אנה הלך: יכולה אני כו'. בתמיה וכי יכולה אני כו':

כל הן כו'. כל היכן שהוא שמה אצלו הוא בא ולא לאחר:

דודי ירד: אלו ישראל. כל זה במדרש קהלת בפסוק מתוקה שנת העובד ובבראשית רבה פרשה ס"ב ושם פרשתיה:

דלא לקט גרס:

ה"ג רואה איזה צדיק כו'. עד צדיק יש בהם ומסלקו:

חייליה. כחו כמה הוא יפה בתורה ומעשים טובים וכ"ז הוא בירושלמי בפרק היה קורא ובפרק בתרא דהוריות:

הכי גרסינן במדרש קהלת לגני הקדוש ברוך הוא יודע:

לא בי היא. עיין במדרש קהלת:

נימר לכן. נאמר לכם:

מתכשר. מהיר וטוב וכשר בלי עצלות:

וח' שנה בתורה גרסי':

יפה את רעיתי כתרצה: בקרבנות. שהם מתרצים להקדוש ב"ה בקרבנות והכי גרסינן בבמדבר רבה פרשה י"ג:

הקדשים. עיין בבמדבר רבה:

נשי תרען. נשי דור המדבר כדלעיל בפסוק לבבתני אחותי כלה ובויקרא רבה פרשה ב' תרגום של תרצה תרעה לשון רעוה תרגומו של רצון על שהיו מרוצות להקב"ה:

ליסטטירין הקשה. כל אלהי מצרים עשה בהם הקב"ה שפטים ושברם זה הרך שנעשה מזהב עאכ"ו ועייו בערוך ערך סטטיונר וגרסי' שברו הקב"ה ואף שיבחו לשון שבירה הוא כד"א בשוא גליו אתה תשבחם. פירושו תשברם ותשקוט אותם מהרעשתן:ה"ג הרך עאכ"ו:

טיפוסים. ציורים ודפוסים כד"א טופסי גטין טופסי דשטרא ועיין בערוך ערך טפס ופי' יפה ומרוצה אתם לי כשפורש ממעשה הפסילים שנמצאו בירושלים ושומרון:

כד את בעיא כו'. כשאת רוצה וחפץ אין אתה צריך ללמוד משום אדם ומעצמך אתה יודע היאך לעבוד להקב"ה:

ה"ג ובקר לטעון המשכן לא מהן כו'. כלומר מדעת עצמן מיניה וביה:

שש עגלות צב כו'. עיין כל זה במדרש אסתר בפסוק בימים ההם ובס' נשא פר' י"ב ושם פירשתיו:

והוא ישפוט כו'. הרי שתבל הוא הטוב עולה על כלם ועיין בויקרא רבה פכ"ט:

ערכי. סדרים מלשון מערכה:

לקוליינון. פירש הערוך כמו אהל יפה:

מצויינות. מצויירים ומצויינים בצבעונים:

מטוכסים. מסודר ומודגל בדגלים של צבא:

ה"ג בילקוט וערוך כמין קמריסטון. ובפ' נשא גרסי' קמורות. ופירושו היו עשויות עגולות כדי שלא ישתברו כו':

מתבקעין גרסי':

ושני עשר גרי':

ה"ג לפני המשכן מלמד כו':

ההלכה. להביא העגלות:

פורח הוא כו'. בתמיה:

לקרסין. לעתים כמשמעו ועיין במדרש אסתר בפסוק ויאמר המלך לחכמים כו':

קח מאתם והיו לעבוד גרסי':

ה"ג בשוחר טוב מזמור פ"א טעמא דרבנן דכתיב ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר זבח בקר לא אמר אלא זבח הבקר איזה כו'. ופסוק הוא בדברי הימים ב' ז' וכן כתיב כאן הבקר וזהו שמסיים והולך את שתי העגלות ואת ד' הבקר כו'. ללמדנו דיליף הבקר הבקר לגזירה שוה:

ה"ג ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו:

ה"ג נתן להם הויה שיהיו הן כו' וכ"ה בפ' נשא ובספר עבודת הקדש פ"י מחלק העבודה גרסי' כגי' הספר:

הסבי עיניך:

ה"ג אמר המלך העבירוה מנגד כו':

והיחידים. כלומר הבינונים לא הזקנים ולא הנערים:

שהם הרהיבוני. כלומר העברוני על דעתי:

לפשט ידי כו'. לנקום נקמת ישראל ממצרים וכל המצירים אותם:

וכתיב אזכיר רהב. הביאו לראיה על הרהבוני שפירושו לשון גדולה וגאוה:

ואף סוררים גרסי':

שלא הקדים כו'. עיין לעיל בפסוק אל תראוני ובפסוק כמגדל:

שבעים מהן כו'. בבמדבר רבה פרשה ט' הגירסא נשתנית ועיין שם:

זה אברהם כו'. כל זה בב"ר פצ"ד:

את כל זאת וגו' גרסי' וסיפיה דקרא אין נבון וחכם כמוך ש"מ הנמצא פירושו אף אם נלך ונבקשנו לא נמצאנו ועיין בב"ר פ"צ:

מסכתיות גרסי':

ה"ג בירושלמי בפ"ק דברכות ובב"ר פרשה ט"ו אלא אפי' קורתו ובספרים היה כתוב כורתו שהוא כמו קורתו כדאיתא בבמדבר רבה והסופר טעה וכתב פורתו:

תמצית כור. בפ"ק דתענית כל העולם ששים מג"ע ודי לו ממימי תמצית של ג"ע פי' הקב"ה משקה ג"ע ומתמציתו שותה כל העולם וכן מצרים לכוש כו' ועיין מזה בב"ר פט"ו:

ה"ג מ' יום והיא ארבע כו'. ועי' בפרש"י בפ' שלח לך וה"ג בפ"ק דתענית:

מהלך ז' שנים. וכשתחלק ימי ז' שנים לארבעים יהיה ס' פעמים מ' ועוד ל"ה יתרים ואינו מדקדק אחריהם:

ה"ג ז' שנים ועוד והיא אחד כו':

אחד מס' בעולם. גם הוא אינו מכוון:

הכי גרסינן ת"ק שנה מהלך ורחבו כו':

הכי גרסינן ב' אלפים מאה שנה. כלומר שני אלפים פעמים מאה ואז הוא מכוון אחד מס' בעדן. מאמר זה הוא בפ"ק דתענית אך באופן אחר:

ה"ג חוץ לעץ החיים ועלמות כו':

מהלכה א' גר':

אלו שמונים רבוא כו'. יש בזה אגדות חלוקות וע"ל בפסוק הנה מטתו ובשמות רבה ריש פמ"ב ובבמדבר רבה פי"א:

מנין. ראשי בתי אבות:

סכום. מנין הפרטים:

אין תימר. אם תאמר:

בר מיניה כו'. מבלעדיה אין בנים ליולדתה כלו' בלעדי ישראל אין בנים להקב"ה וברה פירושו חוצה לה כלומר מבלעדה:

מי זאת הנשקפה. פסוק זה יפה נדרש בשמות רבה פ' ט"ו ועיין עליו:

דלמה גרסי'. ופי' כמו אתמר בתלמוד בבלי ומעשה זה הוא בירושלמי פ"ק דברכות ובפ' אמר להם הממונה ובשוחר טוב מזמור כ"ב:

בקריצתה. בבקר כשעלה עמוד השחר:

כך תהיה גרסי'. ועיין זה בשמות רבה פט"ו:

מצפצפת. כלומר מבצבצת ואולי שכך צריך להיות:

מנצנצת. לשון הנץ החמה:

מרטבת. מרחבת ומגדלת:

ה"ג היתה אורה ושמחה וגו' כמו שחר אי מה שחר זה כו':

קופחת. לשון הכאה כלומר אורה מכה בכח על האדם ושורפת ומשחרת אותו ועיין בבמדבר רבה ריש פ"א:

בירו' גר' בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וילבש את מרדכי ואח"כ וישב מרדכי אל שער המלך ואח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך ואח"כ ליהודים היתה אורה וגו' עכ"ל הירושלמי ובשוחר טוב מאריך עוד יותר:

דוכסין כו'. מיני ממשלות הן:

ומניין שיש. לאותן דוכסין של אדם אימה:

ה"ג כדור שנתנדנד ליגלות ולא גילה אי זה זה כו'. ופירש היו מעותדים לגלות מפני רוב חילו של סנחריב ורוב כחו ותעצומו ונתן להם הקב"ה אימתה ופחד:

באותות. אל תקרי באותות אלא באוותות לשון תאוה שנתאוו ישראל להיות נדגלים כמותם כן הוא לעיל בפ' במדבר:

אל גנת: נגזזת. גוזזים וקוצרים סביבותיה הזמורות וזהו תיקונה שע"י זה היא משלחת פארותיה למרחוק:

כשער גרסי'. פי' שערות ראשו וזקנו שכשגוזזים אותו הוא ממהר לצמוח וכן הצפרניים:

ונחלף. מחליף וצומח יותר מבראשונה:

גינת ירק. אצל גינה נופל לשון ירק:

מה אגוז הוא חלק. אילן אגוז הוא חלק מן השריגים והסעיפים:

כהא דתנינן כו'. בפ"ד דמסכת פיאה:

פרך. פי' הערוך שם מקום ובערוך ערך פרך פי' אגוזים חשובים מאד ונפרכים בידים וכן הוא בילקוט:

בינונים. טובים הם אבל לא כאגוזי פרך:

קנטרנין. ע"ש שיש להם קליפה עבה וקשה ואוכל מעט קורא אותם קנטרנים לשון קינטור ולעג. ובילקוט גרס קטרנים וי"ל ע"ש שהם מקושרים מאד בקליפה ובדוחק יוכלו לשברם:

ה"ג מאליהם ויש שאם אתה תובען הם נותנים ויש שאת כו':

תרעא. פתח ושער שאינו פתוח לצדקה עתיד יהיה פתוח לרופא כלומר הקב"ה ישלח עליו חולאים ויצטרך להוציא ממון לרופא:

לב האבן. וכדמפרש ר' לוי ואזיל:

ארימון. עיין בויקרא רבה פ' ל"ה:

לגנוב. הסוחרים המוליכים אגוזים ממקום למקום אינן יכולים לגנוב ולהעלים אותם מן המוכס מפני שמקשקשים ומשמיעים קול:

מדרדרים. לשון מדרון כלומר יורדין:

יחטא וגו' גרסי':

לא ידעתי: בשלפים. בלקט השבלים אחר הקוצרים ושלפי לשון אחוריים כמו שלפי קציר חטים במדרש רות ועיין ערוך ערך שלף:

הכי גרסינן ואומרות אתמול הייתה כו':

יוסטא. שם אדם והיה אומן חייט ממקום ציפורי ועלה למלכות והיה מקובל ומצא חן בעיני המלך ואמר לו שאל ממני שאלה אחת ואתן לך ואמר לו תן לי הדוכסותא והוא ממשלה של גליל צפורי:

דגבן. שאצלנו. כלומר הדוכסות של צפורי שאני דר בו ונתן לו המלך וכשלקח אותה ירד מן המלכות והיו אלו שהיו מכירים אותו אומרים הוא הוא יוסטא חייטא ומהם היו אומרים אינו הוא ואמר להם א' מעתה הוא יעבור בשוק אם יסתכל על מקום מושבו של יוסטא חייטא שהיה רגיל לישב עליו ומחייט ודאי הוא הוא ואם לא יסתכל עליו אינו הוא:

ה"ג נהיג יתיב ומחייט כו':

עבר בשוקא כו'. היה עובר בשוק והתחיל להסתכל על מקום מושבו כו':

ו

חכמוניה כו'. והכירוהו שהוא הוא אמר להם אתם תמהים עלי גם אנכי תמה עלי יותר מכם וקראו עליו מקרא זה לא ידעתי כו':

וקרון עליה גר':