נתגששת. התעסקת והשתדלת:

[הלוחות היו ארכן גרסינן:

ה"ג בין יד ליד כו']. ותשלום מאמר זה בירושלמי סוף פ"ב דתענית וז"ל וכיון שעשו ישראל אותו מעשה בקש הקב"ה לחטפן מידו של משה וחטפן הוא ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול יהא שלמא על ידא דגברת על ימינא עכ"ל:

שאין עין כו'. שאין בני המדינה משגיחין עליו:

בלקיחה. שיהיה לו בזכות גמור כאילו לקחה בדמים [ועיין ריש פרשת תרומה]:

במתנה כו'. ללמד מה הוא קבלה בלא מחיר אף כאן ילמדנה בחנם כמו שדרשו חז"ל ולמדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי מה אני בחנם אף אתם בחנם:

קלסתר. דמות:

הוי ומשה עלה. לשון גדולה ומעלה כדלעיל:

בזכות ההר. דאם לא כן מהו מן ההר הלא עדיין לא כתיב וירד ה' על הר סיני:

עלה בענן. דאל"כ איך עלה אל האלהים וק"ל:

וזכות אבות כו'. דייק מדכתיב גבי העלייה ומשה עלה כו'. ויקרא אליו מן ההר. אלו האבות וכן גבי הירידה כתיב וירד משה מן ההר:

ראשי דברים. בלא דקדוקים ועמוקים אלא דברים כפשטן:

שהם יכולין כו'. שהרי הם יכולין לקבלו ודריש ותגיד מלא יו"ד מלשון גידין כמו שפירש"י בחומש ולפיכך לנשים תחלה שלעולם לומדים לאדם הקל תחלה ואח"כ החמור:

כדי שיהו מנהיגות כו'. שהנשים מצויות בבית ומשגיחין תמיד על בניהם:

וקלקלה. שהורע בעיניה שלא צוה אותה תחלה:

אלו סנהדרין. וסיפא דקרא ותגיד וגו' מדבר בשאר העם והוא מלשון אגודה ודברים רכים:

בטכסיס כו'. מנהג מלכים נהג בהם בכבוד וחשיבות שנאמר אתי מלבנון אתי בדומה לי כביכול ודייק מדכתיב לאמר כזה שאומר לחבירו השיבני אם תקבל דברי:

בזכות שאמרו כו'. מסיפיה דקרא קדייק תשורי מראש אמנה שהאמינו בהקב"ה ואמרו נעשה ונשמע:

מה אעשה. מפני משה:

שיהיו סבורים. שמשה אמר כן וכדלקמן:

אופימשטאטא. לפי הענין הוא נימוס וסדר תורה:

חוץ מדעתו כו'. שלא בצירוף היועץ רק הוא לבדו:

עשה דבר פלוני. כדי להשיאו לדבר אחר אמר כן שילך לו משם:

סינקליטקוס. פירש הערוך אחד מיועצי המלך:

אני גולה. אם אני מגלה:

שהוא עושה את הכל. דייק מדכתיב כל הדברים:

דבור זכור. (בנ"י אמר זכור בי וצ"ל) ואומר כו' כי כו'

אלא עמנו כו'. משמע אף מי שאינו כלל למראה עין בין בעמידה בין בענין אחר אעפ"כ הוא עמנו היום. ופי' הכתוב אשר ישנו למראה עין עמנו הוא עומד וגו' ואת אשר איננו פה למראית עין מ"מ עמנו הוא פה:

לשבעה קולות. לא אמר מתחלה לשבעים קולות ויש לו סוד למביני דעת:

לא היה בת קול. לאותו קול של הר סיני וזהו ולא יסף [כדלקמן בסוף הסדר]:

אומר המבשרות צבא רב. באמירה אחת ובקול אחד מבשר ומדבר לצבא ועמים רבים לכל אחד ואחד בלשונו: