מהר קדשו. משמע שהוא חרב כהר:

[אינו זז משם גרסינן]:

מתכשר. זריז וכשר ונאמן:

בדימוס. בדין ויטול עונשו. ועיין בערוך ערך דמס:

לחסוח. לפי הענין הוא שם מקום ובקשתי ולא מצאתי מאמר זה בשום מקום זולתי פה:

הכי גרסינן הן האדם היה:

תהום. אותיות המות:

נתקנו. נתכנו:

נתעלו. וקבלו עלייה מן המדבר:

אתה מניחן שימותו כל הדור ההוא במדבר בעון המדבר:

[להחריב כו'. ולעשותן מדבר:

א"ל הקב"ה גרסי']:

אחרית כו'. על בבל נאמרה הנבואה כמבואר שם בירמיה (מו):

כמה ריכוכין. [כמה ריכוכין גרס'. ה"ג במדרש חזית בפסוק הגידה לי והם מיני לחמניות רכוכין בשמן]. הם מיני לחמיות כרוכין:

ה"ג הצאן ימותו והגדיים כו'. ופי' הכתוב כן תראה ביציאתן וסופן כלומר שימותו ותרעה הגדיים:

בעקבי. בסופן כד"א בשמרם עקב רב:

בארץ סיחון. נראה שנקרא משכנות הרועים על שם שבארצו כלו למות שלשה רועי ישראל אהרן מרים ומשה שמשה מת שם באחרונה [ועיין עוד במדרש חזית]:

בשיניו. קרי ביה הר בשן הב' לשימוש:

נקיים מכל מום. שבשעה שקבלו ישראל התורה בהר סיני נתרפאו כל בעלי מומין:

כגבינה. שנקי מכל סיג מי החלב שהכל נתמצה ממנו:

איפופסין. גזר דין שלהם על שהקב"ה חזר עליהם אם יקבלו התורה ומיאנו מלקבלה. ועיין במדבר רבה פ"א שמנה ששה שמות ונתן בהם טעמים שונים. ועיין שם:

לעשותן כו'. כדאיתא במדרש חזית עד תמתי תמותי שנתממו:

[ה"ג ונשמע רבי ינאי אמר תאומתי א"ר יונה כו'. ועי' במדרש חזית]:

שם רבינו הקדוש. נראה שהיה בעל מדות טובות וחכם כרבינו הקדוש:

ללבבו. לחזק לבו כד"א ואיש נבוב ילבב:

[חלקיו של סנה גרסינן]:

משני חלקיו כו'. משליש העליון ולמעלה היה בוער וכן לבו של אדם גס הוא נתון בשליש העליון של גבהו:

[של אדם ולמעלה גרסינן]:

[לפי' נגלה גרסינן:

ה"ג הם בעולם הזה והם בעולם הבא ד"א כו' עד צדיקים ויש בהן רשעים א"ר פנחס:

אברהם גרסינן]:

ה"ג ממלאכתו מרעיית צאנו:

[הראה לו אותו דבר כדי שיהפוך גרסינן:

נאה זה לרעות גרסינן]:

סר וזעף. אבל וחפר ופסוק הוא במלכים א' כ':

קרובי. גשה הנה ובוא הנה:

ה"ג ויאמר הנני הנני לכהונה:

עוד הלום איש גרסינן. ופסוק הוא בשמואל א' סימן יו"ד: