קול אלהים. שהיה לו לכתוב קול אל. [ועיין מזה בב"ר פ"ח]:

בקנה רצוץ. כלומר בדחייה בעלמא. ולאחר צאת המינים משם א"ל כן. [וה"ג בהדיא בספר עבודת הקודש בחלק היחוד פרק י"ב]:

בכח של כל אחד ואחד. ולכן אמר קול אלהים כלומר קולות הרבה ואלו היה כתוב קול אל היה פירושו קול חזק אחד וכן פירש בעל עבודת הקודש:

[ה"ג עשרים ושנים אלף ירדו כו'. ועיין בילקוט תהלים כי כן הוא]:

הנאין והמשובחין. לשון שנאן קדריש השי"ן לשמוש:

ביו"ד. שם של ארבע:

טבלא. דף:

שעל מנת כן. סיפיה דקרא קדייק אשר הוצאתיך וגו'. [כמו שכתוב בעשרת הדברות ועיין בילקוט:

ה"ג פרחה נשמתן על שדבר וכו']:

וישלח משה כו'. סבר קודם מתן תורה בא והלך לו:

מכבדין אותה. במכבדת:

קיטאות. פי' הערוך מחצלאות חשובות:

שנאמר ויכלו. דרשו מלשון כלילה ועטרה:

ואני אשא. מלשון לקיחה כד"א ישא את ראשך:

לאמירה. כלומר לשלום. ועיין בערוך ערך אמר החמישי:

[לומר אם על בניו כו' לפיכך אמר מי לא ייראך לומר כו'. על אחרים בתמיה]:

ממקדשיך. כמו שדרשו חז"ל אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך מן המקודשים אתה יראוי אם תעשה דין בהם כל שכן באחרים:

דניסטום. פי' הערוך מלוה:

כל אלו למה. כל אלו החרדות למה הלא לא היו אלא מפני שדבר כו' ועל כך צוח הנביא אריה שאג וגו' אפילו לדבר של חיים מי לא יירא:

ונתנה מקום. עמדה ממקומה ופנתה לו מקום:

בלצא. שם אדם:

עלי לקבל. עלי עשור קרי ביה. עלי עי"ן קמוץ והלמ"ד פתוחה:

ה' אלהים דבר. סיפא דקרא דאריה שאג הוא:

ולא יסף. בשעה שיצא אותו קול לא יסף לצאת עמו עוד קול אחר:

בת קול. קול הברה. אבל הקב"ה כו' וזהו לא יסף שלא היה שם קול נוסף:

כומרים. עובדי הבעל:

שאם ידבר כו'. אם היה מדבר שום בריה היו הכומרים אומרים זהו קול של הבעל והוא ענה אותנו:

אנכי אנכי כו'. בשביל שקבלתם דבור אנכי אנכי אנחם אתכם: