(א) בפ' הקודמת:

(ב) והזכיר מושבותיהם:

(ג) הוא חברון כמו שזכר בפ' הקודמת שכבר בא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון, והח' ז"ל יפרש סמיכות הפרשיות:

(ד) וכן פי' הרד"ק והרלב"ג והרדי"א ורע"ס, וכעין זה פי' רש"י ז"ל אלה ישוביהן וגלגוליהן עד שבאו לכלל ישוב, והרשב"ם ישיג ע"ז וכן כתב הרמב"ן ז"ל שאין זה הלשון נופל אלא בימים, כמו "מה ילד יום":

(ה) מי שהוא קטן בשנים יקרא נער, ולפי שדרך הקטן לשרת את הגדול נקרא המשרת נער, ואעפ"י שהוא גדול בשנים:

(ו) והרלב"ג כתב, כי כשהיה בן י"ז שנה היה רועה את אחיו בצאן ומקנאתם בו לראותם כי אותו אהב אביהם מכל בניו שמוהו משרת לבני השפחות, וזה הפועל היה בתכלית הגנות, והנה הביא יוסף דבריהם הרעים אל אביהם וספרם לו:

(ז) וכנוי דבתם שב על בני השפחות בלבד, והח' ז"ל ידרוש סמיכות הפרשה כי אינו מזכיר פה שאר אחיו זולת בני השפחות, ע"כ בוודאי היה הדבה עליהם:

(ח) כן הוא (ב"ר פ' פד פדר"א פ' לח ילקוט רנ"ז קמ) וכן תיוב"ע, והוא מרומז מן רועה את אחיו בצאן מענין הצאן היה הדבה שהם אוכלים אליות כבשים חיים:

(ט) כי אם בני בלהה ובני זלפה, אבל שאר אחיו לא נשתמשו בו כי לא נזכרו כאן:

(י) כי בן זקונים נקרא אשר נולד באחרונה מהולדת הבנים, א"כ קשה הלא נולד בנימין באחרונה, ע"כ פי' הח' ז"ל כמשמעו פי' אשר נולד בימי זקנותו:

(יא) כי יעקב בעמדו לפני פרעה אמר ימי שני מגורי מאה ושלשים שנה, וזה היה שנתים משנות הרעב ויוסף היה בן למ"ד שנה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השבע, ושנתים שני הרעב, הרי הכל ל"ט שניה לחסר ל"ט שנים מן ק"ל שנים נשאר צ"א שנים, ויעקב נולד ב"א ק"ח ויוסף ב"א קצ"ט:

(יב) שהולידו בימי זקנותו:

(יג) ע"כ נקראו שניהם כן:

(יד) ופי' שם הח' ז"ל "חתיכת יד, וככה יהי פסת בר, גם כתונת פסים":

(טו) פי' לא דברו עמו בדברי מריבה ומכש"כ לשלום ועיין קרני אור:

(טז) ענינו אוגדים אגודות, וכן ת"א מאסרין אסרין, וכן פי' רש"י ז"ל:

(יז) ונמצא השם הזה גם בקבוץ הנקבות:

(יח) וכן כתב הרד"ק בשרש "אלם", ועיין רש"ד מה שהעיר ע"ז:

(יט) שרשו סבב:

(כ) וכאשר חסר בי"ת ראשון נכנס הדגש בבי"ת למלאות החסרון:

(כא) כי יש הבדל בין מלך ובין מושל, שהמלך הוא הנבחר בבחירת העם וברצונם, והמושל הוא ביד חזקה:

(כב) גם דיוקו לפי שאמר במלכות מלת עלינו ובממשלה אמר מלת בנו, וכן פי' רש"י ז"ל המשול תמשול בנו בחזקה:

(כג) אם כתוב אחר מלת גערה, תיבה אחרת שמתחיל עם בי"ת, כמו כאן "ויגער בו אביו":

(כד) וכן כתב הרד"ק בשרש "גער" הדבקים בבי"ת הם במשמעם לשון גערה, והאחרים לשון השחתה:

(כה) ופי' הרד"ק שם ענין השחתה, וכן "גערת גוים אבדת רשע" (תה' ט, ו) גערה הוא כפול של אבדת:

(כו) וכן פי' שם הח' ז"ל, אגער בזרע שלא יצמח:

(כז) כן הוא (ב"ר פ' פד ילקוט רמז קמא) ובגמ' (ברכות נה א) למדו מזה שאין חלום בלא דברים בטלים:

(כח) וכן תיוב"ע "ואבוי נטר בלביה ית פתגמא" וכן פי' הרד"ק:

(כט) וכן פי' הח' ז"ל שם "על משה ואהרן שהם שומרי עדותיו בעבור היותם אמצעיים בין השם ובין ישראל" והשמירה היא בלב, וכן בדרז"ל על זכור ושמור, זכירה בפה ושמור בלב:

(ל) ר"ל כי אין ענין הנני בזה המקום, כאשר אמר בשמואל "הנני כי קראת" (ש"א ג ה) כי שם קראו ד', ופה עמד לפני יעקב, ויעקב היה מדבר עמו ולא קורא לו, ורש"י ז"ל פי' הוא לשון ענוה וזריזות נזדרז למצות אביו:

(לא) וכן ת"א גַבְרָא:

(לב) כי איננו מלאך שידע מעצמו וכן פי' הרד"ק

(לג) ונמצא בפסוק הזה בלא יו"ד "וימצאם בדתן":

(לד) ורש"י ז"ל פי', לבקש נכלי דתות שימיתוך בהם ועיין ברמב"ן מה שכתב ע"ז, וגם הוא סיים "ולפי פשוטו שם מקום הוא", וכ"כ הרשב"ם, לפי הפשט שם העיר, וגם (במ"ב ו יג) היא נזכרת:

(לה) ענינו המחשבה הרעה הצפונה בלב, ויהיה ממנה המעשה בערמה, ור"י ן' גנאח בשרש "נכל" כתב "ענינו בקשת הרעה והצפנתה":

(לו) ופי' שם הח' ז"ל "חושב מגזרת בנכליהם, דרך מרמה", ועל "בנכליהם" (במד' כה יח) פי' ג"כ "במחשבתם הרעה מגזרת "ויתנכלו":

(לז) כי היה משרת כמו נער:

(לח) וכן כתב הח' ז"ל, שם שהיה אז בן נ"ו שנים, ואיך קראו הכתוב נער, וככה דקדוקו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער פי' כי כל מה שהנער עושה היה יהושע עושה):

(לט) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרד"ק, ובכ"י רש"ד הגי' "וכן לא נכנו נפש מכת נפש":

(מ) לפי שאמר ויפשיטו שהוא כמו ויפעילו:

(מא) וכן כתב הרלב"ג "סבבו שיפשיט יוסף את כתנתו מעצמו בתחבולה ובמרמה, וזה שאמרו לו שיפשיט אותה לסבה מה והוא האמינם", ועיין ברש"ד מה שכתב בזה:

(מב) אבל מן הכתוב אצל תמר אחות אבישלום "ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" (ש"ב יג יח) משמע שאין הכתונת דווקא הדבוק לעור, כי אין המעיל המלבוש הדבק לעור, ופי' שהיה ליוסף שתי כתנות אחת הדבק לעור, והוא החלוק מפשתן, ואחת העליונה החשובה ואותה הפשיטוהו ולא הניחוהו ערום, ולכן יפרש הכתוב "את כתנתו את כתנת הפסים" (רש"ד) וכן הוא דעת הרדי"א עיין הערה מד:

(מג) פי' הניחוהו ערום:

(מד) והרדי"א השיג ע"ז וכתב שאינו נכון ודעתו שהפשיטו מעליו רק כתנת הפסים אשר עליו:

(מה) כי ראובן ויוסף ובנימין לא היו עמהם:

(מו) כן ת"א "שְיָרַת ערבאי", ועל ישמעאלים יתרגם אונקלוס ויוב"ע בכל מקום "ערבאי":

(מז) לפי שהשיירות אינם הולכים תמיד בדרך המלך במקום יישוב, רק במדברות אין שם דרך אלא ארחות, לעבור מקצה המדבר ועד קצהו, נקראו הן עצמן על לשון הארחות:

(מח) עיין ערכו בראש הספר:

(מט) אף שבמקרא שם כתיב "נכתה" בלא וי"ו הוא כמו בוי"ו, ופה כתב באל"ף לפי שהוי"ו והאל"ף יתחלפו ואינם נראים במבטא:

(נ) כמו פה וצְרִי ולא נמצא עוד בשו"א לבד:

(נא) ושם הצדיק בדגוש וחטף קמץ הַצֳרִי:

(נב) ופעם אחת בחולם:

(נג) אמנם בפירוש הצרי חלוקים המפרשים:

(נד) ורא"ב בנימוקיו לס' השרשים שרש "צרה" כתב משם הח' ז"ל כי הוא הנעשה מע"ב עיקרים:

(נה) פי' באלסמו"ן:

(נו) והביא רא"ב בנימוקיו שם ג"כ מהיוסיפין, ורש"ד השיג ע"ז וכתב שאיננו נכון, כי הוא מפרש כן "פנג" הנאמר (יחז' כז יז) ולא צרי עיי"ש:

(נז) ובג' שלנו "ר' שמעון בן גמליאל":

(נח) כן הוא בג' (שבת כו א, כריתות ו א) אמר ר' שמעון בן גמליאל, צרי אינו אלא שרף מעצי הקטף, פי' שרושמין בעץ ויוצא ממנה הצרי, והוא הנקרא בלסמ"ו, והוא נטף הנמנה עם סימני הקטרת, וכן הוא בב"ר (פ' צא) "ומעט צרי בלסם קטף" פי' שרף הנוטף מעצי הקטף:

(נט) עיין ערוך השלם ערך "קטף":

(ס) בלו"ט והוא הנקרא שי"ך בלו"ט:

(סא) וכן פי' הרלב"ג ורע"ס:

(סב) שפי' שם ג"כ מה תועלת וחפץ בזה, ויו"ת שם "מה ממון אית בדמי":

(סג) אף שאינו כתוב מלת כמו מכ"ז פירושו כמו בשרנו:

(סד) עיין (למעלה ב כג) ע"פ והי' לבשר אחד מה שפי' הח' ז"ל בשם י"א ובביאורי שם:

(סה) ר"ל וי"ו ויעברו, במקום כאשר, ובכ"י רש"ד "כאשר עברו אלה הישמעלים הם" וכו', ולפי נוסח זה יתכן שבמלת "אלה" בא לפרש כנגד פירש"י, שזו היא שיירה אחרת:

(סו) ונקרא התגר כן, לפי שהוא סובב את הארצות תמיד הולך ושב:

(סז) בשופ' (ח כד) וכן תיוב"ע שם "ארי ערבאי אינון" ועיין רד"ק מה שהעיר שם ע"ז ועיין (למעלה פסוק כה הערה מו):

(סח) פי' כמו "די":

(סט) כמו והיא גם היא (למעלה כ ה) "ויתן אותי במשמר, אותי ואת וגו'" (למטה מא יו"ד) וכדומה לחזק הענין:

(ע) עבר מבנין פֻקַד:

(עא) וראוי להיות טֻרַף בשורק כמו "ומרק ושֻטַף" ונשתכה לחולם בעבור הרי"ש שאיננה מקבלת דגש:

(עב) כן הוא (ב"ר פ' פד) ויבך אותו אביו זה יצחק, ודעת ר' לוי ור' סימון שם שאצלו היה בוכה, וכיון שיצא מאצלו היה הולך ורוחץ וסך ואוכל ושותה, וכן פי' רש"י ז"ל, שיצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חי, וז"ל ריב"א על התורה ויבך אותו אביו, פי' רש"י זה יצחק, אומר הר"ר אברהם אבן עזרא שלכך פי' רש"י כן לפי שאין לפרש על יעקב, שא"כ לא היה לו לכתוב אלא אותו בלא אביו דפשיטא דקאי ליעקב שקודם עכ"ל ולא נמצא בהראב"ע שלפנינו:

(עג) כי שנות יצחק היו ק"פ שנה, וכתיב "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" (למעלה כה, כו) וכבר הזכיר כי יעקב היה בן צ"א שנה כשהוליד את יוסף, והנה ס' וצ"א הם קנ"א שנים נחסרו מן ק"פ נשארו כ"ט משנות יצחק אחר שנולד יוסף:

(עד) וכן כתב הרלב"ג "ואפשר שיצחק ג"כ בכה אותו, והנה נעלם מיצחק ומיעקב זה הענין וחשבו שהיה יוסף מת, ולא נתגלה להם בנבואה, כי האבל הוא סבה להפסק הנבואה":

(עה) במ"ב (ג טו) על הפ' "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד'":

(עו) פי' דינה סרח בת אשר:

(עז) וכן תיוב"ע, וכן פי' הרד"ק הרלב"ג, שזה האבילות לא יסור ממני עד שאמות ואהי' בקבר שהוא נקרא שאול:

(עח) הוא איש אחד ושמו "ירומנים" שתרגם כל המקרא בלע"ז, כי מתרגם צריך לתרגם לפי הפשט הנכון:

(עט) ולפי פירושו זהו דעתו של יעקב שאמר כי ארד אל בני אבל שאולה:

(פ) וסיום הפסוק שם "לא ישברו יורדי בור אל אמיתך", והנה שאול כמו בור, כי המלות שונות והטעם אחד:

(פא) מראש הפסוק הזה, וכן כתב הרלב"ג, ולפי שהקבר יעשה בבטן הארץ קראו שאול, וכן "ואציעה שאול הנך" להיותו במקום שפל:

(פב) וסוף הפ' "ואין כסות לאבדון" ופי' שם הרד"ק כי שאול הוא המטה בהחלט, והיא מרכז הארץ, וכן קרא למקום ההוא אבדון:

(פג) כי בזה המקום הוא ענין הרג:

(פד) ובס' (שמואל א ח יג) "ובנותיכם יקח לרקחות לטבחות ולאופות", הוא ענין בישול:

(פה) שתרגם "רב קטוליא", והוא הממונה על הריגת בני אדם ועל מאסרם, ולכן היה בית הסהר תחת ידו: