(א) וכן פי' הרשב"ם והרמב"ן והרלב"ג והרדי"א

(ב) לשון רבים ולא כתיב פילגש:

(ג) וכן (דה"א א לב) "ובני קטורה פילגש אברהם" ושֵם "פילגש" פירושו שפחה, והמפרש (יחז' כג כ) על הפסוק "ותעגבה על פילגשיהם" שפירושו שם אנשים ולא נשים, וכן הביא הרד"ק שם זה הפירוש וז"ל שם "פי' המפרשים פלגשים עבדיהם, כי פילגשים במקום הזה אנשים ולא נשים, ויורה ע"ז "אשר בשר חמורים בשרם" (יחז' כג כ) שהוא כינוי לאבר האיש וכו' והנכון בעיני שהוא כמשמעו", וכן דעת הח' ז"ל שהוא כמשמעו, ואעפ"י שנכתב פה ביו"ד מ"ם כדרך הזכרים, כי הי' לו לכתוב "הפלגשות", ע"כ יפרש שפי' פלגש, שפחה:

(ד) פי' שם "שפחה" לא מצאנו ממנו שם לזכר, כדרך שלא מצינו לנקבה מלשון עבד, כי לשון שפחה נופל על פילגשים:

(ה) כי אעפ"י שנראה מפשט הכתוב שם ביחזקאל, כי פילגשיהם אנשים כי היה מדבר עם בנות ישראל שהיו עוגבות עם הבועלים אותן, יש לפרשו נשים, וזה כי בנות ישראל עוגבת עם נשי מצרים כי היו רגילות עמהן תמיד, וכן פי' הרד"ק שם בסופו, ופי' "אשר בשר חמורים בשרם" טעמו על הפילגשים, כי גם ערות הנקבה מכונה בלשון בשר כמו "דם יהיה זובה בבשרה" (ויקרא טו יט):

(ו) וכן ת"א "ובני דדן הוו לְמַשִירְיָן" שהם המחנות שיירות הולכי דרך מעיר לעיר, מלשון "אם תטה אשורי מני הדרך" (איוב לא ז) ענין עד והליכה:

(ז) מלשון "ילטוש עיניו" (איוב טז ט):

(ח) שמות עצמיות:

(ט) כי אם נאמר שהם תואר השם, פי' ע"ש תואר מעשיהם, מה נעשה לשאר השמות אשר להם:

(י) כי (למעלה כד י) כתיב "וכל טוב אדוניו בידו" וכפירש"י שם, ואיך נתן מתנות להם, ע"כ יפרש כי נתן להם ממון וזה אינו בכלל הנ"ל:

(יא) הוא לתוספות ביאור, קדמה שהוא אל ארץ קדם:

(יב) הוא ג"כ לתוספות ביאור:

(יג) כי א"י הוא טבור העולם וכולם יסובו על מרכז א"י:

(יד) וכן כתוב (למטה פ' טו) "יטור נפיש וקדמה", ושלח שם גם יתר בני הפילגשים:

(טו) לפי שהיל"ל אל קדמה, ופי' קדם, הוא למזרח א"י:

(טז) מיתה קלה שאינה באריכות חולי:

(יז) וכן פי' הרלב"ג שמת בגויעה בזולת צער:

(יח) כל מקום שכתוב ויגוע פירושו מיתה, אך היא מיתה קלה:

(יט) כי במקום שנאמר וימת בלא גויעה, יכול להיות שמת במיתה קשה:

(כ) מפני שמתו בלא עיכוב, ואין צריך עוד לפרש המיתה:

(כא) אחר שאמר ויגוע, ולמה אמר עוד וימת, ע"כ פי' וימת שמת בשיבה טובה:

(כב) שראה לו בנים ובני בנים והיה בטובה ובכבוד כל ימי חייו, ובדרש (ב"ב טז ב) שעשה ישמעאל תשובה בחייו:

(כג) ר"ל מעולם השכל, והטעם שהוא דבק בו ומעמידנו הזמן הקצוב:

(כד) ר"ל אל האלהים אשר נתנה:

(כה) וכן כתב הרד"ק, וזה הלשון נהוג במקרא יהי' האבות צדיקים או רשעים:

(כו) כי המת הולך בדרך שהלכו אבותיו כאלו נאסף אליהם, ובמקח"מ "על לכתם בדרך אבותם":

(כז) וענינה שנאספת נשמת הצדיק אל צרור החיים לחיי עד להתדבק עם מקורה שהוא עמה, וכן מפורש "רוחו ונשמתו אליו יאסוף" (איוב לד יד) ועיין למעלה טו טו קרני אור הערה לא:

(כח) וכן פי' ר"י ן' גנאח בשרשיו שורש "טיר" עיין קרני אור הערה יא:

(כט) וכן פי' הח' ז"ל שם בפעם השנית:

(ל) "אֻמות" (במד' כה טו):

(לא) "שבחוהו כל האֻמים" (תה' קיז א) כולם בקבוץ תחת האל"ף:

(לב) למעלה (יו"ד לא) ויהיה לאמותם הכתוב כאן ממלת אמות והלמ"ד משמשת:

(לג) כי שם הלמ"ד שרשית, כי שרשו "לאום":

(לד) וגם שם הלמ"ד שרשית:

(לה) לאום:

(לו) אום:

(לז) "לאום", "אום" והמובן אחד, וכן פי' רש"י ז"ל (תה' ב א) בשם מנחם, כי לאומים, ואומים, וגוים, כולם קרובי ענין:

(לח) ר"ל שנפל גורלו בגורל אחיו:

(לט) ופי' הרד"ק שם ענין התחברות:

(מ) שיהיה להם נחלה גדולה כזו:

(מא) ככתוב (למעלה פ' ו) "קדמה אל ארץ קדם":

(מב) כמו מצרים:

(מג) פי' שנפל מן הגג או מן האילן או ממקום גבוה:

(מד) וע"י אמר הח' ז"ל כי לא ידענו סבת מותו, ויכול להיות שע"ז אמר הכתוב ויגוע שהיא מיתה פתאומית בלא צער:

(א) וכן בדברי הימים (דה"א א, לד) לאחר שכתב כי בני אברהם הי' יצחק וישמעאל ובני קטורה חוזר וכותב סתם "ויולד אברהם את יצחק, בני יצחק עשו וישראל", והח' ז"ל יפרש טעם הסמיכות:

(ב) כן אמרו ז"ל (ב"מ פז א) כי קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם עד שהכל אומרים אברהם הוליד את יצחק, וכן תיוב"ע וכן פירש"י ז"ל:

(ג) פי' נתגדלו:

(ד) ואת יצחק גדל עמו בבית:

(ה) פי' משדה ארם, כמו שאמר "ויברח יעקב שדה ארם" (הושע יב, יג):

(ו) נקרא שדה פדא"ן, וכן הביא רש"י ז"ל בשם יש פותרין, ובסורי מחרישה, ובארמי צמד בקר:

(ז) והוא היה עיקר הבית.

(ח) עיין רש"י ורמב"ן שם:

(ט) הקל עלינו בקשה ורבוי הפצרה בדברים נהפוך רצון זולתו רעה לטובה:

(י) מהכבד הנוסף מבנין הפעיל, כי במקום שאין סבה למתפלל לבקש תחנה בעד מי שיתפלל בעדו, כי אין לו זכות, נופל לשון העתרה בכבד, וכן העתרתי אל ד' " (שמות ח כה):

(יא) שֶרִצה יצחק את השם בדבריהם שדברו יצחק ורבקה, וידידי הרב הג' מ' אא"ש בעל תועפות ראם יפרש דהח' נותן טעם עמש"כ ויעתר מבנין הקל ולא ויעתיר מבנין הכבד, שרָצה ד' בדבריהם שלצדיקים, ולא כן בתפלת משה על פרעה, ולכן כתוב שם מבנין הכבד:

(יב) הנעתר ומי שיתפללו אליו הוא המרוצה ומקבל התכלה:

(יג) הנפעל נופל על המתרצה ע"י התפלה:

(יד) כשנוצרו והגיעו לזמן התנועה הי' מתנועעים מאד עד שנדמה לה שהי' רצים זה לעומת זה, ושרשו "רוץ" וכן כתב רד"ק בשרש "רוץ" וכן בפי' על התורה, וכן פי' רש"י ז"ל לדעת רז"ל וכן בפי' הרשב"ם:

(טו) וחבירו:

(טז) ופי' שם הח' ז"ל מגזרת רץ, וככה "ויתרוצצו הבנים" וכן פי' שם הרד"ק:

(יז) פי' כי ההוה בבטן נקרא עובר, והעובר והילד המת ואשר לא כלו לו חדשיו לא יקראו בשם בן, ועיין התוה"מ (תזריע סי' ד):

(יח) וקראם ערומים על שם סופם, דאם היה ערום מתחלה מה יש להפשיט ממנו, וכ"כ הח' ז"ל (דבר' כב ח) וסיים וז"ל "ומלות רבות לאין מספר נקראו על שם סופן ולא נדע אם כן דרך הלשון":

(יט) כי אין דרך לומר א"כ, כי אם על דברים שאמרו לה תחילה לא היתה יודעת אותם, ע"כ הוצרך לפרש כן:

(כ) וכן הוא (בב"ר פ' סג) ר' יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים, ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם?:

(כא) והרמב"ן טען עליו וכתב, שלפי"ז הכתוב חסר ואיננו שלם ויפרש "כי אמרה א"כ יהיה לי, למה זה אנכי בעולם הלואי אינני שאמות, או שלא הייתי, כטעם כאשר לא הייתי אהיה":

(כב) דעת הח' ז"ל אעפ"י שהיתה צדקת לא דבר ד' עמה בעבור שהיתה אשה ודבר לה ע"י נביא, וכן פי' רש"י ז"ל, והרשב"ם והרד"ק והרלב"ג:

(כג) כי היה ג"כ נביא:

(כד) וכן הוא בסדר עולם פ"א, יעקב שימש את אבינו אברהם ט"ו שנה כי כתיב "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו" ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם", והנה הכל ק"ס שנה וכל ימי אברהם הי' קע"ה שנה, נסור מהם ק"ם נשארו ט"ו:

(כה) רב יאמר על הגדול בזמן יציאתו לעולם, ואעפ"י שהזמן מועט, קורא אותו היוצא הראשון רב, והשני היוצא אחריו צעיר, וכן "לא רבים יחכמו" (איוב לב ט) גדולים בשנים, ויאמר שרב הוא הפועל כי ברוב הפועל הוא הראשוו, ויש לספק בזה כי לא זכר עמהם מלת "את" שהוא מורה על הפעול, ולא באר מי יעבוד את חבירו, אם הרב יעבוד לצעיר, או הצעיר יעבוד לרב, לכן פי' הוא הפועל, הרב הוא הפועל שיעבוד לצעיר, וכן ת"א ויוב"ע:

(כו) שאין ספק שהבן הוא הפועל והמכבד לאב, וכן פי' הח' ז"ל שם "בשכל הלב ידוע כי הבן חייב לכבד האב וכן ורב יעבוד צעיר":

(כז) בפ' "והיה כאשר תריד" (למטה כז מ) פי' הח' ז"ל "כאשר תריד לשם ירחמך":

(כח) שהוא עי"ן הפעל כי שרשו "תאם" והונחה אל"ף של תאומים, והוטלה תנועתה על התי"ו:

(כט) והוא ג"כ בחסרון אל"ף ושרשו "שאר" ודומה לו "כל שרית ישראל" (דה"א יב לח):

(ל) וע"ז כתב הרש"ד, לא ידעתי מאין לו זאת כי לא נמצא במקרא אדמון כאשר נמצא אכזר, גם אכזרי ואדמוני נמצא שלשה פעמים במקרא, א' פה, ושני פעמים בדוד (ש"א טז יב. ויז מב) עיי"ש ועיין הכוה"ק מצדיק את הח' ז"ל וסיים ורש"ד המבאר תפס את ראב"ע שלא כדין:

(לא) דעתו שאינה סמוכה בטעם הענין, אבל היא סמוכה כפי הדקדוק:

(לב) ותהיה מלת "שער" דבקה עם "כולו" ר"ל הנער יצא אדום, וכלו מלאה שער כאדרת:

(לג) דעתם שאחר שמצינו תי"ו בסוף מלת "כאדרת" כמשפט הסמוכים, על כן היא. סמוכה לשער, ופירושו כאדרת הנעשה משער:

(לד) הרואים אותו, ויתכן לפי שראו זה מעשה זר קראוהו כן:

(לה) פי' שם "עשו" מפעל "עשה" שהי' עשוי ונגמר מתולדה:

(לו) וכן אמר החז"ל (הושע יב ד) על הפ' "בבטן עקב את אחיו" "כי כאשר היה בבטן נתתי לו כח לאחוז בעקב, וזהו כמעשה נס, כי אין כח בעומד בשליא, ובעת התבקעה לתפוש דבר עד שיצא מהרחם לאויר העולם, והנה בהיותו בבטן נתתי לו כחו":

(לז) כי כתיב וידו אוחזת בעקב עשו, שמשמעו שיצאו יחד תפושים זה בזה. וכן פי' הח' ז"ל (למטה לח, כח) על פ' "ויהי בלדתה ויתן יד" "גם אלה במעשה פלא שנבקעו השליות יחד והשיב זה ידו ויצא אחיו":

(לח) וכן פירש"י ז"ל באחרונה על אחיזת העקב, קרא לו אביו יעקב:

(לט) הח' ז"ל יפרש מלת יודע שהוא בלשון הוה, שהוא לעולם מלא מרמות, והנה מן ציד נגזר שרש "צדה" ושם "צדיה" שענינם קרוב לרמיה:

(מ) לדבריו אלה תתישב מה שיקשו המפרשים סבת אהבת יצחק לעשו, ויאמרו שהיתה אהבת התועלת שהיה אוכל מצידו, ואין זה נכון, אבל סבת נטייתו אליו היתה מחלקת אמרי פי עשו, וזהו שגילתה התורה, ויאהב יצחק כי צַיִד, שהאהבה היתה מסבת מרמה, ודע כי צִיד הוא שם דבר, לא תואר לאיש כי התאר צַיָד בדגשות היו"ד וקמוץ ומלרע, (הכוה"ק):

(מא) מבלי שום מרמה ועול היפך איש ציד, והנה מלת "תם" נמצאת הרבה אצל ישר (איוב א א, תה' לז לז):

(מב) כתרגומו "גבר נפיק חקלא" יוצא והולך תמיד בשדות לצוד חיות ועופות:

(מג) היפך מן איש שדה, לפיכך אהבה אותו רבקה אמו, מפני שהוא איש תם יושב אהלים:

(מד) פי' כי גם יעקב היה בשדה ולא בעיר, רק שיעקב היה איש שדה לרעות את צאנו, ועשו איש שדה לרעות ולשלול שלל ולבוז בז, וא"כ אינו היפך איש שדה:

(מה) למאכלו ובשר הציד הוא מוטעם, ויחסר המעשה, וחסר מלת מביא, וכן וד' אותי כגבור עריץ" (ירמי' כ יא) פי' נתן או שם אותי, "למועד אשר שמואל" (ש"א יג ח) פי' אשר קבע שמואל, וכן ת"א "ארי מצידה הוה אכיל", והמקרא חסר הנתינה, ופי', כי ציד יתן בפיו, והבא"י יפרש שמביא הציד בפיו בצפצוף פיו והיא מלאכה טובה לזה אהבו:

(מו) הרש"נ גרם פה "כארץ עיפה" (תה' קמ"ג ו) ובאמת הגי' הנכונה "בארץ עיפה" (ישעי' ב ב):

(מז) יש במשמעו חלישות כח מיגיעה ורעב וצמאון, וכן פי' הח' ז"ל שם "עיפה וצמאה", ויוכיח ע"ז הפי' ראש הפסוק שם "כפלגי מים בציון", וסופו סיים "כצל סלע כבד בארץ עיפה", וכן כאן פי' הח' ז"ל שהיה רעב וצמא, ואונקלס ויוב"ע תרגמו "משלהי":

(מח) כי נמצא רק פ"א פה ולא יותר:

(מט) וכן פי' ר"י ן' גנאח בשרשיו שרש "לעט" וכן פי' הרד"ק:

(נ) ויהיה פירושו, ויבשל יעקב תבשיל, וכן ת"א "ובשיל יעקב תבשילא "וכן תיוב"ע:

(נא) ושרשו "זוד":

(נב) "זוד" גם "נזד":

(נג) הוראה אחת להם אף כי הם שני שרשים, ועיין למעלה שם בביאורי:

(נד) מכרה, ובאמת הוא מגזרת פֵעול, וראוי להיות בקמץ חטף, כמו מן זְכור זָכְרָה, ומן שְמור שָמְרָה:

(נה) ובא בחירק על דרך אותן שהן מגזרת פְעַל כמו מן שְלַח שִלְחָה הנער (למטה מג ז):

(נו) ומן שְכַב "שִכבה עמי", ועיין הכוה"ק שכתב כי אין כאן ע"ד הזרות עיי"ש:

(נז) והרמב"ן ז"ל כתב, כי פי השנים בבכורה ממשפטי התורה לא היה כן לפנים "רק לנחול מעלת האב ושררותו שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו, וכן כתב רב"ח:

(נח) ועשו לא היה ראוי לכך, והיה קשה בעיני יעקב לכבד אדם כמותו, אלא שלא היה יכול להמנע מזה מפני מנהג העולם, וזה היה סבתו בבקשת הבכורה:

(נט) ואין לבכור מעלה רק אחר מיתת אביו:

(ס) וכן פי' הרשב"ם בשם אביו ר' מאיר ז"ל וכן פי' הרמב"ן ז"ל:

(סא) ובכ"י מתוקן "ויבז עשו את הבכורה בעבור שראה", וכנראה שמלת "את" שהיא מן הציון נשתבשה ונכתב זאת" והמעתיק הוסיף מדעתו מלת "גם" להשחית את הכוונה:

(סב) וכן פי' הרלב"ג, והרמב"ן והרדי"א השיגו עיי"ש,

(סג) כנראה מספורי התורה:

(סד) עיין "קרני אור" הערה יח:

(סה) והרשב"ם פי' שמכר לו בממון, והמאכל היה לעדות ולקיום, וכן פי' הרמב"ן בשם י"א, כי אין מחיר הבכורה הנזיד, והכתוב לא פי' המחיר, וכן פי' רע"ס:

(סו) והרמב"ן ז"ל כתב והציד אשר היה בפיו. כן יעשו השרים והמלכים, בוחרים בציד מכל מאכל, ועיין קרני אור:

(סז) והרמב"ן ז"ל כתב, ואלו נתנו לו הון ועבדים וגמלים היו מוסיפים בו קנאה, לארוב לו ולהרגו:

(סח) פי' שלא היה לו כלום, כי כשהלך לנחל כרית לא היה לו כלום לאכול, והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב (מ"א יז ו) גם כתיב "ואזור עור אזור במתניו" (מ"ב א ח):

(סט) יש דרשות הרבה ע"ז ועיין בקרני אור:

(ע) כל המפרשים נלאו לעמוד על סודו זה, ועיין (למעלה א טז, קרני אור, הערה קו) מה שהבאתי מהח' ר' פריפוט דוראן הלוי, ובקרני אור פה הבאתי דעות קצתם:

(עא) והרמב"ן ז"ל הביא כל דבריו בזה והשיג עליו עיי"ש:

(עב) והיה לו מקנה רב ומורה ע"ז ה"א הידיעה:

(עג) ר"ל בזה מתרץ: