באתי לגני כו'. נתבאר בבמדבר רבה פרשה י"ג ובבראשית רבה פרשה י"ט:

חטאו המצריים כו'. בפרשת נשא גרסינן הסדומים וה"ג בעקידה בהקדמתו לספר שמות:

שבעה צדיקים גרסינן. ה"ג והורידוה לארץ זכה כו':

ה"ג עמד עמרם והורידה משני לראשון עמד משה כו':

תלוין. עיין בפ' נשא הגי' מבוארת יותר היטב:

שוכן עד וגו'. בפרשת נשא הגירסא בסיגנון אחר:

ה"ג בכל מקום אין היחיד מביא קטרת בנדבה וכאן קטרת בנדבה:

טומאה כו'. בפ' נשא לא גרס ליה:

ה"ג מביא חטאת אלא על חטא וכאן היחיד מביא חטאת שלא על חטא ועיין בסדר נשא פרשה י"ג:

אני ישנה: מן הקץ. שנסתר ממני:

בילקוט גרסי' ולבי ער לגאולה ול"ג של הקב"ה:

ודעו. כלומר כמו שדרשו חז"ל בפ' חלק:

שריעו. לשון ריע וחבור:

ה"ג נצטוו ונצטיינו בכל כו'. ופירושו לשון ציון וסימן כד"א ובנה אצלו ציון:

ה"ג מטינוף יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודת כוכבים אע"פ כו'. וכן מצאתי באות אמת:

שלח ידו כו'. לעשות לי נסים על ידי כורש:

הכי גרסי' גזר טב אנא אתון כו':

שינה של עצרת כו'. ופסוק זה מדבר במתן תורה כדלעיל בפסוק עד שהמלך:

פורטענא. פרעוש:

ה"ג פורטענא לא עקצה בהם רחצתי את רגלי מטינוף של עבודת כוכבים כו':

יודעת כו'. שעשיתי העגל:

כעני כו'. כלומר היה מצפה אם אעשה תשובה:

קמתי: לווי כו'. מי יתן והיה חשך אותו היום שבו גזר כן ולא יזרח:

המדינה. עיר מלכות:

הזהבים. צורפי זהב:

הכספים. צורפי כסף:

יפקון כו'. יצאו ויבנו בית המקדש:

מנהון כו'. מהן היו צורפי זהב ומהם היו צורפי כסף הרי שעלו לבנות ב"ה:

הכי גרסינן דניאל וסיעתו עלו באותו כו':

הכי גרסינן עזרא וסיעתו לא עלו:

ברוך בן נריה גרסי':

בגלקטיקא. עגלה קטנה ונוחה ועיין לעיל בפסוק אתי מלבנון:

מקודש הבית כו'. כלומר אשרי וטובה וקדושה היתה זאת אל בית שלא עלה עזרא:

באותה שעה. לא היה ראוי שישמש יהושע כהן גדול באותה שעה כמו עזרא:

קשה היא כו'. שאע"פ שהיה עזרא יותר ראוי לכהונה גדולה מיהושע היתה נסבה מה' יתברך שלא יעלה עזרא כדי שלא יעקר יהושע כהן גדול מקומו:

שמשם כו'. מאותה גזירה והלאה ננעל פרת לפניהם שלא היו רשאים לעבור עליו:

פתחתי: נתחבא גר' וכן לקמן:

ד"א פתחתי כו'. בתחלה דרשו על עולי בבל שהוא הדרוש הראשון בפסוק קמתי ואח"כ על מעשה עגל שהוא הדרוש השני בפסוק קמתי וכן הולך ודרש פסוק מצאוני בתחלה על עולי בבל ואחר כך על מעשה עגל על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

ולא מצאתיהו כו'. כל ל"ח שנה ממעשה העגל והלאה היו כמנודין לשמים כמו שפירש רש"י בפסוק זה:

מצאוני: ה"ג שמונה אמות וכן אבן עשר אמות:

ד"א מצאוני כו' נתון תחת השן כו'. עד במדבר בטעות נפל לכאן ומקומו הנכון הוא לעיל בפסוק נרד וכרכום וע"ש:

זה הזיין. של שם המפורש ועיין לעיל בפסוק כמגדל דויד:

מה דודך:

ישראל אומרים גרס':

ה"ג בארץ מצרים וגו' וסיפיה דקרא ופסחתי עליכם:

ה"ג ואדום למצרים שנאמר וינער:

ה"ג בספר ישן צח לי בעולם הבא ואדום לי בעולם הזה:

הוא אש כו'. ואע"פ כן הוא ניכר בתוך רבבות קדש ודרש ואתא מלשון אות וסימן:

ראשו כתם: ה"ג בויקרא רבה פי"ט ראשית דרכו ר' חוניא בשם ר"ל כו' עד כי יעבור כתם פז אלו דברי תורה כו' עד מזהב ומפז קווצותיו כו'. ועיין שם כל מאמר זה ותמצא נחת:

גרנה. אסיפתה וקיומה ועיין לעיל בפסוק הנך יפה ובשמות רבה פרשה מ"ז ובויקרא רבה פי"ט ובילקוט סוף משלי גרס' רנה של תורה:

ה"ג על שם שנאמר והגית כו':

ה"ג אמר ר"ל יפה למדני כו' עד ביממא ובליליא הוה מנהרא לי דכתיב והגית בו כו'. ועיין בויקרא רבה פ' י"ט ובש"ר:

משפלות. פי' הערוך קופה שמוציאין בו הזבל:

הכי גרסי' כולה כו' מי:

קרסטל. בויקרא רבה גרס טרסקל והוא סל:

ה"ג א"ר לוי אפי' כו'. ועיין בויקרא רבה:

ה"ג אין קדוש כה' אם אתה עושה כ"ף בי"ת את מחריב את העולם:

ה"ג כי אין בלתך א"ר אבהו בר כהנא הכל כו':

ה"ג לבלותך:

שחורות כעורב א"ר כו'. עיין בויקרא רבה פי"ט:

קרובה. כך שמו ופי' בא"א על שם שהיה שליח ציבור האומר פיוטים וקרובות:

הכי גרסינן קטיגורו ומי כו':

יו"ד שבירבה גרסי':

דייתקי כו'. עיין כל זה בויקרא רבה:

ה"ג שנאמר ה' בחכמה:

בר חוטא. שם חכם:

תלמודות. נראה דצריך להיות פרשיות ועיין בויקרא רבה:

ערבות. כעורב דרש לשון עריבות ומתיקות:

בירושלמי פרק ו' דשקלים גרס והיא מוכללת ושם נשתנת הגירסא קצת ועיין שם:

עיניו כיונים: שהם אפיקים. מחוזקים:

דברי תורה מגבירין גרסי':

בשנים. שנים שנים באים וחוזרים תלמודם יחד כמו שדרשו חז"ל ברזל בברזל יחד וכן אמר לעיל בפסוק כמגדל והם מעבירין זוגות זוגות:

על מלאתה של ירושלם. ויהיה אם כן מדבר בסנהדרין יושבי לשכת הגזית והיא היתה בגובה של ירושלם אצל בית המקדש:

ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות גרסי'. ועיין באיכה רבה בפסוק בלע ה' ושם הוכחתיו בשם ירושלמי ודרש מלאתי מלתי כתיב כדאיתא התם:

וזה ממלא כו'. עיין לעיל בפסוק מעין גנים:

לחייו: ביומי כו'. נ"ל בימי חורפי היינו מזמנין ומעמידין שני חבורות והיינו יוצאים ועוסקים בתורה וצריך להיות דזמניין ובאות אמת הגיה תמנין ותרתין חבורן:

כך כהונה כו'. באות אמת הגיה כך ת"ח צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד והלכות ואגדות:

מור. דרשו מלשון מרירות:

**חוזר.**לשון עובר קדריש שעובר וחוזר על תלמודו:

ידיו גלילי:

נגללין גרסינן ובפרש"י גרסינן של סנפרינון והיו נגללין:

וחצובין מגלגל חמה. בפירקי רבי אליעזר איתא וזה לשונו הלוחות לא נבראו מן הארץ ולא מן השמים:

כדברי רבי חנינא כו'. בירושלמי פרק ו' דמסכת שקלים יליף ליה מדכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים משמע חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה ועל פי מה שמצאתי בירושלמי קלף ישן נושן הנני מגיה וה"ג הה"ד ויכתבם על שני לוחות אבנים ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה שנא' ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות אבנים. רשב"י אמר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה שנאמר ויכתבם על שני לחות אבנים כ' על לוח זה וכ' על לוח זה. ר' סימאי אומר ארבעים על לוח זה ומ' על לוח זה שנאמר לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה כו' וכן הביא הגירסא הר"י ן' חביב בעין יעקב אך שנפל בו טעות סופר וע"ש:

טטרוגא גרסי' ופי' בו הערוך בלשון יון הוא מרובע וכן פי' הר"י ן' חביב בשם הרשב"א וכן מצאתי במדרש תלי' ר"א אומר אצבע אלהים טטרגין היה כל א' וא' הרי ארבעים מכות עכ"ל והוא מלשון טט בכתפי שתים וק"ל:

דבור ודבור גרסי':

פשיט קרייא. כשהיה חוזר ושונה המקרא ועיין בשמות רבה פ' מ"ז:

והוי מטי כו'. כשהיה מגיע לפסוק זה:

ה"ג להדין פסוקא ממולאים בתרשיש הוה כו'. ומפרש בירושלמי ממולאים בתרשיש כימא רבה פי' כים הגדול:

הד"א תרשישה. יונה סי' א':

ה"ג בירושלמי מה הים הגדול בין גל כו'. ובסדר נשא פ' י"ג גר' כמו כאן:

כל הנחלים כו'. ועיין במדרש קהלת:

מעולפת כחן כו'. מתשת כחן כד"א עולפו בראש כל חוצות:

אם נתעלף כו'. ע"ד שאמרו חז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בה:

סוף שנעשה בהם קסם. כלומר לכוין אמתת הדבר להלכה ובאות אמת כתב בשם נוסחא אחרת שגרסי' סוף שנעשה בהם ספיר:

ורבנן כו'. רבנן סוברים הקוסם יודע ואינו יודע הדבר על בוריו ובין למר ובין למר דרשו מעולפת ספירים שאם נתעלף ומעמעם מדברי תורה סוף שיאירו דבריו כספירים:

אתו חמריא כו'. חמרים לוקחי תבואה באו ולנו בבית אביו ר' שמעון ליקח דגן ממקום המונייא וישב ר"א אצל התנור והיתה אמו מורדת הפת מתוך התנור והוא היה אוכל היא היתה מורדת והוא היה אוכל עד שאכל כל הככרות אמרו החמרים אוי שנחש רע שורה במעיו של זה שמע רבי אלעזר את קול דבריהם ואחר שיצאו לשבור אוכל כאשר יוכלון שאת לקח ר"א חמוריהם והיה מעלה אותם על העליה. באו ובקשו חמוריהם ולא מצאו אותם וישאו את עיניהם ויראו אותם על העלייה הלכו אצל אביו ר"ש וספרו המעשה כי ידעו שר"א בנו העלה אותם שמה אמר להם אולי השמעתם אותו דבר רע בעיניו אמרו לו לא אדוני אלא כך וכך היה המעשה כו':

אפשר דמן כו'. וכי אתם סוברים שהוא אוכל משלכם או עליכם מוטלים מזונותיו וכי לא מי שברא אותו ברא לו ג"כ מזונותיו ולפיכך הדין עמו ואעפ"כ לכו אמרו לו משמי והוא יורידם לכם:

הנס כו'. הנס האחרון שהיה מורידם היה גדול מן הראשון שהעלה אותם שכשהעלה אותן היה מעלה אותם לאחדים בכל פעם אחד וא' וכשהיה מורידם היה מורידם שנים שנים להודיע שכחו גדול:

למוד. רגיל:

כל הדין כו'. וכי כל זה כח יפה יש בך ואין אתה עוסק בתורה וכמו שאמר ר' יוחנן לר"ל חילך לאורייתא:

של שלשים. שכבר נתלש ולא היה יכול לשאת של ארבעים ואח"כ נחלש עוד ולא נשא רק של עשרים כו':

ה"ג כיון דגמר ספרא ופי' שלמד ספרא:

סבניה. פי' הערוך בגד דק:

אלא כו'. אלא אחרים היו מעירין אותו מעליו כי הוא לא היה יכול מפני החולשה:

שוקיו: זה העולם כו'. כל זה עיין בויק"ר סוף פ' כ"ה ושם נתבאר וגם במדבר רבה ריש פ"י:

מיוסד לששה גרסי':

ה"ג אלא משהוא מנכיש עמיה הוא כו':

דא"ר יודן בויקרא רבה פ"ט גרסי' ר' יודן אמר:

ה"ג היתר בשפחות בעוה"ז:

ה"ג אמרי יזיל האי גברא בחובוי ועי' בויקרא רבה:

ולאשתך כו'. דרש על הדם בדם נדות ולא תאכלו לשון נקייה כד"א אכלה ומחתה פיה. חטאים לה' גרסי':

בר י"ד כו'. אורך י"ד אצבעות שלא יבואו לידי דרסה כן הוא בהדיא בסדר נשא פ"י:

ה"ג לשאול וגו' ולא נמצא ואת אמרת ותמצא ומי כו':

ה"ג כתיב ויבן וכו' אלא אותו החל כו'. כלומר במלכים היה הוא הראשון לבוני מזבחות ועיין בסדר נשא פרשה יו"ד:

חכו ממתקים: יש לך חיך כו'. בתמיה ועיין בסדר נשא פרשה י':

הרשע וגו' גרסי':

מנין עקב. וכל שנותיו היו קע"ה ועיין בבראשית רבה פרשה צ"ה ופרשה י"ד ופרשה מ"ט:

כד אתא כו'. כאשר בא להגביה העקב מעל הארץ לילך על משענתו בלי סעד:

בג' מקומות כו'. עיין כל זה בויקרא רבה פכ"ז:

להתפוגגה. פי' הערוך לעלוץ ולהשתעשע:

דחמאה גרסי':

איינוי. הייני כמו הזה הוא ובויקרא רבה לא גרס ליה:

לאו דינא הוא. אין בזה דין משפט ובויקרא רבה הגי' נשתנת קצת להטיב:

הכי גרסינן בבמדבר רבה פרשה י"א ד"א חכו ממתקים ר' עזריה כו':

אנכי. מאמר אנכי ולא יהיה לך:

לתשישים. ישישים תשישי כח:

התחילה התורה כו'. חוזר למעלה ובפ' נשא אינו:

לשונאי ישראל. כמשמעו אומות העולם:

הכי גרסינן מהיפה שוב אינו חוזר ומברר כו' עד הרעה שוב חוזר ומברר:

כך אילו נאמר כו'. ועיין בסדר נשא פרשה יו"ד: