טובים השנים. שני זכיות זכות עצמם וזכות אברהם גרמו לפרעה לנגעו בשביל שרה. ה"ג ובנקיון כפי אמר הקב"ה ואחשוך:

שנתכלו. לשון כליון:

דיפלומטר. פי' הערוך כלי כעין תיבה:

א"ל יודע אתה כו'. אבימלך אמר כן להקב"ה:

יאמר אדוניך. שאניחך:

הצריפין. גדרות לבהמותיו ששם מלינים בלילה:

באסכולי. בית תלמוד הנערים נקרא אסכולי בלשון יון. כך פירש הערוך:

[ה"ג עמד בדבריו ולא שלח כו']:

והוא שביקש להרגו. ולפיכך העליל עליו:

יש לך אדם שותה כו'. כלומר כיון שאמו הצילתו בתוך המים היאך אפשר לו לשלם להם רעה ולהכותם כדאמרינן בירא דשתית מיא מניה לא תשדי ביה קלא וכדמפרש והולך:

ושרף כל בהמתו. כלומר וכלה ואולי צ"ל ושדף מגזרת שדפון שמפרשין אותו לשון מכת ברד. ואע"פ שמכת דבר היא מכה החמישית אינו מקפיד על הסדר:

ה"ג עכשיו שמשלחן:

שנאמר מעין גנים כו'. ליפות המשל הביאו שהמקרא מכנה את ישראל כך:

ה"ג כמה אנשים ונשים וטף היו שנאמר וכל שוביהם החזיקו בם:

העמידה על קנים. העמיד קנים תחת זמורות הגפנים והרמונים שלא יכבדו למטה וישברו:

[ה"ג נעשו פרדס רמונים שנאמר שלחיך פרדס רמונים]:

(עלה הנחש ישב לו בקינה גרסינן):

ספון. חשוב כן פירש"י ריש מגילת רות:

[מאצלי אינו נזקק גרסינן:

למה לי צרור שלך גרסינן]:

ואיני עומד בפניך. כלומר איני מוחה בידך:

[ישב וחרץ הגדולות גרסינן:

ה"ג נכנס אותו שמסר לו את הצרור]:

הנצלבין. שנגמר דינם לצליבה:

[ועיין בערוך ערך מנגניא וסוף מדרש אסתר ובילקוט תהלים מזמור ס"ו]:

יכחשו כו'. כד"א ובשרו כחש משמן שהבשר נתדלדל ונחסר משמנו:

מנגדו. מלקהו כדאמרינן רב מנגיד מאן דמקדש בביאה ריש מסכת קדושין:

[מה ראית כו']:

ולא איתא דימחא כו'. משמעותיה אף אם נהג עם בריה שלא כשורת הדין אין מוחה בידו:

בייא. צעקת חמס על עוות הדין. ועי' בב"ר פר' צ"ג:

לכך נאמר כו'. בפסיקתא מסיים בו וכל כך למה כי קרוב הוא שנאמר לבני ישראל עם קרובו:

[ה"ג ולא נחם אלהים דרך ארץ וגו' ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים]:

שחשבו כו'. והיה להם לחשוב מיום שנולד יצחק שמברית בין הבתרים עד לידת יצחק היה ל' שנה ואע"פ דכתיב ריש לך לך ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן וברית בין הבתרים היה אחר כך הרבה כבר קיהה בזה הרמב"ן ז"ל וכתב בפרשת בא בפסוק ומושב בני ישראל בשם סדר עולם שבברית בין הבתרים לא היה רק בן שבעים שנה וחזר לחרן ונתעכב שם חמשה שנים ואח"כ חזר לארץ כנען ועל אותה חזרה אמר הכתוב שהיה בן חמשה ושבעים שנה כיון שלא חזר לבית אביו כלל:

שכבר היה להם כו'. לפיכך כבר נתעכל הבשר ועצמותיהם היו מושלכים על פני השדה:

כך וכך עשו לבני. בלשון קובלנא אמר כן:

י"א מסעות. דרך ארץ פלשתים:

הברברים. אומה

אוסיות. שדות:

עד שיירשו את עבר הירדן. שלא נתמלא עדיין סאתן:

כתובים. כתבים שיודע לכתוב ולקרות:

[ה"ג כיון ששמעו הכנענים שישראל כו']:

שהקיפן הקב"ה. הוא בכבודו סבב אותם:

[ה"ג עצמות יוסף עליו הכתוב אומר]:

לא יאכל כו'. בליל ראשון של פסח:

מפני שהוא בנו. ולפיכך העלו אותו ממצרים לארץ כנען:

[סרח בת אשר כו'. כל זה בפרק קמא דסוטה. ועיין לקמן בפר' וזאת הברכה]:

פסח קטן. פסח שני כדאיתא בפר' בהעלותך ונקרא קטן על שאינו חמור כמו פסח ראשון פסח שני חמץ ומצה עמו בבית ואין שם יום טוב כו' עי' בפירש"י בפ' בהעלותך: