תוצא הארץ כו'. שהיא כמו בהמה שנשחטה ולא ניתקנה עדיין למאכל בני אדם:

עשב מזריע זרע. הוא בערך שלחן ערוך לפני האוכל ובירושלמי פרק אחד דיני ממונות גרס סתם טבחה וגו' אלו ימים ונהרות וכל צרכי עולם:

שהסיטן הקב"ה. שהגביה אותם במה שקראם אלהות ודריש גפי מלשון כנפים על דרך השאלה:

חסר לב אמרה לו. החכמה הנזכרה אמרה לו יחסר לבך:

פרטגמיא. הערוך הביאו ולא פירשו ומוכח בירושלמי דמסכת שבועות שפירושו קבול שכר שאמר שם מי שמת באותן שבע שנים אין לו חלק לעולם הבא שכבר קבל שכרו ואינו טועם צער אחריו וכן המשל אומר מי שאכל פרטגמיא מין קבול שכר טוב אכל משתה שלו ובירושלמי פ"ד דמס' דמאי איתא בשבת של פרוגמטיא התירו משום איבה ופי' הר"ש לסעודת בחור שנשא בתולה קורין בלשון יון פרוטגמיא. ה"ג בילקוט ובערוך ובירושלמי פ"ד דשביעית דאכל פרטגמיא אכל משתותא וגירסת הספר יש ליישב ג"כ על דרך זה וק"ל:

ה' קנני וגו'. וכתיב ראשית חכמה ובילקוט משלי הביא פסוק זה לבדו:

אל נא תעבור. אין נא אלא ל' בקשה דרך חסד ורחמים שימתין לו עד שיכניס האורחים:

תקנת סופרים. נתבאר לעיל בב"ר פמ"ט וע"ש:

אולי יחסרון וגו'. וצדיק של יסוד עולם יצטרף עם כל תשעה ותשעה כי תמים דרכו ומתמם עם תמימים:

ואנכי הולך ערירי. שאמר כן דרך תואנה:

לא יירשך זה. סיפא דקרא כי אם אשר יצא ממעיך ויצא ממנו ישמעאל שהיה למורת רוח לו ולבניו עד היום הזה או ר"ל כיון שנולדו יצחק וישמעאל לא ידע עדיין מי הוא אשר יירשנו עד אשר הורשה לשלחו מעל פניו שנאמר אל ירע בעיניך על הנער וגו':

מן דיקרי כו'. מפני שכבודי עומד בתוכו לפיכך לא יבער שנאמר מיד ויקרא אליו ה' מתוך הסנה ובש"ט מזמור י"ח גרס מן דברייה קאים בתוכו פי' מפני שמי שברא אותו שוכן בתוכה:

עתה תראה. ודרשו חז"ל עתה תראה וגו' ולא תראה מלחמות ל"א מלכים:

מייתי לה מן הדין קרא. ענשו על שלח נא ומאז באתי שאהרן נעשה כהן ומשה נשאר על שבט לוי. וכמו שפירש"י ז"ל בפרשת שמות על ויחר אף ה' וגו':

ובניו יקראו וגו'. משמע אבל משה עצמו יקרא על שם הכהנים:

ולא שרתה כו'. עד יום השמיני. ככתוב כי היום ה' נראה אליכם וגו' ע"י קרבנות אהרן ולכן וירא כל העם וגו' מכלל שעד עתה לא ראו כזאת:

גם מאז כו'. עיין בשמ"ר פרשה ג' ובמדרש חזית פסוק הגידה לי:

וכסבור שלו הוא. כלומר שעל ידו תשרה השכינה:

אמרין ליה. לא גרסינן לי' ועי' בריש מגילת רות וריש מגילת אסתר ובפ' נשא פרשה י"ג פירשו של המאמר זה:

שמעת לה מן הדא. תשמענה מזה הכתוב שנעל כל בתי מדרשות:

ה"ג ווי ווי ויהי בימי אחז:

רבי יהודה בר סימון אומר אלו ת"ח לאו לאפלוגי אתא אלא לפרש:

בכל ביעתא. ה"ג גם כן ריש רות וצ"ל בכל רצונו ואוות נפשו. ובמגילת אסתר גרס בכל בישא פי' בכל הבית יחד:

פלגא. חילוק וכל מאמר זה פירשתי בפ' לך לך פ' מ"ב ובמגילת אסתר:

גדולה זקנה. ע"ד שאמרו חז"ל בפ"ק דקידושין זקן זה שקנה חכמה:

חביבין הן. שהשיבה נאה לחכמים כקנקן ישן מלא ישן:

נטפלה להם ילדות. הילדות טפל והחכמה עיקר:

וכתיב ונגד זקניו וגו'. סיפיה דקרא של וחפרה הוא:

כגורן. הטעם מפרש לקמן בסמוך ועיין בש"ר פרשה ה':

כההוא. כלומר כההוא דכתיב:

כדי שיראו זה את זה. ויוכלו להמתיק סוד יחדיו כמש"ה והיו עיניך רואות את מוריך:

אנא חמיתיה כו'. אנא ראיתיו:

חולה. מחול ובלשון חכמים חינגא והוא ילך ויחול בראשם וינהגם:

והן עולין עליו בעולמה. חפשתי בכ"מ שכתוב מדרש זה ולא מצאתי זה וצריך לפרש ויעלו אחריו בזריזות כד"א ויבאו האנשים על הנשים ועל כל פנים צ"ל בעולמות:

עולמתא. נערות:

תרגום עקילס אתניסתא. פירושו אחריו עולם שאין בו מות וכן איתא בילקוט תהלים וכן פי' בערוך תנסיאה מות בל' יון. ודריש עלמות אל מות בחילוף אל"ף בעי"ן ששניהם ממוצא אחד. וה"ג בירוש' דמועד קטן אתנסייא עולם שאין בו מות. ובירוש' דפ' הקורא את המגילה גרס אתא גייסא עולם שאין בו מות ונקוד אתא גיסייא ואע"פ שפירושו לא מצאתי מ"מ לא דבר רק היא כי הוא כתוב על קלף ישן נושן טוב ויפה ומזקנים אתבונן:

בשני עולמות. קרי ביה עולמות: