(א) כפי הנראה עם הז' ימים הי' נשלמים הק"ך שנה שנתן להם לשישובו אליו (רדי"א) ורש"י ז"ל מתלמוד (סנהד' קח א) אלו ז' ימי אבלו של מתושלח כדי שיתעסקו באבלו לפי שהיה צדיק וראוי לספדו, ולדעת הח' ז"ל צוהו שיכנס לתבה שבעה ימים קודם שיביא המבול להכין מושב הבהמות והחיות כל מין ומין בקנו ולהכניס המאכל כל מין ומין בעוד שהתבה פתוחה, וכמו שיבואר:

(ב) פי' כי השם אמר לו "כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר", היה זה בעשור לחודש השני, כי תחלת המבול היה בשבעה עשר לחודש השני, ואמר השם "בא אתה וכל ביתך אל התבה" שילכו אל מקום התבה, וע"כ לא אמר וכל החיה והעוף והבהמה, כי לא אסופים אתו עדיין, והוא לא הוליכן אל מקום התבה, אבל השם קבצן ממקומותיהן, והלכו גם המה בשבעת הימים הללו, ובאו קודם רדת המבול אל נח, וכאמרו "שנים מכל יבואו אליך להחיות", אבל בי"ז לחודש השני יום כניסתן אל התבה כתוב "בעצם היום הזה בא נח וגו' אל התבה הם וכל החיה למינה, וכל הבהמה למינה וגו' " זכר ביאת כולם, כי הי' מקובצים ליכנס לתבה וכמו שיבואר (למטה פסוק ז):

(ג) שהיה בכ"ז בסיון, לדעת ר' יהושע, וכן הוא דעת הח' ז"ל, וי"ג מאייר עם כ"ז מסיון עולים מ"ם יום:

(ד) הח' ז"ל קורא אמצעי לשמש שהוא אמצעי משבעה כוכבי לכת, וגם אמצעית השמש נקרא אצלם הבית אמצעי, ונקרא גם הבית הרביעי, וכן המקובלים קוראים לספירה שגלגל השמש נאצל מכחה הקו האמצעי:

(ה) נוכח המזל שהיתה בו הלבנה בתחלת המבול והביטו שניהם לאותו המזל במבט איבה, ועיין אה"י שהאריך בזה:

(ו) כי לפי דברי הח' ז"ל, המבול היה תלוי במערכת המשרתי'. ובמשפטי המזלות, וע"כ העלם החכם הדבר ואמר שהוא סוד, כי ירא פן יחשבנו הפתאים שהוא יאמר שהוא בטבע או במקרה ולא בהשגחת ד':

(ז) "ומחיתי את כל היקום" ובפ' כ"ג "וימח את כל היקום" ועוד מצאנו (דבר' יא ו) "ואת כל היקום אשר ברגליהם", ואין ספק שזה היה שכחה מן הח' ז"ל, ועיין קרני אור:

(ח) כי שרשו יָקַם על משקל יָרַד כי היו"ד יפול ממנו לפעמים, והרד"ק כתב ששרשו קם והיו"ד נוספת:

(ט) פי' מלת יְקוּם הוא על משקל כְּרוב, שהכ"ף בו לפעמים נופל או פי' ע"מ כרוב, שהוא שם כולל כל צורות כך מלת "היקום" כולל כל חי שהוא יקום על האדמה או פי' על משקל כרוב, פעול, שהכ"ף בו שרש, אף יום היו"ד שרש:

(י) ושרשו קום שהוי"ו שהוא עי"ן הפעל נחה לא יקם, ודחה אותם הח' ז"ל באמרו שהוא הפוך:

(יא) שבא הפוך העי"ן קודם הפ"א וראוי להיות קיום:

(יב) שהעי"ן קודם לפ"א ששרשו "רוב", וכן כתב הרד"ר בשרש "רוב" וז"ל "והיוד" ביריבי וביריבך, אמרו כי נהפך עי"ן הפעל בפ"א ונכון הוא לומר שהיודי"ן נוספות כיו"ד "יקום":

(יג) ר"ל אשר ביבשה שנשארו על פני האדמה, לא הדגים, ולא אשר בתבה, וכן פי' הרלב"ג ועיין קרני אור:

(יד) ר"ל אמר זה מפני שאמר אחריו בפ' ז' "ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אל התיבה מפני מי המבול", ואין ר"ל שכוונתו פה עשיית התיבה, הלא כבר אמר (למעלה ו כב) "ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה", גם אין לומר שלקח הבע"ח כי הם יבואו מעצמם, ודעתו כי ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה, לא נכנסו בתוכה, אלא שבאו אליו כולם בעשור לחדש השני:

(טו) וטעם מפני מי המבול שפחד ממי המבול ולשבעת הימים הי' מי המבול ונאספו כולם בתיבה וסגר הפתח והצהר:

(טז) שבעה זוגות מכל מין, ובשיטה ראשונה "וטעם באו אל נח מעצמם כדרך ויאמר ד' לדג (יונה ב יא)":

(יז) הי' ג"כ שבעה זוגות מכל מין כמו שפי' (למעלה ו יח הערה קפא):

(יח) היינו מהטמאים:

(יט) דעתו שבין שבעה זוגות הטהורים, ובין כל זוג ממיני הטמאים כולם באו מאליהם זוגות זוגות דהיינו זכר ונקבה, ולא ב' זכרים או ב' נקבות, ועיין "קרני אור":

(כ) החלו להבקע ולצאת כי תחלה, ירדו גשמים לרוב בו ביום, ואחר שהחלו לרדת החלה הארץ להתלחלח ולהבקע המעינות בו ביום:

(כא) כמו פה:

(כב) אפילו הוא בתי"ו לפי שהיו"ד בקמץ, וכאן מעינות היו"ד בשו"א:

(כג) מצינו לשון זכר בפ' "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך" (תה' מג ח):

(כד) ולשון נקבה "תהום רוממתהו" (יחז' לא ד), "וכן בהעלות עליך את תהום" (יחז' כו יט):

(כה) כי המים שבימים ושמתחת לארץ בתהומות הם נובעים עד בקעם בשטח העליון ויוצאים, וכאשר הארץ היתה בקועה מהלחלוחית שירדו עליה גשמים:

(כו) עלו המים למעלה בחזק רב, ובקעו בקיעות רבות בארץ, ויום יום היה מוסיף בארץ הלחלוח והמים היו מתגברים לצאת עד חמשים ומאת יום:

(כז) הארץ עם המים:

(כח) ולא הי' נודע בארץ אם הוא יום או לילה:

(כט) וכן (בב"ר פ' כה, לג, לד), ולא ישבותו מכלל ששבתו:

(ל) ובכ"י יש"ר הגי' "מימי הגשמים"

(לא) באמרו כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (למעלה פ' ד):

(לב) ובשיטה ראשונה "וארובות השמים נפתחו כמו עשה ארובות (מ"ב ז יט) וחשכו הראות בארובות (קהלת יב ג)":

(לג) מלשון זה למדנו שלא היה הגשם בדרך טבע כ"א זרם מים בזעם גדול לשחת כל בשר באף ובחימה:

(לד) ישתמש בו הכתוב ג"כ ע"ד ההשאלה "יפתח ד לך את אוצרו" הטוב (דבר' כח יב), ולהיפך יאמר פתח ד' את אוצרו ויוצא כלי זעמו (ירמי' נ כה):

(לה) שרשו "חלל" והראוי חללון כמו בחצצון תמר (למטה יד ז) ונקרא ע"ש החלל והרוחה, וכן הוא טעם מחיל" כמו "ובמחלות עפר" (ישעי' ב, יט) והוא כלליות בתוך הקרקע:

(לו) והכתוב יתפוס הל' כלשון בני אדם:

(לז) ושרשו "כבד" והבאר יצחק גורס "כמו אבודות" פי' י"א שהאל"ף של ארובות שורש כמו מלת "אבדו כי אין בכל התנ"ך מלת כבודות, וגם לא שייך כאן מלת כבודות שאין בה אל"ף וצ"ל "אבודות":

(לח) "אגורת כסף" (ש"א ב לו) שהוא מן "גרה" והאל"ף נוסף, ואין כוונתו להביא ראיה מן "אגורת" רק לענין תוספות האל"ף, אבל איננו מגזרתו, כי אגורת הוא מנחי ל"ה וכאן כתב שהוא מפעלי הכפל, ויש ספרים שכתוב בהם "כאל"ף אגדות" וכן הביא הרש"ד בביאורו הגי' "כאל"ף אגדות" והשיג ע"ז וכתב, ובאמת גם במלת אגדות שרשו "אגד" וחז"ל עשו ממנו פעל, כאמרם "ירק הנאגד" (מעשרות א ה) "אין אוגדין את הלולב אלא במינו" (סוכה ג ח) וסיים ונראה שצריך להיות "כאל"ף אגורת כסף", ובאפשרי להחזיק הגי' "כאלף אגדות" ושרשו "גדד" כדעת ר' מרינוס שהביא הח' ז"ל (שמות יב כב) על הפ' "אגודת אזוב" "שהאל"ף נוסף והוא מגזרת גדוד":

(לט) ושרשו "רבב":

(מ) כדעתו בפ' ה' שבעשירי בא עם ביתו קרוב אל התיבה ולא נכנס בה, ונכנס בה ביום י"ז שהחל המבול:

(מא) ובמקח"מ "והכניס את החיה וכל הבהמה והרמש וכל העוף":

(מב) שיאמר (למטה בפסוק יד) "וכל העוף למינהו כל צפור כָל כנף:

(מג) פי', "וכל העוף למינהו" שאמר, הוא כלל לכל חי שיעוף, ופירש עוד ואמר "כל צפור", הוא כלל לכל העופות גדולים טהורים וטמאים, ופירש עוד ואמר "כל כנף" אפילו העופות הקטנים, כמו מיני הארבה והצרעה והזבוב והדומה להם, ע"כ יפרש הח' ז"ל "צפור שם כלל לאשר יש לו כנף" וכן פי' רש"י ז"ל "דבוק הוא צפור של כל מין כנף לרבות חגבים":

(מד) הח' ז"ל יפרש מה שכתוב בפסוק טו, ויבאו אל נח אל התיבה שנים שנים וגו', ויאמר "שהפלא שבאו כולם מעצמם שנים שנים", ולא נפקד אחד מהם ולא התערב עמהם אחר אלא כל מין ומין באו מעצמם, ולא היה צריך לחפשם ולהביאם כדרך בעלי כנף, וחיות היער שאין מדרכם להסגר בקן מרצונם, ואלה באו מרצונם אליו אל התיבה:

(מה) פי' הבאים אל התיבה כל זוג היה זו"נ כאשר צוה אותו אלהים בדבור הראשון "ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך זו"נ יהי'" (למעלה ו יט) וכן היה שנכנסו שנים שנים זכר ונקבה להחיות אתו:

(מו) ופירושו הגין בעדו, ולא אמר בעדם כי הוא העיקר, כי הוא הצדיק בדור, ולמענו נמלטו כולם:

(מז) וכשיטה ראשונה "ויסגור טעמו שסגר ד' כל התיבה, ולא נפתחה בעבור היותה במים, והפך זה, "ויסך אלוה בעדו", "גדר בעדי ולא אצא", (איכה ג ז):

(מח) ר"ל אשר כתוב "לגבר אשר דרכו נסתרה" וכן רישיה דקרא של יסגור על איש יעיד שפי' לרעה שנאמר "הן יהרוס ולא יבנה" (איוב יב יד):

(מט) שלא נפתח בתיבה מקום אפילו כנקב קטן בחוזק הגשמים הרבים, וזהו הוא שאמר הכתוב "ויסגור ד' בעדו", ולפי שאין זה ביד שום אדם להציל תיבת עץ קל מגשם שוטף ומזרם מים כמהו ייחש הפעולה אל השי"ת כי הוא היה מחסהו מכל נזק ופגע רע:

(נ) למעלה בפסוק יב:

(נא) פי' יום ולילה, כמו שזכר, ובכלל יום הלילה, כמו "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (למעלה א ה) והדומים לו, ומה שלא נאמר ארבעים יום וארבעים לילה, מפני שלא היה הפרש בין היום ובין הלילה שהגשם היה תדיר, לכך נאמר ארבעים יום:

(נב) היה בהם כח לשאת את התיבה שתהיה צפה על פני המים:

(נג) כי עד שלא גברו המים היתה כבדה, ולא היתה יכולה לרום מעל הארץ, עד שרבו ונשאו התיבה וצפה על פני המים, זה הוא מליצת הכתוב, "וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ" ועיין "קרני אור":

(נד) פי' שתי פעמים, כי בפסוק שלפני זה אמר "ויגברו המים וירבו מאד על הארץ", וחזר עוד בפסוק הזה ואמר "והמים גברו", והוסיף יותר מאד מאד, שתי פעמים:

(נה) כי מתחלה אמר וירבו, ואמר מאד עם וירבו, ובפסוק הזה אמר מאד עם גברו, והתגבורת יותר מן הרבוי, ועוד אמר מאד מאד, ע"כ אמר הח' ז"ל שאין לרוב ממנו, כי לרבוי הגדול יקרא הלשון גבורה:

(נו) למטה בפסוק כ:

(נז) והוי"ו של מלת ויכסו השניה נוסף:

(נח) שלא הי' עליו המבול:

(נט) ר"ל בתוך הארבעים יום, כי א"א לומר אחר שנתכסו ההרים ויגוע:

(ס) ופי' שם הח' ז"ל "וכבר התחננתי":

(סא) ופי' שם הח' ז"ל, וימטר וכבר המטיר עליהם, והביא כמה ראיות שם:

(סב) דעתו שלפי האמת הפירוש כן הוא:

(סג) וכן פי' הח' ז"ל (למטה כה ח) "והנה כל גויעה מיתה, ואין כל מיתה גויעה ע"כ כתוב במבול ויגוע" ושם "גוע" להוראת המיתה נשתלשל לרש"פ (יריעות שלמה חוב' ג יריעה כ"ה) משם "יגע" שהוראתו העופות ובטול התנועה, ובש"ר "ויגוע מיתה מיד בלא עיכוב, ופי' מתו במהרה רגע אחד":

(סד) ושם פי' הח' ז"ל, כי מלת ויגוע צאת הרוח מהגוף רגע אחד בלי ענוי ועכוב:

(סה) כי בתחלה אמר "ויגוע כל בשר הרמש", וזה כלל, ואמרו "בעוף ובבהמה ובחיה וכל השרץ השורץ על הארץ" פרט:

(סו) לפי שהאדם מבחר יצורי מטה ונבדל מכל שאר בעל חי הזכירו הכתוב לבדו:

(סז) ויהי' דבוק סוף הפסוק "וכל האדם" עם ראש הפסוק, "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו", וע"כ זכר בכתוב שלפניו את האדם אחר זכרון כולם, גם לא אמר ובכל האדם ללמדנו שהוא סמוך לענין "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו":

(סח) ולא מצאנו השם הזה כתוב על נפש שאר בע"ח, וכן פי' הח' ז"ל (קהלת ג כא) "כי יש הפרש בין נשמה ונפש, כי לא מצאנו בכל המקרא נשמה כי אם על בני אדם, כענין "נותן נשמה לעם עליה" (ישעי' מב, ה)וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו שב על האדם לבדו":

(סט) מלת נשמה משרש "נשם", ושמים משרש "שם":

(ע) עיין רד"ק בשרשיו שרש "נשם" ושם מביא המאמר הזה בשם הח' ז"ל:

(עא) וכן מצאנו על אשר אין לו זרע "ולא ימחה שמו מישראל" (דבר' כה ו), וכמו כן נוכל לומר שנמחו מכל וכל שלא נשאר בהם שום זכר, ושום בנין שבנו שיאמר אחר המבול, זה הבנין בנה פלוני אשר מת במבול, והשם גזר נאבד שמם מני ארץ ולא יהי' מי שיזכירם וכן פי' הרדי"א, ובשיטה ראשונה, "וטעם וימח להזכיר שלא נשאר כי אם נח ואשר אתו בתיבה, ומחות הזכר שלא הניח בן תחתיו":

(עב) כיוצא מרעה וסכנה יאמר בלשון השארה, "והנשארים הרה נסו" (למטה יד יו"ד) "לא נשאר עד אחד" (שופ' ד טז),"נשארתי לבדי" (ישעי' מא כ"א) ובטובה רגיל בלשון הותרה, "והותירך ד' לטובה" (דבר' כח, יא) ולרש"פ ההבדל בין שאר לנותר. שאר בכוונה, ונותר הוא מעצמו:

(עג) ויש ספרים שכחוב בהם "על חסירי דעת", והוא הנכון, וכוונתו על דעת האומרים שלא כסו מי המבול הר אחד גבוה במלכות יון וכמו שהביא (למעלה פסוק יט) בפסוק "ויכסו ההרים שיאמרו על הר אחד גבוה שהוא במלכות יון שלא היה עליו המים:

(עד) לפי הגי' שכתוב "מאחינו" כוונתו שאמר כן על הסומכים על פשט הדרש, ועיין "קרני אור":

(עה) שרש "גבר" קרוב לשרש "גבה", "כי כגבוה שמים עלהארץ גבר חסדו על יריאיו" (תה' קג יא) והנה טעם ויגברו המים שנשארו גבוהים על הארץ:

(עו) דעת הח' ז"ל כי הק"ן ימים יכללו עמהם הארבעים יום של ירידת גשמים, וכן דעת הרמב"ן ז"ל, וכן דעת הרדי"א, וכן דעת העקידה, ורבינו בחיי, ואחריהם רוו"ה ושד"ל, ולדעת רש"י ז"ל היו הק"ן ימים אחר הארבעים והסכים עמו הרד"ק ז"ל, וכל אחד מהמפרשים יאריך להביא ראיות וחשבונות שיתאים לפירושו על פי דעתו וסברתו, והרוצה לידע סברת כולם יעיין בספריהם:

(עז) פי' בתחנת המבול:

(עח) פי' באותם ק"י ימים שאחר מ"ם יום, רק שלא היה ממטיר תמיד כמו מ"ם יום הראשונים:

(עט) ר"ל בלי הפסק, אבל אם פסק, כגון יורד יום ופוסק יום, לא זכר הכתוב:

(פ) אחר תגבורת המים:

(פא) ופי' כי אז פסק הגשם ולא המטיר עוד כלל, כי בכל ק"י ימים היה יורד, אבל לא תמיד כמו מ"ם יום הראשונים: