(א) והרשב"ם פי' לפי שהיה ראשון שבבני ישמעאל קורא אותה אחות נביות, וכן "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו, כ) לפי שאהרן נולד קודם משה קורא לה אחות אהרן:

(ב) ובתיוב"ע (למעלה כא כא) שהי' לו שתי נשים, ובכ"י הגי' "בנות רבות":

(ג) פי' שהי' לישמעאל נשים רבות ואשתו הראשונה הולידה נביות ומחלת, ולזה ייחס נביות למחלת שהיה אחיה מאב ואם, משא"כ שאר האחים שהי' מאב דווקא:

(ד) כי וילך חרנה משמע שבא לחרן, וזה אי אפשר שהרי אח"כ כתיב ויפגע במקום, וזה היה קודם ביאתו לחרן, לכן פי' וילך חרנה ללכת, יצא ללכת לחרן, בעבור שאח"ז יספר מה שקרה לו בדרך, וכן פי' רש"י ז"ל:

(ה) והמק"ח לא גרס תיבת "רק" וגירסתו "ואיננו כמשמעו" לפי שאמר אח"כ שלן בדרך קודם שמצא אנשי חרן, ואחר שסיפר ההליכה שב לבאר מה שפגע בדרך:

(ו) ובכ"י הגי' "ולפי דעתי אחר שספר ההליכה שב לבאר" וזה נכון:

(ז) והכתוב יספר המקום שנסע משם והמקום שבא לשם ואח"כ חוזר לספר מה שקרה לו בדרך, והרד"ק פי', כן הוא מנהג הכתוב לקחת תחלת הדברים וסופם ומניח אמצעיתם, וכן ויקם "וילך אל ארם נהרים" (למעלה כד, י) ולא הלך ביום אחד, וכן "צמח בלי יעשה קמח" (הושע ח, ז והניח הפעולות האמצעות, כי הולך הכתוב בספור אל הכונה:

(ח) שהרי כתוב "ויפגע במקום וילן שם" קודם בואו לחרן:

(ט) ונפתחה הבי"ת לידיעת המקום שהיה ידוע בימי משה:

(י) ותחלת הפ' "וישר אל מלאך וַיֻכָל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו" ופי' שם הח' ז"ל "וטעם בית אל ימצאנו בשובו לאביו שם מצא המלאך ובעבור שהמלאך נראה בבית אל פַעמַיִם הנה המקום שער השמים, ע"כ התנביתי אני ועמוס על ירבעם בבית אל שהוא מקום מלכותו", וע"כ אמר בַמקום, במקום הידוע בימי משה:

(יא) פי', הושע שאמר לשון רבים "שם ידבר עמנו":

(יב) אשר חזה על ישראל בימי עזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש (עמוס א א) ואח"כ כתיב (שם ה ה) ואל תדרשו בית אל, ואמציה אמר אל עמוס "ובית אל לא תוסיף עוד להנבא" (שם ז יג):

(יג) שפי' שם ענין תחינה ובקשה:

(יד) ונמצא רק בדרז"ל עיין קרני אור, וכן אמר הח' ז"ל בהקדמתו לאסתר "וקדמונינו ז"ל קראוהו מקום בעבור שכל מקום מלא כבודו":

(טו) הכתוב באסתר, ושם לא נמצא שום שם משמותיו ית', אם לא נאמר אשר נרמז במלת "ממקום אחר":

(טז) וכן כתב הח' ז"ל בהקדמתו לאסתר "ורבים השיבו כי הוא ממקום אחר, וזה איננו נכון כי לא נקרא השם מקום בכל ספרי קדש רק נקרא מעון שהוא לעולם גבוה" וביאר דבריו אלה, כי מלת מעון תאמר על עולם העליון, אבל מלת מקום תאמר על העולם השפל, וחלילה לדמותו למקום:

(יז) וכן כתב הח' ז"ל שם "ועוד מה טעם למלת אחר" כי אין אחר עמדו ואין עוד מלבדו:

(יח) וכן פי' הרד"ק והרלב"י והרדי"א, וכן הוא בתוס' (חולין צא ב) ד"ה "כתיב" שלפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום:

(יט) האחד הוא מראשה בפלם מבשלה מזמרה, מקטרה (ן' מלך) ובא השם הזה בהנעת האל"ף והמ"ם נוספת לצורך השם מאותיות האמנתי"ו כי היא נקודה בשו"א, ופי' תחת ראשו ועם שהוא אחד בא בלשון רבים (רש"ד):

(כ) ופי' שם הח' ז"ל "כמו רגליו, וכן בדניאל (יו"ד ו) פי' ג"כ כמו רגליו, וכן פי' שם רס"ג "על כן טעה המפרש כי הוא כסת יושם תחת הרגלים כמו טעם מראשותיו שיושם תחת הראש":

(כא) הוא ר' שמואל בן חפני גאון, והח' ז"ל הזכירו בהקדמתו על התורה בדרך הראשונה וז"ל שם גם ר' שמואל בן חפני, אסף רוח בחפניו בפ' ויצא יעקב ברוב עניניו עיין שם בביאורי:

(כב) מזה נראה שדעת הח' ז"ל ג"כ שהחלום היה חלום של נבואה:

(כג) כן דרשו ז"ל (ב"ר פ' סח) "והנה סולם זה צלמו של נבוכדנצר, הוא סמל הוא סלם, אותוי דדין הן אותוי דדין", ועוד דרשו, הראוהו למנשה עומד ועושה סמל, והוא שכתוב "וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים (דה"ב לג ז):

(כד) בב"ר שם, (ילקוט רמז קיט) "רבנן פתרין ליה בסיני חושבנא דדין כחושבנא דדין", ועיין עקידה (שער כה):

(כה) הוא ר' שלמה בן גבירול עיין ערכו בראש הספר:

(כו) הוא ר"ת ר' ישועה, והוא ר' ישועה בן יהודה, עיין ערכו בראש הספר:

(כז) דעתו שעולים רמז לתפלת המתפללים, ורמז היורדים שתרד תשובתם, וזה טעם סולם ע"ש עליית התפלות וירידת תשובתן, והראה לו שעלתה בו תפלתו וכו':

(כח) שאמר "ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדם וגו', ואחריו סוסים אדומים שרקים ולבנים" (זכריה א ח) עוד שם "ראית והנה מנרת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה" (שם ד ב), ועוד שם "והנה מגלה עפה" (שם ה, א) "והנה שתים נשים" (שם):

(כט) "והנה יוצר גבי" (עמוס א) "חומת אנך" (שם) "כלוב קיץ" (שם ח, א):

(ל) מקל שקד, סיר נפוח (ירמי' א, יב, יג,):

(לא) וכולם הם דרך משל:

(לב) וכן מבואר בנבואת (זכריה א יו"ד) "ויאמר אלה אשר שלח ד' להתהלך בארץ" עד שאמר השטן "משוט בארץ והתהלך בה", כי שטן איוב גם הוא מלאך (הח' ז"ל בפ' איוב א ו) ושם (פ' יא) "ויאמרו התהלכנו בארץ", והם המלאכים שלוחי השם:

(לג) בזכרי' (ו ה) אלה ארבע רוחות השמים יוצאות גו', ובפסוק ז' יאמר "ותתהלכנה בארץ", והם המלאכים היורדים:

(לד) וכל זה בדרך משל שיבינו בני אדם, כמלך שיושב על כסאו, ושלח שלוחיו, מהם הולכים ברגלים, ומהם רוכבים על סוסים שיבואו מהרה, ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו, וקרוב לזה פי' הרמב"ן ז"ל:

(לה) ועיקרו מענין ההריסה והנתיצה, כי לרוב דברים ושפעם ידמם הכתוב לפריצה, כאילו מרובם יפרצו הגדרים שלא יכילם מקום נגדר:

(לו) ורש"י ז"ל פי' וחזקת, וכן ת"א ויוב"ע, ועיין ברדי"א שהאריך באר על מלת "ופרצת":

(לז) כל אכן שבמקרא אך כן, ולא כמו שהייתי סבור, וכן הפי' כאן:

(לח) וכן כתב הח' ז"ל (שמות כה מ) "ידענו כי כח הנשמה בכל הגוף, ויש מקומות בגוף האדם שיש בהם מהחבלים (פי' הם הוורידים הדקים אשר חושי ההרגשה עוברים ע"י) היוצאים מן המוח שירגישו יותר מהאחרים, כמו העינים והאזנים, כי העצמות גם הכבד לא ירגישו, והנה הלב קיבל כח הנשמה יותר מכל איברי הגוף, על כן הי' איברים רבים משרתים לו, וככה השם הנכבד, ידענו כי כבודו מלא כל העולם, רק יש מקומות שיראה כח השם בו יותר ממקומות אחרים, ובעבור שני דברים, האחד כפי מתכונת תולדת המקבל, והשני כפי כח העליון שהוא על ראש המקבל, ע"כ נבחר מקום בית המקדש":

(לט) פי' שלא ידע סבת היות ארץ מקומות שהם נכבדים ממקומות אחרים, ובמקח"מ הגי' "כי יסוד עמוק" הוא:

(מ) שם בית לא הונח דוקא על בנין מקום דירה, אבל על כל דבר שיש לו תוך הראוי לקבל דבר אחר אל תוכו כמו "מבית ומחוץ תצפנו" (שמות כה יא) "בתים לבריחים" (שם כו כט) "בתי ידים" "בית סאתים":

(מא) שיהיה בית מקודש לאלהים, כי הוא כמו שער פתוח שבו תעלה תפלתו השמימה, והוא דרך משל כמו "ותבא תפילתם למעון קדשו לשמים" (דה"ב ל, כז), או פי' לא ראיתי המראה הזאת אלא כדי שאעשנו בית אלהים, וכן פי' הרדי"א, כי יעקב תלה הכל בקדושת המקום:

(מב) כי אנשי דורו הי' עושין כן לע"ג, וע"כ אסרה תורה לעשותן, ואיך עשה יעקב?:

(מג) "ויבן מזבח תחת ההר, ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל" (שמות כד ד):

(מד) ושם פי' הח' ז"ל "ולא תקים לך מצבה לע"ז, והעד אשר שנא, רק מצבה שלא לע"ז איננה אסורה, והעד הנאמן בפ' וישלח יעקב", (פי' כמ"ש "ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן" למטה לה יד), והנה אז היה מותר לעשות כן, אבל בבואם לארץ נאסרה להם המצבה, מפני ששמו אותה הכנענים להם לחוק:

(מה) בשובו דרך שם שיעשה שם מזבח ויקריב עליו, כי כתם השמן לא ימחה במי מטר, וכן פי' הרד"ק והרלב"ג:

(מו) הזכיר פה שם הוי"ה, שם העצם, כי בדבקו בשכל הפועל שהוא המלאך הגואל אותו כאשר ירמוז בפסוק "ראה ראיתי" (שמות ג ז) ישוב להיותו גם הוא כמלאך, כמעלת המלאך הגואל ויקבל גם הוא כח מהשם הנכבד בלי אמצעית המלאך:

(מז) ונכתב ג"כ שם העצם:

(מח) בפ' "ואמרו לי מה שמו" (שמות ג יג) ושם מבואר:

(מט) ושיבוא שמה כל עובד אלהים להתפלל ולעבוד שם לאלהים ולא לזולתו, או פי' יהיה בית אלהים שיצוה לבניו כי ברשתם הארץ יעשו שם בית אלהים:

(נ) לאנשים מיראי האלהים העובדים אותו:

(נא) עיין קרני אור:

(נב) ואו"ת "חד מן עשרה אפרשנה קדמך"