כנור. עי' זה משלם באיכה רבה בפסוק צעק לבם אל ה':

החיש לה. י"ל שבפתאום ובמהירות קללה ובילקוט גרס השחיל פי' הוציא:

בלבו וברכה גרסי':

סליק לרומי. ה"ג בספר אות אמת:

לבר בייתיה וכו'. אמר לבן ביתו לך וקנה לי מן השוק דבר הגון השוה לכל הלך והבא לו צפרים א"ל מפני מה התמהמהת להביאם ואולי שהוא בעצמו צד אותם ובספר אות אמת כתב נ"א מפני מה הן שוות מפני שמחרידות את האדם ושוהות לצוד:

מקרא זה חרדת כו'. מוקש הוא המצודה שנוקש וניצוד בו העוף והוא נותן חרדה על האדם:

ה"ג יתן מוקש חרדת אדם כו' חרדה שהחריד יעקב כו':

כחזזית. ילפת תרגם אונקלוס חזזית ונקרא ילפת על שמסבב ומלפף את האדם מכל צד:

רוחות. שדים:

והנה אשה טהורה כו'. הנה אשה משמע מוכנת ומזומנת כד"א משה משה ויאמר הנני וכן גבי אברהם כמו שפרש"י:

ה"ג מרגלותיו ויאמר מי את:

אמתך וגו' גרסינן:

חסדך וגו' גר':

הכי גרסינן מיד נפקד שנאמר:

הכי גרסינן ולא נפקדה כיון שנשאת למחלון וכיון שהתפלל כו'. ופי' כל עוד שהיתה נשואה למחלון לא נפקדה אע"פ שהיתה בת מ' וכתב בספר אות אמת שבנוסחאות אחרות ל"ג ליה כלל:

מן הראשון וגו' גר':

אוהבת כו'. דייק מדכתיב היטבת חסדך זה האחרון שבחרה בזקן עשיר יותר ממה שלא הלכת אחר בחור שזהו יותר טוב לך אע"פ שהוא דל:

ה"ג וריב"ל רבנן סבירין וכו':

אחים היו. ומכל מקום היה טוב יותר קרוב לגאול כי הוא הבכור:

ה"ג שלמון ואלימלך וטוב היו כו':

הלילה הזו וכו'. דאל"כ הלילה למה לי:

לגאלך וגו' גר':

גזיז. עבר כד"א וכן נגוזו ועבר:

במה הויתא כו'. אלישע אמר לר"מ באיזה ענין היית עוסק:

ה"ג מראשיתו א"ל ומה אמרת ביה א"ל ברך כו' וה"ג בילקוט קהלת:

שהיו בידו כו'. מקודם שנצטרע:

ה"ג בירושלמי בפרק אין דורשין א"ל ומה את אמרת תובן. פי' אלישע אמר לר"מ מה אמרת שוב בבית המדרש א"ל וכו':

עקיבא רבך גר':

וכי הוה כו'. בדידי הוה עובדא הכי וכדמפרש ואזיל ובילקוט גר' וכן היה:

שרון כו'. התחילו אלו ואמרו מזמורים של הבל ואלו אמרו חרוזות לפי אלפא ביתא שירות לפי המשקל:

אילין כו'. אלו הם עוסקים בשלהם ובמה שהם רגילים ואנחנו אין אנו עוסקים בשלנו:

ה"ג מסיני נתנו באש שנא' וה"ג במדרש קהלת בפסוק טוב אחרית ובילקוט קהלת הגי' יותר ברורה:

שלא היתה כוונתו וכו'. אלא לגדולה וכבוד כמו שנעשה לר' יהושע ור"א:

ה"ג ומה את אמרת בלא יערכנה כו':

א"ל. אלישע לר"מ:

חזור לך. לביתך:

לית בחילי. אינו בכחי וברשותי:

ומהיכן היה לו המעשה הזה. שנשתנה לגריעותא כולי האי:

ה"ג בירושלמי בכריסה כריסה של כו'. כריסה. פי' כמו כאריסה פי' ארס של נחש והוא לשון קצר:

ועד כדון. ועדיין אחר כל המעשים שעשיתי תאמר מקבלין אותי אם אשוב:

דכדוכה כו'. כלומר עד שעת מיתה:

ליני הלילה כו'. כלפי אש אמר כן שתשקוט ותנוח בעודנו חי בעוה"ז עד שימות הוא ויגאלנו:

ודמכת. האש שקטה ונחה מלשרוף:

אמרון ליה כו'. התלמידים אמרו לר"מ ר' בעוה"ב אם יאמרו לך את מי אתה רוצה לעוה"ב אביך או רבך מה תאמר:

ה"ג אביך או רבך מה תימא:

אמר אבא וכו'. ראשון אבקש על אבי ואח"כ על ר':

אמרון ליה ושמעין גר'. פי' וכי ישמעו לך להניח רבך לעוה"ב על כל הרע שהרע:

בעובדוהי. במעשיו אלא הבט לתורתו:

כך העמיד. זרע כשר וצנועות:

ה"ג כלום קריא חסר וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאלהים אם חטאתי אני עושה לאלהים ואיני עושה הרעה הגדולה וכו'. ועי"ל בב"ר פרשת וישב ובויק"ר פרשה כ"ג פרשתיו בשם רש"י ז"ל:

דוד מניין. עי' בבמדבר רבה פרשה ט"ו:

גבר חכם בעוז. קרי ביה בועז: