(א) וכן פי' (למטה טו ז) "אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" לעד כי פרשת לך לך נאמרה שם כאשר פירשתי" ויהיה פי' "ויאמר ד' אל אברם" וכבר אמר לו קודם צאתו מאור כשדים, ועל פיו יצא, ועיין ברמב"ן שהשיג עליו ע"ז, והרד"ק פי' ואפשר שבא אליו הדבור פעם אחרת בחרן:

(ב) לדעת הח' ז"ל מקום מולדתו אור כשדים, ואמר לו השם לך לך מארצך וממולדתך שהוא ארץ כשדים, ומבית אביך שהוא ארץ חרן, לפי שכל זמן שאברהם הי' דר ביניהם לא היה יכול להשיג האמת ולהגיע אל מעלות הנגלה, גם דעת רש"י ז"ל, כי מולדתך היא אור כשדים, ובכל זאת לא יסבור שנצטוה אברם באור כשדים שילך אל ארץ כנען אלא בחרן בא לו הדבור, ויפרש לך לך התרחק עוד וצא מבית אביך, כלומר התרחק עוד מאור כשדים וצא מבית אביך:

(ג) פי' הטעם שאמר מבית אביך אחר מולדתך, כי יתכן שיצא מארץ מולדתו שהוא אור כשדים ועדיין הוא בבית אביו אם ישאר בחרן:

(ד) ומאת השם היתה זאת כדי שיהיה אברהם לבדו נפרד מאביו ומאחיו ומכל משפחתו, וכל אשר יתן לו השם אין לאחר חלק בו לא אב ולא אח, ולא אחד ממשפחתם, ולזה היה הצווי ומבית אביך:

(ה) פי' בל תחשוב אחר שמת אביו הלך מחר כמובן מסדר המקראות וימת תרח בחרן ואח"כ א"ל לך לך וא"כ אף את"ל שא"ל לך לך קודם לא קיים מצוות ד' שא"ל ומבית אביך, ולא הלך עד שמת, לז"א ותרח לא מת וכו':

(ו) וכמו שפירשתי למעלה (יא כט הערה קכג וקרני אור הערה מד):

(ז) ולפי דעת הסדר עולם פ"א וב"ר פ' לט הי' בן שבעים שנה:

(ח) דעת הח' ז"ל, שמלת אראך ר"ל קודם נסעך, וכתב רנה"ו לפי שחשב הראב"ע ז"ל שנאמרה לו המצוה באור כשדים ועליו כתיב "ויצאו ללכת ארצה כנען" שהוא ע"פ הדבור, הוצרך לפרש "אחר שאמר לו אל הארץ אשר אראך גלה לו הסוד":

(ט) ובטח גילה לו המקום, אך לא ידע הטובה היא אם רעה, וכל זה אמר לו האל להודיע חבתו של א"א שכל אלה הדברים קשים לאדם, והכל קיבל מאהבה לעשות רצון האל:

(י) פי' שיהי' טעם אראך כפשוטו ממש שילך אל כל הארצות שיראה לו, וכן פי' בעל מעשה ד', "והיה הטעם בצווי שילך בכל ארץ הכנעני שהם ז' עממים, שכן נאמר "ואולך אותו בכל ארץ כנען" (יהושע כד ג) כנראה שהי' הצווי שילך בכולה, וא"כ יהיה אומרו כאן אל הארץ אשר אראך כאילו אמר שילך אל כל עיר ועיר שיַראה לו, ולפי זה כאשר הראה לו כל הארץ צפונה ונגבה הלך בכולה":

(יא) שיהי' רבים מברכיו, ומטיביו, כי יראו שברכת ד' בבית כל מברכיו, ושמברכיו, יבורכו מד', ויתאמץ כל אחד להיות בעל בריתו, ומן המטיבים עמו, וע"כ אמר מברכיך בלשון רבים, כי באמת רבים יהי':

(יב) בקללה לא אמר לשון רבים, כי מעטים יהי' המקללים אותו ומבקשי רעתו, ובהיותם מתי מספר מה יעשו לו:

(יג) רכוש כולל כל ממון האדם, מקנה הבהמה וכסף זהב וכל מטלטלין:

(יד) העבדים והשפחות שקנו בחרן:

(טו) ותרגם אונקלס ויוב"ע שם "קנו-לי ית נכסיא האלין":

(טז) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן הוא דעת אונקלס שתרגם "וית נפשתא די שעבידו לאורייתא בחרן" ויו"ת "וית נפשתא דִי גַיירו בחרן", ויהי' לפי"ז פי' אשר עשו, כמו "אשר עשה את משה ואת אהרן" (ש"א יב ו) שהגדילם ולמדם, וכן הוא בג' (סנהד' צ"ט ב) אמר ר"ל כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנא' "ואת הנפש אשר עשו בחרן":

(יז) וכמו שביאר (למעלה פסוק א) "ואחר שאמראשר אראך גלה לו הסוד", ובזה יחזק פירושו שפי' בסוף פ' נח כי פ' לך לך נאמרה לו קודם ויקח תרח את אברם בנו, כי יקח תרח הוא בעצמו, שכתב "ויצאו ללכת ארצה כנען":

(יח) דעת הח' ז"ל שהתורה כולה מפי הקב"ה, ונקראת בשם משה שנתנה על ידו, ומשה לא הוסיף ולא גרע שהיה מדבר עתידות בכח הנבואה (מקו"ח) וי"מ שכוונתו שמשה כתב השם שהיה לה בימיו וכן פי' החזקוני שהרי באותו הפרק לא היתה שם עיר בנויה רק המקום":

(יט) דעתו הוא כי שכם הוא שכם בן חמור, ויורה זה אמרו עד מקום שכם, כי הי' לומר עד שכם אם היה שכם שם עיר:

(כ) וכן הוא דעת השבעים, המתרגמים שאחריהם, שטעמו וכטעם אֵלה (אייכע):

(כא) וכן (ישעי' ו יג) "כאלה כאלון" וכן (הושע ד יג) "תחת אלון ולבנה ואלה", אלון הוא מין עץ מסוג עץ האלה (אייכע) "אלה הוא מין אילן גדול הקומה ורב הענפים, לד"ק הוא הנקרא (אייכע) וי"א שהוא הנקרא (טערעבינטע) "תחת האלה אשר עם שכם" (למטה לה ד), כאלה נובלת עליה (ישעי' א ל), והוא עץ העומד דורות הרבה, והוא אצל בני קדם נזכר בסימני המקומות, כמו ההרים והנהרות:

(כב) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן ת"א ויוב"ע "מישור":

(כג) ות"א "מישור" ולד"ק גם שם נקרא כן ע"ש עץ אַיִל גדול שהיה גדול שם:

(כד) הנזכר (למטה יג יח, יד יג, יח א) ואצלו האהיל אברהם אהלו ושכן שם והוא אמורי:

(כה) והוא כנעני (דבר' יא ל) ועיין שם בפי' הח' ז"ל שכתב על "אלוני מורה" הוא הנזכר בימי אברהם", ואין מורא ממרא, כי ממרא בחברון כמ"ש (למטה יג יח):

(כו) והוא סמוך לשכם וקרוב לירדן, ועיין ברמב"ן:

(כז) כי מלת "אז" תורה על זמן מיוחד, פעם לשלול זמן המוקדם, ר"ל אז ולא קודם, פעם לשלול המאוחר ר"ל אז ולא עתה, וכאן לפי פי' הח' ז"ל תחלת דבריו תשלול זמן המוקדם, וכן הוא לפי פי' רש"י ז"ל שהי' הולך וכובש את א"י מזרעו של שם, ויהי' פי' "אז" ולא קידם, והעד לדעת רז"ל "ומלכי צדק מלך שלם" (למטה יד יח) שאמרו (נדרים לב ב) שהוא שם בן נח, וא"כ ירושלים לא כבשה הכנעני עדיין, או כדעת הרדי"א שלא נפלה ירושלים בידו, כי ביד מלכי צדק היתה, וכי פי' הרא"ם שכפי' ממלת אז, אז ולא קודם:

(כח) פי' שלא בא מלת "אז" להודיענו שאז תפשה מיד אחר, אלא הפירוש הוא לשעבר, יהיה הפי' קשה וסתום וראוי להעלימו, כי איך אמר בכאן מלת "אז", שמשמעו אי היה בה, אבל עתה אינו בה הלא משה כתב התורה, ובימיו היתה הארץ ביד הכנעני, והכנעני לא סר משם, כ"א אחרי מות משה כשכבשה יהושע, וע"ז אמר כי יש לו סוד:

(כט) והסוד יבואר (דבר' א ב) בפ' אחד עשר יום:

(ל) פי' שמלת אז יש לומר ג"כ שפי' אז ולא עתה, ואם תבין כך יש לך לידום:

(לא) וכן פי' הרמב"ן ז"ל, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו לך לך מארצך בחלום הלילה, או ברוה"ק, וכן פי' הרדי"א כי מפני היות חרן חו"ל לא היה אפשר תבוא לאברהם שמה נבואה גמורה, וכ"ש במדרגת מראה, אבל כשבא לארץ הקדושה המוכנת לקבלת הנבואה אז ראה מראות אלהים, ר"ל שהגיע למדרגת הנבואה וכן פי' הכ"י מה שלא נראה אליו ד' מיד כשאמר לו לך לך מארצך, לפי שאז היה עדיין בחו"ל כדעת הראב"ע, ובחו"ל אין שכינתו ית' נגלה וראיה מיונה, וא"כ לא נראה אליו שם ד' במראה כ"א קול דברים לבד היה שומע, ועיין מורה בפמ"ב מתחלק השני:

(לב) ושרשו "ראה":

(לג) היו"ד בצירי:

(לד) היו"ד וַיֵרָא בצירי לתשלום הדגש הראוי להיות בפ"פ לחסרון נו"ן נפעל, ולפי שהרי"ש לא תקבל דגש, נתחבר אל החיר"ק שבאות אית"ן ונעשה צֵירי, והיה ראוי להיות וַיֵרָאֶה ונפלה ה"א השרש לפי שלא תנוח אחרי הסג"ל שהיא ת"ק, רק בהיות הנגינה תחתיה, וכאן שבה הנגינה להיות מלעיל, בעבור הוי"ו המהפכת העתיד לעבר (רש"ד):

(לה) בינוני מבנין נפעל, והוא תאר כדרך הבינוני:

(לו) ופי' שם הח' ז"ל עבר מבנין נפעל, וראית הח' פה רק כל בנין נפעל:

(לז) ר"ל מבנין הפעיל, כי המדקדקים קראוהו לבנין הפעל בנין הכבד הנוסף, ועיין למעלה (א, א, הערה כט)

(לח) פועל יוצא נקרא אם יש שני גופים עושה ומקבל הפעולה, כמו ראובן אכל את הלחם, וכן שתה, כתב, וכן מלת ויעתק מבנין הפעיל, בעבור שהיו"ד ממלת ויעתק היא בפתח:

(לט) ר"ל בעבור שהיו"ד אית"ן הוא בסגול שהיא מבנין הקל, ופועל עומד נקרא, אם יש רק גוף עושה הפעולה, ולא גוף מקבל הפעול וכן "ויעתק צור ממקומו" נעתק מעצמו:

(מ) פי' העתיק אהלה, וכן פי' רש"י ז"ל ויעתק משם אהלה:

(מא) דעת הח' ז"ל לתת טעם איך נוכל לומר שמלת "אהלה" הוא הפעול של ויעתק, הלא מלת וַיֵט מפסיק בנתיים, וע"ז אמר וגם הוא פעל "ויט", ר"ל הפעול של אהלה, הוא ג"כ הפעול של ויט, ר"ל שעשה שני פעולות, עם אהלה, שהעתיק אהלו ונטה אותו במקום אחר:

(מב) העתיק ועקר אהלו ונסע:

(מג) כי שרשו נטה והראוי וַיִטֶה והטי"ת בדגש לחסרון הנו"ן, ובעבור הוי"ו המהפכת מעתיד לעבר נעתקה הנגינה אל היו"ד ונפלה הה"א כמ"ש בפסוק שלפני זה על מלת וירא, ודגש הטי"ת נשמט, כי לא יבוא לעולם באות שאין בה נקודה לגמרי, ובא הצירי לתשלום הדגש כדינו (רש"ד):

(מד) משרש "נזה", והנח הנעלם תחת נו"ן השרש:

(מה) פי' "ויעתק" גם "ויט":

(מו) ויפרש אח"כ מפני מה נקרא ים, מערב:

(מז) לפי שהים הגדול לפאת מערב ארץ ישראל קראו לפאת מערב ים:

(מח) פי' העתיק אהלו משם אל ההר ממזרח לבית אל:

(מט) ונטה אהלו שם באופן שהיה בית אל למערבו:

(נ) והעי היה למזרח:

(נא) וכן ת"א ויוב"ע "וְצַלִי בִשמא דהשם" שהתפלל שם כמו "קראתי שמך ד' מבור תחתיות" (איכה ג נה):

(נב) כלומר קרא ליושבי ההר ההוא שיבואו אל המזבח אשר בנה לשם ד', והראה להם דברים של טעם. כי לאותו האל שבנה המזבח לשמו, ראוי לעבוד לו לבדו, לא לאלמים שהם עובדים:

(נג) וכן פי' רש"י ז"ל ללכת לדרומה של א"י והיא לצד ירושלים:

(נד) תרגום קרבו המים (למעלה ח יג) "נגיבו מיא":

(נה) ויקרא אלהים ליבשה ארץ (למעלה א, י) תרגם יוב"ע "וקרא ד' לנגיבתא ארעא":

(נו) פי' ארץ צמאה ויבישה:

(נז) מדנקט הבי"ת בקמץ יורה בארץ הידוע:

(נח) היה הולך לרגל המלאכה ולרגל ילדי נפשות ביתו, והוא פועל יוצא, וכן ופרעה הקריב (שמות יד יו"ד) הקריב מחנהו:

(נט) פי' שימצאו פעלים עומד ויוצא, והבא"י יפרש או הוא מהפעלים העומדים, פי' הוא מהפעלים היוצאים והם עומדים, פי' כי יש פעלים יוצאים כמו הקריב והם עומדים ופי' קרב:

(ס) מלת "נא" הושאל לכמה הוראות ופה פירושו כמו עתה:

(סא) וכן "שא נא עיניך" (למטה יג יד) "איעצך נא עצה" (מ"א א יב):

(סב) כי בלשון ישמעאל מלת נא היא "מלאן" הנו"ן הוא אחר האל"ף:

(סג) דעתו ז"ל אעפ"י שפי' נא עתה, לא רצה לומר שלא ידע קודם לכן, כי כן ידע מקודם מיום דעתו אותה, אבל כן הוא דרך הלשון:

(סד) כי שם בארצה היה אוירו קר ולפיכך היתה יפה, כי הלובן בא מפאת הקור:

(סה) כי בני מצרים אינם יפים כמו בני ארץ כנען, אבל הם כעורים, כי הם דרומים והם שטופים בזמה:

(סו) ואוירם הוא חם, והשחרות בא מפאת החום, וזה הוא הטעם היות הכושי שחור:

(סז) והרד"ק פי' יעמידוך בחיים שלא יהרגוך, להנאתם שאת יפת תואר:

(סח) על החי"ת שבמלת "אחותי" ונקרא אצל המדקדקים "נסוג אחור":

(סט) במלת אָתְּ שאחר "אחותי" נגינת האתנח שתחת האל"ף ממלת אָתְ:

(ע) ממלת אָתְ, וזה הוא הכלל, אם יש מלה אשר הנגינה ראוי לבוא בה בתנועה האחרונה שהיא מלרע, הנגינה היא משרת, ואחריה מלה אשר הנגינה בה באות הראשונה, ותבואנה א"כ שתי נגינות בשתי תנועות רצופות זה אחר זה והוא דבר קשה, לכן באופן זה תשוב נגינת המלה הראשונה מן התנועה האחרונה אל התנועה שלפני האחרונה, והוא הנקרא "נסוג אחור":

(עא) לולי קרבת הנגינות היתה נגינת המלה הראשונה מהן ראוי להיות מלרע, אך מפני קרבת הטעמים שב אחור להיות מלעיל, ואיננו מלעיל בעצם:

(עב) בחסרון הנו"ן ובתשלום דגש, כי היה ראוי להיות אַנְתְּ, ובארמית נשארה הנו"ן בזכר אַנְתְ:

(עג) והנה לזכר יאמר אַתָה ולנקבה אַתְּ, ואונקלס ויוב"ע על נו"כ יתרגמו שניהם אתּ וכן הוא בתרגום שמרוני, אבל בתרגום ירושלמי תרגום יונתן על התורה אַנְתְ בתשלום הנו"ן, ויסוד המלה הזאת כנראה אָן ומחוברת מן אן־ת:

(עד) כי אם יאמר גללך בלא בי"ת יתערב עם גזרת "כאשר יבער הַגָלָל" (מ"א יד יו"ד), וכן אם יאמר "עבורך" יתערב עם גזרת "ויאכלו מעבור הארץ" (יהושע ה יא):

(עה) בשי"ן ימנית, וכן יאמר בהקדמתו לפי' התורה "זה ספר הישר לאברהם השר", ועיין שם (הערה ב):

(עו) וכן כתב בס' "מאזני לשון הקדש" בשער הענינים וז"ל "והאומרים בשיריהם עֲבוּר איננו נכון, כאשר נסיר למ"ד למען", וכן כתב בס' צחות אות בי"ת, "ויש בי"ת במלת הטעם שלא נוכל להסירה, אעפ"י שאיננה עיקר כמו בַעֲבוּר, והנה לפי הסברא נקרא כן בעבור הטעם שהזכרתי":

(עז) הח' ז"ל יפרש מלת ייִטַב, שהוא בלשון יחיד, וקאי על הדורן או המנחה:

(עח) כי מחוזק הברת האות אשר הדגש בו, מורגשת כאילו היא כפולה במבטא, ובאשר קשה על הלשון לדבר שלשה למדי"ן רצופין בבת אחת הוקלה:

(עט) לכן חסר דגש הבנין:

(פ) הלמד היה ראוי להדגש:

(פא) ומן התימא כי שם" הלמ"ד דגושה, והבא"י יפרש שצ"ל "וכמו ואתפללה, וקאי אמ"ש והוא ראוי להדגש, כמו ואתפללה שלמ"ד בדג"ש, אבל במנחת שי לא משמע כן שהביא לשון הח' ז"ל וז"ל "קל הלמ"ד וכמוה ואתפללה":

(פב) ר"ל מבנין הפעל, שהוא התולדה מבנין הפעיל (עיין למעלה א, א, הערה כט) והתי"ו הוא מאותיות אית"ן, והוי"ו של מלת וַתֻּקַּח הוא וי"ו המהפכת העתיד לעבר:

(פג) ואם כי לא נמצא ממנו ההפעיל בכתוב, ובעבור כי שרש, ותקח הוא "לקח" ונבלע הלמ"ד בדגש הקו"ף:

(פד) ושרשו שלם, כי שרשו "שלך" ר"ל כיון שמצינו ממשקל שלו בשלמים, מבנין הכבד הנוסף, והוא "ותשלכי" נוכל ללמוד ממנו על החסרים, שמלת ותקח שרשה "לקח" והיא מבנין הפעיל, והיה ראוי להיות ותולקח אעפ"י שלא נמצא:

(פה) שהוא כמו בשביל כל אודות, וכן "על דבר הכסף" (למטה מג יח) "על דבר אשר לא קדמו" (דבר' כג ה):

(פו) ולא יאמרו כי דרך מקרה היה, והכוונה כי היו הנגעים באופן שיכירו וידעו שהיו באים על דבר שרי, לפי שאם באו בדרך הטבע לפרעה, לא היו כוללים כל אנשי ביתו, ואם הי' מפאת הפסד האויר או סבה אחרת כללית, לא הי' מיוחדים לפרעה ולביתו אלא יבואו על כל מצרים:

(פז) כי שרשו נגד, ולשון הגדה בכל מקום על ביאור הדברים באר היטיב, ובדבר הנוגע אליו, וצריך לדעתו, שזה הוא ההבדל בין הגדה לספור:

(פח) אחר כן, ולא לשכוב עמה דרך זנות:

(פט) בעת שרצה לקחתה:

(צ) שלא יוכל לגעת בה:

(צא) השם קנא לכבוד שרי הצדקת שלקיחה אל ביתו בעל כרחה, ועל אשת אברהם אוהבו, כל הצער שהיה לו שראה לקיחת אשתו, ולא היה בידו להצילה:

(צב) ורק את פרעה לבדו נגע בנגעים גדולים, וכדרז"ל (ב"ר פ' מא) במכת ראתן לקה:

(צג) והתשמיש קשה לו, וכדרז"ל (שם) "ואין לך קשה מכולם שהאשה רעה לו אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה:

(צד) עתה יביא ראיה לפי' הפ' "ואקח אותה לי לאשה":

(צה) שפירושו להיות לך לאשה, וכן פי' הח' ז"ל שם, "שתחשקנה לקחתה לך לאשה" ולא לומר שבעל אותה תיכף בשעה שראה אותה, והותרה לו ביאה ראשונה, אלא ר"ל שחשק אותה שתהיה לו לאשה ולא בעל אותה עדיין:

(צו) כי אחר שיביאנה אל תוך ביתו ותגלח שערה, ותתקן את צפרניה, ותסיר את שמלת שביה ותבכה את אביה ואת אמה חודש ימים, אחר שתעשה כל אלה אמר "ואחר כן תבוא אליה ובעלתה", ונראה מזה שקודם כל המעשים האלה לא הותרה לו לבעול אותה, וכן הפירוש "ואקח אותה לי לאשה" שאינו ר"ל שבעל אותה, אלא שלקחה לו לאשה להיות אשתו:

(צז) פי' שהוא מוכרת בטעם הענין כי בכאן מפסיק הענין וגם הוא סוף פסוק, ועיין קרני אור:

(צח) ואמרו המדקדקים דוקא שתהיה נגינה באות שאחר הוי"ו, אולם אם הנגינה רחוקה, אז נקוד בשו"א, כי כן משפט הלשון שנשתנה התנועה לשו"א כשהנגינה רחוקה ממנה, כדי להקל על הלשון:

(צט) עד צאתו מגבול מצרים, עד מקום ידוע להם שהוא חוץ לסכנה, וכן ת"א ויוב"ע "ואלויאו יתה":

(ק) ות"א לְאַלְוֹיֵאיהוֹן, ויוב"ע תרגם לְאַלְוָואֵיהוֹן:

(קא) פי' שהזהיר לאחרים עליו כמ"ש באבימלך "ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת" (למטה כו יא):

(קב) אף כאן פי' ויצו עליו שציוה והכריז הנוגע באיש הזה וגו' ולא קאי על וישלחו אותו: