(א) וטעמו "נשא" מלשון רוממות והתנשאות:

(ב) כי כתוב "עתה ידעתי" (למטה פ' יב):

(ג) מענין בחינה ונסיון:

(ד) פי' האחת שהיא דעת העתיד אמר הכתוב נסה ועל השנית שהוא דעת היש הנמצא אמר "כי עתה ידעתי", ודעתם בזה כי כל הדברים המתחדשים, ידעום השם בטרם היותם, אך הידיעה ההיא היא שהוא בכח שיהיה, וזאת הוא הידיעת האפשרית, שפי' אפשר שיהיה כן, בעבור כי לו נתכנו עלילות, ואח"כ בצאת הדבר מכח אל הפועל, הנה אז תהיה הידיעה ידיעת היש הנמצא:

(ה) כי הידיעה בשם ית' בכל זמן, אבל פי' הדבר, ידוע מעתה, כי יצא מן הכח אל הפועל:

(ו) ר"ל הודעתי לבאי עולם ולפי' זה נטה גם רש"י ז"ל, וכן הרשב"ם, והח' ז"ל ימאן בפי' זה ויפרש בענין אחר:

(ז) הח' ז"ל סותר זה הדעת, ויפרש כי הי' לו לידע להגאון כי בעת שעקד את בנו לא הי' שם אפילו נעריו, אבל אמר להם שבו פה עם החמור, והענין כדי שלא יבטלו ממנו המעשה הזה ושלא ימחו בידו:

(ח) ובכ"י מתוקן "ואחרים אמרו כי פי' והעלהו שם לעולה, הראהו שיעלה אל ההר לעולה" וכו', וכוונתו בדמיון אל "והשקית אותם יין" לאמר כמו שאין כוונת "והשקית" שישקה אותם ממש כי אם שיתן לפניהם גביעי יין ויאמר להם לשתות, כי לפעמים יבוא לשון צווי ואין המכוון בו לעשותו באמת רק שיתגולל וישתדל לעשיה:

(ט) פסוק הוא (בירמי' לה ב) "הלוך אל בית הרכבים, ודברת אותם, והבאתם בית ד' אל אחת הלשכות והשקית אותם יין", ופי' הרד"ק שם, אעפ"י שהם לא שתו, אמר והשקית שתתן לפניהם כוסות יין לשתות, ודעת הח' ז"ל שטעם "והשקית", ר"ל הראה להם שתשקם יין, וזהו המכוון אצלו ית' באמרו והעלהו לא שירצה עשייתו בפועל, רק שיתגולל ויתעסק בהעלות העולה, וכן דעת הרלב"ג:

(י) כי איך ישנה את דבורו אח"כ לאמר אל תשלח והשינוי נמנע בחוקו ית':

(יא) כי בתחלה היה העבודה בבכורים, ואחר שנה בחר השם בשבט לוי לשרת לפניו תחת הבכורים:

(יב) ר"ל שהוא כפשוטו:

(יג) פי' כי אין ראוי לקבל שכר למי שאינו עושה מעשה, אעפ"י שידענו שיעשהו, וזה בעבור כי לא הוציא הדבר לפועל, וע"כ נסהו השם כדי שתהי' נפשו שלימה ותוציא שכלו לפועל, ואז יהיה ראוי לקבל שכר על מעשהו:

(יד) ושם פי' הח' ז"ל מענין רחמים, ארחם אותם, ויהיה פי' ידעתי פה ג"כ מענין חנינה ורחמים:

(טו) אך שם לא ביאר מאומה, ועיין שם בפי' הקצר:

(טז) ט"ס נפלה בכל הספרים, ובפסוק כזה לא נמצא בנ"ך ונמצא "ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלים בהר המוריה" (דה"ב ג א):

(יז) וכן כתוב (דה"ב ג א) "ויחל שלמה לבנות וגו' בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי":

(יח) הנה אמר זה, בעבור שאמר אח"כ כאשר אמר לנעריו שבו לכם פה עם החמור, ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו, הנה זה יורה, כי עד עתה נשאה החמור:

(יט) כי מארץ פלשתים עד ירושלים כמו ט"ו פרסאות, וצריך שני ימים להולכים ברגליהם, וביום השלישי בקר באו קרוב לשם, וישא עיניו וירא את המקום מרחוק:

(כ) כן הוא דעת הח' ז"ל שיוכל הנביא לכזב לצורך שעה כמו (למעלה כ יב) שפי' שדחה אברהם לאבימלך בדברים:

(כא) כן הוא (בפדר"א פ' לא, ב"ר פ' נו, תנחומא וירא סי' מב, סע"ר פ"א, זהר וירא דף קיט ב, זהר ויחי דף רל ב תדא"ר פ' כז תדא"ז פ' כב):

(כב) וכן י"א שגדול כחו של יצחק לפי שאברהם נצטוה בזה מפי השם, וזה נצטוה מפי אביו, ולכך גדול כח אמונתו של חק, ועיין קרני אור:

(כג) ככתוב בפ' וי"ו:

(כד) קריאת הכפל לצורך שהיה קורא פעם אחר פעם:

(כה) והוא לזרז הנקרא:

(כו) סבך ענין הסתבכות והסתעפות ועיקר הלשון שנקרא כן הענף והסעיף, לפי שהענפים והסעיפים נאחזים ונקשרים ומעורבים זה בזה:

(כז) ויחבר מלת אחר אל נאחז, והכוונה אחר שנאחז, אחר היותו נאחז בסבך בקרניו, ופי' וירא והנה איל אחוז בסבך בקרניו, ולא נאחז בצמרותיו בגופו שדרכו להסתבך בסבך, אבל נאחז בקרניו שנתחבו קרניו בין הסבכים ולא יכול להתנועע ולרוץ:

(כח) כמו שמנוקד בקצת ספרים "נאחָז":

(כט) כי נאחָז הוא מבנוני נפעל, ואינו סובל עליה הוראת "אחר" שמשמע שהתחיל לאחז קודם שראה אותו והנה הוא בגדר עבר בלתי נשלם וחסר מלה "היה":

(ל) כי בספרים שלנו נאחַז בפתח, ויאמר הח' ז"ל שכן טעמו אחר היותו נאחז, וכמו שפי' למעלה אחר שנאחז בסבך בקרניו:

(לא) כאלו אמר וישא אברהם את עיניו אחר כן שאמר המלאך אליו אל תשלח ידך, וירא והנה איל נאחז, וכן ת"א "וזקף אברהם עינוהי בתר אילין" וכפירש"י:

(לב) ולא אחר:

(לג) וכן פירש"י ז"ל (דבר' יא ל) "כל מקום שנאמר אחרי מופלג הוא", ואם האחר מוכרת היה צ"ל אחרי כן, או אחרי זאת, והיה במשמע אשר נאחז בסבך זמן קודם או בסמוך לזה:

(לד) בדברים (א ב) כתב הח' ז"ל "ואם תבין סוד השנים עשר, גם ויכתוב משה, והכנעני אז בארץ, בהר ד' יראה, גם והנה ערשו ערש ברזל, תכיר האמת", ודעתו כי כל אלה נאמרו למשה בדרך נבואה וכתבם כך, והפי' בהר ד' יראה, ר"ל שלא היה עדיין בית המקדש, ואמר כי שם יהיה שכינתו ונאמר למשה בדרך נבואה המקום שנעשה בו העקידה, ושקראו אברהם "ד' יראה", ואמר שהוא המקום אשר יאמר היום בתפילתינו "בהר ד' יראה" שיראה שכינת עוזו בהר ד' שנזכה לירש את הארץ, ולבנות מקדש בהר ד':

(לה) וכן אמרו חז"ל, אפילו שבועה אינה רק על תנאי, אך שבועת בי בהקב"ה בעצמו אין בה תנאי, כי השם בעצמו נשבע והוא הקיים לעד, ומלת נאום ד', שלא נטעה שהמלאך הוא הנשבע עצמו לחזק הדבר, אלא נאום ד', היא שהשם נשבע בקדשו להביא על אברהם וזרעו כל הטובות האלה:

(לו) ונקראת כל הארץ כן על שם כניסתה שהיא שער הארץ, לפי שהארץ החזקה והבצורה חזקה היא בכניסתה, שיש סביבותיה הרים או ימים, וכיון שנכנסו האויבים, ועברו אותם השערים, הרי כל הארץ נכבשת לפניהם

(לז) ונקרא כן, כי כמו שהעקב סוף הגוף, כן השכר סוף המעשה:

(לח) כי אברהם העיקר ובנו הולך עמו וכן אמר (למעלה פ' ג) "ויקם וילך אל המקום" וידענו כי הלך עמו יצחק ושני נעריו, וכן כאן ובכ"י נוסף, "וכן בא אל פרעה ולא הזכיר אהרן":

(לט) דכתיב "אל תשלח ידך אל הנער":

(מ) כי רבקה אשר יצא ממנה יעקב היתה מבית אביו של אברהם וממשפחתו: