אמרתי אני בלבי:

אנסכה ואנסכה. דרש אנסכה נוטריקון אנסה כה דמשמע אנסה בכה ואבחן דרך זה בד"ת ואנסה בדברי מינות כי מלת נסיון אינו נופל כי אם בשני דרכים ועוד דרש אנסכה אנוס מכה מלשון וינוס כלומר אנוס ואברח מדברי מינות לדברי תורה וכדמפרש והולך וראה בטוב כו':

ה"ג ואנסה בדברי מינות אנוסה מדברי מינות:

שמחה. שדברי תורה הם שמחה כדאמרי' משמחי לב ואינם הבל ח"ו:

ולעולם הבא. פירושו לימות המשיח ועיין בב"ר פרשה מ"ד:

ינתך. יהא נתך ונמס ונתוך לפניו כד"א לא נתך ארצה ודרש ואנסכה בחילוף סמ"ך בתי"ו ואנתך כי נסך נתך:

ה"ג לעולם הבא כתיב לא יבנו:

לשחוק אמרתי מהולל:

קרקסיאות כו'. בתים ששותים ושוחקים בה ועיין בערוך ערך תיאטר:

(של תלמיד חכם להכנס שם):

לשמחה. י"ל ת"ח העוסק בתורה המשמחת לב האדם מה עושה ולמה לו מיני שחוק הללו:

מה מעורבב כו'. עיין כל זה בויקרא רבה פרשה כ':

ארבעה שמחות. בויקרא רבה חשב חמשה שמחות ומוסיף פנחס בן בנה משוח מלחמה:

שנכנסו. בניה הנזכרים ובויקרא רבה גרס ליה בהדיא:

שנאמר אחרי מות גרסי':

דאמר ר' אחא גרסי':

שלשה הן הדברים ששחקה עליהם כו'. שלשה דברים היו שעלו והצליחו ביד שלמה וכדמפרש ואזיל:

ולא היו נגנבות. בתמיה ועיין לקמן בפסוק כנסתי:

ירד מלאך כו'. עיין כל זה במסכת גיטין בפרק מי שאחזו:

אמר רבי פנחס. עיין זה בויקרא רבה פרשה כ':

לברך בנו כו'. בויקרא רבה הגירסא יותר נכונה:

תרתי בלבי. הכי גרסי' אמר שלמה תרתי בלבי למשוך:

בסכלנותא. תרגום של תבונה:

עשיתי לי גנות:

ברוחות. בשדים:

להנדיקי. שם מדינה:

ה"ג ומביאין לו משם מים ומשקין כו' וה"ג בילקוט ועושה פירות כפירות אותה מדינה:

מיגעו. כלומר אתה מעמס עליו יגיעה רבה:

משתיתה. פירוש שרשה ועיקר טבעה כמו שדרשו חז"ל בפ' החליל אבן שתייה שממנו הושתת העולם:

של ארץ. ההיא ועיין זה באר היטב בפי' רש"י בקהלת:

פוסקינוס. מעין הנובע והוא לשון יון ממש:

לא וורד. בילקוט גרס מרור ובפרשת דברים גרס תרדין:

מיני ברברייה. בערוך גרס ביברין ובילקוט גרס מן ברברין:

ויושב על שלחנו. בילקוט מלכים גורס ונתון על שלחנו:

מברבריה. שם מדינה רחוקה בקצה הישוב:

כנסתי: כאבנים בדרכים. שהם קטנים וביד כל אדם לקחת אותם:

קנטרין. משקל גדול צענטינר"א בלע"ז:

ה"ג וסגלת מלכים שנאמר כו':

זמרין וזמרתא. מיני זמר מזכר ונקבה ועיין כל זה בפ' מי שאחזו:

דימוסיאות. גם הוא מין מרחץ ועיין בערוך ערך דמס:

אזיין. עיין במדרש חזית בפסוק הנה מטתו (ג' ו'):

משנתו כו'. עיין במדרש חזית בפסוק אנהגך (ח' א'):

רבי חייא רבה גרסינן:

שכלול בהם. בתוך המשניות:

ברכות מים. זה התלמוד:

זה רוח הקודש. כד"א בכל ביתי נאמן:

נראה דה"ג ושרות אלו התוספתות ותענוגות כו' וכן מצאתי באות אמת:

דיינין כו'. י"ל שדרשו שדה מלשון שודא דדיינא:

וזיתים אשר לא נטעת גרסי' ועיין כל זה בויקרא רבה פרשה כ"ה:

שחיק טמיא. ישחקו וימחקו עצמותיו כלומר ימח זכרו:

יכול אתה כו'. דרך שאלה יכול אתה להביא אלו ג' דברים שאני שואל מעמך א"ל ומה הם אותן ג' דברים:

פוסיאנין. פי' הערוך מין שלו:

ומטקסא. מין משי מובחר:

אייתי כו'. הביא לו פלפלין ממקום נצחנא ופוסיאנין ממקום ציידן ויש אומרים ממקום עכברים ומטקסא ממקום גוש חלב:

קנים של חצים גרסי'. פירושו אילן סרק שאינו עומד רק לעשות ממנו נצב לחצים:

תפנוקין. דרש שדה מלשון לשד השמן:

וגדלתי והוספתי:

מנה בן פרס. גדול בן הדיוט ועיין בפרק סדר תעניות אלו:

און בן פלת. און היה גדול בישראל רק ניסת לשעה ואחר כך ישב כל ימיו באנינות ותשובה על זאת כדאיתא בפרק חלק ואביו לא נזכר מי הוא וגם דרשו חז"ל פלת שנעשו בו פלאים ולפי זה שם אביו לא נודע כלל:

בנו צפור כו'. דרשו חז"ל אביו היה בנו וטפל אליו:

פסטירין. כלומר חכמה שאינה ברורה רק מסותרת וכהה כמארב היושב בסתר אחור ולא פנים ועיין ערוך ערך פסט או הוא שני תיבות פסי טירין פי' אפס ונמס משא ומתן של ההלכה ואי אפשר להתקיים והוא מלשון שקיל וטרי אבל מה שלמד בימי חרפו בעוד שכח הרגזני קיים חידוד ופלפול התלמידים היה מתקיים לו ובילקוט לא גרס בזקנתי פסיטירין ובספר ישן גרס אמר רבי חנינא בר פפא כל תורה שלמדתי באף עמדה לי אמר ר' אחא כל התורה שלמדתי במסטירין עמדה לי ודייק מדכתיב חכמתי כינוי יו"ד המדבר בעדו מורה על ההסתר:

עקיש. נראה דצריך להיות בן עקש והוא עירא בן עקש הנזכר בדברי הימים סימן כ"ז במחלוקת השנים עשר ואף על פי שלא מצינו מה טיבו של עקש מכל מקום חשיבותו ביחוד פרטי נגלה ממה שייחס בנו אחריו שנאמר עירא בן עקש מה שלא נעשה לאחד מהם רק לישבעם הראשון למעלות הקדימה ולכן חזר ומפרש הראש לכל שרי הצבאות לחדש הראשון וגם בניהו בן יהוידע למעלתו הפרטי כידוע ולכן מפרש גם כן וכתב בניהו בן יהוידע הכהן ראש כלומר שבח לו שבח למשפחתו ועוד מוסיף הוא בניהו גבור השלשים ועל השלשים וגו' כלומר ראה חשיבות:

קודיא כו'. הערוך פי' קערה של חרס יהוא כלי גולה ועיין בסנהדרין בפרק כהן גדול ובירושלמי:

קשרתיה. פירושו הוא חגור שחוגרים וקושרין בו עוברי דרכים כדי שיהיו קל להלוך ועיין עוד לקמן בפסוק שבתי וראה (ט' ז'):

הפרשת חלה. היא מצוה המוטלת על הנשים והוא העמל האחרון שבתבואה וכן נסכים עמל האחרון ביין:

ופניתי אני לראות:

בשעתו. כלומר לשעה קלה:

ושכחה בשעתו. כשנטרד ממלכותו ודרש ופניתי פועל יוצא על החכמה שהריקה והפנה אותה ועיין זה לעיל ריש מדרש חזית:

משתיתו. שרשו ועיקרו:

וה"ג אחרי מלך בשר ודם אי אתה יכול לעמוד אחרי מלך כו'. ועיין כל זה בב"ר פרשה י"ב:

לחרישת קנים כו'. ע"ל במדרש חזית:

והכל נכנסין גרסי':

ואומרים אלו היו גרסי':

כבר עשוהו גרסי' וכו' עד אלא עשוהו:

ביבה. עיין בבראשית רבה פרשה י"ב:

נואו. נוי שלו:

הכי גרסינן מקלסן מי נותן בהם דופי כו'. ועיין בבראשית רבה פרשח י"ב:

ה"ג ומשובחים הם שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם רבי פנחס בשם רבי לוי אמר בה"א בראם כו':

לדברי הכלים. בילקוט גרסי' לדברי מינות:

החכם עיניו בראשו:

ברגליו. בתמיה:

ר"מ גרסי':

רישיה. מפני שסוף המעשה הוא ראש המחשבה:

ואמרתי. ועוד חזרתי. ושוב חזרתי ואמרתי כי אין זכרון שוה לשניהם כו':

משכנית כו'. משכנתי כלי מן החדר בשביל להמציא לידי מעות לקנות בעדם תבואה:

רגיל במשנתו. חוזר ושונה משנתו תמיד:

ואיך לא כו'. כדי שלא תשתכח תורתו אחר מותו:

ושנאתי את החיים:

אימיקנטרון. שם איש יהודי ולא היה נודע אל המלך:

אלו הישמעאלים. כלומר הרי גם הישמעאלים הם נימולים:

דכל כו'. שכל מי שעשה זאת יפרסם עצמו למלך שהמלך רוצה ליתן לו דבר מה:

מילה. דבר מה ועוד י"ל הבטחה ואמונה ועיין באיכה בפסוק על אלה אני בוכיה:

דמלכא בעי גרסי':

אזל חד כו'. הלך יהודי אחד ואמר כי הוא כתב כן אמר המלך הרימו ראשו ממנו ושוב אמר לאותו יהודי למה אמרת כן:

ה"ג א"ל דאת כו'. פי' שאתה פונה ומעביר אותו איש משלש מיני יגון:

מן תלת נסיסין גרסי'. עצב. ת"י נסיס ועיין בערוך זועפים תרגם אונקלוס נסיסין:

מה אינון כו'. מה הם אותן ג' מיני צרה א"ל נפש של אותו איש חפצה לאכול אצלי בבקר ובערב ואין לו מה שיתן לה וכן אשתו וכן בניו:

בעי מיגס גרסי'. ובלשון ירושל' מיגס הוא לאכול:

בכלי קורייס. בגדים חשובים מעשה אורג ועיין בערוך ובמדרש חזית בפסוק נפת תטופנה:

אתון כו'. הבריות באו ואמרו לו אותן דיינים שמנית שותים יין בשוק ברבים ולא האמין להם זמן אחד יצא ר' הושעיא לשוק ומצא דיינים שלו שותים יין בשוק:

ודמך כו'. ומת בשלום:

רבי הונא גרסינן ועיין בבראשית רבה פרשה י"ד ובאיכה רבה בפסוק נתנני ה' ורבי הונא דהכא היינו רבי חנינא והכי גרסי' התם בידי קרי בידי כלומר בידי עצמי:

ושנאתי אני את כל עמלי:

כתבן טוב כו'. סופר טוב ומובחר כדאיתא במסכת שבת שאמר לרבי עקיבא לבלר אני:

והוה לעי כו'. היה יגע ומשתכר בכל שבוע ג' סלעים והיה אוכל ושותה בעד אחד וקונה כסות בעד אחד והשלישית היה מפרנס בהן רבנן אמרו ליה תלמידיו רבי בניך מה אתה עושה להם ומה תהא עליהם אמר להם אם יהיו צדיקים יגיע להם מה שאמר דוד כו':

וסבותי אני:

ה"ג ואמרתי כשם שיגעו אחרים לי כך כו':

הצד חצובין. בויק"ר פרשה כ"ה גרס חצב וע"ש כל המעשה:

ה"ג בר ק' שנין א"ל ואת בר ק' שנין קאים כו':

זכיתי אכלית גרסי':

ה"ג מה עביד מלא מרעיליה כו' עד פלטין:

על תרע פלטין גרסי':

ה"ג ואכיל מנהון תהא מודע לי הא זכיתי ואכלית מנהון והלין כו':

ה"ג מה עיסקך כו' עד בדינרין עלון ואמרון למלכא חד סבא קאים על תרע פלטין טעין מלא מרעיליה תינין ואמרו לו מה עסקך ואמר לנו שמעית דמלכא רחים תינין ומפרגיא בדינרין אמר קלוונין כו':

הכי גרסי' ולא הוון אתרוגים:

הצורה. זה האדם והקב"ה גם הוא נקרא כן דכתיב קול אדם גו' ועיין כל זה בב"ר פרשה כ"ז ובפרשת חקת רבה ולקמן בפסוק מי כהחכם:

כי כל ימיו:

הכי גרסינן מן העבירות ומניין אף ביום:

אין טוב באדם בתורה ובמעשים טובים. כי היא אכילה ודאית למלאות נפשו בנועם ה':

בעמלו. קרי ביה בעולמו ולקמן בפסוק ושבח גרס כמו כאן ועיין לעיל בפסוק ידעתי כי אין טוב ובפסוק הנה אשר ראיתי וגו' ושם הגירסא יותר נכונה:

כי מי יאכל. מאן אכיל. כלומר מי אכל כמו שאכלתי אני ומי שתה כמו ששתיתי ומי עשה כמו שעשיתי ויהיה היו"ד מן יאכל ויחוש עתיד במקום עבר:

נשר גדול כו'. עיין מזה בס' הזוהר בפ' פנחס עמוד תכ"ז:

כי לאדם:

ולמי נאמר. לתת הון יקר וכל טוב לטוב כו':