Mechokekei Yehudah; Yahel Ohr, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(א) פי' כי אין הנחת מלת חטא בדבר השם ית' לבד רק נופלת על כל שינוי ממה שלא יתכן, וכן אמר הכתוב "לאדניהם למלך מצרים":
(ב) במג"ט הגי' "ובעבור":
(ג) כי כל אלה שהם על משקל סריס, כמו פָקִיד, חָסִיד, נָזִיר, הם בקמץ תחת האות הראשון בהיותם סמוכים, ואם בלשון רבים ישתנה וישוב בשו"א כמו "ויפקד המלך פְקִידִים" (אסתר ב, ג) והיה ראוי להיות כן סְרִיסָיו בשו"א תחת הסמ"ך, ואנחנו רואים כי לא השתנה כי הוא בא בקמ"ץ:
(ד) על משקל אַדִיר אַבִּיר:
(ה) שהיה ראוי לבוא ברי"ש שאינו מקבל דגש:
(ו) וכן ת"א "במטרת בית רב קטוליא" וכן תיוב"ע, ובכ"י רש"ד הגי' "נשמרים עד עת שלא יברחו" וזה מתוקן יותר:
(ז) מה שאמר שלא חטא, ורצה להקל עונשו, ואו"ת "ומַנִי" וכן תיוב"ע, והוא ענין מנוי וגזברות:
(ח) שיהיה שם פקיד על האסורים:
(ט) הוא ר' יונה ן' גנאח:
(י) והיה מקודם ג"כ בבית אדונו:
(יא) ולשרת את שרי המלוכה היא מעלה גדולה אצלו:
(יב) וי"ג "טעם":
(יג) וי"ג "כפתרון חלומו:
(יד) וביאור מלת פתרון, הוא פירוש וביאור חלום או חידה, והוא כמו פשר בארמית, וכן כתב הח' ז"ל (למטה פסוק יב) "פתרונו פירושו, כי לא מצאנו מלת פתרון כי אם עם החלום":
(טו) כל אחד ראה בחלומו, חלומו והפתרון והענין אשר עבר עליו ולא בא ברוב ענין שלא יתקיים רק מקצת ממנו אלא כלו אמת:
(טז) דבור זה צ"ל אחר דבור "ויבא אליהם" שאח"ז כבכתוב:
(יז) והוא הפך המנוחה וההשקט והכוונה שראה בפניהם העדר מנוחת הלב, ורש"י ז"ל פי' זועפים עצבים וכן פי' הרד"ק:
(יח) דעת הח' ז"ל שבית הסהר איננו הבור, והי' שר המשקים והאופים בבית הסהר במקום אשר אסירי המלך אסורים שם, והיו בבית הסהר חדרים ועליות מחולפים זה מזה, ושם הי', ויוסף היה בבור למטה ושם לן בלילה, וביום היה עולה לשרת את השרים, ועיין בפי' הת' ז"ל (שמות יא ה) ובביאורי שם, ולכן פי' הח' ז"ל מלת זועפים רועשים, אשר ע"י הרעש שעשו עלה עליהם יוסף ושאלם ע"ז:
(יט) מפני שהוא יחלים בני אדם:
(כ) הוא מראה לו העתידות:
(כא) ולהשם הפתרונים וישכיל בני אדם להבין דברי החלומות ופתרונם שאם לא ימצא פותר חלומות יהיו החלומות לבטלה:
(כב) והוא אמר להם כן, כדי שלא ימנעו מלהגיד לו, או שהיתה כוונתו, שלא יענישוהו אם יפתור להם לרעה:
(כג) הם דברי ר' אלעזר (ברכות כה ב) ועיין עקידה וישב שער כ"ט מה שביאר בזה, ועיין בהכותב לעין יעקב שם פרק הרואה שכתב "ואם יקשה עליך מאמרם כל החלומות הולכים אחר הפה, יתרץ קושיא זאת כדברי הר"א בן עזרא שדרכו לפרש הפסוקים על דרך הפשט ממש מתיישב על הלשון, וכ"כ פי' נאה בפ' "הלא לאלהים פתרונים" וכלל כוונתו כי פתרון החלומות לד', כי הוא יודע העתיד ומראה אותו בחלום, וכאשר הוקשה לו מאמר הולכים אחר הפה, אמר שהם דברי יחיד":
(כד) אשכל הוא שת"ז לשריג שבו קבוץ ענבים, ויאמר הבשילו כי בישול הפירות הוא כמו בישול הבשר כי כמו שאין ראוי לאכול הבשר קודם שיתבשל, כן אין ראוי לאכול הפירות קודם שיתבשלו, אלא שבישול הפירות הוא בישול הטבע, ובשול הבשר וכיוצא בו הוא בשול המעשה, והנה מקודם עלתה נצה והוא הבוסר והיתה אשכולות, ומיד הבשילו אשכלותיה עד שהיו ענבים, והנה אשכולות הפך הבוסר, ובוסר נקרא הפרי שלא נתבשל כל צרכו:
(כה) ר"ל הבשילו מבנין הפעיל, ובשל מבנין הקל:
(כו) ענינו סחיטה, וכן ת"א ויוב"ע וְעַצָרִית ובמשנה "הסוחט זיתים" (מעשרות פ"ד מ"א) ודעת הח' ז"ל שלא שחט אותם על הכוס, כי אין זה מן המוסר, רק שוחט במקום אחר ומביא היין על הכוס. ויביא ראיה מן שוחטי הילדים לע"ז, והיו מקריבים הדם לע"ז, והגופים הי' נשלכים בנחלים וכן כתב הר' ז"ל בפי' (ישעיה נז ה) "שוחטי הילדים, כמו ואשחט אותם:
(כז) נראה שדעת הגאון שעצר הענבים בתוך הכוס:
(כח) עיין (למעלה הערה יד):
(כט) כן הוא בנדפסים, אבל התשובה על השאלה חסרה לגמרי בפירושו, ובכ"י רש"ד "ויתכן שהיה יוסף יודע יום הולדת פרעה וכו', כי היום יש מלכים שיעשו משתה", וזאת היא התשובה לאותם השואלים, וידע יוסף שהם עוד ג' ימים, ועיין רמב"ן מה שכתב ע"ז:
(ל) פי' בהשלמת שנתם:
(לא) גם ישלח אסורים דרור:
(לב) המלכה היתה עתידה ללדת עד יום ג' ומשם ידע יוסף:
(לג) וכן פי' הרד"ק "ירים ראשך שהוא עתה בשפל ואתה במאסר", ופי' הח' ז"ל יסב לשני פירושים, מלשון הרמה, מגזרת "ונשא מגבעות" (ישעי' ב, ב) ומגזרת "כי תשא" (שמות ל יב) שהוא מספר, ויפרש תחלה ירים, ואח"כ יפרש שהוא בדרך מספר, כי הרמת ראשו יהיה בעת אשר יספור אותו בתוך עבדיו,
(לד) וכן פי' רש"י ז"ל והרשב"ם, וכן כתב הרלב"ג "הרצון בו כתרגומו, שימנה אותך בתוך עבדיו":
(לה) וז"ל שם (שמות ל יב) "כי מנהג החושבים שהם בעלי סוד החשבון לכתוב באגרות הפרסים, בראש האגרות יכתבו הכלל הנחבר מן הפרטים" (פי' וזה טעם כי תשא את ראש וגו' שהוא כלל המספר):
(לו) וכן פי' רש"י ז"ל "בסיס שלך ומושבך", וכן פי' הרד"ק מקום מושבך שהיית נכון בו מתחלה ואונקלוס ויוב"ע לא תרגמו רק הכוונה:
(לז) כמו "והניחה שם על מכונתה" (זכרי' ה יא) ופי' רש"י ז"ל שם על קביעותה ועל בסיסה:
(לח) וכמו "על מתכונתו" (דה"ב כד יג) שפי' שם על מכונו:
(לט) ושרשו "כון" מגזרת "כן בנות צלפחד דוברות" (במד' כז ז) ופירושו שם שיש לדבריהם יסוד וקיום:
(מ) ופי' שם הח' ז"ל "על מתכונתו" שפי' על קיומו:
(מא) ושם האריך לבאר עיי"ש, וכתב הרמב"ן ז"ל אין זאת ארץ כנען כלה, אלא חברון וסביבותיה ארץ מגורי אברהם יצחק ויעקב:
(מב) ובכ"י רש"ד מצוין זה בפ' טז, וקודם לו נכתב ציון מהפ' טז "בחלומי" מן פ' טז "אף אני בחלומי", והציון הזה נשמט ע"י המעתיקים:
(מג) כי כל חלום בכח הדמיון יסודו, דומה לו כאלו רואה, ובאמת אינו רואה מאומה וי"ג "במקרה" בה"א מפני שהחלום במקרה ולא בפועל:
(מד) יפרש פה תיבת "והנה" שטעמה כאילו, כאילו רואה, ואף כי בכל מקום תיבת "והנה" הוא מלת הזמון בהתחלת הדבור, והשמעת דבר לזרוז:
(מה) שהיה בהם לחם לבן כלחם המלך, מלשון "ולא עתה פניו יחורו" (ישעי' כט כב), מן הארמית שתאמר ללבן חיור, וכ"ת יוב"ע "סלין דפיתא נחיא", וכן פי' הרלב"ג:
(מו) עיין בפי' הח' ז"ל (למעלה לו כ) בפ' "אלה בני שעיר החורי":
(מז) ר"ל הפתרון יהיה טרם אשר יעברו אלו ג' ימים, והוא כמו "עוד זה מדבר" (איוב א טז) ודעתו כי מלת עוד המחובר בבי"ת מורה בתוך המשך הזמן, וכן "בעוד הילד חי" (ש"ב, יב, כב) שפי' כ"ז המשך חיות הילד, וכן פי' בעוד שלשת ימים בתוך שלשת ימים, לא אחר ג' ימים, לכן נאמר אחריו "ויהי ביום השלישי" ואם פירושו בסוף היה ראוי לומר "ויהי ביום הרביעי":
(מח) ע"י חרב, ופי' יקחנו ממקומו (ועיין למעלה קרני אור הערה י):
(מט) וכמו שפי' אצל ישא הראשון מענין הרמה, וכן פי' הרלב"ג:
(נ) ר"ל מקור מבנין הפעל, וראוי לבוא בוי"ו תחת יו"ד פ"פ והוא "הולדת" כי שרשו "ילד" ובא הדגש בלמ"ד עי"ן הפעל תמורת הנח:
(נא) וכן כתב הרד"ק, ועיין בהבנת המקרא לרוו"ה מה שכתב ע"ז:
(נב) פי' שם דבר על כל משקה אשר ישתה, ולפי"ז יהיה פי' שר המשקים הממונה על המשקים אשר ישתה המלך וכן ת"א ויוב"ע:
(נג) הוא שם תואר אל הפועל, והוא האיש הנותן להם לשתות נקרא משקה, וכן כתב הרד"ק:
(נד) וכתב ע"ז הרש"ד שאין ראיותיו מכריעות, כי גם שם נוכל לומר על הזכירה בלב עיי"ש:
(נה) זכירה היא ביד האדם לעשות לו סימן ואות לזכרון, ולכן תקדם תמיד הזכירה להאזהרה משכחה, זכור אל תשכח (דברים ט ז) זכור את אשר עשה לך (שם כה יז) "לא תשכח" (שם, שם יט) וזה לא עשה לו אות לזכרון ולכך וישכחהו (רוו"ה):