מי כהחכם:

שפשר. לשון פשרה כלומר שפירש וה"ג בהדיא בפרשת חקת רבה:

גדול כח כו'. עיין כל זה בב"ר פרשה כ"ז ובפרשת חקת ולעיל בפסוק וסבותי:

יופיו יאיר כו'. שחכמת אלהים נראה וניכר ביופיו המופלג:

ה"ג גלגל חמה ואל תתמה בנוהג כו' ועי' זה בויק"ר פרשה כ':

שלמין. בויק"ר ל"ג ליה וכן בילקוט:

שלש עשרה חופות. עי' בב"ר פרשה י"ח ובויק"ר פרשה כ':

המן העץ. שנשתנה פניו מפני הבושה ועוי"ל שהעיז פניו ואמר האשה אשר נתת עמדי שבזה היה כופה טובה וכן משמע בילקוט שהביא הפסוק האשה אשר נתת:

וכשחטאו נעשו שונאים גרסי' ועי' מזה במדרש חזית בפסוק מצאוני השומרים:

זחלין אפוי. פירש הערוך צהבו פניו:

זחלין כו'. צהבו והאירו פניו של בן פדיה ואמר רבי חייא זה יודע ומבין מה שאני יושב ושונה על שם חכמת אדם תאיר פניו:

המתיה כו'. כל זה הוא בירושלמי בפרק ערבי פסחים ובפרק המוציא יין ובפרק הנודר מן המבושל ופי' ראה אותו פניו צהובים ומאירים ואמר הגוי אחד מן שלשה דברים יש בו ברבי יהודה או שתויי יין או הלוה מעותיו ברבית או הוא מגדל חזירים ופי' רש"י בפרק הנודר מן המבושל ששנים אלו מתוך ששכרם מרובה פניהם צהובים:

ה"ג מרבי חזירי שמע כו'.

לית בי. אין בי אחד מאלו שלשה וכדמפרש והולך:

אזיק. כמו מזיק וה"ג בירושלמי ובילקוט גרס דחיק וכן הביאו הפוסקים לשון ירושלמי דברכות לענין תפילין ופירושו חוגר וקושר וכך פי' הערוך וה"ג בפ' הנודר מן המבושל וחוגרני צדעאי מן הפסח כו' ויהיה אזיק כמו אדיק בחילוף זיי"ן בדלי"ת וכן רבים:

ואתא מן תמן ואפוי גרסי'. ופי' בא משם ופניו היו מאירים ראוהו התלמידים ועלו ואמרו לר' יוחנן ר' אבהו הזה מצא אוצר א"ל למה כלומר במה אתם יודעים שמצא אוצר אמרו לו מפני שפניו מאירים וצהובים ואמר ליה שמא תורה חדשה שמע ועלו התלמידים אצלו ואמרו לו מה תורה חדשה שמע מר ואמר להו תוספתא ישנה אמרו התלמידים עליו מקרא זה חכמת אדם וגו' ובירושלמי הגירסא נשתנת קצת ע"ש:

על כל דבר כו'. עיין בפרשה חוקת רבה:

נשתנו פניו. שהיה סובר שאינו כדאי לידע במה יטהרו:

ולקחו לטמא. הלמ"ד פתוחה מורה על הטמא הידוע ששאלו כבר עליו:

אני פי מלך. עיין בבמדבר רבה פרשה י"ד וכן הפסוקים הסמוכים יפה נדרשים שמה:

אל תבהל:

הפותח כו'. עיין זה בירושלמי דמגילה בפרק בני העיר:

ה"ג אלא אחד קורא כו':

אל תמאס וגו' גרסי' וסומך על סיפיה דקרא ואל תקוץ וגו'. כן היא בירושלמי והגירסא אינו מיושבת היטב עי"ל ריש פרשת ראה:

משום עמו כו'. כדמפרש והולך אינו מן הראוי שבני מתקללים כו':

קוצים קוצים. חתיכות חלקים חלקים:

ארוריא. התוכחה:

וגמגם. לא היה מוציאם מפיו באר היטב ובירושלמי יש ששאלו דרך שאלה ועיין שם:

באשר דבר מלך:

אמר רבי לוי כו'. עי' כל זה בב"ר פ' נ"ה:

שומר מצוה:

שהיתה עסוקה. שבאותו פרק נגזרה הגזרה כמו שדרשו חז"ל על ויעבור מרדכי ועיין מזה בילקוט:

כי לכל חפץ:

ולכל עת גו'. דרש המקרא מרישיה לסיפיה ומסיפיה לרישיה כדמפרש והולך:

היך מה כו'. כמו שירצה בן אדם לעשות יכול לעשות בעוה"ז וזהו לכל עת וזמן שאדם חי בעוה"ז יש חפץ בידו לעשות כאשר יחפוץ אבל גם יש עת ליפרע על חפצי לבו והוא בעוה"ב:

ברם כו'. אבל שם בעוה"ב יש דין וחשבון וכן דרש לעיל בפסוק כי עת לכל חפץ ועיין בפסוק אמרתי אני בלבי (פרשה ג'):

אין אדם שליט. ה"ג מי שיאמר אנקלומא ועי' זה בב"ר בפ' וירא [פמ"ט[ ובפ' וילך:

ה"ג אין נביא של ישראל שליט כו':

לכלותו ממנו. דרש לכלוא מלשון כליון ואבדון ועי' זה בפרשת נצבים רבה:

ממלמלין. שורקים ומעקישים את פיהם דרך לעג וקינטור ומפריזין ומרמזים באצבעותיהם ומרחיבים אותם דרך ליצנות וע"ע פרז:

פשרו. הפשירו חמימות חמתם מעליהם:

ואומרים החזון גרסי':

בגופו. כלומר בכלל גופו ולא באבר אחד:

היה נוטלה. שהיה חותך האבר ההוא שהנשמה בקרבה ועי' בב"ר פרשה י"ד ופרשת וילך:

בסלפינגס. בחצוצרות:

לא. כלומר לא כן יעשה:

משום כו'. עי' כ"ז בפ' וילך ובב"ר פרשה צ"ו:

את כל זה ראיתי:

אין לך שהוא מתחייב כו'. עי' בבראשית רבה פרשה כ"ו ושם הגירסא יותר ברורה:

ובכן ראיתי:

במתי יחזקאל. שכבר מתו וחזרו ובאו אח"כ בחיים וכן בנה של צרפית וצדקיה חזר לחיים אבל לא בא כדמפרש ואזיל:

שקעה שמשן. והכתוב מדבר בטמאים ולפני זה היו קבורים כלומר טמונים ומכוסים בטומאתן:

אמר רבי לוי כו'. רבי לוי דרש קבורים כמשמעו על שהרשעים אפילו בחייהם קרויים מתים וכדמפרש והולך:

מתחולל מת וחלל גרסי'. פירוש מתחולל נוטריקון מת וחלל:

ואתה חלל רשע. פסוק הוא ביחזקאל כ"ט:

ה"ג בילקוט חלל רשע דבר אחר מדבר בגרים שהם באים ועושים תשובה וממקום כו':

על ידי שהולכים גרסי':

וישתכחו מעשים רעים כו'. דריש וישתכחו לשון שכחה:

וישתכחו מעשים טובים. דריש וישתכחו לשון מציאה בלשון התלמוד אשכחן ובילקוט משמע דגרס וישתבחו במעשיהם:

ה"ג איננו הבל וזהו הבל שאינן כו' ופי' זה שעושים תשובה אינו הבל חס ושלום אלא זהו הבל שאינן באין מאליהם וכדמפרש רבי בון:

ה"ג אמר רבי אחא אין זה הבל אלא שאין כו'. פירוש וזהו הבל שאין אומות העולם למדין מהם לבא ולהתקדש כו'. ובילקוט הגירסא נשתנית:

אשר אין נעשה כו': מלא וגו' גרסינן:

רומיא כו'. י"ל ברמה ובגאוה הם יוצאים ברמה ובגאוה הם באים ר"ל הרשעים ואין יציאה וקץ לשלותם או י"ל מפוקים לשון מכשול ופוקה:

וטוב לא יהיה. עיין לעיל בפסוק הבל הבלים:

יש הבל: ה"ג כמעשה הרשעים בעולם הזה. ופירושו שמגיע להם צרה בעולם הזה כמעשיהם של הרשעים בעולם הבא ואוי לרשעים שמגיע אליהם טובה ושלוה בעוה"ז כמו שמגיע לצדיקים בעוה"ב וכן הוא מפורש במסכת הוריות בפרק כהן משוח:

ושבחתי אני. עיין זה לעיל בפסוק אין טוב באדם ובפסוק כי מי יאכל ומי יחוש ובפסוק ידעתי כי אין טוב:

כאשר נתתי:

אינו רואה תשובה. דרש שינה מלשון שינוי מעשה לשוב בתשובה או יש לומר שהתשובה קורא שינה על שגורמת לו מנוחה לעוה"ב כדאמרינן ישנתי אז ינוח לי ואח"כ דרשו לשון שנים שנים באו:

טובים כו'. המיתה גם היא טובה כמו שדרשו טוב מאד זה המות ועי' בב"ר סוף פרשה ט':

תשובה קרובה לך. ונוח לשלוט בה שימין ה' פשוטה לקבל שבים ורחוקה ממנו בעוד שאינו יעזוב מעשיו הרעים ואע"פ שהוא מרחיקה יש בידו לשוב ולקרבה וכן המיתה אע"פ שהיא קרובה לו מצד הגזירה בידו לרחקה ואם היא רחוקה בידו לקרבה:

וראיתי את כל מעשה האלהים:

להרבות. נשים ולא להטות את לבבו:

והשמעתיו. קרי ביה ושמעתיו השי"ן בחירק שהוא כמו והשמעתיו או יש לומר קרי והשמעתיו שאין הברת הה"א ניכרת: