אשרי משכיל כו'. עי' בפ' משפטים (צ"א):

שמבריח עצמו כו'. וחבירו עזרו שלא ימסר בידם כדלקמן סוף הסדר:

אעפ"כ כו'. לפום ריהטא משמע אף על פי שאינם בן גיליו ואין אוהבים אותו כנפשם מכל מקום מרויחין לו מחוליו וכעישורייתא דבי רבי וכדמפרש בנדרים דף ל"ט ומשמע שאם המבקרים ס' שאוהבים אותו כנפשם ירד עמהם לשוק אבל בפרק אין בין המודד הגירסא באופן אחר ואיתא התם אף על פי שאוהבים אותו כנפשם אינם נוטלים מחוליו אלא כעישורייתא דבי רבי וכן פירש כאן:

ויחיהו. והוא מדה כנגד מדה שהוא החייה את נפש העני:

בנפש אויביו. וזה הוא העריץ שרודף אחריו:

אפוכי. הנחה ושכר טוב:

וחטף לו. שעל הקב"ה מוטל לפרנסו והלך הוא ופרנסו:

לאיש מלוה. לזה שחטף לו המצוה:

ושבת. ונחה לשון שבת וינפש:

קרקסיאות כו'. מיני שחוק הם:

נפשא עלובתא כו'. נשמה העלובה מדרכי הגוף:

משום עניות. מפני שהם עניים:

ואיש תככים כו'. פי' רב סעדיה גאון איש בינוני וזהו ששונה סדר או שני סדרים:

מה אנא. מה אני רוצה לישב ולשנות אתך במסכת משקין שהוא סוף ששה סדרים או במאימתי קורין את שמע שהוא ריש ששה סדרים:

קרי ותני כו'. פי' היה קורא ושונה עם דוגמתך:

בפעולה. שעושים מלאכה בשכר ואינו לא עשיר ולא עני:

מצוה. צדקה וכן בכל הספר הזה קורא לצדקה מצוה:

לית אתה אזיל כו'. למה אין אתה הולך ויגע במלאכה:

ונגיס. ואוכל ראה שוקיים שיש לך ראה כרעים ראה כרסוון גרס וכן הוא לקמן ופי' בעל כרס ובטן גדול ולקמן בקהלת (ה' י') לא גרס ליה:

חמי קפרן. בעל בשר קופר הוא בשר בלשון ירושלמי והערוך גרס קפדן ופי' בו ג"כ שמן ובעל בשר:

ונסיב כו'. פי' כל מה שהיה לו לא יניח לבנו ויקח מום לעצמו ודרש מאומה ג"כ לשון מום כי הברת האל"ף אינה נכרת כל כך:

לוקחת לו כו'. שהיה צריך לליטרא אחת ועיין בקהלת (ז' יב) ושם הענין יותר מבואר:

אפי' קרבן עני כו'. דריש וימוכו לשון מך ועני:

שהוא בזוי כו'. במדרש משלי גרס שהוא מסוכן בחייו ועל הלך לא מפרש ביה טעמא ובמדרש משלי לא גרס ליה ולא קא חשיב אלא ז' שמות:

מדוכדך. נידך וניתק מכל:

סקופה כו'. סיפיה דבית שהכל דורסין עליה:

שיחתן. דיבורן:

רכי. נראה פי' כמו בר ריכא ר"ל התגדל בי להורות שיותר במה שעושה עמו עושה לעצמו:

אסתכל בי סכי בי. פי' הסתכל מה הייתי עשיר בעל נכסים ומה שאני לעת עתה ולרמז לו שאע"פ שהוא ג"כ עתה עשיר לא בשביל כך יסמך על עשרו ולהתייאש ממדת העוני ודעת ר' חגי שמה שא' זכי הוא כמו סכי וכן הוא בילקוט בהדיא:

בענין רע. פי' בו לשון עניה כד"א וענו הלוים בשביל ענייה שענה לעני ענייה רעה:

ד' שיטין. ארבע שיטין וסוגיות ועי' זה בירושלמי פ"ק דסוטה ובמדרש חזית (ב' ה'):

וראשון ראשון. מן התבשילין:

רשב"א. היינו ר' סימון דלעיל ודוק:

דלה לנו ולאבותינו. הדלה והגביה אותם במה שהכניסן תחת כנפי השכינה כדלקמן:

להטיל שלום. שלא יתקנאו בהם הרועים:

בחומץ. שכל דבר חמוץ טבעו קר ולח כמו שכתב בספר שבילי אמונה נתיב רביעי:

מצד הקוצרים ודאי. דוקא בצד כלם ולא בתוכם משום צניעות והכי מוכח במגילת רות:

קלי קליל זעיר. ודרש קלי כמו קליל וכן הוא במדרש רות:

שורת. היה שורה:

ותותר. משמע שמותר היה מצדה ובזכותה:

מי כותבה כו'. מדכתיב ויכתב משמע ע"י אחר דאי ר"ל הקב"ה בעצמו הל"ל ויכתוב:

יען הוא עני. נוטריקון לומר הבורח מן הצדקה מואס בחוקי הקב"ה:

דנוהא. מעיר נוהא:

האביון אהן כו'. האביון דרש נוטריקון הב הון הון רב תן לך ממנו ובמגלת רות גרס הונך ביה פי' הון שלך תולה בו:

אהן מסכנא. זה העני:

עלמא כו'. זה העולם דומה לגלגל כו' פי' הערוך הבנאים כשבונין בנין גבוה משימין גלגל על הבנין ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשיו למטה וקושרין בשני ראשיו שני כלים ושמם אנטילין ונותנין בו דבר הצריך להם ומושכין המלא והריק יורד וחוזר חלילה וכן העולם הזה מי שעתה עשיר יעני והעני יעשיר:

שבהם. שבעניים:

מחזירו. מחזירו ריקם:

וקרא עליך. סיפיה דקרא והיה (בך דייקא. יפת"ה) וכתיב כו':

נחתין כו'. ירדו לרחוץ במרחצאות של טבריה:

זכון בי. תזכו בי בצדקה אמרו ליה כשנצא מן המרחץ נזכה בך יצאו ומצאוהו מת אמרו הואיל ולא זכינו לטפל עמו בחייו נטפל עמו במותו בקבורתו ובעוד שהיו רוחצין אותו מצאו כיס אחד ושש מאה דינרין בתוכו תולה בצוארו ובירושלמי דמס' פאה גרס מי מטפלין פי' משהיו מטפלין בו:

פרוס. קרי ביה פרוס קמץ תחת הפ"א:

פרוסה. חלוקה מראש השנה:

כד דמך. ישן ממש בליל ראש השנה ראה בחלום שבני אחותו יהיו נתבעים מן המלכות שש מאות דינרין:

ואנסינון. ואנס אותם ר"ש והקים אותם גבאי צדקה ואולי שצ"ל ונסיבון פירוש לקח אותם וא"ל מן מה יהיה ההוצאה לעניים אמר להו אתם תוציאו משלכם וכתבו הכל בפינקס ובסוף השנה אם תהיו אבודים דבר מה אני משלם לכם בסוף השנה:

איתאמרין עלייהו גרס. פי' נאמר עליהם לשון הרע:

כד הוו יתבין ונסבין. פי' כשהיו נושאין ונותנין במשי ואולי לא הוה רשות שישאו ויתנו בו:

בא איש אחד מן המלכיות:

או אתון עבדין כו'. פי' או אתם תעשו פורפירא בגד חשוב למלך או תתנו שש מאות דינרין:

מארמאין. נגבים לשון תרומה ומצאתי במדרשות גורס מזדמיין והוא לשון עול ומסים כדלעיל ס"פ ל"ג:

וסביתינון כו'. ולקח אותן שליח המלך וחבש אותם בבית האסורים:

ומה אפקתון. פי' הוצאתם לצדקה:

הדא כתבא. הרי הכתב שכתבנו עליו את כל מה שהוצאנו והיה קורא זה הכתב ומצא כו':

ואנא מפקא כו'. ואני אוציא אתכם מבית האסורים:

אמרו לו. אתם רואים שאותו זקן שליח המלך תובע מהם כלומר ממנו או פי' באו וראו לאותו זקן ר"ל רשב"י:

אתון כו'. באו ונתנו לו ששה דינרין בקומץ שלו בהצנע והלך ונתן אותם שוחד לאותו זקן שליח המלך שלא ידבר כלום למלך:

מילא. דבר:

אפקינון. והוציאם משם:

ה"ג מזדמיין. או מארמאין כדלעיל פי' שמא ידעת שיבא זאת עלינו:

הוינא ידעין. הייתי יודע:

לא הוינן יהבינן כו'. בתמיה וכי לא היינו נותנין גם אלו ששה דינרין בתוך הצדקה ואמר להם אלו אמרתי לכם וכי לא הייתם מאמינים לי בתמיה וכי לא הייתי יודע זאת אלא י"ל דבר כזאת בזה האופן כדי שתעשו המצוה לשמו שאלו ידעתם שתאבדו שש מאה דינרין פשיטא שנתתם לצדקה כדי שלא לתתם למלכות:

משתחוי. לשון דבור ושיחה כן משמע לי פי' מפ"ק דב"ב (דף י'):

לרעבון של יעקב. לעניים רעבים מזרע יעקב:

לשבעו של עשו. סיפיה דקרא ונפש נענה תשביע:

ה"ג בילקוט אלו הם עניים מנעוריהם שהם בתכלית העניות והירידה:

כהדין סמיא כו'. כסומא הזה שקורין אותו סגי נהור לכך נאמר כו' שקורא אותם מרודים ל' ממשלה כד"א והוא היה רודה וגו':

שירדו כו'. דריש מרודים מל' ירידה ועל אלו מצוה ביותר מפני שרגילים בחיים טובים והצער להם יותר גדול:

שלא פשטו שלא עשו כו'. דרש מרודים לשון מרד שמרדו בהקב"ה:

אבלים כו'. דרש מרודים לשון אבל ויללה כד"א אריד בשיחי:

תלמידי חכמים כו'. דרש מרודים לשון ירידה וענוה ולשון נוטריקון מורה דין ולשון מרוה הוא יורה:

מדקדקין בכסות. שאין נותנין לכל הפושט יד אלא אם הוא הגון:

אין מדקדקין מפני כו'. מפני בריתו שלא ילך בגלוי ערוה:

רבי יוסי הגלילי כו'. המעשה הזה הוא בב"ר פרשה י"ז ושם פירשתיו:

על תפיי גרס:

א"ל לא אמרת כו'. ר' יוסי היה שואל את אשתו והיא השיבתו דרך קינטור מעשה נסים הם אבל לעיל בפ' בראשית ובכל המדרשות יש שר' אליעזר שאל כן לר"י והשיב מעשה נסים הן:

א"ל אנן פסקינן. פי' אנו חבורות התלמידים:

אודיק ר' יוסי. ופי' ראה והביט ועיין ערך דק:

יפליגון מצוה. יחלקו צדקה:

קם חד גבר כו'. קם איש אחד ולקח כל מה שהיה לו בתוך ביתו ויצא לחלקו לעניים:

משבקתיה. גרושתו ואמרה לו זכי כו'. כלומר תן צדקה לאותה אשה שמן היום שיצאה מן ביתך לא ראתה שום טובה ועיין כל זה בב"ר פ' ל"ג:

חמתיה כו'. ראהו איש אחד ועלה כו':

רבי את הכא כו'. כלומר אתה יושב פה ועבירה גדולה נעשה וא"ל מה ראית וא"ל חמית גבר פלן פי' ראיתי איש פלוני שמדבר עם גרושתו ולא עוד אלא שנתן לה פרוטות ואי לאו דחשיד עליה לא היה נותן לה:

ואייתיתיה. והביאו אותו:

קאי בצערא. עומד בצער שאין גשמים יורדים והבריות עומדים בצער והלכת ודברת עם גרושתך כו':

ומזונותינו עליך. כלומר אין לנו על מי לסמוך רק עליך:

אפילו אותה שכתוב בה כו'. דרש אורך וארוכתך מל' אריכות ימים ופירושו נראה שר"ל אפי' ימות המשיח ולעוה"ב שבא אחר אריכות ימים כמו שדרשו חז"ל לעולם שכולו ארוך אע"פ שזמנו לעת קבוע בזכות הצדקה ימהר יחיש הקב"ה שיצמח מהרה וכמו שאמר הכתוב בעתה אחישנה ודרשו אז"ל לא זכו בעתה זכו אחישנה:

דאת לעי כו'. מה שאתה יגע ועמל בתורה ומע"ט לנפשך ולעצמך את יגע:

שטרות פרועים. דרש מוטה מל' ומטה ידו:

אין הוה אזיל בדא אמור הא כו'. אם היה הולך ובורח בזה הדרך אמור שהלך בזה הדרך אחר וזהו שלח אצבע שישלח אצבעו וירמוז להם דרך אחר וידבר און לאמר שהלך בזה הדרך:

ישמוט. יצילם מכל רעה:

רצה והחליצנו. הרי שיחליץ ל' מנוחה:

זבין לן. קנה לנו שדה אחת שנעסוק בתורה ולהתפרנס מאותו שדה לקח אותה וחלקם לסופרים ולמשנים ולאלו שעוסקים בתורה לאחר ימים קם עמיה פירוש היה עומד ומדבר עמו ואמר לו קנית לנו אותה שדה שאמרתי לך:

אית בך כו'. יש בידך להראותו לי:

נסאתיה. לקחו והמשיכו והראה לו הסופרים כו' ורבי טרפון היה סבור שחזר ומכר אותה שדה להם ולכן א"ל וכי יש בן אדם שנותן דבר בחנם ואיה אפוכי ההנאה והריוח ממנו:

הן. איה:

הפרצה הזו כו'. כלומר פרנסת העני:

מה אני. למה אני גרוע ממנו:

ואני ישן. כאן על הקרקע:

ואני כאן. בטלטול בדרך:

בתוך כרך. כלומר בסופו כדי שמיד כשיצא שבת ילך למרחץ שהוא חוץ לעיר:

על שחשבתי. כלומר על זאת שחשבתי עליו בשבת ועיין כל זה בירושלמי בפ' אלו קשרים:

נצפה. פי' בערוך אילן צלף שגדלין בו קפריות:

משתעי כו'. משיחה ומדברת דברי מותר בשבת:

הרי ארבעה עשר. מאלו ארבע ועשרים שאמר למעלה:

ועשרה כו'. ועשרה אחרים שעדיין חסרים: