(א) ובכ"י הגי' "וזאת" ונוסח הזה כפי הנראה היה גם לפני הרמב"ן ז"ל שהעתיק כל המאמר, ואם שלא הזכירו:

(ב) וי"ג "מכל חמדתהאדם" ובמקח"מ הגי' וזאת חמדת האדם, והנוסח שלפנינו הוא נכון יותר:

(ג) כן הוא בג' (ב"ב טז ב) ר' מאיר אומר שלא היתה לו בת, ר' יהודה אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה, (ובב"ר פ' נט ז) מובא דעת ר' יודן ור' נחמיה:

(ד) הי' לו לומר בבכל:

(ה) כן הוא (תנחומא חיי סי' ו, ב"ר פ' נט) א"ר ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה, וכן תיוב"ע וכן פי' רש"י ז"ל:

(ו) דא"כ היה לו להשבע על מצות המילה והרי הוא נשבע בשם כדכתיב "ואשביעך בשם" ועיין קרני אור:

(ז) והיה מנהג זה חזק ביניהם לקיים כל דבר, כמו ברית שכורת אדם עם חבירו, וכן אמר יעקב ליוסף כשרצה לצוותו על קבורתו " וכן פי' הרשב"ם:

(ח) כי כמו שהיד ברשותו תחת ירכו, כן יהיה הוא ברשותו לקיים הדבר:

(ט) וכן כתב הח' ז"ל בפי' (לתהלים ב יב) וז"ל "ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך, וזה המנהג עד היום בארץ הודו" וכתב הרלב"ג, הנכון בו הוא כמו שפי' הראב"ע, כי כן היה המנהג בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו:

(י) דעתו כי מה שהזכיר הארץ, לפי שכל נשואים בארץ מן השמים הם:

(יא) והוא סודות מסודות הבריאה:

(יב) עיין (למעלה טז יח) כי אחד עשר בנים הי' לכנען, ושם בביאורי הבאתי שמות כולם ומהם יצאו עשתי עשר גוים:

(יג) אולי צ"ל "שהיה דר שם":

(יד) ר"ל ארץ מולדתי כי ארצי מושך עצמו ואחר עמו:

(טו) אולי הוא מלת תאר הפעל והקשור, להוראת הספק והאפשרות והיא מורכבת מן אוֹ לוּ (אדער, ווענן) ובא, א) בענין סתם ספק במציאות איזה פעולה לעתיד כשאפשר גם הפוכה (פילייכט) והפעל הנקשר עמה, לא יבוא כי אם בעתיד או בבינוני "אולי יחסרון חמשים הצדיקים" (למעלה יח כח)"אולי לא תאבה האשה", "אולי ימושנו אבי" (למטה כז יב) באלה תכוון השאלה מה יש לעשות אם יקרה באופן כזה, ב) ספק בלבד "אולי בקרבי אתה יושב" (יהושע ט ז), ועוד יסתעף מזה הוראות רבות עיין "האוצר":

(טז) וזה במובן אם, גם, אפילו, ועיין שרשי רד"ק שרש "אלה":

(יז) בסגו"ל הנקרא אצל המדקדקים פתח קטן, והה"א מן "ההשֵב" היא לשאלה, ונקודה העצמית היא הח"פ, ובבואה לפני אות גרונית, תפול השו"א וישאר הפתח לבד, וכשתהיה האות הגרונית שאחריה קמ"ץ ישתנה הפתח לסגו"ל:

(יח) בעבור הה"א השניה ממלת ההשב קמוצה:

(יט) כמשפטו:

(כ) כי כבד על הלשון לבטא אות פתוחה לפני אות גרונית הקמוצה:

(כא) וכן פי' הרד"ק בשרש "שמר:

(כב) ופי' השמר שב על שמריך במרגוע והשקט, ולא נמצא השמר מלרע רק פ"א והוא הנזכר:

(כג) לפי שגזר שלא יבוא בנו שמה, התפלל עתה שהשם יסבב הדבר באופן שתתרצה האשה ללכת אחרי העבד, וכן פי' רע"ס "יהי רצון שישלח מלאכו ממעון קדשו השמים וכו' לעשות באופן שלא יצטרך בני ללכת שם":

(כד) הרי נתנבא שתצלח דרכו:

(כה) כוונת אברהם היה שיעמוד בא"י ולא יצא חוץ לארץ:

(כו) ומה שאמר הכתוב הלשון לא תשב, כי הי' לו לומר תוליכהו שמה:

(כז) ובעבור כי אברהם הוא בא משם, הנה הוא כאלו גם יצחק בא משם, כי הבן הוא מכח האב כמשמעות הכתוב "ואותנו הוציא משם" (דבר' ו כג):

(כח) שני ברכים יש לגמל זה על גב זה, וצריך להבריכו שני פעמים קודם שישתה:

(כט) זמן לפני כפי שאומר, ויהיה לי סימן כי עשית חסד עם אדוני

(ל) והמלה מענין לקראת:

(לא) כמו שפי' (למעלה פסוק ז):

(לב) כאילו השם כבר ענהו:

(לג) כי קשה לו על הלשון "הוכחת" שהוא לשון עבר, ע"כ יאמר "והוכיח בחלום" שכבר הוכיח בחלום:

(לד) שהעבד חשב שהשם יאמר בחלום למשפחת אברהם שיכינו לו אשה הגונה לבן אדוניו:

(לה) ע"כ עשה לו הסימן בענין נדיבות הלב:

(לו) כן הוא בג' (תענית ד א, ב"ר פ' ס, ויק"ר פ' לז ילקוט חיי רמז קז מדרש אגדה חיי סי' יד) ובכולם בשינוי לשון ועיין "קרני אור":

(לז) וכמו כן הקשה התוס' תענית ד א ד"ה "יכול" היכי קאמר דשאל אליעזר שלא כהוגן, והא לא אמר, אלא אשר אומר אליה הטי נא כדך, ואם יראה שתהא חיגרת או סומא לא יאמר לה:

(לח) ואח"ז ואשים הנזם, וכן פי' הרשב"ם וכן הוא בתוס' חולין צה ב ד"ה כאליעזר" וכן פי' הרדי"א ובמקח"מ הגי' "כי, פי' ויאמר בת מי את וכן אמר ואשאל אותה ואחר כן אשים הנזם":

(לט) וכן כתב הרדי"א, כי העבד לא נסמך על אותה בחינה בלבד, אלא לקח הבחינה ההיא לסימן, ואח"כ חקר ודרש בענינה בת מי היא, ומה מעשיה, והיה א"כ ענינו משפט ישר כפי הסברא לא ניחוש:

(מ) פי' מה שאמר יהונתן גבי מלחמות פלשתים (ש"א יד, ט, יו"ד) "אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם, ועמדנו תחתנו, ולא נעלה אליהם, ואם כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו כי נתנם ד' בידינו וזה לנו האות", ויאמר הח' ז"ל כי אליעזר שאל כהוגן, כי סמך על תפלת אדוניו כאשר אמר למעלה, ואין זה ניחוש, ועל יהונתן מודה הח' ז"ל ששאל שלא כהוגן כי היה כמו ניחוש:

(מא) רש"י ז"ל פי' ואיש לא ידעה שלא כדרכה, והוא (מב"ר פ' ס) והח' ז"ל יאמר שרחוק שהכתוב ישבחנה על ביאה כזאת:

(מב) וכן כתב הטור על התורה ואפשר שידעה איש ועדיין היא בתולה כגון פחותה מבת ג' שבתוליה חוזרין:

(מג) כמאמר שמואל (חגיגה יד סע"ב) יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם (ופי' רש"י ז"ל שהיה בקי בהטייה) וזו נמי נבעלת כן:

(מד) ודעת הח' ז"ל שלא נבעלה רבקה אף בהטייה, וזה שאמר ואין ראוי לגלות דבר ערוה כי אין ראוי אשר יפרש הח' ז"ל איך עושים זאת הביאה:

(מה) ושרשו "שאה" וכן פי' רש"י ז"ל משתומם ומתבהל, וכן פי' הרשב"ם, והרד"ק, ורע"ס:

(מו) ורש"י ז"ל פי', לה כמו עליה, משתומם עליה, כמו "אמרי לי אחי הוא" (למעלה כ יג), ולפי דעתי הארבע תיבות "וטעם לה כמו בשבילה" מקומם בסוף אחר תיבת "שתה":

(מז) וכמו שנמצא שרש "שמם" באדם נבהל ונעלם ובעל מחשבות, כמו "אשתומם" כן לשון שאייה באדם בהול ובעל מחשבות:

(מח) ובעבור שפ"פ שי"ן באה התי"ו אחריה, כי כן משפט אותיות השריקה, והאל"ף ראויה להיות בסגול, ובא הצירי אביו תחתיו:

(מט) וכן פי' רש"י ז"ל "ואין לתרגם שתי שהרי אינו לשון שתיה, שאין אל"ף נופלת בלשון שתיה" וכן פי' הרשב"ם ועיין ברא"ם מה שטען על רש"י ז"ל:

(נ) כמו (למטה פ' מז) "ואשים את הנזם על אפה":

(נא) כמו (למטה לה ד) "ואת הנזמים אשר באזניהם":

(נב) כן חשב הח' ז"ל, כי בעת שחיבר הפי' הזה היה בעיר לוק"א כמו שכתב הח' ז"ל (למטה לב לב) בפ' "ויזרח לו השמש" ואז לא ראה כי בנות ישראל במצרים ובא"י מביאים נזמים באף ותלוים בנקבים שנוקבים האף כמו האוזן:

(נג) למעלה (ז יא) "נבקעו כל מעינות":

(נד) ופי' שם הח' ז"ל שנים פתילים:

(נה) כי הוראת צמיד הוא שנים מלשון "צמד" (שופ' יט י) חבור זוגיי מפני שמחובר משתי חתיכות, ומחוברת באמצע כדי שיפתח ויסגר, או מפני שנמצדים ב' הראשים:

(נו) מקור מבנין הפעיל ור"ל כמו להלין:

(נז) ללון בוי"ו הוא מהבנין הקל וכן פי' הרד"ק "ללין כמו #להלין ביו"ד שהוא מבנין הפעיל, וללן בוי"ו שהוא מבנין הקל אחד הוא על הענין, כי גם בנין הפעיל עומד בזה השרש, והשאלה והמענה אחד היא, כי על לינת האנשים והגמלים שאלה, כי אין דרך ארץ שילינו אלה בלא אלה ועליהם ענתה לו":

(נח) פי' מלת מספוא טעמה מאכל בהמה, ובמקומה נוכל לומר שעורה:

(נט) ויישם כתיב ושרשו "ישם", ויהי' לפי"ז מבנין הקל ושב אל הפועל, ופי' ויישם המשים, וקרי ויושם ואז הוא מבנין הפעל הושם לפניו לאכול ע"י נערי הבית:

(ס) וכתרגום יוב"ע "וסדרו קמיה למיכל תבשילא דביה סמא דקטול וארגיש ביה", והיה לו כעין התנצלות מדוע לא יאכל:

(סא) וכמו שפי' הרשב"ם ז"ל, אחרי שראה שהשם הסכים על ידו, לא היה לו להתעסק באכילה ושתיה תחילה:

(סב) כמו שהוא במאמר אברהם ששם לא נזכר רק שבועה (למעלה פסוק ח):

(סג) כי מלת "אלה" כוללת שני דברים לשון אדנות ולשון שבועה, ל' אדנות כמו "אְיֶלָותִי לעזרתי חושה" (תה' כב כ), ופי' שם הח' ז"ל, כי דוד אמר לנגד השם, והוא לשון כח ואומץ, ולשון שבועה כמו "בשבועת האלה" (במד' ה כא):

(סד) וכן פי' בס' "שפת יתר" שהוא תוספות דבר שאיננו חיוב בין טוב לרע:

(סה) הכוונה שלא יכזבו וישנו מדבורם:

(סו) "אמת" ש"מ, לפי המוסכם הוא משרש אָמֵן, והראוי אַמֶנֶת, ונפלה נו"ן למ"ד פעל ע"ד תֵּת מן תֶּנֶת ובכנוי אַמִתּו, אַמִתְּך, ונרדף בעיקר הוראתו לשם אֱמונָה:

(סז) כמ"ש "ותהי האמת נעדרת" (ישעי' נט טו) כן הסכימו המדקדקים, כי אמת גזרתה אמן לכן נהפכה תי"ו הנקבה לתי"ו הדגושה במלת חסדו וְאַמִתּו, והוראתו על נו"ן החסירה כמו שביארתי:

(סח) כי זווג האבות היה בהשגחה אלהית לא כשאר זווגי האדם ולפיכך אמר בזה "כאשר דבר ד' ":

(סט) וכן פי' (למעלה פסוק יד):

(ע) אם המ"ם שרשית יהיה האחד "מגדן" ומשקלו אַלְמָנות, שהאחד "אלמן" והקבוץ בלשון נקבות עם תוס' נו"ן, וכן ומגדנות ליחזקיהו (דה"ב לב כג), וכן ביהושפט "ביום הנחילו את בניו" (שם, כא ג) "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות" ועיין קרני אור:

(עא) ויהיה שרשו "גדן" והמ"ם נוסף:

(עב) על משקל מטפחות, משמרות משכנות:

(עג) ובא "ויאמר"בלשון זכר, כי דרך המקרא על הרוב להזכיר הפעולה על הדבק בו אם זכר אם נקבה וכן "ותדבר מרים ואהרן" (במד' יב א) "ותכתוב אסתר ומרדכי" (אסתר ט כט):

(עד) כי רבקה באותו זמן גדולה היתה ולא נצרכה למיניקות, והעד כי היתה שואבת מים לבית אביה וגם הגמלים השקתה:

(עה) אמר בעבור אמרו "הגמלים" בה"א הידיעה:

(עו) בפתח הלמ"ד:

(עז) בסגול וַיֵלך ועלה מדרגה אחת בעבור הסוף פסוק ומנוקד בפתח:

(עח) להיות מנוקד בקמץ כי הקמץ הוא המדרגה העליונה:

(עט) המ"ם בפתח בסבת המפסיק, ובאמצע המאמר בסגול וַיאמֶר:

(פ) ר"ל כי אחר שאמר ותקם רבקה ונערותיה, ותרכבנה על הגמלים, למה אמר "ויקח העבד את רבקה" אלא להורותינו שהיה הולך עם רבקה:

(פא) כי היה טרוד לשרת את רבקה, ולא הרגיש טורח הדרך, גם לא הרגיש אנה הי' עד שבא יצחק פתאום ופגע בו:

(פב) האחד "בוא", והשני "באר לחי רואי", ופעם יקרא "בוא באר לחי רואי", גם "באר לחי רואי":

(פג) ופי' מבוא, שבא מתוך העיר ששם באר לחי רואי:

(פד) ופי' בא מדרך אשר באים דרך שם לבאר לחי רואי:

(פה) כי היה ליצחק כמה מקומות למקנה ואהלים, אך עיקר דירתו היה בפאת הנגב, כמ"ש ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור (למעלה כ א):

(פו) בדרומה של א"י הנקרא נגב בכל המקרא:

(פז) כלומר להשתעשע ולטייל בין האילנות לרוח היום:

(פח) ופי' כשהערב פונה ובא:

(פט) כשהבקר פונה ובא:

(צ) (שם בדבר' כג יב) פי' לפנות ערב קודם הערב, וכן לפנות בקר, קודם זרוח השמש, וראיתו כי אחר שאמר הכתוב לפנות ערב, אמר וכבוא השמש, וכן הוא דעת רז"ל שם לענין הערב שמש:

(צא) ע"כ לא הזיק לה הנפילה:

(צב) ושם פי' ג"כ הח' ז"ל "ויפול על פניו ברצונו", וכן פה כוונת הח' ז"ל כאשר נפלה ברצונה לא הזיק לה הנפילה:

(צג) "ותאמר אל העבד":

(צד) ויהיה שיעור הכתוב ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק, ותאמר אל העבד מי האיש וגו' ויאמר העבד הוא אדוני, ואחר כך, ותפול מעל הגמל ותקח הצעיף ותתכס:

(צה) וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין בביאור שד"ל מה שהעיר על רש"י ז"ל:

(צו) פי' נסתרת, ומורה אשר נתכסה ע"י נערותיה:

(צז) שרש המלה "כָסָה" ונחסרה הה"א דבסוף השרש כדין כל שרש שסופה ה"א, והתי"ו הראשונה מן האית"ן והתי"ו השניה לסימן התפעל, ומורה אשר נתפעלה להצטרך להתכסות:

(צח) וחסר הנסמך, כי לא תבוא ה"א הידיעה על מלה הסמוכה לאחריה, ושיעורו האהלה אהל שרה אמו:

(צט) פי' הנבואה נבואת עודד הנביא:

(ק) פי' כסאך כסא אלהים: