ושחרים וגו'. כל הענין בירושלמי פרק הערל:

גדול דרש ושחרים לשון גדולה כד"א הדבק לשחוור:

משוחרר מן העונות. גר' בירושלמי:

ה"ג חושים ואת בערא:

ה"ג בירושלמי מוליד נשיו אלא שחש כנמר וביאר את ההלכה עמוני ולא עמונית כו' ויולד מן חודש אשתו לא צורכה אלא ויולד מן בערא אשתו אלא בימיו כו':

לא צורכה. לא היה צ"ל אלא כו':

ריב"ל כו'. בירושלמי אין זה:

ה"ג ישמעאלי היה ונכנס כו':

יושב ודורש גר':

נתגייר. אותו ישמעאל כיון ששמע שכל מי שפונה להש"י יש לו תשועה בה':

ונתן לו. ישי את בתו:

ה"ג באמצע בית המדרש ואמר וכו':

השבה משדה מואב. אציגה לפניך לשון הירושלמי ומתוכו יתבאר לך כוונת הספר וז"ל א"ר שמואל בר נחמן אני אין לי אלא משבה ותשב נעמי וגו' וזו היא השבה משדי מואב תחלה היינו אמר לה ותעזבי וגו' מתמול שלשום אמר לה אלו באת מתמול שלשום לא היינו מקבלים אותך עכ"ל ופירוש השבה משדה מואב משמע שכבר שבה לאל ית' בעודה בשדה מואב והוא אמר מתמול שלשום אלא אלו באת וכו' שבאותו פרק נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית:

נפיל וכו'. פי' ענק לקח ענקית מלשון הכתוב הנפילים היו בארץ:

ה"ג נגן וגבור חיל ואיש מלחמה כו' עד וגבור חיל במשנה ואיש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה ונבון כו' ועי' בפרק חלק ותמצא כי כן הוא:

ה"ג לעיל פרשה חיי שרה ובערוך א"ר יצחק פרדכסוס. ופירושו לבן ביותר ופי' שם לבן איננו שם העצם אלא שם מקרה ע"ש הלבנונית:

ה"ג ויהי שם הבכור יואל ושם משנהו אביה. והוא פסוק בשמואל א' סי' ח' ועיין בס' נשא פרשה י' ושם פירשתיו ושוב גרסי' רבנן אמרי מה זה רשע אף זה רשע ור' יהודה כו':

שנשתנו כו'. דריש ומשנהו לשון שנוי ואביה לשון נבואה:

פתואל. הוא שמואל שפתה לאל בתפלתו:

שנשתנה למעשה. כלומר למעשים טובים. וה"ג בס' נשא פ"י:

אלא לבת מ'. וגם היא היתה בת מ' משאמר בועז שמעת בתי שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש:

עד כדון. עד עתה כלומר עדיין לא הלכה:

מסיימת. מציינת שיהיו מצויירים ומסויימים בידה:

מריק. ס"א מקרי:

שניתן לה ממי גרסי':

בחלקה. חלקת קדריש:

עתליהו. אם אחזיהו שהיתה אדוקה בע"ז ומרשעת ביותר ככתוב בספר מלכים:

והתקינו לשאול שלום גרסינן. כדי שלא יבא ח"ו לכלל שכחה:

וכן המלאך. וזהו הסכמת בית דין של מעלה:

מטריחין וכו'. ומתוך כך יעוררו האומות שנאה עלינו:

בין הכרכים. בכל הכרכים. או ר"ל כרכים ספרי דברי ימים ומפורסם הוא בין כולם:

ומצאו כו'. אין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה זכרון אלו נביאים שנא' אז נדברו וגו'. ושוב גרסי' ומאמר וגו'. ונכתב בספר אלו הכתובים שנאמר הלא הם כתובים כו':

ויכתב בספר. ויליף גזירה שוה בספר בספר מן כתוב זאת זכרון בספר שנאמר על עמלק:

אין נאמרה מפי ב"ד. אלא מסיני נאמרה שנאמר כתוב זאת זכרון:

אלא שאין מוקדם וכו'. שאינה כתובה בתורה אלא בכתובים וראויה היתה להכתב אצל מלחמת עמלק:

רבן של יהודים. הוא מרע"ה וכן כתיב בהדיא בספר הזוהר:

נפטרו. ממעשר שהזורע בחוצה לארץ פטור ממעשר:

ה"ג אמנה וכותבים ועל התחום:

ה"ג וכן אמר הקב"ה אל יהושע חטא ישראל ולא יהושע וגו'. ופי' דאל"כ למה אמר הקב"ה עברו בריתי וכן מצאתי בילקוט ובירושלמי:

ה"ג שבעים אלף סבל וגו'. וסיפיה דקרא ושלשת אלפים ושש מאות מנצחים להעביר את העם. פי' אלו ג' אלפים ושש מאות היו נוגשים על אלו מאה וחמשים אלף עושי מלאכה והנה לפי החשבון יגיע לכל אחד ואחד ארבעים ושנים לבד מאותן שש מאות שלא הגיע לכל אחד ואחד מהם כי אם ארבעים ואיידי דזוטרי לא קפיד הספר עלייהו ודוגמתו תמצא סוף פתיחתא דאיכה רבה ובזה יתיישב הא דלא קחשיב בספר מלכים כ"א ג' אלפים וג' מאות נוגשים דהתם קחשיב לכל אחד ואחד מ"ב במילואם ושלש מאות הנותרים שלא הגיע להם כ"א ל"ח אינו מקפיד עליהם ורש"י ז"ל פי' שם שלא היו הנוגשים רק ג' אלפים ושלש מאות ככתוב בספר מלכים והגיע לכל אחד ואחד מ"ה והותר ואלו ג' מאות הכתובים פה יותר היו נציבים ממונים על הנוגשים כמעשה ארץ מצרים אבל לפי המדרש הזה נראה מה שכתבתי:

דעביד כן כו'. מי שעושה כן שאינו ממונה כ"א על מ"ב יכול לעמוד ולהשגיח בהם כראוי:

ולא הוה חכים כו'. פי' ר"י ערמא"ה וכי לא היה מכיר שהיא נערה מלקטת שעורים. ועוד יש להקשות וכי לא היה מכירה והלא בבואה לעיר עם נעמי כתיב ותהום כל העיר הרי שהכל ראו אותם וידעו מהם ויהי פירושו כההיא דלקמן גבי שאול ודוד:

נעימה וכו'. וכדמפרש ואזיל כל הנשים וכו':

שוחחות. ומתוך כך האחוריים בולטים ורגליהם נראות:

יושבת. כלומר הרביצה את עצמה:

מסלקות כו'. מעלות בגדיהם עם החגורה למען יהיו קל ללכת:

מפרץ כו'. שהמלך פורץ דרך לעצמו כדאיתא במס' יבמות פ' הערל:

שופט. כלומר איש חשוב כדאיתא בפרק הערל:

ה"ג אנשים למה נתרחקו:

ה"ג לנשים להוציא לקראת נשים נתעלמה וכו':

אצל שמואל כו'. אבנר בא אצל שמואל ושאלו אלו הקושיות שהקשה לו דואג ואמר שמואל זה מניין לך:

מיני הוא. מין הוא ואינו מאמין בדברי חז"ל הדורשים מן הקבלה עמוני ולא עמונית:

חלק. בלא תשובה כלל:

לאשה שלא כו'. כלומר דרכה של אשה שלא להוציא לקראת הולכי אורח:

ה"ג לאיש ליתן שכר וכן הוא באגדת שמואל ובירושלמי פרק הערל:

ואת אמרת וכו'. כאלו היה לה כן מעצמה בתמיה ואיך יהיה זה הלא מקרוב פירשה ממקום טומאה והשיב אלא רבתה כו'. פי' גבירתה היא חמותה למדתה כך והרפה ממנה מעשי מואב ודייק סיפיה דקרא השבה וגו' כלומר ששבה מדרכי מואב ע"י נעמי וכן הוא בילקוט ובספר ישן בהדיא:

ה"ג בעמרים וגו' מעט. כלומר סיפיה דקרא זה שבתה הבית מעט:

תפסה לוקי וכו'. פי' תפסה לקט מעט בערך חמותה שהיא גם מצפה אליה כי אין לה לאכול כ"א הלקט הזה ואינו מספיק לשניהן:

לוקי. מועט ודוגמתו ריש איכה רבה לוקט"ו לוקט"ו. ואולי שצ"ל מעט תפסה לה ק"ו לאותה שבבית וסמך לזה מצאתי בספר ישן:

והלכת אחריהן גרסי':

אינם הולכים גרסי':

אלא אחר העינים. וכן כל ישראל אינם הולכין אלא אחר הסנהדרין שנאמר כי יפלא ממך וגו' ועשית על פי הדבר אשר יורוך וכן פרש"י בשיר השירים פסוק עיניך יונים:

שלא לרחוק. שלא ידיחו אותך מלבוא בקהל ואולי צריך להיות לדחותך: