זבובי מות:

זבוב אחד שמת וכו'. מדכתיב יבאיש יביע לשון יחיד שמע מינה שאינו מדבר אלא בזבוב אחד וא"כ אינו אלא משל על החטא וכדמפרש והולך:

דרש ר' עקיבא. עיין בסנהדרין דף נ"ב ובסוטה דף מ"ח ובירושלמי דפ"ק דקידושין נשתנת הגירסא במקצת:

ה"ג דורשי רשומות אומרים האדם נידון אחר רובו ולעולם ימוד אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה כו' ועיין בפ"ק דקידושין:

מביעין. פי' מדברים כמו יום ליום יביע אומר או פי' מוציאין כד"א דלא מבע דמא ועיין בפרק הספינה:

סכלות מעט זו גזירתו כו'. מפני שאצלו היה עונש מיתה קורא אותו סכלות וכדלקמן בסמוך גבי אליהו הנביא:

ה"ג של דוד סכלות מעט ואתה כו':

לב חכם לימינו:

כל עיקר. כלומר מכל מקום ועיין זה בבראשית רבה פרשה מ"א:

אשמאלה אין כתיב גרסינן:

מחציף. מעיז פניך:

אין הוה שמע כו'. ואם היה שומע לדין הרי טוב ואם לא היה אומר לבן ביתו אשמאיל לו כלומר הכריחהו שלא בטובתו שכל דבר מה שכנגד רצונו של אדם נקרא לו שמאל כמו מה שהוא כרצונו הוא מיומן ומכוין לו:

מחמי ליה כו'. י"ל הראה לו כלי שמקטפין בו את העוללות לומר שאם לא ישמע שילקה ובאות אמת מצאתי בשם נ"א ומחי ליה קטיף מן הדין גיסא:

ויקם יעקב כו'. הקדים הזכרים לנקבות ועשו שהיה להוט אחר הנקבות הקדים הנקבות שנאמר ויקח עשו את נשיו וגו':

ה"ג עשו הרשע שנאמר ויקח עשו את נשיו ואת בניו:

וגם בדרך כשהסכל כו':

טפשא כו'. השוטה חושב שכל העם שוטים כמוהו וזהו ואמר לכל סכל הוא על כל אדם הוא אומר זהו סכל והוא אינו יודע שהוא לבד סכל וכל העם חכמים:

אם רוח המושל וגו':

ורוח אלהים כו'. עי' בפתיחה דאיכה וזכור את בוראך:

היכן הרגו. עי' לעיל בפסוק מקום המשפט ובאיכה רבה בפסוק בלע ה' ובפסוק מחטאת נביאיה:

דכתיב בדם איל גרסי':

ולא עמד. באיכה רבה גרס ולא אידמו:

ה"ג והשתא דאמר להו לית הכי. כלומר אחר כל דברי תשובתם אמר אינו כן כדבריכם:

אמרו כו' קבילו. כן אמר לנו קבלו דברי:

קאימנן גרסינן:

שהשוה עצמו כו'. השוה את עצמו כאחד מהם ולא היה מתנשא עליהם:

יש רעה כו':

כשגגה היוצא כו':

חד בלעא כו'. דבר שחנקו בגרונו והלך והביא לו איש אחד מאלו דבר פנדירא שיוציא בלעו ע"י לחש ואחר כך שאל ריב"ל לאותו איש מה אמרת עליו וא"ל פסוק פלוני אחר פסוק פלוני אמר ליה נוח היה שקברו לבנו כדי שלא תאמר פסוק זה וריב"ל אמר כן על עצמו וכן היה לו שמת אותו הבן ובערוך ערך בלע גרס בר בריה דריב"ל:

ר' ירמיה דשבשתא כו'. עיין זה סוף מדרש איכה בפסוק נפלה עטרת ראשנו (פ' ה' י"ז):

מאן מאית קדמאי גרסי'. פי' מי ימות ראשון אני או אתה:

כל עלמא כו'. כל העולם מתפללין על חייך לטוב ואתה אמרת כן אמר אם יבא העת מה בכך בדברי האלה ואם יבא מלאך המות שיקחני מה יאמר לו לא תבא אצלי כי לא אבא אליך שרבי ימות קודם ואף אם יהיה כן יהיו הם אומרים ברוך כו':

ה"ג לא אתת לגבי לית אנא כו':

וכן הות ליה. שהוא מת קודם וכל זה להשמיענו שאל יפתח אדם פיו לשטן:

אף אין בניך כו'. שנאמר כה יעשה לך אלהים כו' ודרשו חכמינו ז"ל בפרק אלו הן הגולין מכאן שקללת חכם אפי' על תנאי באה:

נתן הסכל גרסינן:

בשער התוך. עי' לעיל בפסוק ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט (פרשה ג' ט"ו):

ראיתי עבדים כו'. עיין בב"ר פרשה פ"ו:

סריס. כמשמעו ועי' זה במס' שבת בפרק שואל ושם יש שראה אותו שלא היו מנעלים ברגליו והתם גרס רבי יהושע בן קרחה:

שמע לי חלופיהן. שמע ממני תחתיהן:

שקדמו הכתוב כו'. הכתוב הקדים אותך ששקר אמרת שעל סוס בן חורין שהרי כתיב ראיתי עבדים על סוסים:

טרף כו'. הכה ראשו על הכותל והחומה ומת שם רשעים ירקב לדראון עולם:

חופר גומץ:

שנקרא נחש. תרגום של נחש חוי:

היו טמירין כו'. עיין כל זה בב"ר פ' ע"ט ובמדרש אסתר בפסוק גם ושתי:

לא יברח. בב"ר גרס לא מתצדא:

נפש בר נש גרסינן:

וניתסאי. ונתרפא שהיה החול אוכל את בשרם בקעים בקעים כדאיתא בפ' במה מדליקין [דף ל"ג]:

מוי דמוקד. מים חמים של טבריה:

עשה אטליס כו'. גם ר"ש עשה אטליס:

ה"ג וכל הן דהוה מית טייף וסליק ליה:

וטמריה גרסינן:

בגריבה קרדימא. מיני שווקים הם ובב"ר (הגירסא) נשתנת:

ה"ג בשוק דבר קרדימא:

גוד חמי לי גרסי' וה"ג בב"ר ופירושו הוציא והראהו לי:

ה"ג אמר גוזר אני על דין כו':

מנפק לי כו'. כשיצא לו ר"ש:

ה"ג שמע קל דינקאי ספרא בן יוחאי כו':

דינקאי ספרא. כך היה שמו ואמר דרך לעג בן יוחאי מטהר טבריה והרי מוציא אחריו מת וה"ג בב"ר בהדיא:

אמר אם לא כו'. ר"ש אמר כן ועיין בבראשית רבה הגירסא יותר ברורה:

לא הימנוה יתיה גר'. פי' לא הייתי במנין ועיין בבראשית רבה פרשה ע"ט:

ה"ג כל הספיחין מותרין:

מסיע. בשכר שתי בקיעות. דייק מדכתיב ויבקע עצי עולה עצי תרתי משמע:

אם קהה הברזל: ה"ג לא פנים ואין הרב כו'. ועיין זה בפ"ק דתענית:

נתקהה התלמיד. שאין הרב מרוצה לו להסביר תלמודו:

שנאמר ברזל וגו'. הביא ראייה שהתלמיד נקרא ברזל שנאמר ברזל בברזל ודרשוהו חז"ל בפ"ק דתענית על התלמיד שמחדד את רבו כברזל המחדד ברזל חבירו:

ה"ג קלקול מעשים יש בתלמיד:

מותיר לו. מוותר אצלו:

הכי גרסי' קלקל עליו בחילך. כלומר לחזור עליו כמה פעמים בכל כחו וכמעשה דבסמוך גבי אינשי אולפניה כו' נשכח ממנו תלמודו והיה הולך ובוכה:

לבי עולמין. היה הולך לבית הקברות ובוכה. קבר נקרא בית עלמין ועיין בויקרא רבה פ' י"ב:

מדכי הוה כו'. מתוך שהיה בוכה נראה לו בחלום שהיו אומרים לו זרוק בי שלשה צרורות ואני אבא:

קלי. צרורות כד"א שקל קלא פסק ביה כפרצידא דתותא קלא וכן רבים:

אזל כו'. הלך אותו תלמיד אצל פותר חלומות וספר לו המעשה ואמר לי' אמור כל פרק ופרק שאתה שונה שלש פעמים ויבא ויתקיים לך תלמודך שלא תשכחנו ועשה כן וכן היה לו שלא שכח שוב:

אם נקהת אומה כו'. אם שניהם של ישראל כהות מן הרעב:

קשה כחה כברזל גרסינן:

יוותר הוא להם גרסינן:

אם ישוך הנחש כו'. עיין כל זה בויקרא רבה ריש פרשת אמור ובבמדבר רבה ריש פרשת חקת:

מתגרה בבני אדם גרסי':

ה"ג א"ר שמואל בר נחמני אומרים לנחש מפני מה לשונך כו':

מטורף. יש לומר מנומר שהכל מכירין אותו מרחוק או יש לומר מושלך וגורר על הארץ בלי רגלים:

ספקלאטור. ההורג המחוייבים מיתה למלך:

ירדו מלאכי השרת. עיין זה בבראשית רבה פרשה כ':

מדמיין כו'. המלכיות מרומזים בפסוק זה ועיין שוב בב"ר פרשה ט"ז והספר חסר פה:

אומרים לחדקל כו'. עיין גם זה בבראשית רבה פרשה ט"ז:

דברי פי חכם כו'. עיין זה ריש מדרש אסתר ובמדרש חזית בפסוק קמתי תמצא הטעם למה חזר ואמר דעבר כו':

עמל הכסילים גרסי':

שעומד. יש לומר עומד ואינו חריף להבין דבר מתוך דבר כדאמר סכין שעמדה ובא"א כתב נ"א שאינו עומד:

לא היה לו לילך. בתמיה:

זה יפתח כו'. עיין זה בבראשית רבה פרשה ס' ובויקרא רבה פרשה ל"ז:

תרייה. כמו תרווייהו:

תרייה ספת גרסי' והוא מלשון יש נספה:

ונקבר במקומו. כל אבר ואבר במקום שנפל שמה ובויקרא רבה הגירסא מתיישבת יותר:

מאתים שנה. במקומות הנ"ל לא גרס ליה:

וה' עמו גרסי':

אי לך ארץ:

הכי גרסינן רבי מאיר אומר רוחות היו כו' וטעם פלוגתייהו תמצא בריש מדרש חזית:

דאיתמרטת. נשמטת ונתרטשתו נתגלגלה עליו ומיעכה אותו ועיין בערוך ערך מרט ובאות אמת פירשו מלשון מרמוטה הנזכר בבראשית רבה בפסוק ויפל אלהים תרדמה פי' שינה כבידה:

והסרסור כו'. כדמפרש ואזיל התובע תובע והנתבע כו':

הכי גרסינן התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהם אמר רבי סימון כו' וכן הוא בירושל' בפרק זה בורר ובפרשת שופטים רבה:

ה"ג מן הדין קרייה ויאמר זאת אומרת וגו' ויאמר המלך קחו גו':

פוקרין. פי' הערוך גיזי צמר כלומר הייתי חונקו ומצער אותו ורבים המה בספר הזה:

אנפילוגיס. מפליג ומתענג ובילקוט מלכים גרס התחיל פיו נובע בחכמתו:

כלום ברא כו'. אלא לחלק לעת צורך ולפיכך אמר גזרו כו':

ה"ג שתי ידים אלא צפה הקב"ה שעתיד דין זה להיות לא עשה אלא אמר תנו לה את הילוד החי והמת לא תמיתהו על אותה כו' ועיין בילקוט מלכים ושם הגירסא יותר ברורה:

לא עשה. כלומר לא עכב לא נשאר בדבריו אלה אלא אמר תנו כו':

בשלשה מקומות כו'. עיין בפרק אלו הן הלוקין:

מלכי יהודה. כולם היה לבם שלם עם ה' יתברך ככתוב בספר מלכים:

בעצלתים ימך. עיין כל זה בויקרא רבה פרשה י"ט ובמדרש חזית בפסוק נרד וכרכום:

גלי דכסיא. עיין בפתיחא דאיכה שקדתי ואהיה כצפור:

לא דמי הדין רסיסא כו'. עיין בויקרא רבה פרשה י"ט:

מה הדין. כמו מהדין כלומר מן הדין:

נעשית דוה. בויקרא רבה דייק ימך המקרה כמה דאת אמר את מקורה הערה:

נעשית זבה. וזהו ידלוף בית:

פעמים נענה כו'. עי' זה לעיל בפסוק ונתתי את לבי:

קרא יתיה כו'. קרא אותו שכן אחד ראה אנשים עומדים מרקדים ומטפחין והיו נותנין להם מאכל ומשתה תמר ריש לקיש זהו טוב אף אני אקום וארקד ואזמר וקם ורקד וזמר ונתנו לו חבית אחת יין ישן:

ויהבון ליה גרסי':

עתיק גרסי':

גם במדעך מלך כו'. עיין כל זה בויקרא רבה פרשה ל"ב:

אין נדמה אלא שתיקה גרסי':

קרסיות. לפי ענין הוא לשון שמיע וי"ל מלשון קרסין שפי' עת וזמן ועיין לקמן ריש פסוק אם ימלאו:

ה"ג בויקרא רבה ויקצוף וישבע וגו' ר' אבהו בשם ר' תחליפא כו'. עד למנוחה אחרת רבי ביבי בשם רבי יהושע בן לוי כו' עד למנוחה אחרת ובעל כנפים יגיד דבר אמר רבי בון בשעה כו'. עד והיה העולם:

ה"ג שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש והנפש למלאך והמלאך כו' כן הוא בויקרא רבה פרשה ל"ב ובילקוט:

דברי כוש. ודרשו חכמינו ז"ל בפרק ואלו מגלחין זה שאול שהיו הכל מודים בצדקתו כמו שמודים בשחרותו של כושי: