זה בנה בית המקדש. כלומר יסוד של ביהמ"ק וגירסא זו גם כן בתנחומא בפרשת ואתחנן ובויקרא פרשה כ' וע"ש:

ה"ג בירושלמי דברכות בפרק הרואה ובמדרש רות פרשה ג' שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון להחיותן אי אפשר שכבר פשטו ידיהם בזבול ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה עליהם כו':

חלטנית. עי' בב"ר פרשה כ"ח:

אדרייאנוס כו'. עיין כל זה במדרש רות פרשה ג':

כי החיים: הוו מהלכין כו'. היו הולכים לפני מטתו של רבי שמעון כו' והיה טליתו של רבי יונתן הולך ומגרר על הארונות אמר ליה רבי חייא טלי פירוש הגבה וקח טליתך שלא יאמרו המתים כו':

לאברהם כו'. משמע שהם חיים וקיימים עדיין ובפרק מי שמתו יליף ליה מדכתיב ובניהו בן יהוידע בן איש חי:

סליק סדרא תנינא:

לך אכול בשמחה:

עם הדומה לחמור. עיין זה בב"ר פרשה נ"ו ובויקרא רבה פרשה כ"ו:

גבעות. בילקוט גרס בקעות ועיין בב"ר פרשה נ"ח:

משל למדינה. עיין זה בויק"ר פרשה ל':

והתיר. מחל והניח:

ה"ג מן הכא ולהלן הוא חושבנא:

דמדומי חמה. קרוב לשקיעתה היא אדומה וכן דרשו בב"ר פרשה ע"ט:

זהו אבא כו'. בתמיה למה הוא שהה כל כך לבא מן השדה בע"ש:

שלא נתקבל שכרי. יש לומר שמא לא נתקבל. מעשי לאכול עליו שכר שנתקפח זכותי במה שהזריח הקדוש ברוך הוא החמה בשבילי ובאות אמת הגיה שמא נתקבל ובסמוך לא נתקבל:

הכי גרסינן פמליא שלו תתחמד לך ותורתו:

בכל עת יהיו בגדיך לבנים:

משלו משל כו'. עיין זה במסכת שבת בפ' השואל:

ה"ג והיו הפקחין מטיילין כו':

כלום פלטין כו'. בתמיה והרי ודאי הכל מוכן ונהיה נקראים פתאום לכנוס מקושטים לפני חצר המלך:

הטרח. טורח וחברה לסדר ולחבר המנות והיאך ישבו הקרואים חבורות חבורות איש אל אחיו:

סייר. אומן עושה מלאכת סיד:

מהרום. עבדי המלך אצים ומבהילים אותם שיבאו מהר חיש לסעודת המלך:

זיוותאי. שם חכם:

בולדריס. מושל ושליט וחבירו תמצא לעיל בפסוק ויתרון ארץ:

מלח. ספן מוליך הספינה כד"א וייראו המלחים דיונה:

תני שוב יום אחד כו'. גם זה במסכת שבת בפ' שואל וכעין זה עיין לעיל בפסוק מה יתרון העושה:

ראה חיים: ה"ג בערוך ערך קהל אומנות עם התורה מה טעם ראה חיים וגו':

אבל אסור כו'. עיין זה בפרק ואלו מגלחין:

להכניס לו אשה גרסי:

ה"ג מיעוט פריה ורביה. חוזר על אין לו בנים וטעם פרנסתן חוזר על בנים קטנים ועיין בפרק ואלו מגלחין:

ר' טרפון. בפרק אלו מגלחין גורס יוסף הכהן:

תני מצות האב כו'. בפ"ק דקידושין:

וכל מי שאין לו אשה כו'. ביבמות בפרק הבא על יבמתו:

כל אשר תמצא:

אם יודע את כו'. כלומר שלא יקבלו ממך חשבון על מעשיך אז עשה מה שלבך חפץ:

מתחמד. היה חומד ומתאוה לראות בחלום את פניו ור' אלכסנדרי כבר מת והיה נראה לו בחלום והראהו שני דברים:

הרוגי לוד. נתבאר סוף פרק סדר תעניות כיצד (דף י"ח) שני אחים היו פפוס ולוליינוס ומסרו נפשם ליהרג והצילו את כל ישראל ועיין שם וכן פירש רש"י במסכת פסחים בפ' אלו עוברין ובפ"ק דב"ב (ד' י'). והערוך ערך הרג כו' הרוגי לוד הם שמעיה ואחיו:

ה"ג בס"י ברוך שהעביר חרפתן של לוליאנוס ופפוס וע"ל בפסוק אמרתי אני בלבי שהקב"ה נקם נקמתן וגרסי' הראהו שלשה מילין:

אמרין ליה כו'. בירושלמי סוף מסכת כלאים יש שצם ג' מאות תעניות כדי לראותו ולא הועיל והיה מצטער ואמרו לו חכמים לית את כדאי כו':

ה"ג בירושלמי אמר לון למה ולא לעית באוריתא כוותיה אמרין ליה כו':

לא אלפת כו'. פי' ר"ל אמר וכי לא למדתי כל כך תורה כמוהו ואמרו לו לא למדת תורה כמוהו וכן הוא בירושלמי ובבבא מציעא בפ' השוכר את הפועלים:

אלפת. למדת אחרים:

גלי. גולה ממקומו וזכות גדול הוא לו שגלות מכפרת עון:

ואנא לא כו'. בתמיה:

למילף. ללמוד תורה לעצמך:

יתיב תלת כו'. לפי גירסת הירושלמי דלעיל צריך להגיה שצם עוד שלש מאות תעניות אחרות אבל בירושלמי לא גרס שנגלה אליו לבסוף:

מאן הוא דכלום כו'. בירושלמי לא גרס ליה וי"ל מי שאינו כלום בתורה ונוהג עצמו כאלו הוא מה כלומר כאילו היה חכם בתורה וכלום השני פירושו מאומה דבר מה וכן רבים:

צם תלתין. בירושלמי גרס תמנין:

אמרין לית ליה כו'. צריך לומר שמן השמים אמרו לו אין אתה כדאי ותענש אם תראנו אמר להו הראוהו לי ויהיה מה שיהיה לבסוף ראה דרגין שלו וכהו עיניו:

דרגין. מדרגות כסאו אשר הוא יושב עליו ובבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים (ד' ע"ג):

במעשה דההוא צורבא מרבנן שבקש לראות רבי חייא רבה גרסי' לבר מגוהרקי דר' חייא ופי' רש"י קתדירא מרכבת כסאו ואולי שההוא מרבנן הוא רבי אסי דהכא:

אין תימר כו'. אם תאמר שרב אסי לאו אדם גדול היה תדע מזה:

חד גרדיי כו'. פי' אומן עושה בגד פשתן בא לפני רבי יוחנן ואמר ראיתי בחלומי כאילו הרקיע נופל ואחד מן תלמידך סומכו ותמכו בידו אחת ורמז לרוב זכותו וכחו גדול א"ל ידעת אותו ומכירו אמר ליה אם יעבירו אותם לפני כלומר כל התלמידים זה אחר זה אכיר אנכי אותו עברו כולם לפניו וכשהגיע לרב אסי אמר זה הוא:

אמר לון כד כו'. אמר להם לחכמים שכשימות הכניסוני אצל רבי חייא וכשמת העלוהו לארץ ישראל אמרו כדאי הוא רב הונא שיבא הכא אצל רבי חייא:

מאן עליל כו'. מי יכניס במערה ויתן רב הונא שם אצל ר' חייא אמר ר' חגי אני אכנסנו:

אמרין כו'. אמרו עליו על רבי חגי בן שמנה עשר שנה היה ורגיל כו':

הכי גרסינן שנין הוה ורגיל בפרק ואלו מגלחין יש שהוא עצמו אמר כן:

ה"ג בירושלמי דכלאים בפרק בתרין אמרין ליה עלותך את בעי כו'. פי' אתה רוצה שתכניס עצמך במערה אצל רבי חייא שאתה איש זקן ואם תמות שם אין אתה משגיח בחיים רק שתשאר שם במערה וכן הוא בירושלמי בהדיא ואמר להם עשו לי דבר אחד הביאו חבל וקשרו אותו ברגלי ואם אני אלא הרי טוב ואם לא תהיו מגררין אותי ברגלי ועשו כן לו:

שררין. גוררין ועיין בערוך ערך שר ובירושלמי גרס גדשין ופי' גם כן מגררין ומוליכין וחבירו בויק"ר פרשה כ"ב ולעיל בפסוק ויתרון ארץ:

עאל ואשכח כו'. גירסא זו יש בירושלמי אות באות ופי' יהודה וחזקיה היו בניו של ר' חייא והיה כתוב במערה של רבי חייא שאילו היו שוים בדיניהם שלא הניחו אחריהם כמותם:

תלה עיינוי כו'. ר' חגי זקוף את עינוי להביט אמרו לו השפל פניך:

נפש כו'. כלומר הנח לו מקום שישכב אצלך:

דיתיב לי'. יש לומר שהושיבוהו בראש ישיבה ולא רצה לקבל ורבי הונא דהכא יהיה א"כ רבי חנינא וכדאיתא בכתובות בפרק הנושא שלא רצה לקבל לישב בראש ועיין לעיל בפסוק כי העושק יהולל חכם וכן משמע בירושלמי דגרס רבי חונא ועל כן ברכו כו':

זרעתיה כו'. ועיין בתוספות בפרק ואלו מגלחין או יש לומר שאמר לרבי יהודה הרחב לו מקום שישב אצלך ולא קבל עליו לישב כדאיתא בפ' ואלו מגלחין דזקף ארוניה ויצא לו וכן מוכח קצת לשון הירושלמי דגרס נפיש לרבי חונא יתיב ליה ולא קיבל עילוהי מתיב ליה כן זרעיתיה כו'. ובספר יוחסין כתב רב הונא ומשם משמע כלשון אחרון כן זרעיתיה כו':

אצל מי כו'. עיין כל זה בב"מ בפרק השוכר את הפועלים (ד' פ"ה):

ורבי חייא אצל מי כו'. לא גרס בפ' השוכר את הפועלים ובלעדי זאת הגירסא נשתנת שם:

בר נפחא. רבי יוחנן נקרא כן:

ה"ג חפון אפוי איקנתא מחצלתא וה"ג בערוך ערך מחצל ועיין כל זה בבבלי בפ' ואלו מגלחין (דף כ"ה). ובירושלמי בפ' כל הצלמים ופירושו נמחקו פני הצורה שעל המטבע ונעשה חלק כמי שהוחלק במחצלים והוא כלי אומן חרש שמחליקים בו הנסרים וכן פירש הערוך ורש"י פי' כלי שטחין בו הגגות בטיט ועיין בערוך ערך מחצל:

אמרין. בשמים לא יראה אותו לאחר מותו כמו שלא ראה אותו בחייו:

אפשר וכו'. והלא היה מת ואף אם לא הוחלקו לא יכול לראותם:

אמר רבי אשיאן כו'. בירושלמי לא גרס ליה וכן הערוך לא הביאו ויש לומר שהצדיקים בחייהם יש להם כח להוסיף עוד שלמות בתורה ומצות מה שאי אפשר לאחר מיתה וכמו שאמרו חכמינו ז"ל יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא וגם דבור פה יש בפיהם מותר מן הבהמה ולא כן הרשעים שכל עוד שמזקינין טפשות ניתוספת בהן ואין להם יתרון רק דיבור פה ואם כן נמצא שאין בין צדיק מת לרשע חי אלא דיבור פה לבד ושאר הכחות נשארים על מעמדם כבראשונה:

ה"ג אלא דיבור פה:

בדברי ריש לקיש גרס בירושלמי בין צדיקים לבינן:

ודאי. כלומר כמשמעו:

אנטלימוס גרסי'. וזהו אנטונינוס וכן הוא בירושלמי פ' קמא דמגילה ובפרק בני העיר:

גזיר כו'. היה מל את עצמו ואמר לרבי ראה מילתי אמר ליה בשלי לא נסתכלתי מימי ובשלך אסתכל בתמיה:

כך דמך כו'. עיין כל זה לעיל בפסוק טובה חכמה עם נחלה:

עד גובתתה גרסי':

ה"ג להספידה דר' ואשרוניהו:

ה"ג האחרון שבהם:

שבתי וראה. שמעביר את הפקק. עי' בב"ר פרשה ע':

בגלקטיקא. עגלה תשובה וקלה ביותר ובו נושאים את הזקנים בלי תנועה ונדנוד ועיין דוגמתו במדרש חזית בפסוק אתי מלבנון כלה ובפסוק קמתי:

לשכמו. כלומר צדיקים כיוצא בו גבורים כיוצא בו וכדאיתא בב"ר פרשה ע"ד:

מעין דוגמא כו'. עי' בב"ר פרשה ע"ג:

סאסי. ראשי השבלים נקראים סאסא ועי' בערוך ערך ססא:

ה"ג כסבורה שהוא סועד ועי' זה בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים:

קודיה. קידה חרס לשתות בו:

קניה. מקל לסמוך עליו שהשליכו אשמדאי מכסאו כדאיתא במס' גיטין בפרק מי שאחזו:

קשרתיה. חוגר שקושרין על המתנים לילך בזריזות ובפי' רש"י בפ' כ"ג דסנהדרין משמע שהוא טלית לכסות בו וכל זה בפסוק וכל אשר שאלו עיני:

לנבונים עושר גרסי':

ה"ג א"ל יהושע בך אני כו'. ופי' כן אמר משה ליהושע וכן הוא בהדיא בספרי ובפסיקתא זוטרתי:

אונקי. משקל קטן שקורין אונ"ץ וחבירו בריש איכה רבה כלומר שבכל דור ודור נפרע מעט מאותו עון:

חבל של חמשים. כלומר הירדן שלא היה רחב רק כמדה של חמשים אמה וכל זה הוא בפרשת וילך:

ידודון ידודון כו'. עי' זה במדרש חזית בפסוק הנה מטתו:

ה"ג מה ידודון ידודון ידודון בהליכתן כו'. עביד קומיס קלטור גרסי' ופי' מושל ועי' בויק"ר סוף פ' כ"ח ובמגילת אסתר בפסוק קח את הלבוש:

פסילתן. עיין זה בשמ"ר פרשה מ"ו ולקמן בפסוק גם במדעך:

והיום כל הדין עותר כו'. והיום ביום המיתה לא עמד לו כל העושר ההוא:

מפגיע. מתפלל כדמפרש והולך:

כי גם לא ידע:

ה"ג טובה אמר ריש לקיש זו חכה ועי' במס' סנהדרין בפרק הנשרפין [דף פ"א:] בפירוש רש"י:

ה"ג טעמן דרבנן נאמר כאן רעה ונאמר להלן במצודה רעה מה רעה האמורה להלן חכה יורדת לגרונו של דג וחונקתו אף רעה האמורה בכאן אסכרה עלתה בגרונם ומתו רבי ברכיה כו' עד אלא זו חכה שצדה בים והיא צדה ביבשה:

ואינה צדה ביבשה כו'. ואם כן מהו זה שסתם הכתוב ואמר מצודה רעה שמשמע שצדה בכ"מ אלא זהו חכה:

גם זה ראיתי כו':

זהו מחשבתן כו'. עיין כל זה לעיל בפסוק יש רעה ראיתי והגירסות נשתנות במקצת:

קנה מאזנים ומחק כו'. משנה הוא במס' כלים פרק י"ז וע"ש בפי' הרמב"ם ור"ש ובערוך ערך אסל:

אף על פי כן. ולכן אמרו לבסוף כדאיתא בבבא בתרא בפרק הספינה:

עיר: ה"ג עיר קטנה זה העולם:

כמנון ועקמון. פי' הערוך אורב שאורבים משם אנשי המלחמה ובנינים עקומים לבא עליהם בעקיפין ובתחבולות תעשה מלחמה:

ומצא בה איש מסכן:

ווי ריקייא כו'. עיין זה בב"ר פרשה ל' ופרשה ל"ג:

ווי ריקייא. אוי לכם אתם הריקים למחר יבא המבול עשו תשובה והיו אומרים לו אם יתחיל הפורענות מביתו של אותו איש יתחיל:

שלא יכנס עבד למצרים. לשבור בר וה"ג בילקוט מקץ:

ושם זקנו ושם זקנתו. לא גרסי' ליה בב"ר פרשה צ"א:

שמנען כו'. וזה היתה כוונתו הסרוחה בגזרת עבודת פרך כדאיתא בשמות רבה ריש פ' א':

שהוא גדול מיצר טוב כו'. עיין מזה לעיל בפסיק טוב ילד מסכן:

טוביה כו'. אשרי לו למי ששומע לו:

דל. הוא יצר טוב:

ואמרתי אני טובה חכמה כו':

ה"ג אלא זה זקן שהוא יושב ומסכן כו'. שעושה דבריו רשים ודלים שהוא עצמו אינו עושה אותם:

דברי חכמים בנחת כו':

אלו הדרשנים גרסינן:

זה עמרם ובית דינו. שחזרו מהסכמתם ושמעו לקול מרים שאמרה להם קשה היא גזירתכם מגזירתו של פרעה וכדאיתא בפרק קמא דסוטה:

אחר הגפה. לשון מגיפי דלתות כלומר אחורי השער והחומה וכהאי דתנינן בפרק אלו מציאות מצאה אחורי הגפה:

נמנו. כדאמרינן נמנו וגמרו:

עד כאן העולם יתקיים. כלומר עד כאן הגיעה קיום העולם ושוב יבטל או הוא לשון תימה וכי בזה יתקיים העולם שלפיכך גזר הקב"ה על פריה ורביה כמו שנאמר לשבת יצרה ושוב חזרו בהם בעצת מרים ועליה נאמר דברי חכמים וגו' ועיין בילקוט:

ולא הות בדינא כו'. יש לפרש דין שמים לא ניתן שיתקיים גזירתו ונראה דצריך להיות ולא הוות בחיליה פי' ולא היה בכחו שישגחו על גזירתו באופן שתתקיים:

טובה חכמה מכלי קרב:

זיינם. יעקב לבניו ומחנהו:

לג' דברים כו'. בפי' רש"י בפ' וישלח למד למלחמה מדכתיב והיה המחנה הנשאר לפליטה:

שטר חוב. של ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועיין בפי' רש"י בפרשת וישלח:

הבושה. שמכר הבכורה כן פי' רש"י בפרשת וישלח:

לא אתה הוא יואב. שמשמעותו אב לישראל ואין אתה אלא קוצר ומכלה היפוך אב הרחמן ועיין בבראשית רבה פרשה צ"ד:

קוצר את גרסי':

שמא למלחמה. מיד ועיין כל זה בשינוי מעט בב"ר פרשה צ"ד:

מנינן כו'. דרש אמוני מלשון מנין ומלשון נאמן:

ה"ג בכרי שמו נשא ידו במלך כו':

מנן את ידעית. כלומר מניין את יודע שהוא חייב מיתה ואולי לא יטיב בעיני ה' למוסרו לך:

אנא אזיל גרסי':

ומחטא ליה. לשון פיוס כד"א בן המתחטא על אביו שהוא לשון פיוס ונקי ועיין בערוך ערר חט:

והדא אכסניא. ואפילו זה היחיד הוא אכסניא בינינו ואינו בן עיר:

אמרין לה כו'. אמרו לה בני העיר אף אם היה הטוב שבעיר ניתן אותו לו:

ציפריא. י"ל קישורי העקלים סביב הכתלים ועיין בערוך ערך צפר:

שיגמיא. צירי דלתות ועיין בערוך ערך שגם:

ונעץ חרב. ללמוד תורה וגם הוא מלחמה:

כל מי כו'. בפרק חלק מאריך בזה:

ספקלי. ר"ל ממונה לעשות משפט כתוב במחוייבים ועי' בערוך ערך דמס:

סקיווי פטריי. מצאתי פירושו ראש הסופרים בלע"ז: