Matnot Kehunah on Shir HaShirim Rabbah Parasha 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנך יפה: על העולים. לעיל בפסוק הנך יפה גרסי' העונות ואולי הוא מלשון לא תעשו עול:
ה"ג לפניהם כל אחד ואחד מכיר כו':
בכל חדש גרסי'. כל מאמר זה נתבאר לעיל בפסוק הנך יפה:
ה"ג כגון יתרו הא שמע:
ה"ג בב"ר פ' ל"ג אמר ר' ברכיה אמר לו אלולי כו'. ועיין בויקרא רבה פ' ל"א ולעיל בפסוק הנך יפה:
משמטוטי. בב"ר משבשושי ובערוך גרס שבטוטי:
דאמרין בריתא גר'. ופי' הבריות:
אצטרובלין. עיין בפ' הרמב"ן בפ' נח:
ה"ג אין כל גופה צריך בדיקה והאשה הזאת כו':
מצומדין. כלומר קטנים ושפלים וכשיושבין בדין הם מראים חכמתם וחריפותם:
רבה דציפורין. הרב של ציפורי והוא רב הונא כדלקמן בפסוק כמגדל דויד:
ה"ג אין בעי ליה מימר ארוח לי והוא אומר מבעד לי שערך כו'. פי' בערבי כשרוצה לומר הרווח הוא אומר מבעד לי:
ה"ג מהר גלעד ההר שגלשתי כו':
ים סוף. ודרש גלעד נוטריקון הגל הוא המעין כמד"א גל נעול הוא עד לאומות העולם:
ה"ג דאתנהרתון מן גוה עשיתי גל ועד לאומות העולם הדא אתתא כד שערה כו'. ועיין לקמן בפסוק כמגדל דויד:
הדא אתתא כו'. האשה הזאת כששער שלה גדול היא עושה אותם קרחים קרחים מצאתי בספר אות אמת בשם נוסח אחר דה"ג הדא בוצינא ונראה שוב להגיה כד הוא טפי טבאת כו'. ופירוש הנר הזה כשהוא מכבה צריך למוחטו ולחתוך ממנו הגחלת לא תכבה תרגם אונקלוס לא תטפי:
ומה גלשה כו'. חוזר למעלה על דעת רבה דציפורין שדרשו על ים סוף ואי לא דמסתפינא אמינא שכל זה מן ורבי יהושע עד ומה גלשה הכל יתור פה ומקומו הוא לקמן בפסוק כמגדל ודו"ק:
תחלת עשייה. כלומר כתב ויעשו בני ישראל כאלו היא תחלת עשייה והלא בשכבר הימים עשו והוסיפו:
תחלת עשייה אלא כבר מחלה גרסי':
מותאמים גרסי':
ה"ג רצוף מצות כרמון:
לא אתפלגון. אין חולק בהם דאליבא דכ"ע אלו החמשה הם מאותן עשרה שאמרוהו:
מאן אינון גרסי':
אסף והימן כו'. גירסא זו אינה מסכמת עם הבבלי בפ"ק דב"ב ואין כל חדש וה"ג במדרש קהלת בפסוק החכמה תעוז לחכם:
אסף הימן וירותון. הרי ג':ה"ג ושלשת בני קרח א'. הוא אסף דהכא. דכתיב מזמור לאסף הוא אסף הנמנה בבני קרח:
ה"ג על דעת רב אסף אחר הוא:
הנבא על ידי המלך. בני אסף היו ממונים על השיר על יד אסף הנבא וגו' משמע דאחר הוא:
ה"ג שנאמר על יד אסף הנבא ע"י המלך. ופסוק הוא בדברי הימים א' כ"ה:
לידותון הנבא גר':
על הדינין כו'. הטוב והיפה הוא להגיה רב אמר לידותון ממש רבי יוחנן כו'. אכן במדרש קהלת גר' כמו כאן ובספר אות אמת הביא גירסות שונות בענין זה ולא מצא קורת רוח לכולם:
ומשובחי' גר':
ה"ג אותו שבא לאלף דור כל שלטי הגבורים להביא כל מי כו'. ועיין לקמן ובילקוט:
באלירא. ובשמחה וקלות ראש עיין בערוך ערך אלירא:
מייתי לה מן הכא כו'. בדוחק יש לישבו מה בא ללמדנו ועל המעיין לעיין ובריש במדבר רבה ובילקוט תהלים מזמור ס"ח הביאו על השמות שנקראו הר סיני:
קצובין. מסודרים שס"ה לאוין כנגד שס"ה ימות השנה וכנגד שס"ה גידין רמ"ח עשיין כנגד רמ"ח איברים:
רבה דציפורי גרסי' ועיין לעיל סוף פסוק הנך יפה:
זוני. חגור צלצול נאה ועיין בש"ר פ' כ"א ולקמן בפסוק מצאוני השומרים ובאיכה בפסוק מה אעידך:
כהטבת נרות. כך היו דבריהם מקובלים לפניו:
רעשה וגו' גרסי':
הרים וגו'. פסוק הוא בשופטים ה':
מפני ה' וגו' גרס:
שאין ת"ל זה סיני כו'. שהרי כבר נאמר הרים נזלו וגם סיני בכלל אלא אלו ישראל שהתיצבו תחת הר סיני לפני ה' וזהו גדולה וכבוד להם:
לאלף דור. ר"ל מרע"ה וכל גדול הדור המקיים התורה שנתנה לאלף דור:
ולא אתם כו'. כלומר לאו דוקא אתם לבדכם קיימים בזכותו של מרע"ה אלא כל כו' ועיין לעיל:
י"ב אלף. עי' בפרשת מטות ושם בתנחומא:
ה"ג בזכות משה ופנחס הה"ד וישלח אותם משה אלף למטה אותם ואת פנחס ועיין בילקוט בשם ספרי בפ' מטות:
זוגות זוגות. וזהו מתאימות:
מפחם. עיין לעיל בפסוק אל תראוני ולקמן בפסוק שינייך:
לעריה. לערוה:
שכל מי כו'. עיין בסוף מסכת מכות דיליף ליה מקרא:
ה"ג לנחלה בנוי לתלפיות ספר שאמרו כו':
סנדרנא. סנהדרין מושב זקנים תרגום יונתן סנהדרי סביא:
אלוה יעקב. דייק מדלא כתיב אלוה של יעקב משמע מלפני אלוה ומלפני יעקב או הוא ע"ד שאמרו חז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל:
בששים אלף. ולא יותר כדמפרש ואזיל:
ה"ג כארבעים אמד. פירוש לפי האומד נאמר או פחות או יתר:
תמן אתמר. בספר יהושע:
ה"ג ושבע מאות וששים:
אלף שלם היו. אותן ז' מאות וששים מתחלתה גם המה היו אלף אלא שחסרו מהם ב' מאות וארבעים שכלו ומתו בדרכים ושואל ועדיין חסרים ט"ו אלף מששים אלף והיכן הם והשיב שהם היו שומרי הכלים ולכן לא מנאם הכתוב:
החלוץ. ראובן וגד וחצי שבט מנשה שעברו חלוצים לפניהם ודן הולך מאחריהם והיה מאסף לכל המחנה ושאר השבטים היו ממוצעים ביניהם:
והחלון הולך וגו' גרסי':
פיות הרבה. עיין בפסוק כמגדל דויד:
ה"ג מוסיף עליו כהן גדול חשן כו':
ה"ג אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין טעמא מאן דאמר על הגנבין לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר ומאן דאמר כו'. ועיין בויקרא רבה פ' י' וגירסת הספר היא בירושלמי בפ' בא לו:
ה"ג למה ויפול על פניו. פי' שהיה לו ליפול אחוריו מאחר שטבע במצחו:
גבהו כו'. ואם היה נופל אחוריו היה דוד צריך לילך כל אותו השיעור לכרות את ראשו וכן הוא לעיל בויקרא רבה פ' י':
בתוך ישובו. ור"ל כשישוב ויחזור יצטרך לילך בתוך ישוב משכבו כל אותו שיעור ובוי" ר לא גרס ליה וכן בילקוט שמואל:
נרתיקות. שלשלאות כד"א ורתוקות כסף צורף:
נתאכלה. נשחק ונחלש עובי שלהם:
זה נזר הקדש. אילו הן הפתילים שבהם מהדקם בראשו שהיו עשויים כמין כתר כמו שפרש"י ז"ל בפרשת תצוה ומכל מקום הנזר והציץ לא נחשב אלא לאחד:
ר' יונתן כו'. עיין כל זה בב"ר פ' ל"ב ובפ' עקב ובהרמב"ן בפי' החומש פ' נח:
הדא הוא דבריתא כו'. הרואה יראה שאין כאן מקומו ובב"ר לא גרס ליה ולעיל בפסוק הנך יפה ובפרשת עקב גרסי' ליה אך בסיגנון אחר ועיין שם:
ה"ג ויכסו ההרים ולא אשגח כו' עד ק"ו לנמכיה בההוא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב בההוא ענתא ירד כו'. ועיין בב"ר פ' ל"ב כי כן הוא:
ה"ג אי זה זה אלו המשמרות:
י"ב מחלוקות. כ"ד מתנות כהונה היו י"ב במקדש וי"ב בגבולין כדלעיל בפסוק הנה מטתו וכאן לא מנה אלא י"ב שבמקדש או שבגבולין:
שחה לנסך גרסי'. והוא במשנה סוף מסכת תמיד:
תמן. במס' תמיד:
ה"ג לעתיד לבא ליום שכולו שבת:
בבקר וגו' גרסי':
ה"ג על ישראל שכלם מתאימות דתנינן כו':
איל קרב באחד עשר. משנה היא במסכת יומא פרק בראשונה:
דתנינן הקרבים. גם זה שם:
הגלשתן גרסי':
דתנינן מצאו כו'. בסנהדרין בפרק היו בודקין:
ה"ג והן מזדווגים זוגות זוגות. ופירושו כדי לישא וליתן יחד אולי ימצאו לו זכות וכן תמצא לקמן בפסוק עיניו כיונים:
קוהה להם. שהיתה ברורה בפיהם בלי ספק:
גזירת ב"ד כו'. כשם שגזירת מלך קיימת כך היתה גזירת ב"ד קיימת:
דמים. כלומר חוט השני מדבר בזריקת דמים וכדמפרש ואזיל ואולי שחסר הספר:
דתנינן. בפ"ג דמסכת מדות:
מדברותיך. לשון מדבר והוא פירושו של מדבריך יאי:
מחיצתו. כל דבר שאסור לאכול חוץ למחיצת ירושלים גם עתה בחורבנו אסור לאכול חוץ לירושלים ועיין בפ' בתרא דמסכת מכות.
שבג' שורות כו'. היושבין לפני הסנהדרין כדשנינן בסנהדרין בפ' אחד דיני ממונות:
**הריקן שבסנהדרין כו'.**י"ל שבסנהדרין יושבי לשכת הגזית לא עמד בהם טעם חכמתם כל כך מתוך רוב העסקים והמשפטים כמו שדרשו חז"ל בפסוק העושק יהולל חכם לקמן במדרש קהלת:
כך כהונה מב"ה. שם היו ניכרים ומצויינין הכהנים בעבודתן ולוים בדוכנם:
ה"ג אין חיים לשונאי ישראל:
טטרוגונין. פירש הערוך ערך דגון מרובע וכן הוא בפ' שני דשקלים וכן היה קדושת בית המקדש מרובע הר הבית ועזרה וההיכל ולפני ולפנים:
ה"ג בספר ישן לעולם הבא ד"א תלפיות תל שמתפללין בו כל פיות:
ה"ג בירושלמי דפ' תפלת השחר הופכין פניהם כנגד הר הבית שנאמר והתפללו אל הבית הזה:
הוא ההיכל לפני. פסוק הוא במלכים א' סימן ו':
ה"ג שכלה פנים מכוונות אותו עד כדון בבנינו בחורבנו מניין א"ר בון בנוי לתלפיות הוא ההיכל כו'. וגירסא הירושלמי קצת באופן אחר:
מתפללות כו'. כלומר עליו וה"ג בירושלמי בהדיא:
בקריאת שמע כו'. שמסיימין פורס סוכת שלום עלינו כו'. וה"ג בהדיא בירושלמי:
ה"ג הקב"ה עתיד לבנותו. ודרש לפני ההיכל הזה הוא לפני ונגד עיני ועלי לבנותו:
אלך אשובה כו'. כך היא גירס' הירושלמי אות באות אף ע"פ שאינה מסכמת עם גירסת הבבלי בפ' מצות חליצה. ופי' אם מכוין נגד בית המקדש של מטה כדכתיב והיו עיני ולבי שם הרי ששם מצוי כבודו ית' כבר כתיב אלך אשובה לי למעלה:
ה"ג בירושלמי אלא פניו למעלה ועיניו ולבו למטה:
ה"ג פעלת ה' מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה:
הר המוריה ר' חייא כו'. ודרש לשון המוריה ואח"כ לשון דביר וארון וכן הוא בב"ר פרשה נ"ה:
מרה לא"ה. ובירושלמי גרסי' הוראה:
וה"ג בירושלמי ארירה לא"ה:
ה"ג יוצא דבר לאומות העולם:
והבאתי אותו המגן. התורה שהיא מגן וצנה לישראל ונתנה לאלף דור:
מקרית. לשון קרירות כלומר בשרם היה קר בטבע והאחרת היה בשרם חם בטבע ולכן עשו מהם הטריאקי שצריך להיות ממוזג בשוה וצ"ל שנטלו מהם החלב כההוא דר' אלעזר בר שמעון בפ' הפועלים במסכת ב"מ ובספר ישן גרס של צבעים:
כרפאי לישראל. פסוק הוא בהושע סי' ז' וגירס' זו הביא ג"כ בילקוט ישעיה:
ע"י משה. הטוב להגיה נגוף על ידי אהרן ורפואה ע"י משה שכן מצינו שמקצת מכות נעשו ע"י אהרן לבדו והרפואה נעשה ע"י תפלת משה ובילקוט לא גרס ליה:
מדדיהן. מדדי אמן:
ה"ג והלא לא מתו אלא בשנה אחת. שהרי שלשתן מתו בשנת הארבעים וכן כתב רבינו בחיי בפרשת חקת אבל לא בירח א' שהרי מרים מתה בניסן ככתוב בפ' חקת ואהרן בחדש אב ככתוב בפ' מסעי ומשה בחדש אדר. וכן הוא בהדיא בפ"ק דתענית:
אלא וייראו. עיין בפרק קמא דתענית ובפרש"י בפרשת חקת:
והצרעהו גו'. וכתיב ושלחתי את הצרעה לפניך משמע לפניהם ממש ולא כן היה אלא הצרעה עומדת בעבר הירדן וזורקה בהם מרה להלן ומסמא את עיניהם מלמעלה ומסרסתן מלמטה כדאיתא במסכת סוטה וכמו שפרש"י בפרשת משפטים ובפ' עקב:
מרים ויוכבד כו'. עיין בפרק קמא דסוטה:
עד שיפוח. ה"ג בב"ר סוף פ' מ"ז דרגשא ליה ימלל ועיין פירושו בב"ר פ' ל"ב:
ה"ג שיכפול לו הקב"ה שכרו ורבי אמר כו'. ועיין שוב בב"ר פ' מ"ז:
המול ימול. משמע מי שנימול כבר הוא ימול אחרים ועיין בפ"ק דעבודת כוכבים ובירושלמי פרק ר"א דמילה ובפ' הערל:
שממין. כמו שעממין משוגעים שדעתן שומם ומבולבל וכל מאמר זה הוא בבמדבר רבה פרשה י"ג ועיין שם פירושו:
חלוקי לב. שיהו מסופקים בקבלת התורה:
עד שחטאו בעגל. עיין שם היאך יליף ליה:
ה"ג ביום הראשון וגו' וסיפיה דקרא וקרבנו כו':
ה"ג נתנאל קרבנו כו'. ועיין כל זה בבמדבר רבה פי"ג באר היטב:
ה"ג כלם ביום הראשון וביום אחרון:
והלא כל א' כו'. כלומר וביום המשח לא הקריב אלא נשיא א' קערה אחת ומזרק א' וכף אחת וכתיב וביום המשח אותו קערות כסף שתים עשרה כן הוא בפ' נשא בהדיא:
שרפים ועקרבים. בפ' נשא גרסי' אילות ואריות:
מאחר שברכן כו'. עיין פירושו בפ' נשא פי"ג. ובספר ואלה שמות בפ' וארא. ושוב הגירסא מבולבלת מאד והנני מציג לפניך הגירסא מפרשת נשא וה"ג שם ראובן שמעון לוי ר' חנינא ור' לוי חד אמר מפני שקנטרן אביהם וחד אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן ולית אנן ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא אלא מן דאמר ר' יודן בשם ר' יודא בר סימון בשם רבי חונא אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין הוי ר' חונא הוא דאמר מפני שקנטרן ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן לכך נאמר כלך יפה ר' יהודה כו'. ופירושו עיין בפרשת נשא:
ה"ג שמעון ולוי שמרו כו':
ה"ג שמעון ולוי לא עבדו כו':
ה"ג לא נהגו שררה במצרים על ישראל ושבטים כו':
נקראו לו. לעתניאל כדאיתא בפ"ק דתמורה והוא היה הראשון למלחמה אחרי מות יהושע ככתוב בראש ספר שופטים:
זה בועז. עי' בילקוט בפ' ויחי בפסוק יהודה אתה יודוך:
אולוכורסין גרסי'. ופי' הערוך אולו פי' כולו כורסין פי' זהב טהור ועיין בויקרא רבה סוף פ' ל"ג ול"ד ובמדרש קהלת בפסוק והנה דמעת:
גולה שגלו גרסי':
וגלתה שכינה כו'. כדכתיב למענכם שולחתי בבלה:
ה"ג הואיל וכך כלך כו'. ובילקוט הגירסא בסגנון אחר ועיין שם:
אתי מלבנון: תמן תנינן. בפ"ק דכתובות:
ה"ג אחשורוש אמר ששה כו':
ותחת רגליו וגו' גרסי' ועיין בויקרא רבה פ' כ"ג נתבאר כל זה:
כדאינון נקיין גרסי':
ה"ג ואת אמרת מלבנון אלא בתחלה כו':
הוא נוער כו'. כדלקמן שנאמר כי נעור ממעון קדשו:
ה"ג בספר ישן עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה אנשא ודרש עתה מלשון עת וכתיב ג' פעמים עתה הרי ג' שעות:
ה"ג והוא כן והוא שישעיה כו':
כהדא כו'. כתרנגולת הזאת שמנערת את כנפיה מתוך העפר:
טיורוס כו'. שמות הרים הן ועיין בשמות רבה פ' כ"ג ובירושלמי בפ' בתרא דמס' חלה גרס טורים אמנה בפ"ק דגיטין פרש"י בשם תרגום ירושלמי שהוא הר ההר:
נראה דה"ג להביא אותם סרדיוטות כו'. ופירושו אומות העולם יביאו את ישראל במרכבות כבודות כעין סרדיוטות שהם שרים חשובים עושי משפט כך פי' הערוך וכדמפרש ואזיל לקמן וכן מוכח פי' המבאר בגליון והוא נוטריקון שר על ההדיוטים:
קרבן. תקרובת מנחה:
ראויה היא כו'. כלומר ראוי ונכון המנחה והתקרובת למלך המשיח אבל אני ומצדי אינה ראויה מאחר שכבר עשיתי כן לאלישע בימי חזאל וראוי שבפעם הזאת יהיה התשורה בדרך יותר יקר וזה כשיביאו את ישראל עצמן מנחה למלך המשיח:
ואת אמרת כו'. כלומר ולכן אתה אומר ויקח מנחה וגו':
אלא הן עצמן עתידין להביאן דורונות גרסי'. פי' את ישראל בעצמן יביאום א"ה למלך המשיח ויש גירסות שונות במאמר זה ואינם מתיישבות היטב לכן לא הבאתים:
ה"ג כאילין סביא כו'. פי' כמו זקנים הללו שאינם יכולים לסבול שיהיו נטענים אפילו בכל קדוקא שהיא עגלה קלה ונוחה ונושאים אותם בבורתידא והיא עגלה קלה ונוחה יותר ממנו והמה הכרכרות ועיין לקמן בפסוק קמתי ובספרי ריש פ' עקב ובמדרש קהלת בפסוק שבתי וראה תחת השמש:
משפחות עמים. משמע אתם משפחות הגוים הבו העמים ר"ל שבטי ישראל שכל אחד ואחד נקרא עם בפני עצמו כמו שפרש"י בפרשת ויחי:
הבו אותם. דרך כבוד ועוז:
שאמר שירה. לשון תשורה קדריש:
בזכות אמנה. לשון מראש אמנה קדריש:
דאדין אדדם. י"ל עדיין הוא מוליך ומדדה אותם מתוך הים ועיניהם הרואות ולא יאמינו בתמיה ויבא כמעט כגי' הספר בשמות רבה בפ' אז ישיר ועיין שם ובספר ישן לא גרס ליה:
אית בר נש כו'. בתמיה וכי יש בן אדם שרואה דבר מה בעיניו ולא יאמין בתמיה ואין זה האמנה:
במצרים כו'. ובאותו זמן לא ראו עדיין שום נס ופלא:
ה"ג מראש שניר זה יצחק:
מה זה השניר כו'. י"ל שאותו הר שניר אינו מקבל חרישה וזריעה אבל בילקוט גרס מה ניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך יצחק כו':
ה"ג לא נתנסה יצחק כו':
בזוטו. בתחתיתו:
**שחוץ.**גוותן וגדול דעה:
ה"ג ולא נשאר איש בעי וגו'. וסיפיה דקרא ובית אל אשר לא יצאו אחרי ישראל:
ה"ג בספר ישן דכתיב ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ופסוק הוא בדברי הימים ב' סימן ל"ב:
את חמי כו'. אתה רואה שחזקיה היה כו' או את חמי פי' בא וראה וכן עיקר:
ה"ג בספר ישן א"ר לוי אמר חזקיה מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו לא כבר כו':
באמצע הרקיע. במלחמת עמלק ושמש בגבעון. ולכן לא אמר עכשיו שירה על שחזרה לאחוריה עשר מעלות:
בקרקומניקיאה. ענינו שלשלאות וחבלי ברזל:
איכן. כלומר והיכן אתה נסתר מלהושיענו הלא בכל עת צרה אתה נמצאת לנו:
דינמוס. כח ומשפט מלשון דימוס:
ה"ג היה הוא נעשה מלך כו'. עיין כל זה בפרק חלק דף צ"ד:
והוא לא עשה כן. ביש ספרים אינו:
ברכב וגו' גרסינן:
לבבתני: היה לכם. כלומר היה לי עליכם:
לבבתני באחר מעיניך. וזהו הלב השני:
ה"ג בים ונתתם לי ב' לבבות לבבתני באחד מעיניך שעמדתם כו'. עד היה לכם במדבר ונתתם כו':
ה"ג אית דאמרי נשי כו':
באחד ענק. מדבר בנשי המדבר:
שהן אסורות כו'. מפני שבעליהן היו עובדי עבודת כוכבים:
נעלו דלתותיהן. מלהבעל להם:
ה"ג לב א' היה לכם בשטים ונתתם לי שני לבבות:
לבבתני באחד כו' זה פנחס. באות אמת כתב גירסו' שונות בפסוק זה וגירסת הספר הכתובה פה פירושו כמו שכתבתי:
מה יפו: עשרה לבושין כו'. עיין כל זה באלה הדברים רבה סוף פרשת ואתחנן שמונה אותם בדרך אחרת:
מצמצמין. מחוברים ומקושטים:
חלק. פשוט בלי טעם וריח:
נפת תטפנה: נביאים אין פחות כו'. ואם שם היו שנים באחרות עאכ"ו:
ששעתה. כלומר שהיה בה צורך לשעתה ולעתיד ובילקוט בשם סדר עולם לא גרס לשעתה:
מביאין כו'. עיין במדרש קהלת בפסוק אין זכרון:
ה"ג וכל נבואת שהיתה שעתה ולא כו':
בכ"ד תכשיטין. הנזכרים בספר ישעיה ועיין בשמות רבה פרשה מ"א:
ה"ג כדבש זה שבא מצוף נוח לו כו' ועיין עוד בילקוט:
כדבש וחלב כו'. הדבש מחמם והחלב מקרר לפיכך שניהם כא' טובים שמה שחיסר זה מילא זה:
המאוששות. הבריאות והחזקות:
משטף של עזים. כשהיא לחה עדיין:
מי נאפה. כלומר מי הוא שיהיה נאפה כאן באור הזה ועיין בב"ר פרשה ס"ז:
כלי קוריוס. פרש"י בב"ר פ' מ"ט כלי האריגה היתד והמסכה כלומר שהיו יכולים לארוג להם בגדים כשהיו רוצים ובמדרש קהלת בפסוק ושנאתי אני את החיים משמע שהם בגדים חשובים:
איפליקתא. לפי הענין הוא מין בגד חשוב ובשוחר טוב ובילקוט וברבינו בחיי ובספר תולדות יצחק ובפ' כי תבא לא גרס ליה ולקמן בפסוק גן נעול גרסינן ליה:
ולא היו גדלים. הקטנים הגדילו ובספרים הנ"ל הגירסא נשתנת לשבח:
החלזון. ברבינו בחיי ותולדות יצחק גרסי' חומט ובפרשת כי תבא גרסי' ג"כ חלזון:
נרתיקו. ביתו אשר הוא נתון בתוכו מיום היותו:
נשרפים. מאש הענן:
אמיינטון. בשוחר טוב גרס סיטון וה"ג בתולדות יצחק ורבינו בחיי ופירש בו רבינו בחיי סיטון פירושו אגד ועיין מזה בשמות רבה סוף פרשה ט"ו:
כנמיות. כנים:
מתגעגין. מחככין ומגנדרין וחבירו באיכה רבה בפסוק בלע ה' ובספרים הנ"ל גרס מתנענעין לשון ניענוע וגלגול:
בעשב הבאר. בעשבים שהיה מגדל להן הבאר וה"ג בהדיא בספרים הנ"ל:
גן נעול: והניחן גרסי':
מיחו כו'. לשון המחאה כזה שעושה מחאה בחבירו לאמר אין לך רשות בשדה זו כך הוציאו את עצמן מרשות אביהם:
כל אחת מהן גרסינן:
וסימנטירן. מצנפת:
יפקון כו'. יצאו לפלטין גדולה על פני השדה ששם שוחקין לפני המלך:
בעשותן כו'. על שם עמו אנכי בצרה והעד כמעשה לבנת הספיר כדלעיל ראש פסוק אתי כך יש ליישב הגירסא אבל בכל מקום שמצאתי המאמר הזה גרס אם בנפשותיהן היו שולטין כל שכן בנשותיהם ואולי שצריך להיות כן:
אחותי כלה גן נעול גרסי':
וצור אותם כו'. וצייר את צורת פניהם בכל קשרי אבותיהם כלומר בדמותם ובצלמם:
ברוני כו'. באותו לשון הוא שם של חשיבות כשמזכירו בסוף ביו"ד:
ה"ג בויקרא רבה פל"ב ובילקוט שם גן נעול אילו הבתולות גל נעול אילו הבעולות מעין כו' עד גן נעול גל נעול שתי כו' ועיין כל הנאמר בויקרא רבה פל"ב ובבמדבר רבה פ' ג':
אלא זה. לעיל בויקרא רבה ובבמדבר רבה פרשה כ' גרס אלא זו ופרסמה הכתוב:
שלחיך. משמע שבשביל זה נשתלחו ממצרים:
סימא. אוצר הסמוי מן העין:
שקנה בה. בסימא ההיא קנה את העבדים:
בטקסיס. בדגלי וטכסיסי המלכים:
ויהי בשלח. ויהי דרש נוטריקון ווי היא ורבים כן בפרשת בשלח רבה:
קצצה. אילן או יער שקוצצים ממנו ארזים:
דמייה כו'. הוא מדמה אותה לפרדס רמונים לשון בני אדם הוא מה שלח פלוני לארוסתו רמונים:
בואלה שמות. בספר ואלה שמות בפ' תרומה:
ה"ג תחש תחת עורות תחשים. ממש בעולם גרסי'. ופירוש עשאן ממשות של אלהות כד"א אני אמרתי אלהים אתם ודרש משי מלשון ממשות כך מצאתי בילקוט ישעיה:
יין שנתן להם כו'. נתבאר לעיל ריש פסוק מי זאת עולה:
אלהים המה וגו' גרסינן:
ועגילים. לשון עגול:
נזר הקדש. עיין לעיל בפסוק כמגדל דויד.
ומוקף כו'. ועל שם זה נקרא עגיל:
תלתי כו'. שלשה האחרים שחסרים עדיין מי"ג מה המה:
ששה ועשרים. שלעתיד נאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם כו'. כן מצאתי בילקוט ישעיה:
כתובה. נדוניא שהיא מכנסת לו הוא כופלה:
ה"ג רבי סימון אמר כו' עד ובשמים במנין והוא כו':
ה"ג מאן היו ישראל כו'. פירוש מאנה ומהיכן היו ישראל מתפרנסין כל מ' שנה:
מנטרים. מגומגם ואולי שצריך להיות מתפרנסים מצאתי בספר ישן דגרס מנסכים ושוב גר' וממנו היו רוב הנייתן דא"ר יוחנן:
אפשר כו'. שיסתפקו מאשכול א' כל מ' שנה:
שלוחיך. בית השלחן שלך או ר"ל שהוא נעזב ומשולח ואינו מוציא פירות וכן משמע בירושלמי דשקלים בפי"ג שופרות:
ואיזה זה זה הנחל גרסינן:
על שפתו וגו' ועלהו גרסי':
ה"ג בירושלמי דשקלים רב ושמואל חד אמר להתיר פה של מעלן וחד אמר להתיר פה שלמטן ר' חנינא וריב"ל חד אמר כו'. ובפ' שתי הלחם גר' חזקיה ובר קפרא חד אמר כו'. ופירש שם רש"י מפרשא מלתייהו טפי והיא היא:
פה של מעלן. פי' כדאמרן בפ' חלק אמר ר' יוחנן לתרפיין ממש מאי תרפיין תואר פני' בהלכה וזהו מ"ש לקמן להתיר פה אלמים ומכל מקום מ"ש פה ותרף מזוניה משמע שהיא רפואה לעורר תאות המאכל וכך פי' הערוך ואולי שצריך להיות ותרף מזוריה ופי' וירפא מכתן ולכולם יש פנים בפ' חלק ובפ' שתי הלחם ובפי' הערוך ועיין קצתו ריש דברים רבה:
שילוחיך. דרש המשולחים והמרוחקים בזרוע וכדמפרש ואזיל:
אליהו כו'. כלומר על ידי אליהו עשה זה וכדמפרש ואזיל:
דתנינן תמן. בפ"ח דמסכת עדיות:
נרד: הכי גרסינן ואהלות רבי יסא אמר פילטא למה קורא אותה אהלות רבי אבא אמר כו':
דרך אהלים. דרך אהלי קדר ודומיהם:
פוסה. מתפשט ויורד ועיין לעיל בפסוק מי זאת עולה:
הה"ד מעין גנים. והכי קאמר מן המעין היה לי נרד וכרכום כו'. וכן הוא בילקוט בהדיא:
כל בגדותיך וגו'. סיפיה דקרא מן היכלי שן כלומר ממה שאוכלים בשיניהם והוא המן וצריך להגיה כאן ממה שנתון תחת השן ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות בעליהן כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר והוא נפל בטעות סוף הפסוק קמתי אני:
ריסה. בטעות נפל לכאן ועיקר מקומו בשלום הוא לקמן בפסוק אני ישנה וכן מצאתי באות אמת וכתב שבנוסח אחרת אינו:
נראה דה"ג ריסה אית מינה כו' והדין ביזעה לית מינה וה"ג במדרש קהלת בפסוק בעצלתים ימך המקרה ובויקרא רבה פ' י"ט ושם פירשתיו וע"ש:
מעין גנים: באר באר. מ' פעמים כתיב בתורה באר ועוד הבארות בארות גבי יצחק ב' שהן ד' וכן בארות בארות חמר שהיה בהם מים ג"כ הרי שמנה ובארות בני יעקן לא נודע למה נקרא כך:
כנגד מ"ח דברים. ומ"ח דברים אלו הם מ"ח מעלות שמונה בפ' בתרא דמסכת אבות:
ה"ג ושמונה דברים שיקנה בהם:
זה מזיל כו'. תלמיד חכם זה אומר מקצת טעמו של דבר וזה קצתו:
מלחים. מדבק ומחבר כמין לחיים כמין דבר המדובק ומחובר והיו לאחדים:
עורי צפון: שלמים הקריבו כו'. נתבאר בב"ר פכ"ב וכפול עוד שם בפל"ד ובויקרא רבה פ"ט ובירושלמי פ' אין בין ובבמדבר רבה פי"ג ובמסכת זבחים פ' דם חטאת:
ה"ג מ"ד קודם מתן תורה בא יתרו שלמים הקריבו בני נח ומ"ד אחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו כו':
בפ' צו בדרשות הר"י בן שועיב מסיים כך יזלו בשמיו אלו קטרת הסמים יבא דודי זה השכינה ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות: