ואם יבוא ישוע בין פסח לעצרת לא יהיו תמימות השבתות כמו ימי בראשית כי יש למנות מג' עד ג' או מה' עד ה' ויכנסו ישוע ושכניה לפני עצרת שהרי שבת שלפני ניסן יהא יהויריב ויהיו עוד ב' שבועות לפני הפסח ויהיו ידעיה וחרים ובשבת שבתוך הפסח יכנס שעורים ויעבוד אחר הפסח בשבת ראשונה שאחר הפסח ויהיו שבעה שבועות עד עצרת ויכנס שכניה קודם עצרת אפילו אם ניסן ופסח באחד בשבת יהיה עצרת בשני בשבת ויכנסו ויעבדו ישוע ושכניה קודם עצרת כי באחד בשבת שלפני עצרת יעבוד שכניה עד כאן:

כדתנינן. במסכת מנחות בפ' רבי ישמעאל:

ה"ג רבי עשה סעודת משתה בנו קרא לכל כו':

דאנשיתו למקרי כו'. ששכחתם לקרותו ולזמנו לו לבדו:

חפיה הוא. בכמה מקומות מצאתי מעשה זה ול"ג ליה ונראה פי' צער וביוש הוא ועיין בערוך ערך חף הד':

תלת מאה מתלין גר':

בגין מגיסך אתית. שלא תאמר בשביל תבשילין שלך באתי אמש לכתוב זאת על הפתח:

דלא צווחת כו'. שלא קראתני עם חברי לישב עמהם ולעסוק בתורה וכי לא כן אמר שלמה שאין יתרון כו'. ועיין זה בקצרה בפרק הנודר מן המבושל:

מן דפייסין כו'. מתוך שהיו מפייסין זה את זה עשו שלום ביניהם ואמר בר קפרא:

אבא בר קפרא. משמע בר קפרא אבא היה שמו:

ה"ג מה כתיב ביה. פי' הקב"ה כשהמטיר מן לישראל כתיב שהמטיר עומר לגולגולת ומשצויתי שתתנו אתם אין אתם נותנים אלא כולכם יחד עומר א':

דור הולך:

ה"ג ובא השמש ר' ברכיה כו':

משקיע. משקיע ומוריד לתוכו קדירות:

הוא אחרון. כשחוזר ולקח אותם מתוכו:

מי שאומר. כמו משאמר:

הוא אומר כו'. וכי צ"ל את הקטנה והרי בקל וחומר הוא:

ואני חוזר כו'. ופי' הכתוב אחיה אותם עם המחץ שמחצתי ואח"כ אני מרפא אותם:

ה"ג ואת אהרן וכתיב וישלח כו':

זה גדעון. וע"ש שעשה מריבה עם הבעל נקרא כן כדאיתא במסכת ראש השנה בפ' אין מכירין:

זה שמשון. שבא משבט דן:

וכתיב כו'. הרי ששמואל שקול כמשה ואהרן ואעפ"כ השוו אליו אלו שלשה כן פי' רש"י בפרק אין מכירין:

ללמדך שבית דינו כו'. בירושלמי מסיים ולא עוד אלא שסמך הגדולים מכאן ומכאן והקטנים באמצע:

ונאמר ובאת גר'. וכן הוא בפרק אין מכירין:

אין לי כו'. גרסא זו אינה לא בבבלי ולא בירושלמי ר"ל דה"ג אין לי אלא כו'. עד מניין מה תלמוד לומר כו'. ופי' פשיטא דאין לי אלא שופט שבדורו שופט שאינו בדורו מניין כלומר היאך יבא לפניו ומה ת"ל בימים ההם כו' וכן עולה ממש כגירסת הבבלי בפרק אין מכירין וכמו שהביאו רש"י ז"ל בפי' החומש:

ה"ג בן מנשה וגו' וסיפיה דקרא וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל:

האבות אבות. כלומר אצל בני גלעד כתיב האבות בה"א הידיעה לשון חשיבות ואצל משה והנשיאים הניחו ממשלתן ומתו במדבר לפיכך כתיב אבות בלא ה"א הידיעה:

יהוידע היה גדול כו'. כלומר אהרן היה נכפף לפניו שיהוידע היה נגיד ומצוה לאומתו בעת ההיא והוא דוגמת מה שאמר רבן גמליאל לרבי יהושע בפרק אין מכירין:

צדוק היה גדול גרסינן:

הכי גרסינן מימי יהושע בן נון:

פגם הכתוב כו'. שכתוב ישוע חסר ה"א:

פלוני. הוא עזרא:

ה"ג אהרן קיים היה עזרא כו'. דייק מדכתיב הוא עזרא אחר אהרן הראש לומר שהוא עלה אף על אהרן. שמלת הוא לשון חשיבות אצל הצדיקים ועיין בב"ר פרשה ל"ז או י"ל דדריש הכי הראש הוא עזרא כלומר עזרא הוא הראש לאהרן:

והארץ לעולם עומדת:

לא היה צריך כו'. מפני שהארץ טפלה ונבראת בשביל האדם וכדמפרש ואזיל לפיכך ראוי לומר הארץ תבלה והדור יתקיים בקיומו לעד ולעולם:

ה"ג והדור לעולם הוא עומד:

בתפקידיו. במצותיו:

בולה. בלה לשון לא בלתה:

והארץ כו'. שמוציאה פירותיה כמצוה עליה בעת הבריאה:

מלכות נכנסת כו'. ומושלת על ישראל בגלות וישראל עומד לעולם וישראל נקרא ארץ כד"א כי תהיו אתם ארץ חפץ וכדמפרש ואזיל:

דנוה. מעיר נוה:

מייתי לה כו'. מביא ראיה מכאן שנקראו ישראל ארץ:

ה"ג מנשה הוא ובניו היו כו':

מעמדת. מקיימת וכדמפרש ואזיל:

תפקידיה. מה שהפקיד וצוה עליה הקדוש ברוך הוא היא עושה ומשלמת כדלעיל:

מזונותיה. שכשאוצרין תבואה לפקדון צריכין לערב בתוכה עפר הארץ שגדל עליה וכדאיתא בב"ר פרשה צ' ועיין עוד שם:

וזרח השמש עד שלא כו'. עיין כל זה בב"ר פרשה נ"ח:

וכתיב ויביאה כו'. עיין בב"ר פרשה ס"ח:

והוא יעבץ. כלומר והוא היה צדיק שנא' ויקרא יעבץ לאלהי ישראל ועיין בפ"ק דתמורה:

וכן כולם. עיין שוב בב"ר פרשה נ"ח:

הוי וזרח גרסי':

גלגל חמה כו'. עיין כל זה בב"ר פ"ו:

משולהבת. חם ביותר כשלהבת הזאת:

מערטלו. כלומר מפשיטו ומעמידו על ערמימותו:

ומהשתקו. נראה דצריך להיות ומהנתקו ובבראשית רבה וכן בילקוט מלאכי לא גרס ליה:

הולך אל דרום:

ה"ג בירושלמי בפרק כיצד מעברין סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח אלו פני מזרח ומערב:

מחשלו. משברו וממסמסו ועיין בערוך ערך חשל או הוא לשון חולשה ותשות כח כד"א כל הנחשלים אחריך:

משלהי. מיגעו ומאחרו כד"א עיף ויגע ת"א שלהי ובב"ר פרשה כ"ד גרס מרשלו וכן בירושלמי דפרק הרואה ובויקרא רבה פרשה ט"ו:

בשביל ונשמות. שלא יזיק לבריות:

בשביל אותו בית. לפיכך לא היה חזק מאד:

קוזמיקון. פי' הערוך חזק:

רבי חייא בר תנחום כו'. חוזר למעלה על פסוק כי רוח מלפני יעטוף וכך דרשוהו בפ' חלק ובפ' הבא על יבמתו ועיין בב"ר פרשה כ"ד ובויקרא רבה פרשה ט"ו:

כל הנחלים:

לא מלוחין הן כו'. עיין כל זה באר היטב בבראשית רבה פרשה י"ג:

ה"ג נעשו נוזלים בשחקים ורבי יהושע כו':

וחושרים אותה ככברה גר':

רבי אבא גר':

שהיא שקולה. עיין בב"ר פרשה י"ג:

ומלון לוקניתא גרסינן. ועיין כל זה בבראשית רבה פרשה י"ג:

ומשם הם שואבין גרסינן. ופירושו מן ים אוקיינוס שואבים הם על ידי העננים להוריד גשם על הארץ וחוזר למעלה מר כי טעמיה ומר כי טעמיה והם שבים קדריש הכי:

לשם הם שבים. לים אוקיינוס הם באים אבל מתחלה הם יורדים מלמעלה:

דכתיב והיו וגו'. משמע הויה קיימת:

שאם אבד העשיר ממוני גר':

תיאטריות. מקום מושב לצים ומיני שחוק:

ה"ג הן גור יגור מכאן ואילך אפס מאותי הפסיק מאיתי מפני שאין מקבלים גרים לעתיד לבא:

הן גור כו'. מי שירצה לגור אתך יגור בעוה"ז ועל זה אמר הן כלומר עתה ולא אחר כך:

לעולם הבא. ר"ל לימות המשיח ועיין סוף מסכת כתובות ובב"ר פרשה ע"ח:

מאן גבי. מי יהא אצלי לעולם הבא:

מי גר כו'. ועיין זה ביבמות פרק כיצד:

ויטעה. יהא נבוך וטועה בתפלתו ובמסכת אבות מצאתי בפי' רש"י שלא יתבייש בפני חבירו אם ישמע החטאים שהוא מתודה עליהם אבל מדרש זה קשה לפרש כך:

מתכנסין בעולם הזה. בירושלים:

משהממון נכנס גרסי':

ושני עטופי סדינים. שני תלמידי חכמים ידועים בדורו ועי' בפ' ערבי פסחים:

סמיסריקון. מין בגד ועיין בערוך ערך סרק וסימיסריקון הוא מין בגד של משי כדאמרינן הכלך והסריקון ועיין עוד ערך סרק וסימי הוא לשון של חלק וחצי בהיפוך אותיות מיסי כד"א והרמונים משימסו ועיין בפרשת שלח בפסוק אחינו המסו ואולי פירושו כולו כלומר בעולם הזה אין הבגד אלא חצי סריקון לעתיד יהיה כולו סריקין ועיין בערוך ערך אולוסריקון וסוף פרשת בהר סיני:

כל הדברים יגעים:

קורא היום כו'. פי' כשהוא אומר קורא היום רצונו לומר כבוש שמה כלומר נאסף ונצמת יחד שמה וכן קורא לשון אסיפה הוא כמו עמים הר יקראו כמו שפי' רש"י ז"ל כד"א הזעק לי איש יהודה ורבים חביריו ושמה תרגומו תמן והיום תרגומו יממא וקורא הוא בלשון חכמה וכן כשהוא אומר סלע כעופרת ר"ל מיעוט חתיכות סלעים הן כמו מעות והוא כמו מעוט בחילוף טי"ת בתי"ו באותיות דטלנ"ת וכן הלועזים אינם קוראים שום תי"ו רפויה אלא כמו טי"ת ממש:

עופרת. תרגומו אבר כלומר חתיכה כזה שנחלק לאברים וכשהוא אומר מתפללות בטור מסכן ר"ל חתוכין שרויין חתוכין מתפללות מחותך ונחלק כדאמרינן בפר' המפלת פלאי פלאי פליה וחזייה במסכת גיטין וכך רבים שפי' כולם מחותך ומשובר:

טור. כמו תור שפירושו תרוי כד"א תרו ליה כולי יומא בחלבא וכמוהו רבים:

מסכן. מחותך כמו בסכין. גם כל דבר שנחלק הוא מסכן ומך שהרי נתמעט מגודלו:

כשהוא אומר שור משפט בטור מסכן ר"ל תרדין בחרדל כדאיתא בריש בכל מערבין שור משפט תרדין בטור מסכן בחרדל והם כולם תיבה כנגד תיבה ובספר א"א הביא בקצתן נוסחאות אחרות ובנוסחאות זו בקצתו פי' פירוש אחר וקצתו מחק ונלאתי לכתבו:

נשר שעריה כו'. נפלו שערות ראשו ונעשה קרח:

להדיה. כמו להדא וכן לקמן:

אזל כו'. הלך למקום מגדל צבעים להתרפות:

מיתאסייא גרסי'. ופי' להתרפות והיה שם ספר אחד פירוש אומן המספר שערות בני אדם ובקי ברפואתן אמר ליה בשביל כו':

א"ל ר"י שיטפו כו'. פי' השערות כדאמרי' מי פלג לשטף תעלה וכדאיתא בויקרא רבה פרשה ט"ו:

אלל. פירושו בשר כדאיתא במסכת חולין ועיין עוד בערוך ערך אלל ור"ל השערות יצאו מן הבשר:

והא סבית. לקחתי וקבלתי כלומר שמעתי שיש בו תעל ורפואה לרפאותו כד"א ותקח אזני שמץ מנהו סעל כמו תעל ואולי שצריך להגיה כן:

ואני העתקתי. ממקומי לבא לכאן למהר הרפואה:

מחיה. רפואה ומחית בשר:

קם. הספר והשתחוה לו על רגליו של רבי יונתן וא"ל כאן ברפואה זו היתה ראשית דברי לפני רבי באמש וכל זה דברי חכמה ולשון ערומים:

הדין עובדא כו'. עיין באיכה רבה בפסוק ויגרס (ג'. ז'):

ה"ג ואני מלמדו חמש מאות כו' עד ולמדו חמש מאות מינין בחטה:

ואמר לה כו'. בחטה באיכה רבה לא גרס ליה והוא הנכון ועיין שם:

הכי גר' מנית חטין דמניין ועיין לעיל באיכה רבה:

טובה ממינו גרסי':

דברי. ר"ל מינות וכן לשום ר"ל מינות עיין כל זה בפ"ק דעבודת כוכבים (דף ט"ז):

דברים בטלים. כלפי דברי תורה אמר כן ולשון תהפוכות תכרת:

שבשבילו אמר. כלומר שהדין עמו שהם דברים בטלים:

אף אני כו'. סוף פ"ק דעבודת כוכבים נא גרס ליה:

דימוס. לשון שבועה:

ה"ג על שנתפס על דבר אחד:

מן. ר"ל מן המינים:

השמים. לשון שבועה:

באיסטרטיא. ברחוב גדול כמו סרטיא ופלטיא דמסכת עירובין:

פלוני. ואותו הדבר היה כלומר דבר זה היה:

לאבדן. לעשות מהן צורך דבר ואבדון הוא בכך מי מותר:

מרחצאות כו'. בפ"ק דעבודת כוכבים גרס לעשות ממנו בית הכסא לכ"ג:

הלכה שאסור לשמוע מהן דבר. כדמפרש ואזיל לקמן דכתיב הרחק מעליה גו' והוא קלסו ואמר יפה אמרת:

כורסוון. כסאות:

ועד כמה. צריך להרחיק:

ה"ג מכאן היה מת רבי אליעזר בן דמא:

ה"ג באות עליו שנא' ופורץ גדר ישכנו נחש:

ולא נשוך היה. קושיא היא והרי כבר נחש נשכו והיה לו להניחו להתרפאות ואם ישכנו אח"כ נחש היה יכול להתרפאות ומשני שלא תשכנו אח"כ נחש דרבנן שאין לו רפואה ועיין בפ' אין מעמידין בפירוש רש"י ותוספות (דף כ"ז):

ומה הוה ליה ביה. כלומר מה היה לו לומר בזה להביא ראיה שמותר להתרפאות ממנו:

קרבני. לקבלה בתשובה:

בני הקטן. נולד לי מבני הגדול ובפ"ק דעבודת כוכבים יש שזו היתה העבירה קלה שבקלות:

להתגייר. כלומר לשוב לתשובה:

אינה חיה. בפ"ק דעבודת כוכבים איתא מתוך שאמרה זהו הקלה שבקלות מכלל דמינות נמי הוה בה משום הכי אמר שלא תחיה שנאמר כל באיה וגו':

חנניא בן אחי ר' יהושע גרסי':

ועבדון ליה כו'. ועשו לו המינין דבר מה של כישוף והכניסו אותו לעיר והיה רוכב על החמור בשבת הלך אצל ר' יהושע דודו ונתן עליו שמן או משיחא ונתרפא:

רבי יהושע חביביה גרסי':

כיון דאיתער כו'. שנער בך חמורו של אותו רשע אין אתה יכול לישב בארץ ישראל ירד משם לבבל ומת שם בשלום:

לגביהון. להיות מין כמוהם:

אזל. הלך ר' יונתן אחר התלמיד ומצא שעשה בן אפטוניו' ומשמע בערוך ערך אפטון שהיה מסרס עופות ובהמות שלחו המינים אחריו וכן אמרו ליה כו':

פרח. רץ וברח כדלקמן:

איתא כו'. בא וגמול חסד לכלה זו:

עסוקים כו'. בזנות היו עוסקים בנערה אחת:

כן אורחיהון כו'. בתמיה וכי דרך היהודים לעשות כן:

כיס אחד כו'. רמז הוא על הזנות ועיין במגלת אסתר ריש פרשה ה' ובויקרא רבה פרשה י"ב:

ה"ג ואינון פרחין בתריה עד כו'. פי' עד שהגיע לשער פתח ביתו וסגר הדלת בפניהם ואמרו לו אתה רבי יונתן לך וספר והשתבח לפני אמך שלא הפכה פניך להסתכל בנו שאלו הפכת והיית מסתכל בנו יותר ממה שאנו רצין אחריך היית רץ אחרינו להיות ח"ו כמותם:

גלוג. ספר והשתבח ותמצאם הרבה בספר הזה:

על מגן גרסי'. ופי' על חנם אתם משיבים באו ונעשה בינינו שכל מי שנוצח את חבירו יהא פוצע מוחו של חבירו בקורנוס וכן עשו והוא היה מנצח אותם והיה פוצע מוח שלהם עד שנתמלאו פצעים פצעים וכיון שבאו אמרו לו תלמידיו מן השמים סייעוך שניצלת מהם דאל"כ לא היית כדי להנצל שעברת על הרחק מעליה דרכך ואמר להם וכי בחנם נצלתי מהם הלא קבלתי עונשי שחמת מלאה אבנים טובות ומרגליות היה לי ועכשיו נעשתה מלאה פחמין:

והן מטהרין כו'. החכמים אומרים לו טהור על מה שהיה נראה בעיניו טמא:

ה"ג את הטמא ומטמאין את כו'. וכל זה הוא לו תשות כח ושברון רוח:

שמואל בר נחמן גרסי':

ה"ג כבר נאמר עין כו':

כמבין סידקו כו'. כמו מסתכל מתוך הסדק שבדלת שרואה אפס קצהו ולא כולו:

רבי לוי אמר ראו. מתן שכרן של אחרים:

ומתן שכרן. שכר עצמן לא ראו:

מה שהיה:

יורדי הים. אלו דורו של משה שעברו בים ביבשה:

ה"ג בערוך שגרו לנו קסלופנוס. ופי' בו גדול שבפנסי' לטערנ"א בלע"ז:

ה"ג משלכם אמרו כמה קסלופנוס וכו' עד ממנו קסלופנוס אחד:

כקות פנסים. רבוי נרות. מקות. לשון מקוה ואסיפה:

להחזיר כו'. כדמפרש לקמן:

מילתן. כלי מילת:

גלבטינון. בערוך משמע פירושו אומן במלאכת פתוחי חותם:

אין כל חדש. כלומר לא יהיה מה שלא היה:

אם לא אכל כו'. הוא דברי הספר אין אחד בכל אומות העולם שלא אכל שאם לא אכל משלו אכל משל חבירו:

ה"ג הימנה צורך המשכן. וכן הוא בירושלמי בפ' במה מדליקין:

ה"ג בירושלמי בפ' במה מדליקין ובפ' כלל גדול רבי אבין אמר קרש היה שמה תני כו' וכן איתא למאן דאמר בפ' במה מדליקין בבבלי ופי' בו הערוך מין חיה גדולה כענקים באנשים:

מקרין תרתי גרסי':

מקרן כתיב ה"ג ג"כ בירושלמי ודייק מדכתיב חסר יו"ד משמע בעל קרן אחת כמו בתולת בערי יהודה חסר ו' ודרשו חז"ל חד בתולה הוה:

מקרין. משמע בעל שתי קרנים כמו מפריס וחביריו ועיין בפ"ק דעבודת כוכבים בתוספות:

נאמר ויקח גרסי':

עליהם כו'. היה לו לכתוב עליהם וכתב ועליהם וכן כולם ועיין בפ"ב דמגילה (דף י"ט):

ה"ג ונפלה ממנו ליתן גדולה כו' עד ליתן קטנה ממנה אינה מתמלא כך אי אפשר ללמוד תורה אלא מאדם כיוצא בו שמפי הקב"ה אי אפשר כמה שנאמר אם יוספים אנחנו וגו' ומכל מקום אינו תורה חדשה שחדשה החכם מעצמו שכבר היתה לעולמים אלא שלא הגיעה שעה שתאמר אלא עד עתה וכדמפרש ואזיל:

שמעו זאת. ואין זאת אלא תורה כד"א וזאת התורה וכן פרש"י בספר ישעיה בשם תנחומא:

מעת היותה כו'. על דרך שאמרו חז"ל כל הנביאים העתידים להיות היו בהר סיני בשעת מתן תורה וכן פי' רש"י בישעיה:

אמרי ליה. ישראל לישעיהו מאחר שהיית שם למה לא אמרת נבואה זו עד עתה:

קינים. חדרים לקבל הנבואה ההיא כלומר עדיין לא הגיע שעתה שתאמר עד עתה:

אין זכרון.

ועל מי נאמר. שיעלו לזכרון לפני ה' ובילקוט הביא הגירסא יותר ברורה ונכונה ועיין עליו. ועד שלא גרסי':

של עולם הבא. לימות המשיח ורבים הם ועיין סוף פרק בתרא דכתובות וע"ל בפסוק אמרתי:

כמה נביאים כו'. עיין במדרש חזית בפסוק נופת תטופנה:

זקניו. זקני תורה כמו שדרשו חז"ל בפ"ק דקידושין ועיין כל זה בויקרא רבה בפרשה י"א:

יושבים בגורן גרסי':

וכי בגורן כו'. עיין זה בפרק קמא דחולין:

ה"ג מחולה לצדיקים לעתיד ועיין זה במדרש חזית בפסוק לריח שמניך ובויקרא רבה פרשה י"א:

כעלמות. כנערות כד"א ותלך העלמה:

זה אלהים. משמע שכולן מרמזין עליו הרי שהוא הולך בראשם:

ה"ג עלמות עלמות בזריזות:

ה"ג תורפות עלמות תרגם עקילוס כו' וע"ל בויקרא רבה פרשה י"א:

בשני עולמות גרסי':

אני קהלת הייתי מלך. ה"ג נכתב כאן וכן בכל הני דלקמן:

ה"ג רוזנים זה היה ראוי להיות ראש לשירה וכן צריך להיות בכולם כדלקמן:

הוינא כד הוינא. עיין במדרש חזית בפסוק ראשון וכאן הענינים כפולים:

ונתתי את לבי:

תור לחכמה. תייר לחכמה ובמדרש חזית ל"ג ליה וכן תואר פירושו תייר כדלקמן ועי' כל זה במדרש חזית (א' א'):

ה"ג במדרש חזית ארץ כנען מאן דקרא טבאות כו' עד לגביה ד"א לדרוש:

**פוייטנא.**פייטין שעושה חרוזות על דרך אלפא בית"א:

חשל. כמו חסל. פי' מסויים:

ויהי שיורו של משל גרסינן ועיין במדרש חזית כי שם עיקר הגירסא:

היאך ממתיקין גרסי':

התורמסין גרסי':

בשליש. כל אחד ואחד יהיה השליש ואז הוא טוב ומועיל:

שיפוטו. הנהגה ומשפט:

אן אית ליה כו'. אם יש לו ק' זוזים מבקש לעשות אותם ב' מאות ואם יש לו ב' מאות מבקש לעשות ד' מאות:

ה"ג תרתי מאוון ואן אית ליה תרתי מאון בעי כו' ועיין זה לקמן בפסוק ראיתי את הענין (ג' י') ובפסוק לשחוק עושים לחם (י' י"ז):

ר' פנחס כו'. עד ר' יהודה ל"ג לקמן בפסוק ראיתי:

אין לך קשה גרסי':

מצוה התפלל ונענה בו גרסי':

וענתה וגו'. אם עשה צדקה אם מתפלל הוא נענה:

ה"ג אם לאו הוא עונה בו ומקטרגו:

עונה. לשון עדות:

זה שיפוטו של גזל גרסי':

הכי גרסינן זה גזל דאמר רבי יודן:

הכי גרסינן חומשי תורה ה' ספרים בלבד:

מקבלין עליהם שכר כו'. דייק מדכתיב לענות בו שכללם כולם יחד:

שאדם לומד תורה ושוכחה גרסי':

מזיע. כמו לא קם ולא זע ממנו:

הראשונים. דור המבול:

מקום מקנה וגו' גרסי':

וכן ממהיר כו'. נראה שהוא מדינה בארץ ראובן וגד וכן מצאתי באות אמת:

ראיתי את כל המעשים:

חוץ מתשובה כו'. שהמה למעלה מן השמש ועיין לעיל בפסוק מה יתרון:

לאסטרולוגוס. חוזה בכוכבים:

הלמן. חוף הים שמשם פורשין הספינות בים:

מעוות לא יוכל לתקון:

חברים זה לזה. עיין כל זה במדרש רות בפרשה ג':

ה"ג מנוול היית לאחר מיתתך:

ליטול לכאן גרסי':

שבתה. לשון תשובה:

ה"ג משנתעוותו המים מששת כו'. ופירושו שכבשם הקב"ה בים אוקיינוס וה"ג בילקוט בהדיא ועיין בב"ר פרשה ה':

משנת החמה גרסי':

ה"ג משחסר הקב"ה שנותיהם:

יכול הוא לתקן. בתמיה:

אם אדם מחסר גרסי':

הוו תניין כו'. היו שונין כאחד ביחד ולקח לו רבי יהודה אשה והקדימו רבי אלעזר אותן שבעה ימי המשתה שלמד רבי אלעזר ורבי יהודה לא למד:

דימטי ביה. שיגיע אליו:

שעת קרית שמע כו'. עיין זה בבמדבר רבה פרשה ט' ובפרק תפלת השחר ובפ"ק דחגיגה:

יכול הוא לתקן גרסי':

ה"ג ועל זה לא נאמר כו' ועיין מזה בפ"ק דחגיגה:

בקרו גמל זה. חקרוהו ובדקוהו שלא יהא בו מום:

התמידין. כבשים העומדים לקרב לתמידים אותן מבקרין שמא הוממו וכן כאן מדקדקין אחר תלמיד חכם שפירש מן התורה:

כמה נמחו גרסינן:

זו התורה. שנתנה אחר עשרים וששה דור והיתה צריכה להנתן אחר אלף דור הרי שנקמטו תתקע"ד דור ועיין בפרק אין דורשין ובבראשית רבה פרשה כ"ח:

מילה. ניתנה אחר עשרים דור ונקמטו תתק"ף דור שהיתה מצות מילה ראויה לינתן אחר אלף דור:

עריבת הירדן. ספינה עשויה כעריבה ועיין זה בפרק רבי עקיבא:

למה היא טמאה. למה היא מקבלת טומאה דהא תנינן בפרק ב' דמסכת כלים שהספינה טהורה ובפרק רבי עקיבא יליף ליה שנאמר דרך אניה בלב ים מקיש ספינה לים מה ים טהור אף הספינה טהורה:

ביבשה. ולפיכך מקבל טומאה שהרי תשמישו ביבשה וכן אותה של אשקלון מקצתה היתה משוקעת בארץ ולפיכך מקבלת טומאה:

צריכים הם קישור. לקושרם יחד ואז מקבלין טומאה:

דברתי אני עם לבי:

מתבדה. בודה וכוזב דברים אשר לא המה:

לבבכם וגו' גרסי':

משתדל. מדבר דברי פתוי כי יפתה ת"א ארי ישתדל וע' בב"ר פרשה פ':

כי אין עיניך ולבך וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא כי אם על בצעך ירמיה כ"ב:

כי ברוב חכמה:

כל זמן כו'. עיין כל זה בב"ר פרשה י"ט:

ה"ג רב אמר ת"ח כו'. ופירושו הרי שחכמתו עומדת לו להרבות עליו עונש אף כשלא התרו בו:

אגרטין. לפי הענין פירושו מעדנים:

בורין. חזקים וגסים או בור ורק מכל טוב:

עוית. יש לומר מין חולי שנתעוות ונתעקם על ידו כן משמע בערוך ערך עוים ובב"ר [פ"כ] וכן בילקוט ושם הגירסא נשתנית: