(א) לא פירש במקרא מתי התחילו השתי שנים:

(ב) באבשלום כשהלך לחברון למרוד בדוד אביו, ולא ידענו לאיזה מספר ירמז הכתוב, וכן (בשמות יב מ) ע"פ "ומושב בני ישראל" כתב שם הח' ז"ל ג"כ "חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים, והנה אזכיר מקצתם "ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבישלום" (ש"ב טו ז) ואבישלום לא היה בן ארבעים שנה גם לא נשלמה מלכות בית דוד, ומפרשים אמרו כי זה חשבון מיום שבת הארון בקרית יערים (ש"א ז ב):

(ג) ופי' שם הח' ז"ל כי זו הנבואה היתה בימי אחז, מלכותו היתה שש עשרה שנה (מ"ב טז ב) ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון (וכן כתוב בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע מלך ישראל נלכדה שומרון ויגל מלך ישראל את ישראל אשורה (מ"ב יח י, יא)) ע"כ הוצרכו המפרשים לאמר כי תחילת ששים וחמש שנה מיום שנבא עמוס "וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (עמוס ז, יא) אחרים אמרו משנת הרעש:

(ד) ויש ג"כ דעות בזה המספר, כי לא נדע לנו לאיזה מספר יספור, וכן כתב הח' ז"ל (שמות יב מ) "י"א בן שלשים שנה נתנבא, וי"א ליובל, וי"א מציאת ספר תורה שמצא חלקיה הכהן, ואני לא ידעתי, כי הם סברות בלי יסוד ומשענת" ועיין ביאורי שם, ובקרני אור פה:

(ה) וכן הוא (תנחומא סוף וישב, תנחומא הוצ' הח' רש"ב ריש מקץ, ב"ר פ' פט, שו"ט מזמור ק"ה ילקוט רמז קמז):

(ו) כי מקודם הי' יוסף במקום אחר, או בבית הסהר הזה, רק היה למטה בבור, ובעת אשר הובאו סריסי פרעה העלהו למעלה לשרת אותם שם וכמו שפי' (למעלה מ, ד):

(ז) למעלה (ד, ג) כי נקראת השנה תמימה ימים בעבור שישובו הימים באורך או בקוצר כאשר היו בתחלה, וכן שנתים ימים שלמים, ואם נכתב שנתיים בלא ימים יתכן שאינן שלימות מיום אל יום, וכן פי' הרשב"ם, ובמקח"מ הגי' "וטעם שנתים ימים כבר פרשתיו":

(ח) אינו פועל בינוני, כי לא מצאנו פועל בינוני במקום עבר, אבל הוא תואר, ותחסר מלת ההרכבה "היה" ושיעורו "היה חולם":

(ט) פירושו ג"כ היתה שומעת (עיין למעלה כז ה הערה א):

(י) מקום שגדל שם דשא וחצר לבהמה, וכן פירש"י ז"ל, וכן פי' הרשב"ם "באחו מקום עשבים":

(יא) וכן פי' הרמב"ן "הוא שם לדשא ועשב הגדל באגם וכל שפת הנהרות", וכתיוב"ע "בגו גומיא" מן "היגאה גומא" (איוב ח יא) וכן פי' הרדי"א:

(יב) פי' הבי"ת מן "באחו" נוסף:

(יג) הראוי מרורים, וכן ותרעינה אחו, ופי' צמחים, וכן פי' הרמב"ן, וכתב עוד "ואולי הוא מלשון אחוה בעבור היות מיני העשבים רבים גדלים יחד:

(יד) וכן פי' שם הח' ז"ל מגזרת באחו, וכן פי' רש"י ז"ל שם, וכתב הרד"ק ומשפטו אַחֲוִים:

(טו) ופי' הוא משרשו ודומה לו, וכן הביא הרד"ק השני פירושים בשרש "אחה", ומה שאמר בן אמו, כ"א הוא בן אמו אזי אחיו הוא בלי ספק, אבל מן האב ספק יש בו:

(טז) כי לא מצאנו נפרד שבול, רק שבולה, או שבולת:

(יז) כי ביו"ד מ"ם הואו לשון זכר, ובלשון נקבה וי"ו תי"ו, ולכן באו התארים בסימן קבוץ הנקבות בריאות וטובות:

(יח) שיבואו ג"כ ביו"ד מ"ם והם לשון נקבה:

(יט) ובכ"י רש"ד "שארע להם שדפון" ונכון הוא:

(כ) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן ת"א "ושקיפן קדום" והוא לקות הזרע מרוח קדים הנכנס בשבלים, עד שלא נשלם בישולם ולא יגמלו, וזהו שאמר "ושדפה לפני "קמה" (מ"ב יט כו) טרם היוהו קמה, כי כאשר נגמר יקרא קמה:

(כא) כי בדבר עגול אינו שייך תחלה וסוף, ואיך שייך לומר קדם או אחור, ע"כ נותן הטעם אשר זורח השמש בתחלה משם:

(כב) וי"ג בהיפך "הבריאות כמו המלאות" וכן נכון יותר ונאמר בריאות אצל שבלים ע"ד ההשאלה וענינו כמו המלאות:

(כג) ונו"ן נפעל נבלע בדגש הפ"א וַתִפָעֵם הראוי "ותנפעם":

(כד) וכן הרד"ק בשרש "פעם" חבר אותה את "הולם פעם" מלשון שבר וכתיתה, וכן "ותחל רוח ד' לפעמו" (שופ' יג כה) פי' לשברו ולכתתו, וכן "פעמון זהב ורמון" (שמות כח לד) לפי שהוא מתקשקש ומתכתת בענבל שבתוכו, וכן בפי' על התורה "ותפעם, נשברה רוחו מדאגתו על החלום":

(כה) והיא מליצה נכבדת אל הרוח שבאדם שאיננה מיושבת מחמת הצער שעולה מן הגוף המוכה ונשבר (רש"ד):

(כו) כי שרשה "חרטם" מארבע אותיות:

(כז) וי"ג "ההולדות", וכן כתב הח' ז"ל בפי' (בדניאל ב ב) "חרטומים הם חכמי התולדות היודעים העיקרים ותולדות כל דבר, וכל מעשים שיעשו בלט, וכן כתוב בחרטומי מצרים":

(כח) וכן כתב הח' ז"ל (שם) "כי הכשרים הם חכמי המזלות שהם יודעים העתידות כפי מלאכתם בדעתם מולדי האדם לנהוג המעלות על הגבולין, ועל מבטי הכוכבים המשרתים ושני המאורות, ותקופת השנה והחודש והשבוע והיום:

(כט) (ושם) "כי החרטומים יודעים עיקר החלומות, ואיך תראה הנפש חזיונות הלילה":

(ל) וכן פי' הרד"ק, אעפ"י שאינו מן המוסר להזכיר אדם חטאיו שחטא אל המלך לפניו, אחר שעברה עת הסליחה, עתה אמר אני אזכיר אותם לצורך המלך:

(לא) פי' ששם העצם שלו יהיה "פרעה":

(לב) כמו מלך על פי דרשתם ז"ל:

(לג) והיה בימי דוד (ש"ב ה יא) ובימי שלמה בנו (מ"א ה טו) והוא שם תואר על שם המלוכה:

(לד) גם נקרא סולטאן, ומי שהוא מזרע המלוכה הראשון נקרא פליפ"א:

(לה) למעלה (יב טו):

(לו) שמות (ב כג, א ח):

(לז) בירמיה (מד ל) "הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד אויביו":

(לח) שם העצם שלו היה חפרע, ושם התואר היה פרעה:

(לט) ופרעה הוא שם התואר:

(מ) כן הוא (בויק"ר פ' כ) "ולרשע זה פרעה נכה כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה הכישו ארי ושברו, ע"כ נקרא נכה, וכן הוא בתרגום שני על אסתר:

(מא) פי' כי בענין רחבעם כתיב "עלה ששק מלך מצרים על ירושלים, ויקח את אוצרות בית ד', ואת אוצרות בית המלך, ואת הכל לקח, ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה" (מ"א יד, כה וכו) ואם היה לקח גם הכסא, למה לא הזכירו הכתוב ודעת הח' ז"ל שהדרש הוא דברי יחיד:

(מב) ואם היה שם העצם, לא היו קורא בשמו בפניו, רק אמר "אדוני קצף", או "המלך קצף":

(מג) כי אם שם התואר, והוא כמו שיאמר עליו "המלך":

(מד) ושנה אותו פעם שנית מפני הדברים שהי' ביניהם, וכן הוא דרך הלשון:

(מה) וכתב הח' ז"ל שם, "הזכיר אני ב' פעמים, והאחד רב, רק דרך הלשון כך":

(מו) למעלה (מ יב) ועיין רש"י ורמב"ן מה שפי' בזה:

(מז) ופי' מי שבידו להשיב והוא פרעה הנזכר למעלה וכן פי' רש"י ז"ל:

(מח) וכן תיוב"ע "יָתִי אותִיב בְמִילֵיה עַל סֵדֶר שִמושִי" וקאי על יוסף:

(מט) הוא השיב אותי על כני:

(נ) והוא תלה את שר המשקים, וכל זה עשה בדבורו, כי ע"י הדבור יכול האיש לפעול, אפילו אם הפתרון אינו מענין החלום:

(נא) או עשה הכל ע"י פתרונו, ואם פעל הפתרון צריך להיות הפתרון עפ"י משפטי החלום:

(נב) פי' דק"ל דהיל"ל ויריצהו, כמו שהתחיל, וישלח פרעה ויקרא וגו' בל"י, לז"א שיפול ל"ר על שלוחי פרעה ופי' הוציאו אותו במרוצה משם כי דבר המלך נחוץ:

(נג) וחסר "המגלח" ושיעורו "ויגלח אותו המגלח" ואינו מבנין נפעל כי אינו יכול לגלח לעצמו:

(נד) בלעדי:

(נה) שאמר לו פרעה:

(נו) יוסף אמר לפרעה בלעדי, הדבר אינו תלוי בי, פתרוני יענה אלהים, הקב"ה יודיעני לפתור שלומך, ואמר בלשון עניה "יענה אלהים את שלום פרעה" כי ההודעה הבאה מן האל נקראת עניה, כמו "מה ענך ד' " (ירמי' כג לז):

(נז) בעבור שאמר פרעה אליו:

(נח) יוסף ענה לו בלעדי פי' חוץ ממני, הטעם חכמה זו תלויה ביד זולתי, והפותר הוא אלהים:

(נט) כי הענין הזה הוא הנוגע לענין הנהגת המלוכה, ולזה אין איש יכול לפתור אותו:

(ס) ופי' שם הח' ז"ל "ענינו ממציא":

(סא) כי אינו ענית קול, רק הושאל גם על עשות דבר המבוקש:

(סב) הוא קרוב מלשון השבת הדבור והעניה והוא ע"ד מליצה:

(סג) פה הוסיף "דלות":

(סד) שאמר למעלה בפסוק ג':

(סה) כי למעלה פסוק ג' אמר רעות מראה, וכאן אמר דלות ורעות תאר, וכן במקום ודקות, אמר פה ורקות, וכן בחלום השבלים הוסיף וגרע ושינה:

(סו) כי הכוונה אחת, והכלל כי בהשנות הדברים יוסיף האדם או יגרע או ישנה, ואינו שומר אלא שיהיה הענין אחד, ועיין קרני אור:

(סז) דהוה למכתב ומראיהן רעות, ע"כ יפרש הח' ז"ל מראה כל אחת מהן:

(סח) ואשר הוסיף "ומראיהן רע כאשר בתחלה", אשר לא כתוב בחלומו הוא אשר הוסיף פרעה לפרש חלומו:

(סט) וכן הוסיף פה "ולא נדע כי באו אל קרבנה" כי הי' כאשר הי' בראשונה:

(ע) ובלשון ארמי הוא סלע, ופי' רש"י ז"ל, הרי הן כעץ בלי לחלוח וקשות כסלע, וכן פי' הרשב"ם:

(עא) כי כן אמר יוסף במקום צנומות רקות בפ' כז:

(עב) ויתחלף הלמ"ד בנו"ן, ופי', כי אין להם רק צלם ודמות:

(עג) כן נקרא בלשון ישמעאל צלם צנם ונקרא צלם בעבור שהוא ריק ואין בו תועלת:

(עד) פי' שבע הוא שם המקרה, ושיעורו אשר בהם יהיה שבע גדול:

(עה) שהוא ג"כ שם המקרה:

(עו) פי' אם הוא אכל, הנה הוא שבע, והפעולה נקראת שובע, כי המאכל פועל השובע:

(עז) כי אנו מודים על המאכל שנתן לנו להיות שבע:

(עח) זהו פי' מה שאמר בפסוק כ"ג ומראיהן רע כאשר בתחלה והפתרון הוא ולא יודע השבע, ורש"י ז"ל פי' הוא פתרון "ולא נדע כי באו אל קרבנה":

(עט) השנות מלשון שנים והוא מקור מבנין נפעל:

(פ) פי' כי השנות החלום בפרות ובשבלים לעד כי הדבר נכון וקיים, ולא תשתנה גזירתו:

(פא) ולא בשתי לילות:

(פב) הוא סימן על מהירות, ויורה שלא יתעכב הדבר לבא זמן הרבה, אלא יהיה מיד בלי איחור:

(פג) פי' יקבל ממנו העצה שיתן לו:

(פד) והקנין ג"כ נקרא בשם עשיה, ופי' יקנה ע"י הפקידים התבואה בשנות השבע לשנות הרעב:

(פה) דעת הח' ז"ל שהחומש קנה מאתם, וכן פי' הרלב"ג וכן דעת שד"ל:

(פו) וכן פי' הרשב"ם, כי כל זה היה בעל כרחם של מצרים, ולכך כתיב "ויפקד פקידים" "ויצברו", שכן מצינו באחשורוש "ויפקד המלך פקידים" (אסתר ב ג) ויקבצו וגו' (שם):

(פז) ועומד להבר, וע"ש סופו נקרא בר, כמו "ברו לכם איש" (ש"א יז ח) וכן "ועמקים יעטפו בר" (תה' סה יד):

(פח) כי איך נפרש "וימלאו את כליהם בר" (למטה מב כה) ונופל על התבואה הנקיה אשר כבר זורה והובררה ושרשו "ברר":

(פט) יתרץ להשואל:

(צ) שלא תרקב, וכן הוא (ב"ר פ צ) "נתן בהם עפר וקטמיות דברים שהן מעמידין פירות" ועיין קרני אור:

(צא) אם נמצא בעולם איש כזה, והנו"ן מורה על זמן העבר:

(צב) וכן פי' הרד"ק הנון למדברים, וכן ת"א ויוב"ע "הנשכח כדין" וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין קרני אור:

(צג) וכן פי' הרמב"ן כי בעבור שהיה עברי, והם שנואי נפש המצריים, ע"כ לא רצה למנותו משנה בלא רשותם ע"כ אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו:

(צד) וכן ת"א "ממנא על ביתי", ויוב"ע תרגם "אפיטרופוס על ביתי" הוסיפו ענין ההתמנות והשררות על לשון המקרא, ולפי דעת בעל הכוה"ק אין כאן חסרון, כי מלת "על" הוא שם תואר, כמו "ואל על יקראוהו" (הושע יא ז) שפי' עליון, א"כ יהיה "על" שם נסמך על ביתי:

(צה) שפי' כלי זין, כי הראוי יִנְשַק, ודגש השי"ן לחסרון הנו"ן:

(צו) ופי' שיהיה שר צבא החיל:

(צז) פי' שכולם ישקו גזרתך להשלימה:

(צח) ופי' לשון הוה, ולא לשון עתיד, ולא נוכל לאמר אגדל את הכסא ממך, כי הוא פועל עומד, ולא פועל יוצא:

(צט) ענינו מפאת או בדבר הכסא אהיה גדול ממך, שאני אשב בכסא המלוכה ולא אתה:

(ק) שיהיה פירושו גדל אותי:

(קא) וכן פי' הח' ז"ל שם "גדל היתום עמי", וכן פי' ר"ש ן' מלך שם, "ענין התרבות, ופי' גדל עמי, והוא עומד":

(קב) מצד עליה האלה נובלת, כי היא בעצמה איננה נובלת, ומלת נובלת תואר אל עלה, שהיא אלה נובלת מפאת עליה:

(קג) וז"ל הח' ז"ל שם "ותאבדו דרך תהי' אובדים מפאת הדרך, כמו נובלת עליה, כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים", והנה טעם אלה שלשתם והדומים להם שוה, והם עומדים כמו ואגדל ממך בגדולת הכסא, והעלה תקרא נובלת מטעם שנובלת עליה, והאובדים נקראו אבודים מטעם אבדם הדרך:

(קד) וכן ת"א ויוב"ע וכן פי' רש"י ז"ל, וכדעת רשב"ם שבשעת נתינת טבעת על יד יוסף אמר לו כך:

(קה) ושם (שמות כה ד) פי', כי הוא הבד מין ממיני הפשתים ימצאו במצרים לבדו, רק הוא לבן ואינו צבוע וכן "שש ורקמה ממצרים" (יחז' טז יג), וכן פי' רש"י ז"ל, דבר חשיבות הוא במצרים, וכן פי' הרשב"ם:

(קו) ענינו דבר הפרוש, וכן פי' הרשב"ם לשון דבר הפרוש פשוט על האדם:

(קז) שני לו במעלה:

(קח) וכן פי' הרמב"ן, והרשב"ם, והרלב"ג, והרדי"א, ולפי"ז משנה תואר לאדם שהוא משנה למלך, כמו "ואני אהיה לך למשנה" (ש"א כג יז) כי מרדכי היהודי משנה (אסתר יו"ד, ג) שבכל אלו משנה תואר ולא שם המקרה, וכן פי' הרד"ק בשרשיו שרש "רכב" ובפי' על התורה:

(קט) במ"א (יו"ד כט) "ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה", ופי' הרד"ק שם, מכאן למדנו שהמרכבה ארבעה סוסים, וכן בשרשים שרש "רכב" כתב, כי סתם מרכבה ארבעה סוסים, לפי שמצאנו "ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה" ואחר שהסוס הוא במאה וחמשים הנה ד' פעמים ק"ן הם ת"ר:

(קי) וכן כתב הרד"ק, האל"ף למדבר כלומר כל אחד היה קורא לפניו אברך:

(קיא) פי' בנין הפעיל אשר גם אחרים יכרעו לפניו:

(קיב) מבנין הקל אשר הוא בעצמו כרע על ברכיו:

(קיג) וכן סיים רש"י ז"ל אין אברך אלא לשון ברכים:

(קיד) הוא ר' יונה ן' גנאח:

(קטו) מקור:

(קטז) וכן פי' הרד"ק "האלף במקום ה"א הברך":

(קיז) טעות הדפוס הוא, כי שם כתיב "השכם" בה"א, ודעת ר' יונה על הפסוק הקודם (פסוק ג) "אשכים ודבר" ודעת ר' יונה הובא בשרשיו שרש "ברך" וז"ל "ויקראו לפניו אברך עקרו הברך, והמירו הה"א באל"ף כמו "אשכים ודבר", והוא מקור צוה בו, וכאילו פירושו השתחויה, ר"ל השתחוו", וכן פי' מנחם (מחברת מנחם) "ברכוב יוסף במרכבת המשנה הכריז לפניו המכריז וכן היה אומר זה השליט הראוי לברוך לפניו ולהשתחוות לו" ועי' קרני אור:

(קיח) ר"ל באל"ף מאותיות אית"ן, ופי' אשכמתי:

(קיט) לא ירים איש את ידו ואת רגלו:

(קכ) ר"ל כאילו כתיב רגל לו, אפילו מי שיש לו רשות ללכת לא ירים בלתי רשות יוסף:

(קכא) שלא יהיה רשות לשום אדם לעשות דבר בכל ארץ מצרים בעניני הנהגת המדינה והשררה בלעדו:

(קכב) כי לא נדע שפת מצרית, ולא ידענו סבתו:

(קכג) כלומר ממצרית לעברית:

(קכד) ר"ל אשר קראו פרעה בלשון מצרים שהעברי שלו צפנת פענח:

(קכה) יפרש כעת המלות צפנת פענח:

(קכו) ולשון מצרים הוא, ופירושו כמו שביאר אונקלוס בתרגומו "גַבְרָא דְמִטַמְרָן גָלְיָן ליה", וכתב הנל"ג משמע שסובר שהוא לשון מצרית:

(קכז) בת ד' אותיות:

(קכח) הח' ז"ל יפרש שם "כהן" שפי' עובד, הן לקדושה והן לטומאה:

(קכט) וכן פי' הרמב"ן ז"ל, כי לשון כהונה שירות, אבל לא לאלהות בלבד, "כי הנה בני דוד כהנים הי'" (ש"ב ח יח) ובמקומו (בדה"א יח יז) "ובני דוד הראשונים ליד המלך":

(קל) וכן נוהגין עוד היום במצרים ובארצות האחרים של הישמעאלים, וכן ת"א ויוב"ע "ונפק יוסף שליט":

(קלא) כל האוכל שהיה בידם:

(קלב) שאין פירושו שכולם באו:

(קלג) וכן פי' הרלב"ג, כל האוכל שהיה יכול לקבץ אחר השאיר לעם הארץ, מה שיספיק להם לאכול ולזרוע:

(קלד) וכן (למעלה כו ז) על הפ' "פן יהרגוני אנשי המקום" כתב הח' ז"ל כי תחסר מלת "כי אמר":

(קלה) עיין ערכו בראש הספר:

(קלו) נשני מן "נשש" כמו "חֲנַנִי אלהים" (למעלה לג יא) מן חנן, הדגש תחת אות החסירה (רשב"ם) והיה ראוי להיות נְשָשַנִי על משקל פְקָדַנִי, ובחסרון השי"ן עי"ן הפעל נעתקה נקודתה על פ"א הפעל ונשתנה הקמץ לפתח תולדתו, בעבור הדגש שאחריו שלא יבוא אחר ת"ג, (רש"ד):

(קלז) עיין ערכו בראש הספר:

(קלח) דעתו שהוא מנחי ל"ה, וראוי להיות נִשַנִי בפלס צִוַנִי ובא הפתח במקום החירק, ולשניהם הוא ענין שכחה (שם):

(קלט) כי שרשו חלל מן הכפולים, עתיד לנסתרות מבנין הקל, והיו"ד הוא רק יו"ד המשך שלא לצורך שרש או שמוש, כמו היו"ד במלת "תסבינה" (למעלה לז ז) (שם):

(קמ) וכן פי' הרלב"ג:

(קמא) יפרש אשר בהם, האוצרות שהיו עמם בערי מצרים, כי בתחלה לא פתח האוצרות שהיו בארץ מצרים:

(קמב) לשון שבר מבנין הקל יאמר על המוכר ועל הקונה, כי הפעולה באה ע"ש התבואה שנקראת שבר, לפי שהיא שוברת הרעב, והמוכר נותן השבר והקונה לוקח השבר, והפעולה על שניהם:

(קמג) פי' למצרים מכר תחילה, קודם שמכר לאחרים:

(קמד) שקנו ממנו והוא מכר להם:

(קמה) וכן פי רש"י ז"ל, ואם תדרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף, וכן פי' הרשב"ם, וכן כתב הרד"ק בשרש "שבר" באחרונה: