על משכבי:

מרעי. חולי והנה אביך חולה תרגם אונקלוס הא אביך מרע:

בלילות. נוטריקון בא לילות:

בהורייה. בהוראה ודרש הורתי מלשון הוראה:

ה"ג ולא מצאתיו מצאוני. ה"ג להיכן הלך:

מאן דאמר לתענית כו'. ופירושו דניאל הלך לו לתעניתו:

ה"ג רבי חייא אמר ממתוס כו'. ופירושו לשלשה תיבות אלו נחלק מנא מנא תקל ופרסין וכדאיתא בפרק שני דסנהדרין:

יטת יטת אדך גרסי' והוא מנא תקל באל"ף בי"ת דא"ת ב"ש:

ולא מכיה. אינו עושה את האדם מך כלומר שאינה מזקת שום אדם שמיד היא מתה וה"ג בספר ישן ובויקרא רבה פי"ג ובילקוט תהלים הגי' איפכא מ"מ הכוונה היא אחת:

תלויה. קרי ביה מיאור:

ה"ג מן חורשא מכיה כך משא מדבר ים אם זכיתם מן הים ואם לא כסופות כו'. ועיין בילקוט תהלים מזמור פ' ומשא מדבר ים הוא פסוק בישעיה סי' כ"א:

עילעול. רוח סערה:

ומכסיף. מכלה וכורת ומשחית:

עלי עילם גרסינן:

לסבוב את ארץ אדום גרסינן וכ"ז תמצא באיכה רבה בפסוק בנפשנו נביא לחמנו:

ועל מרא שמיא התרוממת גרסי':

רב משל כו'. גדול וחשוב יותר מלחמו של הקב"ה וכדמפרש ואזיל:

אמר להם. בלשצר לישראל:

בכמה. מכמה נפין היה מנופה:

בי"ג נפה. כך שנינו בפ' אלו מנחות:

זה ב"ד. עיין בפ"ק דמגילה שבלשצר טעה בחשבון וכן דניאל ובספר ישן יש ששאל להם עומר שלכם מתי קרב אמר בט"ו הה"ד תעה לבבי שהטעה לב בית דין:

פיילי כו'. י"ל כוס תענוגים נהנית ודרש פלצות נוטריקון וכן כל החלוקות דלקמן:

חשוקה כו'. זה ליל פסח וה"ג בהדיא בספר ישן:

מפיץ. מריק ומוציא ותער כדה ת"א ונפצת קולתא:

ה"ג בילקוט ישעיה הצפית רוח הקדש מכרזת אקימת כו':

את הוא דמליך כו'. את תמלוך לפני:

ה"ג בספר ישן אמר כורש לדריוש מלוך את קדמיי א"ל דריוש לכורש לא כן פי' כו' עד למדי ופרס למדי תחלה ואחר כך לפרס הוי את דמליך קדמויי וכ"ה בילקוט ישעיה:

ה"ג כיון ששמע אותו רשע מ"ש דניאל שלח כו'. עד שמרדה בי נבוא עליהם ובילקוט ישעיה הגירסא נשתנת קצת:

אותו רשע. בלשצר:

אלא מגבי גרסי':

וכיון ששמע גרסינין:

הכתובים. שאמר דניאל בנבואה שמדי ופרס ירשו ממנו המלכות:

כל מאן דמתחמי כו'. כל מי שיראה פה בלילה הזה אפי' אם הוא אומר לכם אני הוא מלך תשאו את ראשו מעליו:

נתותרו. לשון נפילה כד"א נתור ככי ושינא דקיסר ובילקוט גרס נתרזו:

ה"ג הלילה ונפק מינפק כו'. פי' ויצא חוצה לעשות צרכיו וכשיצא לא הרגישו בו השומרים וכשחזר ונכנס הרגישו בו השומרים אמרו לו כורש ודריוש שהיו שומרי השער מי אתה ואמר להם אנכי הוא המלך:

ה"ג בילקוט אמרין לא כן כו'. ופי' אמרו כורש ודריוש זה לזה ולא כן צוה המלך כו':

ה"ג הה"ד בה בליליא כו':

מחליית שינתא. בשעה שהשינה מתוקה וערבה על האדם והוא בתחלת הלילה:

כבין דבו כו'. קרוב לעליית עמוד השחר שאדם צריך לדקדק בין הכרת זאב להכרת כלב:

ולא פליגי. ששניהם סוברים שהכו אותו בתחלת הלילה אלא ר"א סבר שפרפר כל אותו היום מעת לעת להשלים לו שיעור מלכותו מה שהיה מתבקש לו מן השמים. ור"ש סבר לא פרפר אלא עד עלות השחר לקיים בה בליליא כו':

מדמדם. כיון שהיה מיתתו קרובה קרי ליה רק דמדם בעלמא:

כי כוס וגו'. תהלים סי' ע"ה:

פגי פליאי כו'. מצאתי שהוא לשון לעז ופירושו כמו שמפרש והולך אל תהי סבורה שאת עדיין בתולה וראש ממשלתך אלא זקנה את וסוף ממשלתך:

בעת ההיא כו'. עיין במדרש אסתר ריש פ' ג':

ופסעת גרסי':

ביצתן. שרשן:

נכיתה. לשון מנכין לו מן הדמים ור"ל השלל שלקח מיד סנחריב:

זיין בולע זיין. כלומר כל אחד טוב וחשוב מחבירו:

כשעוה. נכאת וצרי ת"א שעף והוא שעוה כמו שפירש"י שם:

ה"ג לוי אמר להם פתח הארון ואמר בזה כו'. כך מצאתי וכתב כן באות אמת בשם פרקי ר"א ובהקדמת הרמב"ן בחומש תמצא גירסא אחרת:

ודרא כו'. פי' חצר. חצר ת"א דרתא ובאיכה רבה בפסוק ממרום גרס קרתא יקידא כו':

קנקלין. חדרים או וילונות ועיין בירושלמי בפ' חלק גבי נקמת מדין:

קלופי כו'. פי' הרד"ק גלי וקלף שבולת הנהר:

ואפי' דדניאל כו'. אפי' אם יעמוד דניאל ויבקש עליהם רחמים כמו שעשה לנבוכדנצר שריחם עליו ונתן לו עצה להנצל כמו שנאמר וחטאיך וגו':

מי זאת עולה. מיתתה. עיין לקמן ריש פסוק מי זאת השני:

טענו ופרקו. זה נתבאר במס' שבת בפ' ר' עקיבא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא של מלאכי שרת וקשרו לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים אחד נגד נעשה ואחד נגד נשמע וכיון שחטאו ישראל בעגל ירדו ק"ך רבוא של מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כו'. עד בחורב טענו ובחורב פרקו:

מקטרת מור. עיין לעיל בפסוק צרור המור:

כקומץ לבונה גרסי':

מאותו אבק. כלומר מעצמו ולא מאיש אחר ואמר אבק ע"ש שנאמר ויאבק איש עמו ויברכהו שם ושם נתאוששו הברכות בידו וכן מוכח לקמן:

ה"ג לשרו של עשו נדמה לו הה"ד כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים. א"ל אפייך דמיין לשרך משל למלך כו' ועיין כל זה בב"ר פ' ע"ז:

ה"ג ומשכח עאן אוחרי. ופי' ומצא צאן אחרים:

לית חרשיו גרסי':

ה"ג מן הדא את מדחיל לי אנא כולי מיניה:

והרפיש. לשון דריסה והשפלה:

ה"ג ר"א ורבי ברכיה. ר"א אומר שייעא רבי ברכיה בשם רבסא. רבסא לשון קצר כמו רב אסי וה"ג בב"ר:

ה"ג פירקה ממקומה המד"א:

ה"ג זה א' אחד עשר כו'. פי' מור זה הוא אחד מאחד עשר סמני הקטרת:

הא חמשה. עיין לעיל בפסוק אשכול הכופר:

ה"ג בירושלמי בפ' אמר להם הממונה ובמסכת שקלים בפ' אלו הם הממונים היו בקיאים במעשה הקטרת ובמעלה העשן:

פוסה ויוררת למטן מיד. וה"ג בירושלמי בהדיא ובבבלי גר' מפצע ועיין שם:

ה"ג מבית אבטינס היינו מלקטין:

נומיתי. אמרתי:

לא באו ימים קלים. לא גרס זה לא כבבלי ולא בירושלמי:

בית קמצר. מפרש בפרקים הנ"ל שהיו בקיאים בכתב שהיו תופסין ד' קולמוסין בה' אצבעותיהם ואם היתה תיבה של ארבע אותיות היו כותבין אותה בבת אחת:

מכאן כו'. על בית אבטינס ובית גרמו.

נסקרין. נדחין לאחוריהם ובירושלמי גרס נזרקין:

ה"ג לאחוריהם פנחס כו'. והוא משנה בפ' אלו הממונים במסכת שקלים ופנחס על המלבוש ומפרש בירושלמי שהוא היה מלביש הכהנים הגדולים והיה נוטל שכר וה"ג בירושלמי פנחס המלביש שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה מעשה בכהן אחד שהלבישו לאיסטראס אחד ונתן לו שמונה זהובים ואית דאמרי תרין עשר יהיב ליה עכ"ל הירושלמי ומעתה דברי הספר מבוארין מעצמן:

איסטראטיגא. שם ממשלה:

יבמה. מרע"ה:

ואחיה. נחשון בן עמינדב:

קראוי כו'. בעל מקרא ובעל משנה ובעל לשון לייסד קרובץ ופיוטים:

הנה מטתו: בגבורה. שבכל ברכה וברכה יש שמו של הקדוש ברוך הוא:

שמשמרין כו'. בבמדבר רבה פי"א הגירסא נשתנת ועיין שם:

הכי גרסינן וקבלה וקמיצה:

הכי גרסינן בירושלמי דמסכת שקלים בפרק התרומה נשים האורגות כו' עד הלשכה רב הונא אמר מלשכת בדק הבית הדין כו'. פי' רב הונא חשבו פרכת כבנין ולפיכך אמר שבאה מלשכת בדק הבית ושמואל חשבו כקרבן ולפי' אמר שבאה מתרומת הלשכה:

ה"ג כקרבנות מלמדי מלחמה שהיו מלמדין לכהנים היאך יעשו עבודה איש חרבו גו' שהיו מזהירין אותם בעת ששוחטים שלא כו':

ה"ג מהקרבנות בנותרות ר' יוחנן כו'. ועיין כל זה בסדר נשא פי"א:

שמסרס כו'. משמעותא לדעת שאר החכמים:

וכשהוא אומר שבעה. בסוף ירמיה כתיב ושבעה אנשים ובספר מלכים כתיב וחמשה אנשים וגו':

קורא להם. ה"ג ג"כ בפ' נשא ולקמן בפסוק כמגדל גרס קוהה וכן הביאו הרמב"ן בפ' ויחי ועיין בפרשת נשא:

להוציא את הדין כו'. עיין בפ' נשא הגירסא נשתנת לשבח:

ה"ג בפרשת נשא אחוזי חרב וחמושים עלו בני ישראל מלומדי מלחמה ממי למדו מהקב"ה שנקרא איש מלחמה:

סונטימוס. עיין לעיל בפסוק עד שהמלך במסבו:

ה"ג כל אחד ואחד נטל חרבו:

והבריות. רוחות ושדים ועיין בפ' נשא:

ה"ג באותה שעה נגרע גובה כו':

אדיבון. בפ' נשא גרסי' אמירון וכן הביאו הערוך ופי' בו בייתי:

אגיריון. יערי ומבולבל:

טוכסות. דגלי מעלה ומטה שנאמר זה אלי ואנוהו שהיה מראין עליו באצבע ונאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר וכן הוא לעיל בפרשת נשא:

ה"ג אפי' פניהם של גוליירין לא היה כו'. גולייר פי' הדיוט וחלש ועיין בב"ר פ' כ"ג ובמדרש קהלת בפסוק שבתי וראה:

אותו המעשה. של בת שבע:

פרובטייא. פי' הערוך מרחצאות או מאכלים שמנים ובקהלת משמע פירושו מרחצאות:

אזיין בהון. נתבאר בס' נשא פי"א ועי' בילקוט תהלים במזמור ס"ח:

אפריון. ובאת לידי סימנים גרס:

פאפיליון. אהל וכילה ועיין מאמר זה משלם בבמדבר רבה פי"ב:

ויאמר ה' וגו'. וראו אותו פנים בפנים שנאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם וה"ג בהדיא סדר נשא פרשה י"ב:

עמודיו. ועשית פרוכת. עיין בפי' רש"י בשיר השירים:

שעוסקים גרסי':

לעמוד לשרת וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא כי מלא כבוד ה' את בית ה':

והחצר מלאה את נוגה כו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן י':

כיצד נתקיימו וגו'. שבכתוב הראשון אמר שהכבוד לא היתה ממלאה רק הבית ובפסוק שני אמר שמלאה כל החצר:

כלות משה וגו' גרסי':

פריומא. בערוך משמע שהוא אהל וכילה:

ה"ג עמודיו עשה כסף אלו שני העמודים העומדים לפנים שהיו של כסף. ועיין לקמן בפסוק תורי זהב:

ונועדתי לכם שם וגו' גרסי':

חרוב. אילן של חרובין. ושקמה. אילן סרק:

והייתי משיבך. בפ' שמות ובפרשת נשא לא גרס ליה:

עכשיו. כלומר מכל מקום עכשיו ששאלתני א"א להוציאך ריקם בלא תשובה:

ה"ג שאפי' בתוך הסנה היה מדבר עמו:

שלמה ודאי. כלומר שלמה המלך ממש ולא כמו שדרשו למעלה מלך שהשלום שלו:

ויקם את העמודים. עיין בפרשת נשא:

שהיו בו. בב"ר פי"ו ובשמות רבה פ' ל"ה ובפ' נשא לא גרס ליה:

ה"ג דהוא בלוייתה:

ה"ג במנורת המקדש שהיתה יתירה על מנורת המדבר:

הכניסוה גר':

אלא מן קדמי כו'. עיין בפ' נשא:

שהיה סוגר כו'. עיין סוף פ' תרומה פרשתיו:

חפיפות. עיין בערוך ערך חף ובס' נשא פי"ב גרסי' בפותחת:

פותה. עיין ערוך ערך פת שהוא כמין כוס קטן מונח תחת הציר כדי שתשוב מהר וכן פי' הרד"ק:

שמוצצת גרסי':

נקרא מאופז גרסי':

והיו משירים גרסי'. ועיין מזה בפ' טרף בקלפי:

שנבנה כו'. משם התחיל לבנותו:

דתנינן. בפ' הוציאו לו:

שלשלת כו'. בפ' נשא הגירסא נשתנה במאמרים שונים ומאמר זה בחר לו דרך לעצמו:

כנגד בית קדשי הקדשים של מטה גרסי':

תדע שמלכותו גרסינן:

צאינה וראינה: בתגלחת. לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית (את) פאת זקנך:

ה"ג שהשלים מעשיו לבריותיו. ועיין בסדר נשא פי"ב:

לא סוף דבר. בתלמוד ירושלמי הוא כמו לאו דוקא בתלמוד בבלי:

ואלו הן כו'. עיין בפ' נשא:

כמראה ברק וגו' גרסינן:

דקנדילא. בסוף פ' וארא לא גרסינן וכן הסברא נותנת שקנדילא בכל מקום נר של שעוה:

ומתקלהא גרסי'. ועיין בפ' נשא:

דבובין. שנואים:

אותונין. סוף פ' תרומה גרסי' איקונין:

את בסממניך גרסי':

בתבני' וגו' גרסי':

ה"ג כמוהו כו' כדלעיל:

ה"ג עצי שטים העמיד אין כתיב כו'. ועיין כל זה בפ' נשא:

ה"ג סוף פ' תרומה אני מניח סנקליטין שלי וכן הוא בערוך:

כחתנים. עיין בפרשת נשא: