שובי שובי: ה"ג אומה ששלום חי העולמים. ועיין בב"ר פ' ס"ו:

מתנהג. מתהלך:

ה"ג שמסיימים לה שלום בכל יום:

בר מרון גרסי':

אסטטיונרון. פי' הערוך עמידתו וקיומו של עולם שהן קיימין בעולם הזה ובעולם הבא:

הכי גרסי' ומשמני הארץ לך בזכותך ובך הדבר תלוי דכתיב כו':

אילולי שעמדו גרסי':

אתם מתים כו'. השולמית דרש נוטריקון משלמת למיתה וכן עלמות נוטריקון על מות:

ולו לעצמו. הכל בשביל למלאות רצון הקב"ה ולכם אין בו הנייה של כלום:

דוכסין כו'. מיני ממשלות הן ועיין בבמדבר רבה פ"ב:

ואתון אינון כו'. אם מראית עינו של עולם ועיקרו ובבמדבר רבה הגי' נשתנת וע"ש:

כחולה. לשון מחול כדאמרינן עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה בויקרא רבה סוף פי"א ולקמן בסוף הפ' ולעיל סוף פסוק לריח שמניך:

כמחולה של צדיקים. בפרשיות הנכתבים למעלה הגי' באופן אחר ועיין שם:

מה יפו: והלא פעמים הללו כו'. היאך יוכל לשבח הפעמים שבתוך המנעל אלא מה יפו עקיביך במצות חליצת הנעל ושאר מצות התלוים במנעלים:

ברתיה דרחמי. זה אברהם שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל:

לפעמיך כו'. בשעה שהלכו לקיים שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו':

אימתי אלין יהודאין כו'. מתי ילכו היהודים הללו להתפלל בירושלם ואנחנו נכנסין וגוזלין כל מה שבתוך ביתם ומחריבין אותם הגיעה הזמן ועלו זימן כו':

מן דאתיין כו'. כשבאו האחים מירושלים היו מחלקים מן מה שהביאו מירושלים לכל שכניהם אמרו להם השכנים אנה והיכן הייתם ואמרו להם היינו בירושלם א"ל ואימתי הלכתם א"ל ביום פלוני ואימתי באתם ביום פלוני:

אמרון כו'. בירושלמי דמסכת פאה גר' דלא שבקון ולא שבק יתהון פירוש לא עזבום ואינו עוזב אותם:

ה"ג בריך אלההון דיהודאין כו':

אינון גובריא כו'. כלפי עצמם אמרו כן אנשים הללו היו סוברים אימתי יעלו:

דאיתרחיצו ביה. שבטחו בה' ית':

בשני נעלים. כדמפרש לקמן בסמוך כשזה נועל זה פותח בטל ומטר:

פרגמטוטין. סוחרים:

אפרגייס. פי' הערוך זול:

שבתך. בשבוע הזה:

ה"ג ואני שבתי. פי' ואח"כ אני אפתח חנות שלי בשבוע שלי:

אתם נועלים כו'. שהחג הוא הרגל השלישי ופוסקין מלעלות לרגל וגם פוסקים מהבאת ביכורים ומעשרות:

ואני נועל כו'. בטל ומטר שלא ירד עוד:

צרכיכם גרס:

לית ביומייהו כו'. אין שיעור באותן ימים כדי שילכו וישובו מפני קלקול דרכים:

אית בעונתה כו'. יש זמן לילך ולשוב:

ה"ג ולמיתי ואלין שנשואות במקום רחוק לית בעונתה ליזיל ולמיתי אלא כו':

וידות דרכים. כד"א יד דרך ומצפה אל יד דרך החלון ובאות אמת כתב בשם הערוך דצריך להיות ויתידות:

בתו של אברהם שנקרא נדיב. ואומר אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' ונאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וכדאיתא בפ' לולב וערבה:

חטטין ופרנוקין. פי' תענוגים:

בברכה שמינית. בתפלת י"ח ברכות:

מתחת ידיה. מתחת ידי מצות המילה כלומר על ידיה:

למה חלאים היה דומה. פי' נקבי השיתין שכן דרשוהו בפ' לולב וערבה וקוראם חלאים על שם שמחללים ויורדים עד התהום וכדאיתא התם:

לחוליא של עמוד. הכתר העגול שבראש העמוד:

אומנתו גרסי':

שררך: אדרה דאזהרה. חדר שיצא ממנו אזהרה לכל ישראל ודרש אגן על לשכת הגזית שהיתה כחדר עגול סביב כחצי גורן עגולה:

אית אתרין כו'. יש מקומות שקורין לזהרא סהרא לזהרא כמו לאזהרא והרבה כיוצא בו בירושלמי:

מעשרים ושלשה. שהוא השליש מסנהדרין של ע"א כמו מזיגת היין שהוא שני חלקי מים ואחד יין כדאיתא לקמן ובפ"ק דסנהדרין ובריש במדבר רבה ועיין שם:

מופלא. הממונה על כלם:

זה הממזג. מעמידה על עמדה ויושרה כמו המוזג את היין ושוב מביא ראיה על לשון מיזוג שהוא לשון תיקון:

דתנינן. בפ"ב דמסכת נדה:

מזגא דעלמא. זה הקב"ה הזן ומפרנס לכל ע"י עירוב הכחות והיסודות:

ערמה של חטאים. קרבן של החוטאים כולם כתובים בו:

ה"ג נושא אשה בן ל' שנה בן ארבעים שנה ובמדרש גרס כמו כאן:

משמוציא יציאותיו גר'. ופי' הוציא ופזר ממון לצורך החופה:

כשושנה כו'. טפת דם נדה:

ה"ג דברי תורה שרכין כשושנה:

איסטרובלין. פי' הערוך מין פרי:

ה"ג בילקוט וערוך אלא אפשר כו':

מילתן. בברית מילה:

סופגת. שואבת בקרבה המים כספוג:

אינן יוצאין כו'. לראות כמה כורין הוא זורע:

ה"ג וכשנכנסין אל הגורן:

משפלות. פי' הערוך קופה שמוציאין בה את הזבל:

היום של הקב"ה. לעתיד לבוא:

ה"ג בקדוש ישראל תתהלל:

צוארך: כולו נקוד. נתבאר בב"ר פ' ע"ח:

אלא כולו נקוד כו'. בב"ר וכן בבמדבר רבה פ"ג לא גרס ליה:

מן הדא כו'. ומלת שן מורה על דבר קשה וחזק כדאיתא בבמדבר רבה פ' ג':

ויברח משה. עיין בשמות רבה פ"א ובפ' ואתחנן:

איסקולין. חכמי עצה ועיין בערוך ערך אסכול ומדרש תלים מזמור ד' גרסי אוכלוסין:

נעשו גרסי':

ה"ג מהן חגרין אומרין לאלמים כו':

ועיין בשמות רבה פ"א:

מי שם כו'. הרואה יראה שבפסוק זה לא הוזכרו החגרין ובשמות רבה לא גרס ליה כלל חגרין וכן בירושלמי פר' הרואה לא גרס ליה וי"ל שדרש פקח נוטריקון קפח כלומר החגרים שנתפקחו שוקיהם דאם לא כן פקח למה ליה. או הוא לשון השרה והפגה כמו לפכוח פחדא דפ' איזהו נשך ובפ"ק דעבודת כוכבים:

ועתה לכה כו'. כלומר מעתה יש לך על מה לסמוך. ה"ג בילקוט ל"ו מזכין ול"ה מחייבין זכאי:

מבית שער. משער הלשכה:

ומרווחת לרבים. גר' ועיין בילקוט וש ם הגירסא באופן יותר נכון. הכי גרסינן יודא ברבי אמר שיכן לנטות כו'. פירוש שייך ומכוין לזה לנטות כו' ועיין בב"ר סוף פ' ל"א:

רוב תכשיטין כו'. דרש אף על המצח וכן פרש"י בשיר השירים:

שמלבין כו'. על שם כך נקרא לבנון:

ה"ג כמגדל לבנון אין לבנון אלא בית המקדש:

שכל הלבבות כו'. דרש לבנון לבבות הרבה:

עיני ולבי. דרש לבנון נוטריקון לב ועינים:

להדריך. דרש חדרך לשון הדרכה בחילוף חי"ת בה"א כמשפט אהח"ע:

ר' יודא אמר כו'. עיין מאמר זה בילקוט ישעיה וזכריה ושם הגי' יותר נכונה:

ונבנתה העיר על תלה גרסי'. ופסוק הוא בירמיה סימן ל' ומשמע שלא תזוז ממקומה כן הוא בילקוט ומשני כתאנה כו':

ימין ושמאול וגו'. פסוק הוא בישעיה סי' נ"ד:

שיחיה ריפע. הערוך הביאו ולא פירש ובילקוט ישעיה גרס שיחי דיפי שיחי פי' גומה יקבי המלך שיחי דמלכא והוא ים אוקינוס וכמו שדרשו בב"ר סוף פ' כ"ג עד פה תבא עד יפו תבא ועיין נ"א בילקוט ישעיה:

ורחבה ונסבה וגו'. פסוק הוא ביחזקאל סימן מ"א:

צר לי כו'. שגבהו של העולם קטן מהכיל אותה:

ראשך עליך ככרמל כו'. עיין כל זה בויקרא רבה פ' ל"א:

ברהטים של יעקב. ישראל נקרא כן ועיין בויקרא רבה פ' ל"א:

הכי גרסינן ויהי בישורון מלך ברהטים שנגזר כו':

מה יפית. עי' כל זה לעיל בפסוק הנך יפה:

זה ביתו כו'. באות אמת בשם נוסחא אחרת גר' אהבתו:

מתחטא. מתנקה ומטהר ובערוך משמע פירושו לשון תענוג:

נבוז ראשה. נבוז הוא ראש ושר כדמפרש ואזיל:

**תמן כו'.**פי' במדינות הים קורין לאיפרכא שהוא דוכוס ומושל נבוז בזאתך וכך אמר לו גדולתך וממשלתך אינני חפץ ותן אותה לאחר:

ר' ברכיה אמר בזבוזיך גרסי'. ומדלא כתיב ובזתך דרש בו בזיזין בני בזיזין וכך אמר לו גזילתך תן לאחר ומפרש והולך מאי איכפת ליה אם הוא גזל או לא ואמר המשל אומר קבל מתנה ממי שירש נכסיו ולא ממי שגזל אותם כי לא יועילו ולא יצליחו אוצרות רשע:

זאת קומתך: כבר נעקר. כדמפרש לקמן:

לחבר. מחבר נחשים:

הכינים. פי' שני נחשים:

אלו מרדכי. כלומר אלו ימי מרדכי:

אשר שבו. משמע שבאו שם מארצם בשבי נשבו משמע ששם בארץ אויביהם נשבו כההוא דחנניה מישאל ועזריה:

ה"ג עוד לעצבים מה לי כו'. ופסוק הוא בהושע סי' י"ד:

ה"ג אני עוניתי לו לא כו'. ועיין לעיל בפסוק קורות בתינו:

לא אמרנו שירה. בתמיה:

בספק. אבדון ח"ו שנגזר עליהם כליה מלמעלה אלא שתשובת מרדכי הפכה לטובה:

על שעבדו גר'. ופירושו שחזרו לסורם הרע:

על שאכלו גר':

אמרו לו והלא כו' גר':

והגה את מכתן כו'. עיין באיכה רבה בפסוק כי לא ענה מלבו ופסוק כי לא יזנח:

ה"ג עם הקב"ה בסיני פעלו שנאמר כי לא כו':

חבי. לשון חביון וסתר כלומר שיתחבאו ויברחו להם:

ומה את בעי כו'. מה אתה רוצה שיאמרו הצלם הזה שהשתחוו לי כל האומות כי לא ירגישו שאין שם מישראל ויסברו שאף הם השתחוו ואין זה קידוש השם ואמר להם יחזקאל ומה אתם אומרים שתעשו אמרו לו רוצים אנו שנתן בו פגם באותו צלם שנהיה שם ולא נשתחוה לו בשביל שיאמר האומות הצלם הזה כל האומות השתחוו לו חוץ מישראל:

והילל. לשון יללה וקינה:

בין מציל כו'. הן לא קדייק או הן או לא:

ה"ג בין לא מציל ידיע כו':

מן דנפקין כו'. משיצאו מאצל יחזקאל:

אלא שביק כו'. הנח אותם ולא תאמר להם מאומה שאניח אותם שילכו לפי תומם ולא יסמכו על הבטחתי כדי להגדיל שכרם:

הדא היא דברייתא כו'. זהו שהבריות נשבעים ואומרים אנכי נשבע במי שמקיים העולם על ג' עמודים וזהו הקב"ה שהעמיד קיומו של עולם על ג' צדיקים כדמפרש ואזיל:

מה תמר. כלתו של יהודה:

ולא נשרפו כיצד גרסי':

כמין אוקיי. כמין בריכה של מים כדאיתא במסכת עירובין אוקי ומזה הוא לשון ים אוקינוס ואולי טלנס גם הוא כה"ג ובקשתיו ולא מצאתיו:

אמרתי אעלה בתמר: בכל האומה גר':

אלא בכם. בחנניה מישאל ועזריה:

ה"ג לא פחיתא דהיא עבדא כו'. ופי' אילן תמר זה אע"פ שאינו עושה פירות של כלום מכל מקום אינו פוחת מלעשות ג' אילנות ממין הנקרא אלבניין ועיין בערוך ערך לבן:

באתרין כו'. במקומינו קורין לאלבניין סנסנים:

בגוליהן גרסי'. וה"ג בב"ר פ' ל"ו באסתר בפסוק ותמאן המלכה:

במוקסיהן גר'. ופי' הערוך שהם בגדים וכן מפרש בפ' חלק:

צף הכבשן. פרש"י בפ' חלק שדרך הכבשן להיות משוקע בארץ וכאן הוגבה ע"ג הקרקע כדי שיראוהו הכל וכן הוא בילקוט בפסוק אני פי מלך שמור ובתנחומא פי' נח ובס' רבינו בחיי:

נפרץ כו'. פרש"י נפלו קצת כותליו ולקמן יליף ליה:

ונשרפו ד' מלכיות. שבתחלה מונה שבעה ובעלייתם אינו מונה רק ג' הרי שנשרפו ד' מהם והדברי מלכא הוא כמו וכל שלטוני כו' דכתיב ברישא והמה כל השלטונים בכלל וכן מצינו בילקוט דניאל בפי' וז"ל ז' מיני שרים נכתבו בתחלה ובסוף לא נכתבו אלא ג' ובתנחומא בפ' צו גרסינן וז"ל ותצא האש ושרפה חצי האומות כו' עד מתחלה שמונה אומות היו שנ' באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא אדגזריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני גו' הרי שמנה אומות וכשנתכנשו לראות חנניה וחביריו אין כתיב שם אלא ד' אומות ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא והיכן ד' אומות אלא קטל המון שביבא דנורא עכ"ל וזה תימה גדולה שבספריו היה כתוב בפסוקים הראשונים הדברי דמלכא ובספרים שלפנינו אין בהם גם אחד שכתיב הדברי דמלכא כי אם לבסוף:

אימוק סירוס. כמה חילוקי גירסות מצאתי פה ועיין בערוך ערך סר ובפרש"י בפ' חלק ובתנחומא בפ' נח אכן גירס' אמוק סירוס לא מצאתי באחת מהנה גם משמעות פירושו לא נתבאר לי ונראה שצ"ל אימוס שירוף ופי' נעשה חציו שרוף באש אימוס פירושו חציה וכן הוא בירושלמי דברכות בפרק אלו דברים רבנן אמרי המיסו חציו חמור וחציו סוס וכן במסכת מעשרות הרמונים משימסו ומשיתחלקו כד"א אחינו המסו את לבבינו. וכך למדתי מהתנחומא בפ' צו דגרס התם וז"ל אף נבוכדנצר הרשע נשרף באש ונעשה אימת שירף עליו ולמה לא נשרף באש כלו אמר הקדוש ברוך הוא הניחו רשע זה חציו כדי שידע על מי גדף עכ"ל ואף על פי דהתם כתיב אימת ודאי שצ"ל אימס וטוב עין יראנו לעינים:

מן הדין קרא. י"ל דשמע מיניה שהוגבה הכבשן דאל"כ היאך ראה אותם אכן ע"פ גירסת התנחומא ובילקוט קהלת ורבינו בחיי בפ' נח נראה דדייק מסיפיה דקרא דכתיב פקו ואתו ולא אמר סקו משמע שהכבשן היה צף למעלה ולא היו צריכים לעלות וכן הוא בספרים הנ"ל בהדיא ולקמן דרש הכי משלו היו פוקו אתו סוקו ואתו אין כתיב כאן אלא פוקו ואתו מכאן שצף הכבשן נשרף כולו עד חציו פוקו ואתו אין כתיב כאן אלא פקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן ודייק מדכתיב פקו חסר וי"ו משמע שלא יצאו שלשתן בפתח א' אלא כל א' וא' יצא בפרצה בפני עצמו וגירסא הספר שלפנינו קשה לישבה וראיתי בספר רבינו בחיי בפ' נח מפרש מאמר זה והרואה יראה שנפל שם טעות ועיין שם:

וסטרו. עיין בשמות רבה פרשה ב':

בר אית ליה. גרסינן בתמיה:

ויתיב מילך. שוב והחזר דבריך:

הכי גרסינן התרחיצו עלוהי אמר כו':

פריטון משלו היו. הוא דרך משל כלומר משלו ומכיסו היה צריך לחזור ולשלמו כלומר הפה שאמר וצוה להשליכם לאש על דבר שלא השתחוו לעבודת כוכבים שלו חזר והודה שה' ית' הציל אותם:

ה"ג אמר ר' יצחק דכתיב שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גו':

איסטרטטיא כו'. מיני שלטונות הן ושלשה הראשונים מפרשם לקמן ואולי שבלבול טעות סופר הוא יש כאן וצריך לכתבן פה:

איסכולוסקוקי. חכמי בית מדרש בלשון יון בית המדרש סכולי:

שדם שוברים כו'. שוברים ומעוותים הכתובים כרצונם ודעתם הסרוחה:

ה"ג מדינתא אין לי אלא אלו בירידתן. פי' לא נמנו אומות הללו אלו בירידתן לכבשן כלומר בראש הענין:

נראה דה"ג בעלייתן כתיב כו'. ופי' אבל בעלייתן כתיב ומתכנשין כו' ואינו מונה רק קצתם וגירסת הספר י"ל מניין שלא היו בעלייתם אלא שלש דכתיב כו':

ה"ג ופחותא והדברי מלכא אחשדרפניא הארכונות. שרים הממונים לעשות משפט:

נחשדין כו'. דרש אחשדרפניא נוטריקון נחשדין ופונין דין כלומר נוטלין שחד ומטין הדין:

ה"ג מן הדא דהוא אמרה כו'. כלומר כזה שאמרה בפי עצמו:

ה"ג די עבד עמי אלהא כו':

כרע בל גו'. פסוק הוא בישעיה סימן מ"ו:

בל ונבו. שמות עבודות כוכבים הן. כרע וקרס. פי' לשון נפילה ושבירה:

הרוח. משמע הרוח הידוע כמשפט ה"א הידיעה:

דרידא ליה. שיש לו כח וממשלה ורודה ומושל בכל ויש בו ממשות:

א"ל תא כו'. בא וראה מה שהוא עושה ואתה מעצמך תשתחוה לו:

לית את יהיב כו'. האין אתה נותן לי רשות לעלות ולנשק צלם שלך על פיו א"ל ולמה על פיו:

ה"ג א"ל דהוא טעים כו'. פי' לפי שהפה מטיב ומטעים לדבר ולפיכך אנשק עליו:

מיסלק כו'. כשעלה היה משביע את הציץ:

והוציא בלעו. הציץ היה בלוע בתוך פיו וקרא קדריש דכתיב בירמיה סי' נ"א ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו ועיין מזה בב"ר סוף פ' ס"ח:

מן דנחית כו'. משירד נתאספו כל מיני זמר והיו מזמרים לפניו ולא היה עושה כלום:

היו נסבין כו'. היו לוקחים את טעות שלהם כלומר עבודת כוכבים והיו משברין אותם ועשו אותן זוגין ופעמונים ותלו אותם בצואר כלביהם וחמוריהם והיו מקשקשים בהם ואמרו בואו וראו אל מה היינו משתחוים:

ה"ג פעמונים ותלן:

מקרקשים. מקשקשים כד"א מקרקש ליה בזוזי:

פרץ וזרח. בני תמר נגזרה עליהם לישרף עם תמר אמם:

ואת אמר כו'. דמשמע מפני שנשרפו בכבשן היו מעלים ריח:

ולמה היה דומה גרסי'. ופי' אל מה היה דומה כו':

וחכך כיין:

בניהם באש גרסי':

בעל דבב. שונא וסיפיה דקרא קדריש דובב שפתי ישנים:

רוחשות כו'. כשמזכירין דבר שמועה מפיו כדאיתא ביבמות בפרק האשה רבה:

קונדיטון. יין מבושם ומבושל:

חמר עתיק. יין ישן:

אע"ג דהוא שתי ליה. אע"פ ששתהו כבר נשאר הטעם והריח בפיו:

אני לדודי: ג' שוקין כו'. עיין בב"ר פ"כ:

תעשירנה. לשון עושר:

תעשרנה. לשון מעשר וכדמפרש ואזיל:

תשים. תשוקתו דרש נוטריקון תשים ומקוים:

לכה דודי: בדימוסין. לשון תענוג וטיול או ר"ל בדרכים ושורות השדות ועיין בערוך ערך דמס:

אע"פ כו'. חסר כאן ברכת הכותיים ובספר ישן מסיים מה אני מבקש מאלו נשכימה כו':

הדודאים: עולמי. הנערים כלומר בחורי ישראל:

מכירות. יודעות כד"א אשר לא ידעו איש:

מסוימים. מסומנים ומצוינים:

וקבורה. שנקברה עמו במערת המכפלה ועיין מזה בב"ר פ' ע"ב:

של יכניה. שגלו עמו החרש והמסגר:

ה"ג הטובים והרעים נתנו ריח:

יציאות. מעות להוצאה:

סגלתי. כנסתי ואצרתי:

צפונים. טמונים:

אלא דדיריה כו'. של הקב"ה הוא הרבה יותר משל אותו שישראל צופנים לו:

דידך. צ"ל דידן או דידהו: