מיצטרא מוכירין. פי' הערוך כף וסכין מן הכף בא חיים לאדם מן החרב בא מיתה:

בר סירא. בן סירא:

וביערה. הרי רעה:

וכבה. הרי טובה ושניהם באים מן הרוח היוצא מפיו על ידי הלשון:

טבול. שעדיין בטבל:

פוק כו'. צא וקנה לי צדה טובה מן השוק יצאו קנה לו לשון מן הבהמה:

מיניה טבתא כו'. ממנה באה הטובה ממנה באה הרעה כשהוא טוב אין לך טוב ממנה ולכך כשצויתני לקנות צידה טובה קניתי לשון כו':

וכי תמכרו. סיפיה דקרא אל תונו ודרשו מל' אונאת דברים:

טורא דאוניתא. זהו התרגום של חומת אנך דאוניתא ל' אונאה:

אלא נכה כך אמר הקב"ה אנככם אני ביסורים. ה"ג בערוך ולא פירשו ולפי הענין צ"ל נכה לשון הכאה ופי' היורה הזאת אינה עומדת על קיומה והויתה אלא ע"י הכאת הפטיש כך כו':

וכאן כתיב לא אוסיף כו'. שלא ימחול עון זה:

סנקליטין. בעלי עצה:

ואהרן היכן היה. ובראש הפ' כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן:

בר קנאי. בן לוי שקנא על דינה אחותו:

בן משיב. בן אהרן שהשיב אף ה' מישראל בקטרת שנאמר כי יצא הקצף:

ה"ג בב"ר פ' ס"ה ובירושלמי מס' יבמות אלא עד ג' ימים:

לא ניגף אלא אביה. כי אביה לא מלך רק בשנת שמונה עשר לירבעם ולא מלך רק ג' שנים ואסא בן אביה מלך בשנת עשרים לירבעם נמצא כשמת אביה עדיין ירבעם חי:

על שחסדם ברבים. ופי' לשון ביוש וחרפה וכן הוא בב"ר פ' ס"ה ופ' ע"ג וה"ג רש"י וכן הוא בש"ר פ' ל' ובירושלמי דיבמות גרס על שביזה אותם ברבים וכן עיקר כי על דבר אמת לא שייך חשד וענין העונש היה שכיון שהגיע לבית אל ולכדו וראה עגלי הזהב חמל עליהם:

וקרא לאחיה בליעל. כך מצאתי בילקוט מלכים (רמז ר"ה) בשם סדר עולם ועיין שוב בפירש"י מאמר זה בב"ר פ' ס"ה:

דיפו. ממקום יפו:

שותפין לבריכון משותפים ומחוברים לבוראכם:

אונטיס. הערוך לא פירשו ונראה פי' כמו אטימס פי' מוכן ומזומן ואמת וכן מצאתי בפי' אבן עזרא ורבינו סעדיה גאון ורב האי גאון:

פסקיות. חלקים וחבורות:

מובאים סבאים. סיפיה דקרא של וקול המון שלו בה:

קאנוסין דחיין שמות ארצות וכן פי' הרד"ק:

קדשין. תרגום של צמידים קדשין ודרשו מלשון לאיהיה קדש:

פיליא פורני. כו' פי' הערוך פליא בל' יון ישן ובלוע ופורני זונה גיארה זנות:

מבליא גיארה. פירושו של פוליא פורני שהזנות הוא מכלה ומבלה הכל:

דדהב נקי. ופירושו עיין ס"פ אמור:

וכן. כמו וכאן:

לא למסגד כו'. לא להשתאוות לע"ז אמר לנו הקב"ה אלא לעבדה במסים כו' כולם מיני מסים הם גולגלות ומסים מקרקעות ומטלטלין ובהמה:

למלכייא כו'. למלכים קורין אלהים וז"ש ועבדתם שם אלהים ופי' ועבדתם שם למלכים ופי' ולפיכך אמר נ"נ שישמעו אליו והשיבו אמת שנעבוד למלכים במסים כו' או ר"ל נבוכדנצר סבר אלהים פירושו ע"ז והם אמרו לא כן פי' אלא פי' למלכים תעבדו עבודתן במסים וארנוניות:

או אני מקיים סופו. ופי' או תקיימו אתם ראש הפסוק ותעבדו לי לכל אשר אצוה אליכם או אני אקיים סופו בחרב או ברעב ובדבר אפקוד:

וחד כלב. אתה וכלב אחד שוה בעינינו ודרש נבו כלב הנובח ועיין במדרש חזית (ב' י"ג):

נובח ככלבא כו'. נבוכדנצר דרש נוטריקון נ"נ נבח כלב כד כמשמעו נצר צרצר ופי' אם אתה נובח ככלב ונפח כמו כד צועק ומצפצף כצרצור אין אנו שומעין לך וצרצור פי' הערוך מין שרץ או בקבוק שפיו צר וכששותין מתוכו עושה צר צר ולי נראה שהוא מין עוף ועיין סוף פסוק גם ושתי:

קולתא. הוא כד: