(א) וכן ת"א ויוב"ע, והרשב"ם פי' לשון בקשה:

(ב) פי' כלי זיין שאתה צד בהם, כי שם "כלי" הוא כלל לבגדים וחפצים ושארי דברים לצורך האדם כמו "ויפשיטו את כליו" (ש"א לא ט) "וככלה תעדה כליה" (ישעי' סא יו"ד):

(ג) ומה הם הכלים, תליך וקשתך, לכן בא כליך בלשון רבים:

(ד) שתולין אותה באזור ששם החצים, וכן פי' הרשב"ם ז"ל, וכן תיוב"ע "בית גִירַך":

(ה) וכן ת"א "סייפך" וכן פי' רש"י ז"ל, והסייף ג"כ תלויה באזור או חוגר גם אותו:

(ו) ויחסרו וי"ו העטוף מן "תליך", כי אין החרב והקשת כלי אחד המשמש לפעולה כאחת:

(ז) היה צ"ל ושת ואנוש:

(ח) כי אין פירושו שהיא שומעת תמיד, או עתה, רק לשון עבר שאז בעת האמירה היתה רבקה שומעת, וכן פי' הח' ז"ל (למטה מא א) על פ' "ופרעה חולם, היה חולם וכן ורבקה שומעת":

(ט) (למעלה פסוק ד) וכן כתב הח' ז"ל (יסוד מורא שער א) "וכוונת הפסוקים בעצמם בשנותם הדבר והטעמים וכו' ויצחק אמר לעשו "בעבור תברכך נפשי בטרם אמות", ורבקה אמרה "ואברככה לפני ד' לפני מותי", ועיין (שמות כ, א) ששם מביא כל השינוים, וכתב "כי זה הוא משפט אנשי לשון הקדש כי הם שומרים הטעמים, ואינם חוששים משינוי מלות אחר שהם שוים בטעמם עיי"ש, ועיין (למטה מא יט הערה כד):

(י) והוא תואר, כי כלו היה מכוסה שער ואפילו ידיו וצוארו:

(יא) כי מי שאין לו שער הוא חלק:

(יב) ר"ל אין בו גומות כמו באיש שעיר, או דעתו שחלקי היסודות הם שוים, או דעתו שכל חלקיו שוים ולא חלק אחד בעל שער, וחלק אחד בלי שער:

(יג) על משקל "עון עקבי יְסֻבֵנִי" (תה' מט ו) ששרשו "סבב":

(יד) ושרשו "משש" והשי"ן דגושה לחסרון הראשונה שהוא עי"ן הפעל, וכן יאמר בדבר שמבקשין במשוש ידים ואין רואין אותו, "כאשר ימשש העור" (דבר' כח כט) ובראית עין קרוי חפוש:

(טו) נכפלו בו הפ"א והעי"ן כי שרשי "תעה":

(טז) והוא מבנין פִעֵל וכן "מעשה תעתועים" (ירמי' יו"ד טו) "ומתעתעים בנביאיו" (דה"ב לו טז):

(יז) פי' לפי שיצחק אינו רואה אתעה אותו שאני עשו, ואם ימושני וימצאני חלק יאמר לי איך שחקת בי ויקללני תחת ברכתו, והמהתל בגדול ונכבד קרוי מתעתע כמו "ומתעתעים בנביאיו" (שם):

(יח) הרי עדיין לא קלל אותו אשר תקבל עליה הקללה, ע"כ פי' "אם יקלל":

(יט) כי יחוסו על בניהם ואומרות מה שיארע לבני הנני תחתיו:

(כ) הבטיחה אותו שהקללה לא תחול עליו בשום אופן, כי ביכולתה להסירה:

(כא) כי קללת הנביא אי אפשר להסירה ולכזבה לעשותה לאל:

(כב) כמו שפי', אמרה לו, אם יקלל תהי' קללתו עלי, כי בטוחה היתה בזה, וכן פי' הרשב"ם כי היתה בוטחת במה שאמר לה השם ורב יעבוד צעיר, וכן תיוב"ע:

(כג) וכן הוא (תנחומא ב תולדות אות יו"ד, מדרש אגדה תולדות סי' יח, פס"ז תולדות כז יט) וכן פי' רש"י ז"ל:

(כד) וכן כתב הרד"ק, כי במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק, שהרי ראינו כי האל אמר לשמואל "עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לד' באתי" (ש"א טז ב) וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם אחותי היא, ולא נקראו בעבור זה דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו, וכן יעקב לקבל ברכת אביו, ואם שנה דברו, לא היה בעבור זה דובר שקר:

(כה) פי' השליח במצות השם:

(כו) הוא אינו רשאי לשנות מכפי המצווה לו:

(כז) כן הוא בחזקוני שבלבל דבריו עם אחימלך, ובכ"י מתוקן "גם הנה דוד וגו' גם הוא אמר רוח ד' דבר בי, כלכל דבריו עם אחימלך", והכוונה במלת כלכל, התחכם לדבר בלשון שאינה ברורה, בדברים שיש בהם להטעות את אחימלך:

(כח) פי' ראוים לקדש:

(כט) כתוב "לא" באל"ף לפי שדעתו שלא יחיה, וקרי "לו" בוי"ו כי אמר לו שיחיה, והיה צריך להגיד בלישנא דמשתמע לתרי אפי:

(ל) כי ימיתוהו וכן עשה חזאל בלקחו ממחרת המכבר, ויטבל במים ויפרוש על פניו וימת (מ"ב ח טו) כי הוא אמר לו שלרפואה היה עושה לו, והוא היה עושה לצננו ולהמיתו:

(לא) מעצמו אמר לו בברכה הלואי שתצליח, כי לא רצה לומר לו שיהרג, אך לא אמר לו בשם ד', שהרי נשבע כי את אשר יאמר ד' אותו אדבר:

(לב) פי' אדוני, החלום יתקיים על שונאך:

(לג) כן דרשו ז"ל (שבועות לה ב) "כל מלכיא האמורים בדניאל חול, חוץ מזה שהוא קדש, אנת מלכא מלך מלכיא" (דניאל ב לז), וי"א אף זה קדש, שנשא דניאל עיניו לשמים ואמר רבש"ע יתקיים זה החלום על שונאך שהוא נבוכדנצר, שנאמר "מרי חלמא לשנאך", והח' ז"ל סובר כת"ק שהוא חול:

(לד) ופי' הח' ז"ל שם שדחה אבימלך בדברים כפי צורך שעה:

(לה) ואמר כן אף שחשב שלא ישוב עמו, עיין ביאורי שם:

(לו) צווי בתוס' ה"א:

(לז) ובקמץ חט"ף, וכן פי' הרשב"ם, ועיין מנחת שי:

(לח) כי היה משפטו בדגש בעבור שהוא מפעלי הכפל כשי"ן ימושני (למעלה פ' יב) וכשי"ן "וימשהו" (למעלה פ' כב) כי שרשו "משש" ואם היה דגש בשי"ן היינו קוראים ואמששך, והוא כבד על הלשון, אבל מוש מנאי עין הוא, לשון הסרה כמו "לא ימושו מפיך" (ישעי' נט, כא) ושד"ל כתב או הוא משרש "מוש" כמו "והמישני את העמודים" (שופ' טז כו):

(לט) והוא כאלו חסר האל"ף השרש, כי האל"ף לסימן מ"ב:

(מ) פי' חולם האלף שהוא נח הנעלם, והוא נבלע עם הוי"ו נסתר אחרי האל"ף, וכאילו כתוב ואאכלה וכן פי' (למעלה ג יב), ואמר "מציד בני" כאלו אמר מצידך, אלא כן הוא מנהג הלשון, וכן "יקום אבי ויאכל מציד בנו" (למטה פ לא):

(מא) הנו"ן הנכתבת סימן המדבר, והנוספת נבלעת בדגש, וכן הוא דעת הרד"ק, וכתב הרד"ק עוד, או יהיה מבלי תוס', והדגש לתפארת הקריאה:

(מב) בנו"ן אחד:

(מג) בשני נונין, ע"כ אם כתב דגש בנו"ן הוא כמו כפול:

(מד) וכאשר היה מסופק ע"י הקול ע"כ רצה לנשק אותו על היד או על הצואר:

(מה) וכן פי' הח' ז"ל (ש"ה א ב) "כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה ר"ל בפניו כמו וישקהו (למטה לג ד, ש"א א) ועם הלמ"ד ביד או בכתף או בלחי על פי מנהג המדינות כמו "ושקה לי" "וישק לו" וכן "וישק יעקב לרחל" (למטה כט יא)":

(מו) בעבור החי"ת שהוא אחר הרי"ש:

(מז) בעבור העי"ן שהוא מאותיות הגרון:

(מח) בעבור החי"ת:

(מט) ר"ל הם מהפעלים ששרשם משתי אותיות נראות לעולם, פי' שעי"ן הפעל נח, ורק הפ"א והלמ"ד נרגשים במבטא, כי"וירח" שרשו "ריח" "וינע" שרשו "נוע" "וינח" שרשו "נוח", ואותן ב' אותיות נראים לעולם:

(נ) וכן "ולבי ראה הרבה חכמה" (קהלת א טז), כי הראיה שייך ג"כ על הלב, ובפי' הקצר על שמות (שמות ה כא) על הפ' "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה" יאמר "כי בעבור התחברות כל ההרגשות במקום אחד יאמר לזאת, מה שהיא לזאת, וכן רואים את הקולות" (שמות, כ, יח) "ראה ריח בני" "ומתוק האור" (קהלת יא, ז), וכן יאמר שם בפירושו הארוך כי חמש ההרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח ע"כ אמרו הרגשה אחת תחת חברתה" ועיין ביאורי שם:

(נא) ובכ"י הגי' "והנה":

(נב) ובכ"י הגי' "מריח":

(נג) בעוד שהיה נושק לו הריח טוב מהבגדים שהי' להם ריח טוב מעשבי השדה הטובים, ומרחוק לא היה מרגיש בריחם עד שקרב לו ונשק לו:

(נד) שהוא חודש האביב והוא ניסן, ואז העולם כלו מלא עשבים וציצים ופרחים ע"כ היה חושב כי הריח היה נודף מבגדיו:

(נה) וכאלו אמר וממשמני, וכן פי' הרד"ק "מ"ם עומד במקום שנים כאילו אמר וממשמני" וכן פי' הר"ש ן' מלך וכן ת"א ויוב"ע בשני ממי"ן, וכן פי' הרש"ד, ורוו"ה השיג על הרש"ד עיי"ש:

(נו) פי', תחלת הפסוק "הירצה ד' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן" וסופו "האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי", ואלה שני ביתי"ם מושכים עצמם ואחרות עמם, ופי' כמו "בפשעי", וכן חטאת נפשי, כמו "בחטאת נפשי":

(נז) פי' כי לא הי' לו אחים כ"א עשו, ואיך יאמר לאחיך לשון רבים, ויפרש הח' ז"ל, הם בני הפילגשים, בני הגר וקטורה, כי מלת אחיך פי' קרוביך, כמו "כי אנשים אחים אנחנו" (למעלה יג ח):

(נח) ויעקב אמר ליהודה ישתחוו לך בני אביך, לפי שהי' לו בנים מכמה אמהות וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך:

(נט) כי היה לו לומר אורריך ארורים:

(ס) יחיד תחת רבים, ושם פירושו ג"כ כ"א מהם, אף כשהוא יחידי יהיה בוטח ושאנן ככפיר הביטח בכחי:

(סא) ומברכיך ברוך כל אחד מהם, ואמר לשון יחיד על רבים, כדי שיהי' כולם בכלל, שאם ברכם או קללם דרך כלל יתכן שימלטו מהם אחדים, וכשהזכירם בלשון יחיד, לא ימלט אחד מהם, כי על כאו"א אמר:

(סב) וכן כתב הרד"ק בשרש "אוף" תחסר וי"ו התוספות, ומשפטו מי ואיפוא, וכן "שמש ירח עמד זבולה" (חבקוק ג יא) משפטו שמש וירח, ופי' הפסוק, מי הוא, ואנה הוא, הצד ציד ויבוא לי:

(סג) ולדעתם היא מלה אחת מורכבת מב' מלות אי פה, וכן פי' רש"י ז"ל בסופו, וע"ז כתב הרא"ם אין זאת המלה מורכבת מאיה ומפה רק היא לשון בפני עצמו, שהרי הוא משמש לכמה ענינים עיי"ש, והנה בכל ספרי הח' ז"ל נכתב בפי' הח' ז"ל איפה בה"א לא ככתוב ונראה שט"ס הוא וצ"ל באל"ף כמו בכתוב, ועיין ביאור רש"ד שהביא פ' הח' ז"ל פה על מלת איפוא באל"ף:

(סד) הוי"ו קמוצה:

(סה) כי היא וי"ו המהפכת מעתיד לעבר ודינה להיות בפתח ודגש אחריה ובעבור האל"ף שהיא גרונית נשלם בקמץ:

(סו) כמו וַאֲבָרְכֵהו וְאַרְבֵהו (ישעי' נא ב) ופי' הרד"ק שם כי הוא עתיד במקום עבר כי וְאַרְבֵהו בשוא, וכן וַאֲבָרְכֵהו פתח הוי"ו שהוא במקום שו"א:

(סז) ר"ל שאף שעיקר הענין היה נחשב אצל יצחק לזריזות, ובעבור זה לא כעס עליו, ואדרבה שאמר גם ברוך יהיה, עכ"ז בהכרח הוצרך לדבר שקר ולומר אנכי עשו בכורך וזה יקרא מרמה:

(סח) הה"א לאמתת הדבר כה"א "הרצחת" (מ"א כא יט) וכן תיוב"ע "בקושטא" ואו"ת "יאות" ורש"י ז"ל פי' לשון תימה הוא זה וכן פי' הרשב"ם:

(סט) פועל שלא נזכר שם פועלו:

(ע) כי יעקב יש בו שני ענינים:

(עא) וכן "כי כל אח עקב יעקב" (ירמי' ט, ג):

(עב) שפי' תרמית ומרמה:

(עג) שפירושו עקם ועוות, שלב האדם הוא מעוקם ומעוות יותר מכל איבריו:

(עד) מן הפ' "והיה העקוב למישור" (ישעי' מ, ד) ופי' הדרך המעוקל וקשה לעלות בו יהיה למישור:

(עה) מענין אצל המזבח (ויקרא א טז) ופי' לא הנחת אצלך שום ברכה בעבורי, אלא הכל נתת לו, איך היה זה?

(עו) וכן פי' הח' ז"ל שם, כטעם "אקח מאשר צלך", וכן פי' הרמב"ן שם "כי אצילות בכל מקום לשון עכוב אצלו, כלשון "וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם" (קהלת ב יו"ד) "הלא אצלת לי ברכה":

(עז) פי' כי שם כתיב "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים", ואמר כי זאת הנתינה הוא בדבור:

(עח) וזה הוא דעת אונקלס שפי' "כְעַן", ואם בה"א אז פי' איה פה והם ב' מלות, ודעת הח' ז"ל אם באל"ף הם ב' מלות (למעלה פ' לג):

(עט) לשון ממשלה, ופי' כאשר תמשול, כלומר כשיבוא עת הממשלה לך, שישראל יעברו על התורה, ויפרקו מעליהם עול המצות, ופרקת עולו מעל צואריך, וכן פי' הרד"ק והרלב"ג:

(פ) "ריד" "ורדה" מנחי למ"ד ה"א, ומנחי העי"ן:

(פא) ושרשו "רוד" לשון תלונה והתאוננת:

(פב) פי' כשתריד בשיחך להשם מתגרת ידו, והיינו כשיעבוד בך בפרך ולא תוכל לסבול, וכן פי' רש"י ז"ל והרשב"ם והרמב"ן:

(פג) אז ירחמך האל ופרקת עולו:

(פד) וכן פי' הרד"ק בשרש "פרק" שהוא ענין שבר והפרשת דבר מדבר:

(פה) ונקרא כן לפי שהוא עשוי פרקים פרקים, והם מתפרקים לעת הצורך בעת שחית הראש, גם הוא מלשון שבירה אשר מתפרק דבר מחבירו:

(פו) עיין ברלב"ג וזכרו הר"ן ג"כ, ואחרי השאלות שהביא הרלב"ג סיים "מי יתן ואדע" עיי"ש, ועיין ברדי"א שאלה ח' ובהיתר השאלה שם:

(פז) פי' בתחלה כתוב "ויוכח עליהם מלכים" והם פרעה ואבימלך שאמר להם השם על דבר אברהם ויצחק "אל תגעו במשיחי" שפי' גדולי ונסיכי, כי הי' נכבדים אצל מלכים כאלו הי' מלכים משוחים, "ובנביאי אל תרעו", כי נביאים הי' והשם דבר עמהם, וכן אמר על אברהם, השב אשת האיש כי נביא הוא:

(פח) וכן הוא בשאלה וי"ו לרדי"א כי הכל הולך אחר הכוונה עיי"ש בהיתר השאלה:

(פט) ותירצו כי גם בעת הברכה היה בספק אצלו והכיר הקול קול יעקב, והיתה מיד הכוונה אם הוא יעקב יהיה הוא המבורך:

(צ) ואם השוה ע"י המתנה את יעקב הפשוט כעשו הבכור דבריו קיימים:

(צא) ודעת אלה האומרים היא כי אנחנו רואים היפך זה, והנה לא נתקיים ורב יעבוד צעיר, ולא את אחיך תעבוד, והח' ז"ל סותר את דבריהם למטה:

(צב) א"כ ניכר אשר עשו יהיה עבד, והרב יעבוד עבודת הצעיר ע"כ הלך מארץ כנען:

(צג) א"כ לא נתקיים הברכה כדעת הפי' הזה:

(צד) והברכה אינה צריכה להתקיים תיכף ואם יתקיים לכמה דורות הברכה מקוים, וכן פי' הרשב"ם (דבר' ז יב):

(צה) עיין (למעלה יו"ד ד הערה ב) מה שהבאתי משיטה ראשונה שכתב הח' ז"ל ג"כ "כי אנחנו בגלות בני יפת ולא בגלות אדום":

(צו) ונתקיים זה כל ימו דוד ושלמה ורחבעם ואביה ואסא מלכי יהודה שלא היה מלך באדום אלא נציבים מתחת ידי מלכי יהודה:

(צז) כי תחת מלכי יהודה הי' עד היום ההוא ולא היה בהם מלך אלא מלכי יהודה הי' נותנים עליהם נציב, והוא היה להם מלך, ומפני עונות יהורם פשעו מתחת ידו:

(צח) הי' שמחים במפלת ישראל:

(צט) וגם שם פי' הח' ז"ל "כי אנשי רומא הם יונים בראיות":

(ק) וכן כתב הח' ז"ל (תה' שם) "והחרפה שהי' האדומיים מחרפים את ישראל יום שנלכדה ירושלים ונשרף ההיכל על יד הכשדים היתה קשה לישראל יותר מצרתו":

(קא) ופי' שם הח' ז"ל, כי אדום היה תחת יהודה וביום מפלתו שמחו:

(קב) הכתוב יאמר שם ואל תשמח לבני יהודה ביום אבדם", ופי' הח' ז"ל שם "כי זאת הנבואה על אדום, וכבר פירשתי בס' דניאל כי אין ישראל בגלות אדום":

(קג) פי' שם אותם:

(קד) ובכת"י נוסף "על כרחם", וכן כתוב בס' יוסיפון בן גוריון פ' כ"ח שכבלם בכבלי מילה:

(קה) והם הרומיים ובספרים המדויקים הגי' "ורומי שהגליתנו":

(קו) ותרגם "וסיען יצטרחן מרומאי" וכן כתב הח' ז"ל שם "וכבר ביארתי בס' דניאל כי מלכות יון וכתים אחת היא והיא החיה השלישית":

(קז) וכן כתב הח' ז"ל (למעלה טז יב) כי במראות דניאל (דניאל ז פסוק ג ה ו ז ) קרא לשלשה מלכיות הראשונות בשם בבל, פרס, ויון. ודעת הח' ז"ל כי הכתים הם הרומים, היא מלכות יון בעצמה הן בממשלתה והן באמונתה, והיא המלכות השלישית וחשב מלכות ישמעאל למלכות הרביעית (שם פ' יד) והיא החיה הרביעית שראה דניאל:

(קח) וכן הרומיים קבלו אמונתם מאדומים שנמצאו בתוכם, ולכן נקראים בשם אדום:

(קט) רק לפי שהם קיבלו אמונתם מישמעאל נקראו על שמם:

(קי) וכן ת"א ויוב"ע "ונטר":

(קיא) פי' בלב:

(קיב) וכן פי' הרלב"ג:

(קיג) וכן הוא דעת חז"ל (ב"ר פ' סז) אמהות נביאות הי', ורבקה היתה מן האמהות:

(קיד) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קטו) וכן ת"א ויוב"ע "כמין לך" ולא תרגמו לפי משמעות לשון המקרא ופ' ענין הפסוק הוא מוצא נחמה בעצמו בשביל הנקמה שהוא חושב לעשות בך ולדעתם הוראת "מתנחם" היא כהוראת ההתפעל בכמה מקומות שמראה עצמו במה שאין בו כמו "מתעשר" "מתרושש", אף כאן מראה עצמו לך מנוחם על הברכות והוא מארב כדי שלא תשמור ממנו:

(קטז) עיין (למעלה ו ו) ובביאורי שם:

(קיז) ואינם איזה ימים, רק איזה שנים עד שישכח:

(קיח) ולפי שהאחד הוא תחלת המספרים, והוא המעט שבמספרים יכנה הדבר המועט באחד, וכן "כימים אחדים" (למטה כט כ):

(קיט) ויהיה פי' למה אשכול משניכם ביום אחד, והקובר את בניו קרוי שכול, כמו "ואני כאשר שכלתי שכלתי" (למטה מג יד):

(קכ) הוא בגמ' (סוטה יג א) שקל קולפא (פי' חושים בן דן) מחייה ארישיה נתרן עיניה, ונפלו אכרעא דיעקב וכו' וקאמר שם ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי, קבורתן מיהא ביום אחד הואי, ועיין תוס' (גיטין נה ב ד"ה "ביהודה") שכתב "שמסורת בידם מאבותם שיהודה הרג עשו דכתיב "ידך בעורף אויביך" (בראשית מט, ח) ותניא נמי בספרי "ידיו רב לו" בשעה שהרג את עשו":

(קכא) שני שרשים יש לו "צוק" "וקוץ" ופירושם אחד, וכן פי' הח' ז"ל (במד' כב כב) על פ' "ויקץ מואב" כמו הפוך, ור"ל שפי' כמו צוקה, ששרשו "צוק" וכן ת"א "עקית", ויוב"ע תרגם "איתעקית" ורש"י ז"ל פי' מאסתי בחיי:

(קכב) פי' כמו הפוך, ונציקנה עד שיצוקו מפניו:

(קכג) וכולם ענין צוקה וצרה:

(קכד) למטה (לו ג) קורא אותה בשמת:

(קכה) ופה קורא אותה מחלת, כי הי' לה שתי שמות:

(קכו) כן פי' הח' ז"ל (שמות ב, יח, יח, א):