אפורטין. היושבין על נמל הים הנקרא פורטין והם גוזלין וחומסין העוברים ושבים:

יקים. שעוזר ומקים ללומדיה. או פי' שמקיימה כזה שמקיים השטר ואומר אמת חותמו ומה שכתוב בו:

ואית ליה ג' קריין. ויש לו ג' פסוקים לראיה:

אשרי אנוש. וגו' ובן אדם יחזיק בה:

שמעון אחי עזריה אמר כו' בסוטה בפ' היה נוטל פירש"י שמעון היה עוסק בתורה ועזריה היה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון בתנאי שיש לו חלק עמו בעוה"ב:

ה"ג אפי' קנים. ועיין במדרש קהלת (ב' ח') והוא אילן סרק שעושין ממנו חצים:

בטויא. מין עוף ובמסכת ר"ה פ' ראוהו ב"ד גרס זה בליוס ובערוך גרס טיטויא ופי' בו בסתר (והיינו הכליות) ולחם סתרים ת"י ולחמא דטיטויא:

הדא תרנגולא. זהו תרנגול:

צווחין. קורין:

כד אפרוחיה וכו'. כשאפרוחים דקים וקטנים היא מאספת אותם ונותנת אותם תחת כנפיה ומחממת אותם:

ומעדרנא כו'. היא עודרת ומנקרת לפניהם באשפה וכשהן גדולים אחד מהם שרוצה לקרב אליה והיא מנקרת בחרטומה בתוך ראשו ואומרת לו לך ועדור באשפך:

יטעון מכושיה. ישא על כתפו מרא חצובה שחופרין בו לנטוע נטיעות:

ויפוק וינצוב. ויצא ויצב ויטע לו נטיעות:

שחיק טמיא. כלומר ישחקו ויטחנו עצמותיו ונקט ל' קללה תחשב לו:

הוה כו'. היה עובר באותן שבילין ודרכים של טבריא וראה איש זקן אחד עומד והיה חוצב חצובות בקרקע לנטוע נטיעות ובקהלת (ב' י"ז) גרס חצד:

וא"ל. אנדריינוס זקן זקן אי קצרת כו'. אם יגעת ועמלת בבקר בימי נעוריך כדי שיהיה לך מה לאכול לעת הזקנה לא חשכת אל תייגע עצמך בימי החשך לעת הזקנה שלא תזכה לאכול ממנו:

א"ל קריצת כו'. יגעתי בבקר וגם בערב אייגע ומה שהוא הנאה וטוב בעיני המקום יעשה בי:

בחייך. ל' שבועה משביע אני אותך בחייך אמור לי בן כמה שנים אתה יום זה:

ואתה בר מאה שנה כו'. בתמיה כו'. וכי סבור את לאכול מהם:

אין זכיתי כו'. אם זכיתי שאאריך ימים כל כך אאכול מהם ויפה עשיתי שנטעתי ואם לא כו':

אם זכית כו'. אם תזכם לאכול מהם תהא מודיע לי:

לסוף יומין כו'. לסוף ימים אותן האילנות עשאו תאנים:

הא ענתה כו'. הרי העת הגיע שאודיע למלך:

מה עביד מלא קרטל. פי' הערוך סל מאותן תאנים ועלה והעמיד עצמו על פתח הפלטרין פי' מבצר משגב למלך:

א"ל. ליכנס ולבא לפני המלך:

כיון שנכנס. א"ל המלך מה עסקך וא"ל אני הזקן שעברת עלי כו':

והילין. ואלו התאנים מן פריהון:

קלוונין. גוזר ומצוה אני שתתנו כסא של זהב וישה לו עליו ושוב אמר גוזר ומצוה אני שתפנו זה הסל מן אותן תאנים ותמלאון דינרי זהב:

א"ל עבדוהי כו'. אמרו לו עבדיו לאנדריינוס כל זה היקר תייקר ותכבד לזה זקן יהודי וא"ל בוראו מכבדו ואני לא אייקר אותו ואכבדנו:

אנתתיה כו'. אשת שכנו של אותו הזקן היתה בת פחותה וגרועה כלומר אשה רעה ואמרה לבעלה:

בר קבלוי. פי' בן אונן וסכל ראה שזה המלך אוהב תאנים ומחליף אותם בדינרים:

מרעליה. שק הגדול שמשימין על החמורים כך פי' בערוך ולקמן בקהלת גרס מדחייה וט"ס הוא שם ושם כל הענין משובש מאד:

ה"ג ואמרנא ליה כו' שמעית שמעתי:

קלוונין אנא כו'. פי' גוזר ומצוה אני שתעמידו אותו על פתח הפלטין וכל מי שיצא או יכנוס יהא משליך התאנים על פניו הכי איתא בתנחומא וכן עשו לו:

באפתי רמשא כו'. לפני הערב קרוב אל הלילה פינו אותו פטרוהו והלך לביתו ואמר לאשתוכי כל היקר הזה אני אשלם לך שגרמת לי בעצתך דרך קנטור וכעס אמר כן:

ה"ג אמרה אזיל כו'. פי' לך והשתבת וספר לאמך דרך שבח שהיו תאנים ולא אתרוגים שאלו היו אתרוגים היו ממיתים אותך בהם ושהיו התאנים מבושלים שהם רכים ולא פגין שאינן מבושלים כל צרכן וקשים הם שאלו כן היו הורגים אותך בהם והיא אמריה תשיב דרך קנטור ולעג:

שעושה פירות. ומשם נמצאת למד שמה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לימול הערלה שהוא מאותו מקום:

מלך שלם וגו'. והוא כהן לאל עליון:

מצות הגוף. כמו הגויה:

נגדא. שם חכם:

וערל זכר. אגב דאיירי ביה מייתי הכא:

ותנו לה. והיו שונין אותו:

הכי גרסינן בילקוט יחזקאל. ולזה שלשה אלא שהיו כלם ערלים וכן הוא אומר וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו:

ר' אומר בעלי גברין. פי' גדולים ובעלי גבורה:

גבעה בערלה. שהעמידו כדי גבעה בערלות:

שוקיו זה העולם. עי' לקמן במדבר רבה ריש פ' י' למה נקרא העולם שוקיו:

ה"ג שהוא מיוסד על ששה כו'. ועיין בפ' נשא וגם במדרש חזית (ה' י"ב):

בסיס. רגל וכן מצויר יפה:

וקיפלוס. כתר ונזר רחב לקבל עליו הבנין וקיפלס ל' חוזק עיין בערוך ערך טפף:

ה"ג משהוא מנכש כו'. פי' מתוך שהוא עודר עם בעל הבית הוא הולך ונעשה כנערו בן בית:

ולא אשם אני חייב חטאת כו'. פי' כך הוא אומר וכי אין אני חייב חטאת כו' בתמיה לפיכך אביא חטאת ואשם ועיין גם זה לעיל פרשה ט' ושם לא גרס דא"ר יודן אלא ר' יודן אמר:

שימצה. לשון מיץ אפים:

חוטאים לה' וגו'. לאכול על הדם:

בת ארבעה עשר כו'. ארכו ארבע עשרה אצבעות שלא יבא לידי דרסה מתוך שהוא קצר:

ה"ג ולא נמצא חרב חנית וגו'. פי' ברישא אמרת ולא נמצא חרב וחנית בכל ישראל והדר אמרת ותמצא לשאול:

אלא אותו החל כו'. פי' במלכים היה הוא ראש בונה מזבחות ובפרשת נשא פ"י גרס ר' יוסי אמר אותו החל כו' ופירוש במלכים היה הוא הראשון שבנה מזבח:

על הדבר. של שחיטה: