דיומסיאות. פי' הערוך מיני מרחצאות:

ולא עמד. שמת:

איננה טהורה. ולא א' טמאה וזהו אמרות טהורות:

נטר כו'. שמור תורה בלבם:

דילטורין. בעלי לשון הרע ורכילות:

למה מים. כ"ש שהיה מספיק להם מים ולמה ליה למימר ובש"ט מזמור ז' ובירושלמי דפאה גרס אם לחם למה מים ואם מים למה לחם משמע דשקולים הן ולא היה צ"ל שניהם:

המים קשים כו'. הרי"ן שועיב בפ' שלח כתב הטעם שבימי אחאב נעצרו הגשמים:

גדרו של עולם שאלמלא שהחטיא את אדם לא היו מתים:

ספקלטור. שר הטבחים ההורג המחוייבים מיתה:

מה אתה מועיל. מה מועיל לך ומה הנאה יש לך ממנו:

נושך וממית. שאין לך בו הנאה ובריש חקת ישנו באופן אחר קצת:

מן עליותא. מן העלייה כלומר מן השמים מלמעלה:

ל' שלישי. לשון הרע נקרא לישנא תליתאי:

עובדא כו'. מעשה היה באיש אחד שהיה לו כלה רעה והיתה צמודה פי' אדוקה לשון צמיד פתיל לספר לשון הרע והיה מפייס ומרצה אותה שני פעמים בכל יום:

חד ברמשא כו'. פעם אחת בבקר ופעם אחת בערב ואמר לה אני מבקש ממך שלא תאמר לשון הרע:

מה עבדת כו'. מה עשתה כלתו הלכה אצל בעלה ואמרה לו אביך הזה רוצה לשמש עמי בזנות ואם אין אתה מאמין לי בא לערב ואתה תמצא אותו יושב ומפייס אותי לשמוע אליו:

אזל ורצד. לפי הענין פי' וארב עליו וראה אותו כפוף ושוחה והיה מפייס אותה שלא תדבר עוד לשון הרע והיה הבן אומר כבר הדברים אמת הם מה עשה לאביו הכה לאביו והמית אותו והביאו אותו לב"ד ונתחייב מיתה ולאותה אשה הביאו ג"כ שאמרה על אביו לשון הרע ונתחייבה מיתה ג"כ ונמצא שהלשון הרגה שלשה:

ארבע. אבנר הוא הרביעי אליבא דיש אומרים וכן הוא בירושלמי בפ"ק דמסכת פיאה ובפ' חקת ובמדרש תהלים:

מה את בעי כו'. מה אתה רוצה מן הדבר הזה ומשבחיו:

בסירה כו'. בקוץ הוסרה ממך כנף מעילך ולא הוא חתכה ובריש חקת גרס מה אתה בעי מן גלימא דידך וט"ס הוא דבירושלמי מסכת פאה גרס מן גליגלוי:

כד אתון למעגל. כשבאו למעגל ונטלו הצפחת והחנית מעל ראשו:

בסירה הוערה. בתמיה:

למתורין. הערוך לא פירשו ולפי הענין פי' למקום ההגמונים בב"ר פ' נ' גרס לבית אורייא:

כפגן. פי' הערוך כמו הדיוט ובכיין:

קלאמין. פי' הערוך שר ושופט וחשוב:

כיון שיצאו לעולם כו'. מפני חושב תקופות ומזלות כך משמע במדרש תהלים.

מיראה שנתיירא. ומוראה הוא ממה שלא רצה לשמש בכהונה גדולה מפני מורא ובושת פנים כמו שלמדו חז"ל ממה שאמר לו משה קרב אל המזבח וגם נתיירא שמא מעל בשמן המשחה וכמו שדרז"ל בפסוק כשמן הטוב ובפסוק ואתנם לו מורא ויראני (לעיל פ"ג):

תרנגול שיקרא. לידע כמה שעות הוא בלילה:

חפשי. דרש ויתחפש כאלו נקוד השי"ן בימין:

למלכות. כמו מן המלכות:

פניקא. נראה דגרסינן נפיקא פי' בגדי בזיון עיין ערך נפק. או גרסינן פגינא ופי' בגדי הדיוט. וכן מצאתי בשוחר טוב דגרס פגניקה:

וכי לילה היה. כיון ששינה בגדיו שלא יכירוהו למה הוצרך לילך בלילה:

מי ה'. פי' מאומות העולם:

מי כמוכה. אלו ישראל ודרש את מי ממי:

עבדת כו'. פי' עשתה מה שעשתה ואמרה מה שאמרה והעלתהו כיון שראתה היתה מתייראת:

פניו למטה. ורגליו למעלה:

פניו למעלה. ורגליו למטה כדאיתא בפ' ד' מיתות:

כיון דשמע אלהים. כיון ששמע שאול שאמרה האשה אלהים ראיתי עולים וגו':

דחל. ירא:

צדיקים כו'. וזה אלהים על דרך שאמר הכתוב עד האלהים יבוא וגו':

ולא היה מכיר. בתמיה:

פשיט קרייה. היה לומד המקרא בפשטים ובס"פ כי תשא משמע פירושו חזר תלמודו:

וכד הוה מטי כו'. כשהיה מגיע לזה הפסוק:

בשם ר' יעבץ אמר יוצר הרים וכו'. וזהו המגיד לאדם מה שיחו וענינו ואין כל דבר נעלם ממנו כן פי' הרד"ק:

תהו וחשך כו'. פי' דברי רוח וחשך וה"ק קרא יוצר (צייר) הרוח והחושך שהם דברי הבאי מגיד לאדם עושה שחר ועיפה:

וחבריה. חבירו של פסוק שלמעלה כשהגיע בו היה בוכה וכן כלם ועיין בירושלמי פ' אין דורשין וסוף מדרש קהלת ובמדרש איכה (ג' י') ובפ"ק דחגיגה:

ולמה תשאלני. סיפיה דקרא ויהי ערך ופירושו שנאך כד"א חלמא לשנאך ופשריה לערך:

הידא לי כו'. מוכנת היא אצל שונאך זה דוד או פירושו זאת היא בעיני אל שונאך זה דוד שהגיע שעתו למלוך וכדלקמן:

ולית הלון. פי' הלא אין אלו הדברים שאמרת מקודם שאמרת לי כשהיית אצלי בעוה"ז כו':

וכדון כו'. ועתה אמרת לי הידא כו' וזהו דוד ובמדרש שמואל גרס בהדיא אמרת לרעך לדוד:

כד הוינא. כשהייתי אצלך הייתי בעולם השקר והיית שומע ממני דבר שקר מפני שהייתי מתירא ממך שלא תמיתני:

וכדון כו'. ועתה אנכי בעולם האמת לא תשמע ממני אלא דברי אמת שאינני מתירא ממך:

ואין מיערק. ואם אברח אנצל או לא וא"ל אם תברח תנצל כו' ובמד"ש גרס ולית למיערק פי' וכי אין תקנה לברוח:

נחית כו'. אתה יורד למלחמה ותנצח:

מתמנין רברבין. ופירוש יהיו ממונים שרים וחשובים ואמר כן כדי שלא ירך לבבם ולב העם:

וכתיב ואיש או אשה כו'. לכך סמכן הקדוש ברוך הוא שעתיד שאול ליהרג על עון אוב ועל הריגת הכהנים והכי איתא בתנחומא:

אם הוא זה. אם המן הוא זה שאמרת שמכר עמך להריגה מוטב:

ואם לא אמרי שהוא. פי' אמרי שהוא זה שהיה חפץ שיהרג מטעם שאמרו חז"ל שהיה נראה לו בחלום שרצה להרגו:

הפשירן. לשון פושרין שלא יהיו חם כל כך ודייק מדכתיב וישא ויתן שלא היה צריך לומר וישא כן הוא במדרש שמואל ובפ' יום הכפורים:

שש שנים. שהרי נבואה זו היתה בשנה ששית והעיר לא חרבה עד שנת י"א ועיין כ"ז בא"ר (א' מ'):

עמומות. דוממים והולכין וצוננים ובמ"ש גרס עמוסים:

יד אדם. רמז לצדקה שנאמר בו לא תקפוץ ידך:

הסתת. מסתת אבנים לבנין:

הגדול מאחיו. דרשינן גדלהו משל אחיו:

שעשויין לו. נכונים לו כמדתו:

מיד הכניס בו עין הרע. פי' שהרגיש שיצלח למלוכה: