(א) כי הוא בנין האב והאם, גם מי שיש לו בנים נקרא בנוי:

(ב) כי שרשו בנה:

(ג) פי' כל מלת "חי" בין שתהיה תואר כמו "כל נפש אשר הוא חי":

(ד) כמו "וארפכשד חי" הוא חסר ה"א, כי הוא מלשון "חיה" וכן בן מלשון "בנה":

(ה) לשון שמיעה שאחריו בי"ת או למ"ד השימוש אינו מורה לבד על שמיעת הדברים באזנים אלא על ההקשבה וההסכמה לדברי האומר, ופי' הח' ז"ל שאמר לה כן, פי' שהסכים לה, וכתב הרמב"ן כי "גם עתה לא נתכוין שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה אבל כל כוונתו לעשות רנון שרה, אבל בכל זאת לא מהר אברם לדבר עד שלקחתה שרי ונתנה בחיקו, וע"כ יפרש הח' ז"ל שאמר לה כן שהבטיחה שישמע לדבריה, והיא מיהרה ונתנה שפחתה לאישה:

(ו) כי משישבו בארץ כנען המתינה עוד עשר שנים, כי חשבה, כי שם יתן לאברם בן ממנה:

(ז) ביבמות (דף סד א):

(ח) ושם ביבמות מבואר מועד הקבוע לאשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה לבעלה חייב לישא אחרת:

(ט) חז"ל סמכו למקרא זה דין נושא אשה ושהה עשר שנים ולא ילדה חייב לישא אחרת, ולא שמטעם זה לקח אברם את הגר:

(י) ושם מבואר, ואעפ"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר "מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען":

(יא) שרשו קלל:

(יב) פי' הנח הנעלם הנמשך מן הצירי שתחת התי"ו, כי התי"ו הוא אות המשרת:

(יג) ובין הקו"ף שהוא אות השרש משרש קלל:

(יד) במקום הדגש הראוי להיות לחסרון אות הכפל:

(טו) הוא פי' אחר, והח' ז"ל יפרש רק מלת "ותקל" לכן יאמר "והוא":

(טז) ודעת הרש"ד שגם מלת "ואקל שבפ' שאח"ז הוא מבנין נפעל לכן כתב "יתכן שהם מבנין נפעל, ויהיה הנח במקום הדגש הראוי להיות לחסרון נו"ן נפעל", וסיים הרש"ד שם "ודלא כהראב"ע":

(יז) כי משפטה וַיִמְצָאֶהָ:

(יח) בתוספות ה"א "איה האנשים" (למטה יט ה):

(יט) פי' שמלת מזה ל"ז ומוסב על המקום:

(כ) כלומר המקום שבאת ממנו אֵי הוא? ובכ"י "מאיזה מקום" והוא הנכון, שמלת מקום ל"ז ברוב, כי יש מקום ל"נ

(כא) בפַתַח הרי"ש:

(כב) בעבור החי"ת:

(כג) כי בכולן נפתח האות שלפני האות הגרון:

(כד) ובא הרי"ש בפתח בס"פ שלא כמנהג (רש"ד):

(כה) ר"ל טעמו כי אין בלשוננו זרים שלא ימצא להם טעם למה באו כן:

(כו) פעמים רבות מלות הנה מורה על עתיד קרוב כמו "הנך הרה דאשת מנוח" (שופ' יג ה) ולפעמים נאמרת על מה שהוא עכשיו, כמו "הנה נא את עקרה" (שם ג) וכאן יש בה שתי ההוראות יחדיו, הנך הרה עכשיו, והנך יולדת בן בקרוב, ויאמר הנך לנקבה:

(כז) ר"ל כמ"ש עִמָך מן עם, כן נאמר הִנָך מן הֵן:

(כח) ר"ל שאינו נרגש האל"ף במבטא כי היה ראוי לבוא בצירי תחת האל"ף:

(כט) וננקד העי"ן בציר"י והאל"ף נח ולא נרגש במבטא:

(ל) כי הפרא בטבעו בלי עול ובלי פחד ודאגה, וזהו החפשית בלי מורא אדון, גם כתוב "פרא למוד מדבר" (ירמי' ב כד) פראים במדבר, כי הולך במדבר בלי פחד, ודומה לזה יהיה הבן שתוליד, אדם חפשי בלי עול בין בני אדם, ובלי פחד כפרא הזה בין הבהמות:

(לא) פי' מי שהוא זר כנגד משפחתו:

(לב) וקרוב לזה פי' רע"ס, פרא הוא חמור הבר, אמר שיהיה חמור במזגו מצד האם המצרית, כאמרו על המצרים "בשר חמורים בשרם" ושיהיה חמור הבר בהיותו שוכן במדבר כאמרו "ויגדל וישב" במדבר" (למטה כא כ), ושיהיה אדם מצד אביו כאמרם ז"ל שעשה ישמעאל תשובה:

(לג) ופי' שם הח' ז"ל "כל אחד מהם עמד בזבולו" וכן הפי' פרא אדם, פרא ואדם:

(לד) פי' בראשונה ינצח את כל הגוים, ואו"ת "והוא יְהֵא מָרוד בֶאֱנָשָא":

(לה) כי באחרונה ינוצח:

(לו) (בדניאל ז ז) "וארו חיוה ריביעה דחילה ואימתני ותקיפא" ופי' רס"ג "ולמה היא כפולה באומרו דחילא ואימתני ותקיפא לומר על מלכות ישמעאל שהיא כלולה עמה":

(לז) כי מלת "אחיו" כמו "כי אנשים אחים אנחנו" (למעלה יג ח) שהן קרוביו בני משפחתו:

(לח) שהם בני קטורה ישכון, שיגדל זרעו מהם:

(לט) כי כן כתוב (למטה כה, א ב):

(מ) כי כן הוא בכתוב "ויעברו אנשים מדינים" (למטה לז כח) וסוף הפ', "וימכרו את יוסף לישמעאל", וכן "ארחות ישמעאלים באה מגלעד" (שם פ' כה):

(מא) כי בתחלה כתוב "כי הושעתנו מיד מדין" (שופ' ח כב) ואח"כ כתיב "כי ישמעאלים הם" (שם פ כד):

(מב) פי' כי מלת ראי, הרי"ש בשוא וקמץ, והוא שם דבר, וטעמו אל מראה לאחרים כמו הנביאים, ומי שרוצה הי"ת להגלות אליו, הוא מראה שכינתו אליו, וז"ל רנה"ו בפי' על התורה "אֵל המראות, שבכחו להראות מראות אלהים לבני אדם, כי היה הפעם הראשון שראתה כן, והראב"ע ז"ל אמר אל ראי, על משקל ראה עני כטעם אל מראה, ואחשוב שכיון לדעתינו":

(מג) ר"ל הה"א של הגם איננה לתימה ופי' הכתוב כי אמרה הגם הלום ראיתי, אכן גם עתה ראיתי מלאך השם:

(מד) פי' פה במקומי (ועיין למטה כא כ הערה כט):

(מה) וע"ז כתב רנה"ו "וצריך גם הוא להוסיף "שראתה לפנים מלאך השם, ותמהה שתראנו גם פה במדבר, ואם חשב לתקן מלת ראי ששב אל השם חסר בכתוב אחרי ראה רואי בעניי", כי אחרי רואי לבד אין בו מובן כלל:

(מו) וכן פי' שם הרלב"ג, כה לחי הרצון בו, שכן יהיה לו מהטוב במועד הזה בשנה האחרת, וקרא חי העתה העומד (ועיין למטה יח י הערה טז):