(א) וכן פי' רש"י ז"ל, והרי זה מקרא קצר, ובכ"י רש"ד הגי' "או הוא האומר ליוסף" וכוונתו אותו האיש בעצמו שאמר ליוסף, הוא בא והגיד ליעקב:

(ב) ולא נזכר מי ילדה:

(ג) וכן פי' רש"י ז"ל:

(ד) או אותו האומר שאמר ליוסף אותו האומר הגיד עתה ליעקב:

(ה) ששלח אחרי יוסף שיבוא אליו, ואותו השליח חזר מיוסף ובא והגיד ליעקב שיוסף בא אליו:

(ו) הוא רבינו סעדיה גאון:

(ז) למעלה (לה יא) אמר לו השם "פרה ורבה":

(ח) שמשנאמר לו מתה רחל מיד:

(ט) כי גם על בני ראובן נוכל לומר כן, אם נאמר שהבטחת השם פרה ורבה הוא על בני בנים:

(י) וכן פי' רש"י (למעלה לה יא) "פרה ורבה ע"ש שעדיין לא נולד בנימין, ואעפ"י שכבר נתעברה ממנו":

(יא) וכוונת יעקב בדבור זה לגלות ליוסף הטעם למה ירצה לקחת אפרים ומנשה לשני שבטים כראובן ושמעון:

(יב) לפי שלא תאות הבכורה רק לבכור פטר רחם, וכיון שראובן לא היה ראוי אליה היתה ראויה ליוסף שהוא פטר רחם לרחל, וכן יאמר (למטה פ' טז):

(יג) ואם יקחו בני יוסף אפרים ומנשה שני חלקים כראובן ושמעון א"כ יהיה יוסף הבכור:

(יד) וכן ת"א ויוב"ע "וְבִנין דִי תולִיד בַתְרֵיהון" וכן פי' רש"י ז"ל, ויהי' פי' אשר הולדת עבר במקום עתיד, כמו "אשר לקחתי מיד האמורי" (למטה פ' כב):

(טו) ויהי' פי' ומולדתך אשר הולדת אחריהם" אשר תוליד אחריהם:

(טז) כי יוסף לא הוליד עוד בנים, ויורו על בני מכיר אשר גודלו על ברכיו, וחשובים כמו שילדם הוא:

(יז) וכן הרדי"א יפרש שהוא על בני מכיר וכתב "עם היות שלא ישר בעיני הראב"ע":

(יח) והיל"ל "על שם אביהם":

(יט) א"כ לא נתקיימה ברכת יעקב:

(כ) וכן כתב הרמב"ן "על דרך הפשט יראה שכבר הי' לו בנים שהוליד אחרי בואו אליו מצרימה, ממה שהוצרך להאריך, ולא אמר ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי ומולדתך אשר תוליד לך יהי', וזה טעם, וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, כי אחרי הרעב נולדו לו עוד בנים אחרים והכתוב לא יזכיר אותם כי אין בהם צורך":

(כא) אין תשובתו מספקת, כי מדוע לא נזכרו בד"ה שהזכיר שם עוד כמה דורות, שאין הכוונה שם בעבור הירושה והנחלה כ"א להתיחש, אבל באמת אין צורך להשיב על הטענה הזאת, כי באור "אשר הולדת" אם תוליד, ולא בעבור שאמר לו כן הוא חיוב שיוליד, ומצאנו רבים שבא "אשר" במקום "אם" (רש"ד):

(כב) שאם חלתה הולכתיה בחליה לחברון:

(כג) וכן פי' הרמב"ן, כי מתה בדרך בפתע פתאום, ולא היה יכול לעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה, למערת המכפלה ואיה הרופאים והרפואות לחנט אותה:

(כד) וכן דעת רש"י ז"ל, וכן פי' הרשב"ם, שלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן:

(כה) וכן פי' הרשב"ם, וכן פי' רע"ס "לא יוכל לראות היטיב כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם":

(כו) ר"ל אחר סוף כל הדברים, אחר הפסוק "וישם את אפרים לפני מנשה" (למטה פסוק כ) שאז הוציאם וישלחם לביתם אחר שברכם, ולא העמידם עתה לימין ולשמאל ישראל:

(כז) כמ"ש "ויתחזק ישראל וישב על המטה" (למעלה פסוק ב) והיו רגליו על הארץ, ע"כ שייך לשון "מעם ברכיו", שפי' מבין ברכיו, כי מלת "עם" תבוא בזה הענין, וכן "מעם השולחן" (ש"א כ לד), ופי' שם הרד"ק כמו "מעם ברכיו":

(כח) וכן פי' הרד"ק "לא דנתי בעצמי ולא חשבתי שאראך עוד", וכן פי' הרלב"ג, וכן פי' החזקוני בפי' השני וכתב "כל פלול לשון דין":

(כט) קודם שהוציאם מברכי אביו לאחר שנשקם, והפסיק הזה מקומו אחר פסוק ט:

(ל) ר"ל ההשכלה שעשה היה ע"י ידיו, וכן ת"א "אחכמינון לידוהי", וכן פי' רש"י ז"ל מלשון חכמה, וכן פי' הרד"ק בשרשים שרש "שכל", מלשון חכמה, וע"ד המליצה אמר כן, כאילו שם חכמה בידיו לעשות כן בהשכל ודעת מה שעשה:

(לא) פי' אעפ"י שהם קשה עורף, ואם לא כן יקשה, ד' אמר כי לא אעלה וגו' (שמות לג ג) ואיך מבקש משה רבינו עבור זה אשר ילך עמהם:

(לב) ויש הרבה "כי" שפירושם "אף על פי" כמו "רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תה' מא ה) "וסלחת לעוני כי רב הוא" (שם כה יא) "דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא" (שמות יג יז):

(לג) עיין (שמות כג כ, כא) מה שפי' ובביאורי שם ועיין קרני אור:

(לד) וכן מצינו "הבן יקיר לי אפרים" (ירמי' לא יט):

(לה) וכן כתוב "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף" (תה' פ, ב,):

(לו) ולא אמר כן על האחרות:

(לז) לפי שלא תאות רק לבכור פטר רחם:

(לח) מהשמאל כמו שידוע, כי החום הטבעי הוא לצד הימין של לב, וטעמו על בני הגבירות שהי' חונים לפאות הנכבדות, ולא כן בני השפחות, כי בין הדגלים היה דגל אפרים במערב נגד דגל יהודה שהוא במזרח, ובצדו דגל ראובן בדרום, לא כן דגל דן היה בצפון, נגד ראובן שהיה בימין:

(לט) ויפרש מלא הרבה:

(מ) ר"ל כי שם ישראל במקום הזה, אינו שם העצם שהוא שמו, אלא כל בניו שנקראו על שם ישראל:

(מא) כי באותו העת לא נעשו הדגלים ולא מלחמה אשר יאמר מלת וישם, ע"כ מפרש "וישם" אשר שם אפרים לפני מנשה בדבור הברכה שאמר, ישימך אלהים כאפרים וכמנשה, וגם (למעלה פסוק ה) אמר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי", וכן פי' רש"י ז"ל והרשב"ם והרמב"ן והרד"ק:

(מב) וכן תיוב"ע וכן פירש"י ז"ל:

(מג) כי הוא חרב גאותינו:

(מד) דוגמת "נודע בד' מגן עזרך ואשר חרב גאותך" (דבר' לג כט) וכן פי' הרלב"ג באחרונה:

(מה) וכן ת"א "חולק חד" וכן פי' רש"י ז"ל באחרית דבריו, וכן פי' הרשב"ם והרמב"ן והרד"ק והרלב"ג ורע"ס:

(מו) והוא החלק שעל הכתף שהוא כנגד הצואר, כמו שאמר "כתפי משכמה תפול" (איוב לא, כב) כי הכתף נקראת צד ופאה, וכן הפאה נקראת כתף, "ולכתף השנית" (שמות כו טו):

(מז) פי' בלב אחד ובדעה אחת, וכן "תשיתמו שכם" (תה' כא יג) פי' לצד אחד ולפאה אחת "דרך ירצחו שכמה" (הושע ו ט) על דרך אחת וצד אחד, וכן פי' הפ' "ואני נתתי לך שכם אחד" חלק אחד:

(מח) וכוונת הכתוב על חלק הבכורה אשר נתן לו, ומנשה ואפרים יהי' כראובן ושמעון לקחת שני חלקים בארץ:

(מט) ומלת לקחתי עבר במקום עתיד, כמו "נתתי כסף השדה" (למעלה כג יג) שהוא כמו ואתן:

(נ) ויהיה פי' בחרבי ובקשתי, בחרב בני ובקשתם, וכן פי' הרלב"ג, בחרב זרעי ובקשתם שהם ילחמו על הארץ ויורישו הגוים אשר בה:

(נא) כי הוא היה העצום שבשבעה גוים, כמו שנאמר "ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו" (עמוס ב ט):

(נב) סיחון ועוג:

(נג) שאמר יעקב בלשון עבר:

(נד) ע"כ אמר יעקב לקחתי בלשון עבר, כי כאשר ד' נתן לו בדבור הוא כמסירתו והיא בידו: