(א) וכן פי' רש"י ז"ל "וכיוצא בו אל הלקח ארון וגו' ואל חמיה (ש"א ד כא) שניהם בלשון על":

(ב) שפי' שם ג"כ "על":

(ג) ולא היה זה חלום של נבואה אבל היה במדרגת החלומות הצודקים כמו שזכר המורה בפמ"א מהחלק השני, והנה עשה השם ית' זה הפלא בעבור השגחתו על אברהם נביאו, ועיין קרני אור:

(ד) "ויקח את שרה":

(ה) (למעלה יב טו) "וַתֻקַח האשה בית פרעה", ויקשה לו מדוע לא העניש את אבימלך ג"כ כמו שהעניש את פרעה:

(ו) וכן פי' הרלב"ג, שיותר רעים הי' המצרים לענין העריות מהפלשתים, והפלשתים מהכנענים, ולזה תמצא שפרעה מלך מצרים לא הסכים שישאר שם אברהם אחר שנודע לו ששרה היא אשתו, כי לא יוכל לשמרו שם שלא יהרגהו המצריים על דבר אשתו, ואולם אבימלך הסכים שישאר שם אברהם, ולזה אמר לו "הנה ארצי לפניך":

(ז) שכינה א"ע בשם גוי:

(ח) לכן כינה א"ע בשם גוי שלם:

(ט) (למטה פ' ט) "כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה":

(י) רבו, המבוכות בזה אל מי ירזמון מליו ועיין קרני אור שהארכתי בזה:

(יא) שמלת "גוי" נופל על איש אחד:

(יב) עיי"ש (בפסוק ז) שהביא הוא דעת רס"ג, והח' ז"ל השיג עליו ודחה דבריו:

(יג) לנגוע, לנטוע יבואו שלמים:

(יד) ועל הרוב יבואו בחסרון הפ"א ובתוספות תי"ו בסופן, כמו לגעת, לטעת, וזה הוא מה שיפרש לנגוע ולגעת, כמו לנטוע ולטעת:

(טו) ולא נפעלים:

(טז) פי' בסגל:

(יז) בעבור אות העין הסמוך לו:

(יח) לבוא בסג"ל בעבור אותיות הגרון שלאחריהם:

(יט) וכן פי' רש"י והרשב"ם ז"ל, כי בני בנים הרי הם כבנים, וקוראים לאבי אביהם אב, וכן היה מנהגם לקרוא את בן האח, אח, כמו שקרא אברהם את לוט, אחיו, והוא היה בן אחיו, ככה קרא את שרה אחותו, להיותה בת אחיו, ועיין (יסוד מורא שער ה) שפי' שם כפשוטו, אף אם היתה אחותו בת אביו היתה מותרת לו, וכן פי' רש"י ז"ל, כי בת אב מותרת לבן נח:

(כ) מפני שאין דעתו כדעת האומר ששרה היתה בת אחיו (למעלה יא כט):

(כא) וכמו שאז"ל (יבמות סה ב) כי מותר לשנות מפני דרכי השלום, והייתה כוונת אברהם לפייס את אבימלך בדברים:

(כב) ושם ביאר כמו כאן שמותר לשנות, ואיננו דבר שלא כהוגן, והביא ראיה מפסוק זה:

(כג) ואעפ"י שכתוב התעו לשון רבים:

(כד) כי כן מצינו בלשון רבים והוא קדש "אלהים חיים" (דבר' ה כג) "אלהים קדושים" (יהושע כד יט):

(כה) לפי שכל הולך ואינו יודע המקום שילך שם נקרא תועה, והוא כמו אובד, על כן "צאן אובדות הי' עמי רועיהם התעום" (ירמי' נ ו)"תעיתי כשה אובד" (תה' קיט קעו) שאבוד מן העדר ואינו יודע אן ילך:

(כו) ובאשר כי הושאל לשון תועה גם על התעייה בלב, כמו "עם תועי לבב הם" (שם צה יו"ד) ע"כ יפרש כי אין זו התעייה בלב, כי לא יתכן זה בדרכי האל, ואונקלס עם שתרגם השם קדש, תרגם מלת התעו על טעיית הלב אחר ע"ז "והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון יתי קריב ד' לדחלתיה".

(כז) ושם ג"כ פי' על התעית החומר ולא הנפש, ועיין רש"י ורד"ק מה שפי' ע"ז:

(כח) הלמ"ד תשמש במקום בעבור או בשביל:

(כט) וכן פי' הח' ז"ל שם, ועיין רש"י ז"ל שם:

(ל) פי' שאבימלך קילל אותה ואמר לה הואיל וכסית ממני ולא גלית שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה, יה"ר שיהו לך בני כסויי עינים ונתקיים בזרעה:

(לא) כן דרשו רז"ל (מגילה טו א, ב"ק צג א, ב"ר פ' נב יב):

(לב) ופי' הנה לך כסות עינים עבור אברהם. וגם לכל אשר אתך תהי' הכסות הזה והם השפחות:

(לג) וכן פי' שם הח' ז"ל, אל ישרת בעבור אחר, ואל בחמתך תיסרני:

(לד) והנה מלת "הוא" על אברהם:

(לה) כי ידעו כולם ע"י אברהם שהוא בעלך ולא יעיז איש לגעת אליך:

(לו) כי כסות עינים מושך עצמו ואחר עמו:

(לז) שאינה משתמשת אלא שהיא תחלת הדבור:

(לח) ולא דברי אבימלך, כי אם היה דברי אבימלך הי' לו לומר בלשון נוכח, והיה התי"ו דגושה לנוכחה, והנה היא רפה:

(לט) ויאמר הכתוב כי עם כל זה שקרא לשרה עם פרעה ועם אבימלך נוכחת ונוסרה שרה מכאן ואילך שלא אמרה עוד אחי הוא, ומזה נראה כי שלשה תיבות "ואת כל ונוכחת" הם דברי משה, כלומר משה כתב על שרה, ועם כל זה אף שנתן לה כ"כ מתנות, מכ"ז פעל הויכוח על שרה שלא אמרה עוד אחי הוא, ואינם דברי אבימלך, וכן פי' הרד"ק בשרש "יכח" שהם דברי משה, "אמר כי עם כל אלה הדברים שארעו לה באמרה אחי הוא עם פרעה ועם אבימלך נוכחה שרה ונוסרה מאמור אחי הוא":

(מ) והרד"ק בפי' על התורה, פי' "לך יקנה בהן כסות נאה שיהיה בעל גוונים רבים, כי הגוון יקרא עין כמו "ועינו כעין הבדולח" (במד' יא ז) "כעין תרשיש" (יחזק', א, טז) או פי' שתהיה הרקמה שלי הכסות עשויה עינים", וכן פי' בשרשיו שרש "עין" "האלף כסף נתתי לאחיך שיקנה לך בו כסות נאה שהיא עשויה עינים עינים", וכן הוא (בב"ר פ' נב) "כסות עינים, כסות שהיא עשויה עינים עינים":

(מא) וכן לכל אשר אתך ילביש בהם, כלומר השפחות ובני בית העומדים לשמשך, כי לכבודך נתתים לו:

(מב) ופי' זולת מה שנתתי לבעלך צאן ובקר

(מג) כמו שפי' למעלה:

(מד) כי אבימלך נתן לו ג"כ עבדים ושפחות (למעלה פ' יד):

(מה) ויהי' לך ג"כ כסות עינים לפני שאר אנשים, והוא הפי' "ואת כל":

(מו) רק מלת "ונוכחת" דברי משה, ולמעלה אמר שהשלש מלות "ואת כל ונוכחת" הם דברי משה פי' שמשה נתנבא ששרה לקחה תוכחה ומוסר שלא תאמר עוד אחי:

(מז) והוי"ו אינה יתירה לפי"ז:

(מח) הגאון ז"ל יפרש ונכחת מן "נוכח" שביאורו לדעתו לקראת ונגד, ור"ל והנה הוא כסות עינים לכל אשר אתך והיינו כי לא יונו אותך כל בני ביתך כשיראו עושר אחיך על ידך, ואת כל, ר"ל לכל זולתך מהמון העם, ונכחת, תוכל לפגוש את כולם בטח בלי חרדה וכלימה, ועיין (הערה 37 לתולדות רס"ג מהג' שי"ר) ולמטה כד יד קרני אור הערה יב, גם נוכל לפרש מן נוכח, פי' שנתתי כל זה נוכל הכל:

(מט) לשון נופל על לשון:

(נ) שילדו מיד:

(נא) וכמו שיפרש:

(נב) והוא מה שציוה דוד לשלמה בנו, "וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר, ולעמשא בן יתר, ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום", ופי' הפסוק שמלת וישם, מוסב על יואב, לא על עמשא הסמוך לו, פי' שיואב הרגו לאבנר בעת היותר בשלום עמו, מפני שהרג עשהאל אחיו במלחמה, והנה הי' אז אבנר בשלום עמו:

(נג) בפסוק שלפניו יאמר "משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ד' והוא יענם", ואח"כ יאמר "בעמוד ענן ידבר עליהם" ופי' שם הח' ז"ל ג"כ שהוא שב על משה ואהרן, ואין שמואל עמהם, כמו "וישם דמי מלחמה בשלום" שב אל יואב לבדו, ולא אל עמשא:

(נד) ושם יפרש הח' ז"ל, כי אלה בני עדה שב אל תימן אומר צפו וגעתם וקנז, לא אל קרא, כי קרח בן אהליבמה הוא:

(נה) ופי' שם הח' ז"ל "שב אל נשי ולא אל ילדי":

(נו) מלת "ויעבדו" שב אל תרח אבי אברהם, גם אל נחור, ולא אל אברהם:

(נז) שנעצרו נקביו לאבימלך בלי לצאת החוצה:

(נח) שלא נאמר באמת כי אם על לידת הנשים:

(נט) כי היה ראוי להיות ותלדנה:

(ס) היה ראוי להיות ותחמנה, כי צאן ל"נ, כי כן דרך הכתוב שלא ידקדק בין לשון זכר לנקבה, במקום שהוא ידוע שמדבר על הנקבות, כמו "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן" (אסתר א כ) ולא אמר תִתְנֶנָה בעבור שכבר הזכיר נשים: