לכל זמן. עיין בבראשית רבה פרשה מ"ו:

עת ללדת:

מה הוא. כלומר מה כוונתו באמרו עת ללדת ועת למות:

ה"ג אינון צווחין לה חייתא. פירוש הבריות קורין אותה חייתא ועיין זה בירושלמי פרק במה מדליקין ובשמות רבה פרשה מ"ו:

שאול ועוצר וגו'. משלי סימן ל':

אף שאול כו'. עיין בפ"ק דברכות שמכאן למדין תחיית המתים מן התורה:

אפי' מלאך המות כו'. כלומר כל כך הסכנה עצומה עד שמלאך המות כו':

קטיגור שלה. של היולדת:

אנשים מתים. כלומר נבדקים ועיין בפרק במה מדליקין ואם לא ימצא להם זכות הם מתים:

לאסטרטיא. לדרך רשות הרבים כהאי דאמרינן בעירובין סרטיא ופלטיא:

מפקד בגו ביתיה. צוה לביתו כשכיב מרע:

ה"ג ר' נתן כהן אחוי ועיין כל זה בב"ר פ"ו:

ה"ג ושמעת קלא דציבורא מצליין למטרא:

ה"ג משלו מוסיפין תדע דהא כתיב ועיין כל זה סוף פרק החולץ:

משלו. משיעורו הנגזר עליו שהיה ראוי לפחתו ומששב בתשובה הוסיפו לו על אותו פחת שיחיה עד השיעור הקודם הנגזר עליו בעת הולדו:

אמרו ליה מי כתיב גרסי':

ה"ג לא נאמר כן אלא לבית דוד בן משאר כו':

ודא מסייע כו'. מעשה זה שמביא בסמוך הוא סיוע לדברי חכימיא רבנן:

חכימיא רבנן גרסי':

כד אתין כו'. כשבאו לשער העיר מצאו שם נערים משחקים לפני חצר אחד ראו לרבי שמעון בן חלפתא מעולה ויפה ומצויין כת"ח אמרו לו לא תזוע מכאן עד שאתה מרקד לנו מעט אמר להן אין זה משלי שאני איש זקן גער בהם בנזיפה ולא נזדעזעו מפניו ולא הכניעו בפניו נשא עיניו וראה חצר זה הפוך ונוטה ליפול והוא היה נותן בו עין שיפול ובאות אמת הביא כן הגי' בשם נוסחאות אחרות ואותן תינוקות היו מאותו חצר אמר להם ענו אחרי מה שאני אומר ומזמר לפניכם כי כן היה דרך שירות וזמר שלהם שאחד היה אומר ומזמר לפניהם וכולם עונים אחריו לכו אמרו לבעל החצר הזה אם ישן הוא שינער משנתו שראש ותחלת החטא הוא מתוק וסופו מר כלומר מרה תהיה לו באחרונה שסרחון הנערים תלוי בו שלא למד אותם דעת חכמה ומוסר ומפני קול דבריהם ננער משנתו בעל החצר ויצא לו ונפל על רגליו של רבי שמעון וכרע לפניו ואמר לו רבי מבקש אני מלפניך לא תסתכל ולא תשגיח לדבריהם שהמה נערים ושוטים אמר לו מה אעשה לך וכבר הגזירה נגזרה שיפול החצר אבל זאת אעשה לך שאהא תולה וממתין עד זמן שתוציא כל מה שיש לך בחצר. כיון שהוציא כל מה שיש לו עלה החצר למעלה ונשקו קשרי בנינו וירד למטה ונפל ונעשה תל:

אזלין למקיימיה כו'. ר"ש בן חלפתא עם אנשי עין תאנה הלכו לקיים מצות מילה והיה אביו של אותו התינוק משקה אותם יין ישן ואמר שתו מן יין הטוב הזה שאני בטוח באדון השמים שממנו אני משקה אתכם ביום משתה נשואין שלו:

מן קל מיליהון כו'. מתוך אותן דברים יצא לו רבי שמעון לילך לעירו והיה יוצא יחידי ועיין בפרשת וילך רבה ופגע בו שליח השלוח לבריות כלומר מלאך המות וא"ל בשביל שאתם בטוחים על מעשיכם הטובים אתם יוצאים בשעה שאינו שעה לצאת כלומר בלילה דשכיחי מזיקים וא"ל ר"ש ואתה מי אתה שהרי גם אתה יצאת בלילה וא"ל אני הוא שליח השלוח אל הבריות וא"ל ומדוע פניך רעים אמר מקול דברים קשים שאני שומע מפי הבריות בכל יום אמר ליה ומה הם א"ל התינוק הזה שהכרתם ערלתו היום שטר פסק דינו עמדי הוא שאקח אותו מכאן לאחר שלשים יום והנה שמעתי שאביו השקה אתכם ואמר לכם שתו יין הטוב שאני בטוח כו':

ה"ג במשתותיה וענו בתריה כשם שהכנסתו לברית כו' ושמעית כו':

ושמעית כו'. ושמעתי זאת ולכן נעצבתי שמתיירא אני שתפלה זו שהתפללת תבטל הגזירה הזאת אמר לו רבי שמעון בחייך לשון שבועה הראיני נא שטרי וזמני מתי הוא א"ל אין אני שולט על זמן שלך או חבריך דכוותך א"ל למה כו':

ה"ג על ימיכם א"ל יהא רעוא מקמיה קודשא בריך הוא היך מה כו'. פי' כשם שאין אתה שולט שטר זמן שלנו כן לא יהיה לך רשות לעבור על דברינו אלה שאמרנו כשם שהכנסתו לברית כו' ובקשו רחמים וחי התינוק:

ה"ג לעבור על מילנן:

פיטקי. בפרשת וילך גרס פרקי והיא היא:

וחי מינוקא גרסי':

ה"ג אין לי המעשה אלא מקרא. ופי' הרי מקרא מלא כתיב את מספר ימיך אמלא משמע שמספר זמן הקצוב לך אותו אמלא ולא שיוסיף על הנגזר שהרי משה כו' ובסוף נאמר לו הן קרבו ימיך ולא הוסיפו לו כלום:

עת ללדת הוא לך. עת הוא להוליד לך בנים:

מה דיקליה כו'. יש לך דבר ששרפו ומכלה אותו מן העולם כלומר דבר שתולה בו מיתת נפשו כזה שמת בלא בנים ימתין בו מעט כלומר על צד היותר מעט והממהר בו הרי זה משובח וכמו שאמרו בפ"ק דקידושין אמר רב חסדא אנא נסיבנא בשיתסר ואי נסיבנא בארבסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניה:

ידבה. ימתין וימשיך ועיין ערוך ערך דב ה' ומצאתי בא"א בשם חכם אחד שפירש בו דקליה כנוי לאבר תשמיש ידבה לשון זב כלומר מי שרואה טבעו חם ושהוא רואה קרי ראוי שלא להמתין זמן הרבה בלא אשה ואפילו קודם עשרים:

ה"ג ועת לרפוא בשעת שלום עת לפרוץ כו':

בשעה שאשתך כו'. יריית הזרע מדמה לזריקת אבנים או אבנים כמו בנים בתוספת האל"ף כמו שפירש הראב"ע בפסוק וראיתם על האבנים או כדכתיב תשתפכנה אבני קדש:

צדיקים עומדים גרסי':

פרגמטוטים. סוחר והוא מלשון פרגמטיא:

דהוה אזיל. שהיה הולך ופרש לים הוא ובנו והיה מביא עמו קביים דנירים. והוה אייתי גרסי':

הכי גרסינן יהיב ליה מותביהון באפילה. ופירושו הספן היה נותן להם מקום מושבותם בספינה במקום חשך ואפילה והיה שומע קולם של הספנים שהיו אומרים כשאנו נכנסים באמצע הים אנו הורגים אותם ומשליכים אותם לתוך הים ולוקחין ממנו המשא הזאת של דינרים מה עשה אותו האיש עשה את עצמו כאילו הוא כועס ומריב עם ולקח אותן דינרין והשליכם לתוך הים:

נווטיא. פירש הערוך אנשים ממקום נווט ובב"ר פרשה כ"ג פי' רש"י ספנין:

הדין מודליה גרסי'. ופי' משא:

כיון דעלון כו'. כיון שנכנסו למדינה הלך אותו האיש וקבל עליהם אצל המושל של קסרין והביאו הספנין בבית האסורים לשלם לו המשא של דינרין:

אנטיפוטא. פי' הערוך מושל ושופט:

אמרין ליה מנן כו'. מניין ומאיזה טעם יש פה עלינו דין לשלם לו והלא הוא מעצמו השליכם לתוך הים:

עת להשליך כו'. והוא השליכם מיראתו פן תהרגוהו ויפה עשה:

דמכת. מתה:

סליק כו'. עלה רבי אבין אצלו להראות לפנים:

אמר ליה. בלשון שאלה אין אדוני משגיח לאמר לנו דברי תורה א"ל הרי הגיע שעה שהתורה המחומשת נתכנסה למשתקה כלומר לשתוק מלדבר בה מפני שאבל אסור בדברי תורה:

ה"ג עת לשמור דכתיב הנה לא ינום:

מה יתרון:

וכשירא. אדם כשר:

לא מתרין. אין משרין ומושיבין אותו ומפרש והולך וי"ל דדרש יתרון בלשון ארמי:

ה"ג אלא עם בעלי כו':

וצדיק באמונתו גרסי':

ייטי. יבא ויגיע כמו ייתי:

מה דירבע. דבר מה שיושבין עליו ובא"א הגיה במה דירבע:

תפוטין פסתיון כו'. כולם מיני מצעות נאות:

כורסוואן. כסאות:

קיסין. עצים וכעין זה עיין לקמן בפ' בכל עת יהיו כו':

אדיק. ראה והשגיח וישקף ת"י ואדיק:

ירבע גרסי':

יקרכון. היקר והכבוד לא אני עושה לכם אלא אתם לעצמכם:

ה"ג תשכבון מידכם כו':

הוה לעי כו'. היה עוסק בתורה כל צרכו במערה אחת של טבריה:

והוה פיילדה גרסי'. פי' בו הערוך אומן עושה כלי חרס והיה נוהג שהיה מעמיד לו כלי מלא מים בתוך המערה לשתותו והיה בא עיף ויגע ולקח הכוס ושתה אותו זמן אחר נכנס וישב לו אצל רשב"ל לנוח ולפוש מעט מיגיעו א"ל רבי זוכר אתה שהיינו אני ואתה נכנסים יחד לב"ה והנה את זכית שנעשית בן תורה ואני לא זכיתי התפלל עלי שיהיה חלקי עמך לעוה"ב:

ה"ג דנהוי לך דאתת עם כו' פי' מה אתפלל שהרי תבא לעוה"ב עם בני אומנותך שכל איש ואיש אין משרין אותו אלא עם בני אומנותו:

ראיתי את הענין כו' גרסי' וכל זה נתבאר לעיל בפסוק ונתתי את לבי:

דאמר רבי הונא גרסי':

הכי גרסינן לעיל משגיח בה לעולם:

ה"ג נתן להם נחלה הקדוש ברוך הוא במקום כו':

את הכל עשה יפה:

בונה עולמות כו'. עיין זה בב"ר פרשה ג':

הפתח כו'. פסוק זה של וירא אלהים וגו' וכן פסוק הכל עשה יפה שמעת מיניה שאין כל דבר נעלם ממנו מרום השמים מעל עד התהום מתחת לארץ והכל הוא מעשה ה' טוב ויפה:

אלו אחר וגו'. עיין זה בפרשת אלה הדברים רבה ולקמן בפסוק שבתי וראה:

פירת. מהביל ומשבש ודוגמתו באיכה רבה בפסוק ישבו לארץ ידמו הוו מפרתין בנבוכדנצר שפירושו מבהילין ומספרין בגנותו:

ולא היו נגנבות. בתמיה ומשני שהיה כו' וע"ל ריש פסוק כנסתי:

ראה העולם. כלומר ראה טובות העוה"ז ונהנה ממנו הרבה:

והעתיד להיות גרסי':

יותר שהיה. ר"ל יותר טוב היא ראייה מנבוכדנצר שהיה הוא אומר וכל דיירי כו':

מן מה כו'. כלומר גם מזה תראה טיבה ושרשה ועיקרה:

דכתיב אוי לנו כו'. הרי שנתנו בהקב"ה ממש גבורות אלהות אבל לא אמרו שהוא גדול מכל אלהים ולכן לא אמרו רק האלהים האדירים ולא זכרו ה' המיוחד ויתרו חזר בו ואמר כי גדול ה' וגו' בנקבות שם המיוחד ואמר שהוא גדול מכל האלהים כך י"ל גירסת הספר אבל יגעתי ומצאתי מאמר זה בכמה מקומות ואין בהם גם אחד שגרס ליה וכן מצאתי בא"א שמחקו מן דכתיב אוי עד מכל האלהים:

וקבעו לישראל כו'. לסימן שבו יכירו וידעו שמי שהוא שב בתשובה הקב"ה מקבלו:

תמים פעלו כו'. ר"ל כדלעיל ובפרשת דברים מסיים תמים פעלו היו אומרים זה אינו יודע טיבה של מדת הדין והוא אומר הצור תמים אלא משה כו':

ה"ג אלו אדם אחר בא:

תרתי שיטין. שיטות וסוגיות:

וקלקל אין מי גרסי':

אין מי כו'. שגלוי וידוע לפניו שאין בהם א' טוב מאברהם:

שפעת קוריי'. לפי הענין פירושו קורה גדול קוריי' הוא קורה. שפעת פירושו גדול וחזק כמו שפעת ימים תכסך:

ה"ג מכניסין את המתוקנת לביתה של המקולקלת ואין מכניסין המקולקלת לביתה של המתוקנת:

ה"ג ג"כ בב"ר פרשה י"ד ופי' אשה מתוקנת וטובה מכניסים לביתה של המקולקלת כדי שתלמוד אותה דרך טובים ולא בהיפוך:

דיהא לעי בה. שיהא יגיע ועוסק בה:

שש מצות. עיין מזה בב"ר פרשה ט"ז:

לאדם. דרש נוטריקון לא אדם מדלא כתיב אל אדם ה"ק קרא לא לאדם ראויה להנתן יראת ה' ופסוק הוא באיוב סי' כ"ח וכל זה בב"ר פרשה כ"ד:

בשעה שיצאו גרסי':

לאיסכולי. בית תלמוד נקרא בלשון יון סיכולי וכן פי' הערוך:

ישנות כו'. האילנות זקנים וישנים שעומדים עדיין מימות המבול:

מכניס את ישראל גרסי':

רבי אומר כו'. חזר למעלה לפסוק את הכל עשה יפה:

לדבר עבירה. על דרך שאמרו חז"ל בכל דרכך דעהו אפי' לדבר עבירה:

רחבעם וירבעם בין דוד ושבע וכו' במלכות גרסינן ומפני זה נתעכב בנין הבית:

מה דהוה כו'. מה שיהיה בסוף יהיה:

רבי אומר כו'. עד בעתו נראה שטעות סופר הוא כאן:

אהבת עולם כו'. כדמפרש בסמוך שיהו עוסקים בבנינו של עולם:

פחדתו כו'. דרש העולם מלשון העלמה שיתעלם מדעתם יום המיתה:

והנה טוב אדם. מאד הוא אותיות אדם ועיין כל זה בב"ר פרשה ט':

אהבת עולם. דרש העולם לשון ותלך העלמה וכדמפרש והולך אהבת תינוקות:

מכבד. נאה ויפה דרך כבוד:

שבישתא דהדס. זמורות מעצי הדס:

אינתא פרסייא. אשה מארץ פרס שקללה בנה בדבר אחד משם המפורש שמעה שמואל ואמר לה לך והתקין לו תכריכים כך משמע בירושלמי דמסכת יומא בפרק אמר להם הממונה וה"ג אמר לה זיל אתקין ליה:

כד אתי מידמך כו'. כשבא שעתו שימות אמר היש פה איש שראוי שאמסר לו שם המפורש אמרו יש פה עניני כו':

ה"ג אמרין אית הכא:

שלח כו'. ר' חנינא שלח אחר עניני ובא ונכנס בנו של עניני והטמן את עצמו תחת המטה וכשבא ר' חנינא למוסרו לו נתעטש אותו תינוק או דרך מעלה או מטה ואמר רבי חנינא צא לך משם את לא זכית לשמעו וזה אביך לא זכה לקבלו ובירושל' נתן הטעם שאמר אתם נוהגים ברמאות בשם הגדול ולפיכך לא רצה למוסרו גם לאביו ולפי זה לא גרס אמר אבוי אלא אמר פוק:

אסייא. רופא:

הכי גרסינן אמרין אית הכא:

ושאל יתיה כו'. שאל אותו ואמר לו לקחת כלום מימיך משום איש יהודי וא"ל לקחתי מעשר ולא קבל עליו הרופא למוסרו לו ואמר הרופא הטעם שמא ישאל דבר מה אצל אחד ולא יתן לו לפיכך מי שמקבל מתנות אין מוסרין אותו לו וגירסא זו אינה מסכמת עם הירושל' שבירושל' יש שרבי פנחס בעצמו אמר שאינו ראוי לקבלו על שלקח מעשרות:

בראשונה וכו'. כל זה בפרק עשרה יוחסין ובירושלמי דיומא פרק אמר להם הממונה:

אשר לא ימצא. שבשם המפורש יחקרו העתידות וידעו את הכל מראש ועד עת הקץ הנעלם:

ידעתי כי אין טוב. עיין זה בפסוק אין טוב באדם כו' ולקמן בפסוק הנה אשר ראיתי ובפסוק ושבחתי אני:

ידעתי כי כל אשר יעשה:

מתחלת ברייתו כו'. עיין זה בב"ר פרשה ה' ובפרשת האזינו רבה:

ב' פעמים. בעמוס סי' ה' וסימן ט':

ה"ג שני פעמים אחד כו' ועיין כל זה בב"ר פרשה ה' ובפרשה כ"ג ובפרשה האזינו. בב"ר פרשה כ"ג גרס אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה וה"ג בירושלמי פרק י"ג שופרות וכן הביאו רש"י ז"ל בב"ר פרשה ה' וה"ג בילקוט עמוס ועיין בב"ר פרשה ל"ח:

שאין הבמה ניתרת. בפני הבית:

ר' שמלאי דברויירא גרסינן. והוא שם מקומו:

א"ל ובדברך כו'. אליהו אמר כן להקב"ה:

אם ישמרו כו'. פסוק הוא בתהלים סי' פ"ט הרי שהבטחה שהובטח על ידי נתן הנביא היתה על תנאי זה והכל כדי שייראו מלפניו:

לא נבראו אלא בזכות היראה גרסי':

היך מרי כו'. היאך אמר מורי אלו הפסוקים ומסר לו טעמן ואלו הן המקראות שמסר לו טעמן:

מקרתא. הקרא אותו ובא"א הגיה מסרת:

הראשון כו'. המנות שלפניהם נסתלקו ראשון ראשון:

מהלל. הוא לשון צווי מוסב להשמש והירח או בא להורות לנו הכתוב כמנהגו בהרבה מקומות:

כבה השמש. כי בא השמש דרש תיבה אחת כיבה וכן הוא בהדיא בבראשית רבה פרשה ס"ה:

רבנן אמרי גרסי' ועיין בראשית רבה ובפרשת האזינו:

כבתו גרסי':

שלא בעונתה גרסי':

מה שהיה:

אפשר שהיה כו'. קודם שאמר הקב"ה יקוו המים:

אוקינוס כולו מים במים. והאוקינוס הוא גדול כמה וכמה פעמים מן העולם עד שהעולם נדמה באוקינוס ככדור כדאיתא במסכת עבודת כוכבים גבי אלכסנדרוס מוקדון:

הכי גרסינן בויקרא רבה פרשה כ"ז מקצת ע"י נביא בעוה"ז אני הוא שעתיד לעשות ים יבשה וכבר עשיתי כן בעוה"ז ואתה גו':

לפקד עקרות גרסי':

צדיק רודף צדיק. כדלקמן דוד לפני שאול:

הכי גרסי' צדיק רודף את צדיק והאלהים יבקש וגו' רשע רודף צדיק וגו' ובויקרא רבה מוסיף אפי' צדיק רודף רשע והכי גרסי' בתנחומא פרשת אמור אכן לא הביא ראיה לזה כמו שהביא על כל שאר החלוקות:

ועוד ראיתי. עיין כל זה בויקרא רבה פרשה ד':

שחותכין. התוך דרש כמו חתוך:

הכי גרסינן שרסכים גו' עד שארית שרי מלך בבל ופסוק הוא בירמיה סימן ל"ט:

קולבי רעייא גרסי':

באיזה מקום כו'. עיין זה באיכה רבה בפסוק בלע ה' ובפסוק מחטאת נביאיה ולקמן בפסוק אם רוח המושל:

לא עמד. באיכה ל"ג הכי ועיין שם:

בגרדון. בזמורה של אילן ועיין בערוך ערך גרד ובאיכה ל"ג ליה:

ה"ג מתנבא עלינו כו' עד עמנו ולא היינו:

מה טב כו'. מה אתה טוב או דם שלך יפה יותר מדמם של אלו שהרגתי בשבילך וכי תרצה אתה שנאביד כל האומה בשביל דמך:

במעשה העגל כו'. כל זה בויקרא רבה פ"ד:

שני דברים ביד. גם זה בויקרא רבה ובפרשת שופטים רבה:

עומד במדת הדין. ביד שמאל שהיא מדת הדין:

וחוטאת. בלשון תמיה ועיין בויקרא רבה הגירסא יותר נכונה:

אמרתי אני בלבי. צדיק כרשע ישפוט גר':

פפוס ולוליינוס. עיין זה בפרק סדר תעניות כיצד:

אמרו לא הספיקו גרסי':

דיופלי. פי' הערוך שני שלוחים ורש"י פי' שני שרים:

בהדין עלמא כו'. בעולם הזה מה שירצה בן אדם הוא עושה והרשות נתונה אבל שם בעוה"ב יש דיו וחשבון לפני מלך מ"ה הקב"ה ולשון חפץ ועת קדריש ועיין לקמן בפסוק כי לכל חפץ וכאן דרש ג"כ מלת שם:

אמרתי אני בלבי על דברת:

מדברות. המנהגים שהם נוהגים בהם לשון מנהיג ודבר:

ה"ג היאך ישראל נמשכין אחריו:

אלא מה בהמה. כלומר לא זו שנמשכין אחריו:

אלא מה כו'. וזהו כי מקרה בני אדם כמקרה הבהמה:

אלא המסורת כו'. כלומר בלאו האי טעמא תפרש הפסוק כך שזה מקרהו כאדם שלם וזה כמקרה הבהמה:

צדקתו גרסי':

הולכין שלימין גרסי':

לא כשם כו'. בתמיה:

כי מקרה.

מהו אין כו'. עיין כל זה בב"ר פרשה י"ז:

ה"ג בב"ר קבורה וחד אמר עשה לו כו':

הכל הולך:

ה"ג הללו את ה' מן הארץ תנינים כו':

ה"ג ר' חייא כו' עד מן הארץ הגשם אע"פ כו':

האומר לחרס גרסי'. ודייק מדכתיב לעיל מיניה המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון האומר לחרס או דייק מדקרי לשמש חרס וכלי חרס הוא עפר מן האדמה ועיין כל זה בבראשית רבה פרשה י"ב:

מי יודע:

באוצר. באוצר החיים: