(א) בשמות (יב ו) בפ' "בין הערבים" אמר הח' ז"ל שם, "כי שני ערבים הם, האחד עריבת השמש והוא עת ביאתו תחת הארץ, והשני ביאת אורו הנראה בעבים, והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה":

(ב) ע"ש שני הנתירים:

(ג) לפי שהחוטם הוא האבר היותר בולט על הפנים, ויבוא ברוב בענין הנפילה על הפנים, בתפלה ודרך כבוד, "אפים ארצה וישתחו" (ש"א כד ט) "ויכרעו אפים ארצה" (דה"ב ז ג):

(ד) וכן ת"א ויוב"ע רבוני:

(ה) לשון רבים והוא לשון חול:

(ו) ר"ל אם המלה שאחר מלת סור התחיל במ"ם, כמו "סורו נא מעל אהלי האנשים" (במד' טז כו):

(ז) ופי' העתקה מן המקום:

(ח) ובכ"י יש"ר הגי' "ואם אחריה אֶל":

(ט) ר"ל מלת אֶל שהוא בסגול הנקרא פתח קטן, או מלת אלי, אליו, אלינו, אליה שנשתנה בהם הסגל לתנועה אחרת ועיי בפי' הח' ז"ל (שמות כה ב) ובביאורי שם:

(י) וכן פירושו פה באמרו "סורו נא אל", וכתב רש"ד, וכלל נכון הוא ועכ"ז מצאנו גם בלא "אל" אחריה ופירושה שילך אל הקורא, כמו "סורה שבה פה" (רות ד א):

(יא) ופי' אם לא תפצר, כדי שלא נאמר במלאכים ששינו מפני שסרו אח"כ לביתו:

(יב) מלת ויפצר, ובכ"י הגי' אם לא תפצר ויפצר זאת המלה" וכו':

(יג) וכן תרגם יוב"ע "ופייס":

(יד) וענינו רבוי דברים:

(טו) מן הכפולים כי שרשו "סבב":

(טז) והגי' בכ"י רש"ד "שהי' סמוכים ושלא הי' סמוכים":

(יז) ובכ"י יש"ר הגי' "שהי' ושלא הי' סמוכים אל הבית", ופי' כן בעבור מלת "מקצה" וכולם נתקבצו להרע לאורחים שבאו:

(יח) שרש "ידע" כנוי לשכיבה, וכן "אשר לא ידעו איש" (למטה יט ז) כי הכל נובע מלשון ידיעה ממש, והושאל אל האהבה, ואל ההשגחה, ואל המשגל:

(יט) והה"א שבסוף במקום למ"ד בתחלתה, והפתח הוא החלל שבו נכנסים ויוצאים, והדלת הוא הסובב לנעול ולפתוח:

(כ) דעתו שאין התי"ו שרשית בדלת:

(כא) ובכ"י נוסף "על דל שפתי, ופי' תי"ו מן דלת סימן נקבה ונמצא חסר, נמצא במקרא חסר התי"ו "נצרה על דל שפתי" (תה' קמא ג) שם מלת "דל מן "דלת", וכן פי' הח' ז"ל שם וז"ל "מלת דל, כמו דלת, כי התי"ו סימן לשון נקבה, "הדלת תסוב על צירה" (משלי כו יד), והנה הטעם כמו פתחי פיך":

(כב) פי' כי בלשון עבר תשמש מלה אחת לזכרים ולנקבות, כמו ידעו, אכלו, עשו, רק אם יהי' בוי"ו המהפכת מעבר לעתיד שנקודה פתח, אז יש הבדל שלזכרים יאמר וידעו, ויאכלו, ולנקבות ותדענה, ותאכלנה, אבל כל זמן שזאת הוי"י הפתוחה לא תהי' נוספת הכל שוה לזכרים ולנקבות:

(כג) אֵל הוא מלת הכנוי הרומז לרבים זכרים ונקבות, ואחרי המתואר כמו פה, "ולהאנשים האל" הגוים האל (דבר' ז כב):

(כד) "מכל התועבות האלה" (ויקרא יח, כו):

(כה) אמר האֵל, ואם היה גם מלאך השלישי אמר האלה, ונראה כי הכלל הזה היה שמור גם אצל רז"ל (ב"ר סד ג) "למה לא נאמר האלה אלא האל לומר מקצתן אני נותן לך" ודעת הח' ז"ל בפי' על התורה אינו כן, עיין שמות א א שכתב "ומלת אלה גם בחסרין הה"א שוה לזכרים ולנקבות" ובויקרא יח כז, עה"פ "כי את כל התועבת האל", כתב "האל כמו האלה שוה, כמו ההם ההמה, ואין זאת דעת הגאון", ועיין (יסוד מורא שער החמישי) שפי' "את כל התועבת האל, על רובם, והוא כדעת הגאון ז"ל:

(כו) ר"ל האל, כמו האלה:

(כז) תרגומם אחד בלשון ארמית וכן הוא בפי' המיוחס להח' ז"ל (עזרא ה טו):

(כח) שרשו "סנור" ארבע אותיות:

(כט) (במ"ב ו יח):

(ל) וכן פי' רש"י ז"ל שם "חולי של שממון" רואה ואינו יודע מה הוא "רואה", וכן פי' הרשב"ם "מכת עורון ושממון", וכן ת"א "בשבריריא" והוא חולי של שגעון וסבוב המוח, ורלב"ג פי' "הוא חולי בעין, ישים צל לפני העין בדרך שלא ישלים הראות", ופה פי' רש"י ז"ל מכות עורון, וכן תיוב"ע "בחוודרוריא" והוא ג"כ לשון עורון:

(לא) פי' אינו לשאלה, ופירושו אם יש לך פה חתן נשוי או ארוס לבנותיך, כי מלת חתן כולל שניהם:

(לב) והי"ו הוא וי"ו העטוף והחבור:

(לג) כי לא הי' לו בנים זכרים ויהיה וי"ו ובניך ובנותיך וי"ו השואה ולא וי"ו העטוף:

(לד) והוא דעת המפרשים שהביא (למעלה יח א) וכן הוא (ב"ר פ' נ, וכן תיוב"ע):

(לה) פי' שהאחד היה משחית והופך את סדום, והאחד היה מציל:

(לו) פי' כי תחלת הפסוק הוא "ויאמרו האנשים אל לוט" והנה איננו אחד:

(לז) ונראה שהוא היה המציל:

(לח) הוא בעצמו השיב לו "כי לא אוכל", ונראה שהוא היה המציל וגם המשחית:

(לט) עיין ברדי"א שהשיג ע"ז:

(מ) ויפרש לוקחי בנותיו שלקחום כבר, וכן תיוב"ע "חתנוי דנסיבו ברתיה" בלשון עבר, (ובפדר"א פ' כה) ששרפו אנשי סדום אחת מבנותיו הנשואות בסדום:

(מא) פי' הנמצאות עתה אצלך, ואמר זה, בעבור שאלו השתי בנות אשר לו עתה לא ידען איש, כמו שאמר, "הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש", א"כ חתניו נקראו על מה שהיה כבר, ופי' לוקחי בנותיו שלקחו בנותיו שכבר מתו, והח' ז"ל יוכיח מתיבת "הנמצאות", ורש"י ז"ל יחלק אותם לשנים יפרש חתניו הם בעלי ב' בנותיו שהי' נשואת כבר, ולוקחי בנותיו הם שאותן שבבית ארוסות להן:

(מב) עיין ערכו בראש הספר:

(מג) דעתו כי למה מהפך הכתוב "וכמי השחר עלה" ולא "עלה השחר" מפני שאותיות בכל"ם אינם נופלים על פעל עבר על מלת "עלה", ע"כ כתוב "וכמו השחר עלה", ומלת "כמו" מורה על מלת "השחר":

(מד) והוא ג"כ פועל עבר, ופי' שם כמו שרבו במצרים כן ירבו בזמן ההוא:

(מה) וענינו דחיקה ונחיצה למהר דבר:

(מו) לשון מהירות ודחיקה, וענינים קרובים המה, כי הדוחק על חבירו לעשות איזה דבר הוא ממהר עליו, וכן ת"א ויוב"ע "ודחיקו":

(מז) עיין ערכו בראש הספר:

(מח) משני אותיות:

(מט) ולדעת הרד"ק במכלל שרשו "מהם" והעי"ן כפולה, והמה במפיק, כמו גבה, תמה, אבל אם "המה" משרש "מה" לא שייך מפיק כלל. והרד"ק בשרשיו, חשב אותו בן ד' אותיות ושרשו "מהמה":

(נ) וענינו ממשיך להתעכב במקום אחד, או ממשיך בפעולה שהי' לו למהר, "חשתי ולא התמהמהתי" (תה' קיט, ס), ולא יכלו להתמהמה" (שמות, יב, לט) אין בו איחור אלא העכבה בלבד:

(נא) פי' השרש הוא משלשה תיבות "מהה":

(נב) המ"ם, והנה המ"ם הראשון הוא עיקר, והשני הוא הכפול ר"ל נוסף:

(נג) וכן פי' הרדי"א, לפי שלוט היה מתעכב, וגם מפני פחדו לא היה יכול לנוס, וארכבתיה דא לדא נקשן, לכן החזיקו בו,

(נד) שמוסב על הפעולים שהם בני ישראל:

(נה) שהוציאו אותם:

(נו) מה שאמר הכתוב "אותם":

(נז) מוסב על הפעולים, על לוט ואשתו ובנותיו:

(נח) כי לא היה כוונתו רק על לוט עצמו, כי אם כוונתו אתה וכל אשר לו, כי אם לא כן למה נענשה אשת לוט:

(נט) פי', כמו שאמר השם לאדם הראשון "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" (למעלה ב יז) היה הצווי ג"כ כל חוה שאל"כ למה נענשה, כן היה הצווי "אל תביט אחריך" ג"כ לאשת לוט ולכל אשר לו:

(ס) וכן פי' רב"ח שהוא לשון חול, וא"כ הוא לשון רבים, כי לשניהם התחיל לדבר כמ"ש "אליהם" ואח"ז בפ' השני, הסב דבורו אל האחד אשר חשב שהוא גדול מחבירו:

(סא) כי ראוי להיות הנו"ן בפתח:

(סב) עיין ערכו בראש הספר:

(סג) לשון רצון, התרצה נא אלי, והוא לשון צווי משרש "ואל", כמו מן ידוע הצווי "דע" ככה מי "ואל" הצווי אַל:

(סד) אַל הוא מלת השלילה, שלילות מציאות פעולה לעתיד לבוא, ובחבור אל מלת "נא" לחזוק הבקשה, "אל נא תהי מריבה" (למעלה יג ח) וכן פי' פה:

(סה) לאותו שאמר לו "המלט על נפשך" אמר שבא להצילו:

(סו) ואו"ת "בבעו כען ד' " ולא תרגם מלת "אל" עיין ברא"ם שהקשה ע"ז ועיין "קרני אור:

(סז) ר"ל כי צ"ל וָמַתְתִּי, ע"מ קמתי, שבתי:

(סח) ר"ל מפני פגישת שני תוי"ן החסירוה, ונכתבה תי"ו השמוש, ותי"ו השרש נחסרה:

(סט) צ"ל "וכרתת":

(ע) עיר קטנה ומעט אנשים בה:

(עא) ר"ל עיר מצער, כי מצער תואר לעיר, אעפ"י אינה נזכרת, ואין זה כמו מעט מזער (ישעי' י, כה) שהוא שם דבר:

(עב) כי עיר לשון נקבה, והיה ראוי להיות, הלא מצערת היא:

(עג) ע"ש המשכב והמשגל מתוארת האשה כן, וראוי להיות בסימן הנקבה:

(עד) וכן פי' רש"י ז"ל דרך המקראות לדבר כן, "כמו נשי למך" (למעלה ד כג) ולא אמר נשיי, והובא ג"כ בג' (סנהד' לח סע"ב):

(עה) במדבר (ח יט) "ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו, מתוך בני ישראל, לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד, ולכפר על בני ישראל, ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש", ונכפלו בני ישראל, כאשר הפסוק ידבר מהם ובהם:

(עו) אמר זה, לפי שכבר אמר ואת כל הככר שהם הצמחים, ר"ל העשבים, ויפרש צמח האדמה, שנשרפו גם האילנות, וכן נשרף אוירה שלא פרח עליה עוף, כמו שאמר (איוב כח ז ח) "נתיב לא ידעו עיט, ולא שזפתו עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ, לא עדה עליו שחל", ובעלי המסעות יספרו שלא יצמח במחוז ההוא כ"א צמח אחד, כדמות תפוח נחמד למראה, ובתוכו עשן ואפר אשר לא יצלח לכל, ועיין בס' חוכמתא רבתא דשלמה סי' יו"ד "וברוח חן" מרנה"ו שמביא מסופרים רבים בדבר התפוח הזה:

(עז) פי' אשתו שהיתה מאחרי לוט הביטה אחריה, או פי' מאחריו, שקאי על לוט, הצד שהוא אחרי לוט והוא סדום שהי' בורחים משם, לפי שהוא נצטוה אל תבט אחריך:

(עח) כמו שהיתה נצבה עומדת, כשהביטה אחריה, כן שבה מלח בקומתה:

(עט) כי כל יושבי הערים כן הי' מקצתם נציב מלח, ומקצתם נציב גפרית, ואעפ"י שלא נזכר מלח בהמערה, עם גפרית היה מלח ורע"ס כתב שנהפך הארץ ההיא ויושביה לטבע גפרית ואש, כמו הפך את מימיהם לדם ובהם נהפך לטבע ר"ל אותו הטל שעלה קודם הזריחה, כאמרו גפרית ומלח שריפה כל ארצה, כמשפט כל לחות תפל מעורב עם חלקים שרופים, וכן פי' הרדי"א:

(פ) אשר הזכיר "כמהפכת סדום ועמורה אדמה וצביים":

(פא) כי לא הזכירה:

(פב) למעלה (פסוק כא) "הנה נשאתי פניך וגו', לבלתי הפכי את העיר אשר דברת":

(פג) וקטורת ענינו סמים נעשנים, "מקטרת מור ולבונה" (שיר ג ו) פי' שבגדיה מעושנים בסמים, ויאמר פה על העשן העולה מן ארץ הנהפכת ברעש מאש וגפרית שתחת המקום ההוא:

(פד) כן נקרא המקום ששורפין בו האבנים לסיד, או אשר מבשלין בו כלי החרס, והאש דולקת בה תמיד:

(פה) כדעת ר"ע (מכות כד א) על פ' "עושה אלה לא ימוט לעולם" (תה' טו ה) וכן "אל תטמאו בכל אלה" (ויקרא יא כד) באחת מכל אלה:

(פו) פי' באחת מערי גלעד, ועיין בפי' הח' ז"ל (אסתר ב כג):

(פז) פירושו בן אחת האתונות:

(פח) בויקרא (כ יד) "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה, זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן" ופי' שם הח' ז"ל "זאת או זאת, אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן היפך הדבר", ופי' אחת מהן, והיא האחרונה שנשאת באיסור, והובא בסנהד' (דף עו ב) "ת"ר אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי ר"י" ועיין ספרא קדושים סי' קיב, ובהתוה"מ שם:

(פט) ובמג"ט הגי' "יתכן שהיתה לו מאשה אחרת ומתה בתחלה" כי יש הפרש בין מלת בכירה, למלת גדולה, כי פי' גדולה היא גדולה בשנים, אעפ"י שאיננה בכירה, ופי' בכירה כמו בכור, והטעם שהוא פטר רחם וידוע כי שתי בנותיו הנשואות היו גדולות מהשתים שאיננה נשואות, ואיך קראה הכתוב לגדולה שבקטנות הבכירה, וע"כ הוצרך לפרש שהיתה הבכירה לזאת האשה האחרת שנעשית נציב מלח, והשתים בנות הנשואות היו מאשה אחרת:

(צ) פי' בעבור שאמרה ואין איש בארץ לבוא עלינו, וכן פי' רש"י ז"ל סבורות היו שכל העולם נחרב, וכן פי' הרשב"ם ז"ל, ברבותינו בעלי התוס' עה"ת מביא בשם הח' ז"ל איש אין בארץ וגו' כי הי' מחזיקות עצמן כמיוחסות "ולפנינו לא נמצא בפי' הח' ז"ל, וכתב הגאון שי"ר (מ"ע לג ח"ד 279) מה שמובא בס' דעת זקנים עה"ת בשם הראב"ע, ולא נמצא לפנינו הוא מנוסח אשר כתב תלמידו:

(צא) מקור עם הכנוי:

(צב) ומשפטו בקמץ ומעטים נמצאו בחירק לגזרת פעל:

(צג) ופי' הח' ז"ל שם ג"כ "שם הפועל, ובא שבור (פי' בחירק) כמו בְשִכְבָה ובקומה":

(צד) וכן דרשו רז"ל (ב"ר פ' נא, נזיר כג ב) אל תקרי מואב אלא מאב, כי לא היתה צנועה ופירשה הדבר שנולד מאביה, ורע"ם פי' שרצו להורות בזה שלא נתעברו מאדם בלתי הגון:

(צה) בימי משה, וכן כתב הרשב"ם "וכן כל עד היום, עד ימי הסופר שכתב את הדבר":