(א) שרשו חתת, והאחד ממנו "העשוי לבלי חָת" (איוב מא כה) ובא בקמץ בעבור הס"פ ועקרו חַת במשקל פַת שהרבים ממנו פִּתִּים והכנוי פִּתְּכֶם:

(ב) וכן פי' הרד"ק ושד"ל פי' כי היל"ל אשר ירמוש על האדמה, ונתחלפה המליצה כמו "ישרצו המים שרץ נפש חיה", כי באמת השרץ הוא השורץ ולא המים, וכן "כאֵלה נובלת עלה (ישעי' א ל) והעלה הוא הנובל:

(ג) פי' שתהיה מלת תרמש פועל יוצא כמו ישרצו המים שענינו ישריצו המים, וכתב הרד"ק ואמר תרמש נקבה כי לכולם יש נפש חיה אף לקטני קטנים, כי כולם מתנועעים ואין תנועה בלא נפש:

(ד) פי' שמלת "כי" חסר וצריך להיות כך "ובכל דגי הים כי בידכם נתנו":

(ה) פי' הבי"ת מן מלת "בכל אשר תרמוש האדמה" והבי"ת מן מלת "ובְכָל דגי הים בידכם נתנו":

(ו) ר"ל כאלו כתב, וכל אשר תרמוש האדמה, וכל דגי הים בידכם נתנו, והוא דבר אחד, ואין זה שב לתחלת הפסוק, ולפי"ז הפי' אין צורך למלת "כי":

(ז) וחסר מלת "כי" וקשר תחלה "ומוראכם" עם מלת "על" ואח"כ עם בי"ת השמוש, ושני הקשרים נכונים בלשון, ואמר בכל חיה שתרמוש על האדמה, וכן ובכל דגי הים, שאינם רומשי האדמה, ואינם עמכם, ביבשה ואעפי"כ בהם יהיה מוראכם כי בידכם נתנו:

(ח) כי גם הדגים רומשים במים, כמו שאמר ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים (למעלה א כא) ועיין למעלה ז יט קרני אור הערה יט, ומה שפי' שם:

(ט) ובשיטה ראשונה "ואחר שהעלה נח העולות התיר השם לאכול הבשר", ועיין קרני אור:

(י) בא על שני משקלים פֶעֶל ופָעָל, יֶרֶק ויָרָק, יֶרֶק "כְיֶרֶק עשב". יָרָק, "כגן היָרָק" (דבר' יא י) ובעל ההגהות במג"ט פי' ר"ל מצינו שכתב "ירק", וגם עם הכ"ף "כירק", וע"ז העיר הח' ר' (הכרמל שנה ראשונה אדר) שזה דברי שטות, וביאורו כמו שביארתי:

(יא) כמו עָשָן ועֶשֶן:

(יב) כן פירושו:

(יג) אעפ"י שנתתי לכם כל בשר רמש לאכול:

(יד) לא תאכל אותו עם נפשו שהוא דמו:

(טו) והשיג עליו רנה"ו וכתב "לפירוש הראב"ע אסר להם הדם, וטעה מאוד, שמעולם לא נצטוו בני נח על הדם, ונאמר כפירוש כשאסר הדם, "ואיש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם" (ויקרא יז, ח) ואמר ע"כ אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם" (שם יז, יב) ואין גם דעת יחיד בתלמוד שימנה איסור דם בכלל מצות בני נח (ומן התימא הלא הוא דעת ר' חנניה בן גמליאל (סנהד' נו ב)?), וא"כ הפירוש, היה ראוי לומר, אך הדם לא תאכלו, כי הדם הוא הנפש, אבל בשר בנפשו דמו איננו על הדם, כי אם על הבשר, ראיתו מן "ולא תאכל הנפש עם הבשר", גם הוא טעות שנאמרה אף היא על אבר מן החי, כמו שאמרו בספרי (דבר' יב סי' מג) עכ"ל, ובהתוה"מ שם מביא הדרש מסנהד' כפירש"י ז"ל קרי ביה בשר בנפשו לא אכל, דמו לא תאכל:

(טז) הדם לא יתנועע בבשר אם אין הנפש בו, ופעולת הנפש וקשורו עם הבשר שהוא הגוף על ידי הדם, והנפש המחוברה עם הדם שבו תפעל הנפש לכל מין ומין בבע"ח, שמכח הנפש יתנועע הדם תנועותיו להחיות את הבע"ח, כי יש בדם חלקים דקים לאין מספר ממינים שונים המתפעלים מן הנפש כנודע מן חכמי הרפואה:

(יז) והיא נפש החיונות המרגשת שהוא הנשואה בדם ונתיחסה אל הבשר:

(יח) ואין זאת נפשו המשכלת, רק הוא רוח החיים שהיא תלוי בדם, ובכחה יחיה האדם וירגיש ויתנועע ויפה אמר הח' ז"ל "כי הנפש המתנועעת והמרגשת היא הגוף", וי"ג "בגוף" והוא הנכון יותר:

(יט) בפסוק ג', והזהירם בפסוק ד', שלא יאכלום בעודם חיים רק שימיתום תחלה, ויאמר אח"ז אף שהתרתי לכם להמית בעל חי לצרכיכם:

(כ) רמז לנפש המשכלת והיא אשר אמר עליה כי בצלם אלהים עשה את האדם, כי מפאת נפשו השכלית ברא בצלם, ופי' בעבור נפשותיכם השכלית המיוחדת לכם, כמו "אמרי לי" (למטה כ יג) ואמר פרעה לבני ישראל" (שמות יד ג):

(כא) לא התרתי לכם שפיכת דם האדם:

(כב) פסוק הוא (בתהלים ט יג) "כי דורש דמים אותם זכר":

(כג) חוזר לפרש מה שכתוב קודם זה "מיד כל חיה אדרשנו", וכן פי' רש"י ז"ל להזהיר את החיה:

(כד) שיתננה ביד חיה אחרת להרגה:

(כה) כי החיה נתתי ברשותכם:

(כו) ולא אתכם ברשות החיה, ויפורש אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אעפ"י שהתרתי לכם דם החיה לא התרתי דמכם לחיה:

(כז) וידבר הכתוב תחלה בהורג את עצמו, ופי' אני אדרוש את דמכם הנשפך על ידי עצמיכם, וזהו לנפשותיכם כדרך "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דבר' ד טו)שפי' ושמרתם עצמיכם:

(כח) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", אני אשפוך דמו שאמיתנו וא"כ זה תוספת ביאור כי כבר אמר זה באמרו "ומיד האדם וגו':

(כט) שהדיינים ישפכו דמו שיהרגו אותו, ולא תוספות ביאור:

(ל) יאמר שזהו הפירוש הישר, והבאר יצחק יפרש, ר"ל דיין הישר להרוג ההורג, שאם נפרש והוא הישר, זה הפירוש ישר, היל"ל והוא הישר באחרונה, ועוד מה להרוג להורג דקאמר באחרונה:

(לא) אם יש עדים, על השופטים להרוג ההורג כמו שיראו מן הדין, ופי' באדם ע"י אדם אחר:

(לב) פי' בגלוי ובפרהסיא וטעם באדם ע"י אדם, ופירושו על ידי הדיינים:

(לג) והבי"ת מן באדם באה במקום "בעבור":

(לד) כמו זה הבי"ת שבאה במקום "בעבור":

(לה) אמר לנח שיאמר לבניו:

(לו) והוא דעת ר' נחמיה (ב"ר פ' לה א):

(לז) "את" מלת היחס, והוא נרדף בענין עם מלת "עם", וכן מצחק את רבקה אשתו (למטה כו ח):

(לח) פי' חמשה פעמים נזכר מלת "אתכם" בזה הענין, והשלישי הוא "ובכל חית הארץ אתכם מכל יוצאי התיבה לכל חית הארץ":

(לט) פי' שהי' אתכם בתיבה, ונצולו ע"כ ראוים לברית, ואתכם נמשך עם מכל יוצאי התיבה, ויהיה ובכל חית הארץ תחלת הענין, כלומר עם הברית שכרת בכל חית הארץ שהי' אתכם יעבור הברית הזה לכל חית הארץ בכל הדורות הבאים, עד שיכלול הכרית לכל בע"ח העתידים לבוא לעולם, ובקצת נוסחאות "שיהי' אתכם", ופי' שיולידו בעתיד:

(מ) ר"ל שכל ענין הפסוק אחד, וענין אתכם השלישי, שהם אתכם עתה, כענין אתכם השני, ונכפל לתוספות ביאור:

(מא) פי' הוי"ו ולא יכרת כל בשר אינה וי"ו ההוספה לא הוא במקום שי"ן ופי' שלא יכרת כל בשר עוד, ואמר "כל בשר" כמו שנת המבול, אבל קצת בשר יכרת פעמים ממטר סוחף כפי העונש והגזרה:

(מב) פי' למה נקט קרא ולא יכרת כל בשר, למה לא אמר כל איש, או כל אדם ללמדך שעיקר הגוף הוא הבשר ולא העצמות:

(מג) וכן כתב למעלה (ג, יח) "כי העצמות תולדתם מהעפר, ועל כן הם כבדות ואין להם הרגשה" ועיין ביאורי שם:

(מד) הוא פי' של "ולא יכרת כל בשר":

(מה) והכתוב אמר ממי המבול, ופי' במי המבול, וממי המבול ועד עתה:

(מו) פי' אם לא נכתב ולא יהיה עוד מבול, ה"א שיהי' מבול רק יבלעם כמשמעות הכתוב ולא יכרת עוד ממי המבול:

(מז) לכן חזרואמר "ולא יהיה עוד מבול", הכניס בברית והבטיח שמעתה, ואילך לא יהיה עוד מבול:

(מח) ופי' הפסוק שם כמו דבר מי המבול שהי' בימי נח שנשבעתי שלא יעברו עוד על הארץ:

(מט) מה שאמר זאת אות הברית נקבה, זה לך האות (שמות ג יב) למחר יהיה האות הזה (שם ח יט) זכר:

(נ) דעת הח' ז"ל שהקשת נתחדש עתה ונבראת בימי נח ולא מתחלת הבריאה, ופי' נתתי כמו אתן, וכן נתתי כסף השדה (למטה כג יג):

(נא) דעת הגאון והוא רבינו סעדיה שהקשת כבר היה מתחלת הבריאה, ויפרש נתתי כמשמעו, כלומר הקשת שנתתי בטבע בענן יהיה לכם לאות:

(נב) מן בענני:

(נג) מקור מבנין הכבד עם כנוי מדבר בעדו, והוקלה המלה מהדגש:

(נד) ט"ס הוא וצ"ל "בדברי עמך" (שמות יט יט) או כונתו על הפ', ובדברי אותך (יחז' ג כז):

(נה) ר"ל שמלהט השמש מתלהבת במים ונעשו הגוונים, ובכלי של מים לעיני השמש תראה מראה גוונים למעלה ממנו, והגשמים מתלהבים באויר ומתלהט ונראתה הקשת:

(נו) פי' אחר המבול חזק השם אור השמש ללהט יותר בענן, אבל קודם המבול לא היה כח באור השמש לעשות רושם הקשת כ"כ שתהיה נראה בענן, ובשיטה ראשונה "והאות הוא הקשת, וגאון אחד אמר כי השם חזק אור השמש לחדש אות הקשת, כי לנכחה תהיה לעולם ואין לו ראיה, והקרוב אלי כאשר הגשם באוצר, וברצות השם יפתח האוצר, וכתיב, הנותן מטר על פני הארץ (איוב ה י) ואם (צ"ל ואז) השמים יתנו רביבים, והנה הגשם ברשות השם, וככה הראות הענן, ויהיה אות הברית, כדרך אם תפרו את בריתי היום, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דבר' ד כו), ואם שאל שואל למה האות בקשת, בעבור כי היא עת לעולם שיכלא הגשם":

(נז) כי היא חכמה גדולה בחכמת הטבע, וכתב הרמב"ן ז"ל ואנחנו על כרחינו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדות:

(נח) מה שאמר הכתוב מלת "יהיה" "ולא יהיה עוד המים" הוא לשון יחיד:

(נט) שהם לעולם לשון רבים:

(ס) וכן כתב הח' ז"ל (למעלה א יד) בפ' "יהי מאורות" "מלת יהי, יהיה, בעבור שידברו בה הרבה הוא ליחיד ולרבים גם לנקבה":

(סא) כי בהקדים הפעל על הפועל נושא המאמר, לא ישמור בלה"ק את המין ולא את המספר, וכן "כי יהיה נערה בתולה" (דבר' כב כג):

(סב) לפי שפעמים רבות לא תראה הקשת בענן ביום הגשם בהיות השמים שממעל לנו מכוסים בעננים או שתעמוד השמש בחצי השמים, וכסבורים אתם שעת צרה היא לכם, לפי שאמרתי ונראתה הקשת בענן, ואינה נראית, אבל ידעו תדעו כי תמיד תהיה הקשת בענן, ולכן אמר "שהיא לעולם שם בסתר":

(סג) ואם איננה נראית לכם מסבת טבעיות היא נראית לפני, וזה שאמר וראיתיה לזכור ברית עולם לא שהקשת תזכיר את הברית חלילה, ובשיטה ראשונה "וטעם וראיתיה לעולם הוא רואה אותה רק כאשר תראו הקשת אתם תדעו כי אני רואה אותה וזוכר בריתי":

(סד) פי' מלת הקמותי אינה חוזרת על זאת אות הברית שקאי על הקשת, אלא פי' על השבועה שקיימה וכמו שפי' (למעלה פסוק יא), שעל זאת הברית נאמר אשר נשבעתי:

(סה) ובשיטה ראשונה "ואמר בכאן אבי כנען לפרש מעשה האב והבן, וכן כתב הרד"ק אמר זה לענין הספור שרוצה לספר מענין נח על דבר היין:

(סו) ובשיטה ראשונה "וטעם וחם אבי כנען להורות ששניהם רעים, והפך זה אבי כל בני עבר":

(סז) וכן כתב הר"ן, שהיה כנען דומה לאביו במדותיו, וכנען היה שותף עם אביו בעבירה, ולכן קללו במקומו:

(סח) וכתב הרד"ק, כי ראה האל כי זרע כנען עתיד להיות רע, ונתן בפי נח לקללו כי נביא היה ונתקיימו קללתו:

(סט) וזהו הטעם שלא רצו האבות הקדושים לקחת מהם נשים כמו שיפרש הח' ז"ל (למטה י כא) בפ' "אבי כל בני עבר" "להודיע אבי העברים, כי אין למעלה ממנו, והשם אלהינו, וכן כתוב "כה אמר ד' אלהי העברים" (שמות ט א), וכנען אבי חם (צ"ל וחם אבי כנען) שאין למטה ממנו, ואין ראוי להתערב קדש בחול":

(ע) ופי' שם הח' ז"ל "כלל לעשתי עשר גוים":

(עא) ובשיטה ראשונה "ונח לקח גרגרים ונטעם, והזכיר זה הכתוב בעבור מעשה כנען, וכל זה שידעו ישראל כי כנען מקולל הוא מימות נח, ואין ראוי למי שהוא ממשפחת עבר להתחתן במקולל, וככה מצות אברהם גם יצחק, ע"כ הצריך המתרגם לתרגם בת איש כנעני (למטה לח, ב) כמו "יחצוהו בין כנענים(איוב מ ל)":

(עב) הוא מלשון תחלה, כמו היום אחל גדלך" (יהושע ג ז):

(עג) מהכפולים כי שרשו "חלל":

(עד) מבנין הפעיל:

(עה) ג"כ מהכפולים, כי "ויסך" שרשו "סכך":

(עו) ידע עבודת האדמה ולמד את בניו ולבאים אחריו עבודתה, וע"ז קראו איש האדמה, שהיה מבין בתולדות האדמה, ואיך ישתמש להוציא תולדותיה:

(עז) וכ"כ הר"ן, שנקרא איש האדמה לפי שהיה חכם גדול בעבודת האדמה, והיא חכמה מפוארה עד מאוד, ובשיטה ראשונה "ובעבור היות נח חכם גדול בעבודת האדמה, ע"כ כתוב איש האדמה כמו קין, וי"א שהוא נשאר באדמה, כי הוא העיקר ובניו טפלים לו, וי"א אדוני האדמה כמו איש נעמי, ואין זה נכון בלה"ק":

(עח) כן הוא (בב"ר פ' לו ד, תנחומא נח אות יג פדר"א פ' כג) וכן איתא בזהר נח דף ע"ג, וכן הוא בתרגום יוב"ע "ובֵיה בְיומא אֲנִיִצַת ובְשִילַת עִנְבִין וְעַצְרִינון וְשָתֵי מִן חַמְרָא וְרָוֵוי:

(עט) י"א שהסוד הוא שהיה לו יין תחלה ושתה ממנו ונשתכר, ומתוך השכרות נטע הכרם, ולפ"ז היה הפסוק מאוחר ויהיה פי' כך, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, בעבור כי כבר שתה מן היין וישכר, וי"א כי לשנה האחרת באותו היום שתה ממנו:

(פ) וכתב המוטוט, כי דעת ח' ז"ל שדעת בעל הדרש שהיה נח נמשך לתאותו, ומרוב תאותו ליין נצטיירה אצלו הנאת טעם היין ביום שנטע הכרם, כי אין כוונתו לומר שבאותו היום ממש, וע"ז אמר ואיננו כמשמעו, לא היה ביום אחד:

(פא) ודעת הדורש כי חיבור הפעלים זה אחר זה ויטע וישת יורה על תכיפת הפעולות באין שיהוי זמני בינתיים:

(פב) והראוי ויתגלה, ונפלה הה"א למ"ד פעל בבוא המלה עם וי"ו ההפוך:

(פג) ולפעמים תפול גם בלי וי"ו ההפוך כמו "ואל יתעל" והיה ראוי להיות ואל יתעלה, מלשון עליה וגבהות:

(פד) ורבים כמוהו ה"א במקום וי"ו

(פה) נכתב ה"א תחת וי"ו:

(פו) פי' מלת שכם סמוכה למלת שניהם ופי' על שכם של שניהם, ור"ל על שכם של כל אחד משניהם, ואילו היה מוסב על שם ויפת היה הכתוב אומר וישימו על שכמם, וכן פי' רנה"ו וז"ל "ואילו אמר על שכמם כמו "צרורות בשמלותם על שכמם" (שמות יב לד) היה במשמע שכל אחד מהם לקח שמלה על שכמו, ומלת השמלה על שמלת כל אחד, עכשיו שאמר על שכם שניהם למדנו שהיתה שמלה אחת קצתה על שכם שם וקצתה על שכם יפת" וזה הוא מה שיפרש הח' ז"ל "כל אחד שם קצת השמלה על שכמו":

(פז) כי היא מפורדת, וְהֵאִהל יוסף פי' לא תתחבר, פי' לומר לשון רבים שְכֵמים, אפילו מצינו על שכמם" זה משקל אחר והוא ג"כ לשון יחיד, שכם שלהם, אבל שכמים הוא ל"ר ולא נמצא כן:

(פח) כי נוכל לפרש, כי ההלוך היה כדרך שארי ב"א, רק הפכו פניהם לצד האחר, ע"כ יפרש הח' ז"ל כי ההלוך היה הפוך הלוך ב"א:

(פט) כי השכרות תבטל הרגשת האדם כמו השינה לפיכך נופל בו לשון הקצה והערה:

(צ) וחם לא עשה שום דבר:

(צא) כי הכתוב לא ייחס לחם שתחלה רק ראיית ערות אביו שלא כסה אותה ולא שום מעשה:

(צב) תיכף כששמעו וכסו אותו,

(צג) כמו שאמר הכתוב "ויגד לשני אחיו בחוץ":

(צד) ועשה מה שעשה:

(צה) ור"ל בנו של חם, הקטן שהוא כנען, וכמו שיפרש, ואם שהמליצה לא תסבול זאת, עכ"ז הואיל והכתוב לא ייחס לחם בתחלה רק ראיית ערות אביו שלא כסה אותה, ולא שום מעשה שעשה, וכאן ייחס לו איזה עשייה, אם כי לא נדע מה היא, בצירוף עוות המשפט הנראה בתחלת ההשקפה, לקלל את בנו בעון אביו, ולמה בנו הרביעי ולא אחיו הגדולים ממנו, ולכן פי' שחם לא עשה דבר, רק ראה ולא כסה, ובנו כנען כששמע זאת עשה מה שעשה, ולא גילה זאת הכתוב, ואפשר מפני כבודו של נח, והנה גם חז"ל דקדקו מלת עשה, וייחסו לו בעבור זה עשיית עון, י"א סרסו, וי"א רבעו, רק שהם ייחסו המעשה לחם, ונתנו טעם על קללו את כנען, לפי שמנעו מלהוליד בן רביעי לשמשהו והוטל על אלו הגדולים לשמשו יותר, לכן קללו שבנו הרביעי ישמש זרעם של אלו, ולא ראה הראב"ע לפרש פשוטו של מקרא, עפ"י הנ"ל, כי המה דרך דרש, כי מי יודע ואם היה מוליד עוד אם לא סרסו, ואם היה מוליד, אפשר היה מוליד יותר מאחד, גם למה חטא בנו להענש בעון אביו, גם למ"ד רבעו, למה קלל בנו הרביעי, ולא אחיו הגדולים ממנו, לכן פי' הראב"ע כנ"ל, (רש"ד), ובשיטה ראשונה "וירא חם כדרך "וראה את ערותה" (ויקרא כ יז) ולפי דעתי ששתיהם מראה כאשר אפרש במקומו, (ושם פי' "וראה כמו וגלה") והנכון בעיני שחם ראה ולא חדש מעשה, רק כנען עשה דבר, והכתוב הסתירו, ואין לנו לפרש ולחפש בדרך סברא לדבר דברים אולי אינם אמת על נביא גדול":

(צו) והיה כנען הקטן שבבניו:

(צז) הכתוב בפ' כב שלפני פניו, ור"ל בנו של חם הקטן שהוא כנען הרביעי שבבניו:

(צח) כי כנען עשה מה שעשה:

(צט) כן דרשו (ב"ר פ' לו ז, והובא בתוס' סנהדרין דף ע, א, ד"ה "קלל ברביעי") "חם חטא וכנען נתקלל? אלא לפי שברכו האל אמר לא תנוח קללה במקום ברכה":

(ק) ר"ל עבד כשאר עבדים:

(קא) פי' שהוא יעבוד העבדים:

(קב) היה צריך לכתוב עבד לעבדים:

(קג) בפסוק (ויקרא ו יח) בפ' "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר וגו' זאת תורת החטאת וגו' קדש קדשים הוא", ופי' הח' ז"ל "קדש קדשים, כי הוא כאחד הקדשים":

(קד) אבל בקדש הקדשים, בעבור היותו בה"א, ע"כ הוא קדש בתוך קדש, ולא כן קדש קדשים:

(קה) שבני מצרים כבשו משפחות הכנעני והגלם מארצם, והיו בארצות אחיהם עבדים נבזים, וע"ז ניבא שיהיו זרעו עבד עבדים לאחיו בני מצרים, ונראה שבעת ההיא גלו קצתם לארצות כוש ופוט ונמכרו שם לעבדים, וזה לאחיו:

(קו) והרמב"ן פי' לאחיו לכל בני העולם, או לאחיו שם ויפת כי אחי אביו יקראו:

(קז) זהו אמרפל שהוא נמרוד, לדעת חז"ל (עירובין נג א) כדכתיב וכוש ילד את נמרוד (למטה י, ח):

(קח) הוא קדש ופי' לשם אלהים:

(קט) ובשיטה ראשונה "ויאמר ברוך ד' אלהי שם, בעבור היות שם עובד השם, וטעם למו לשם, שיכריחנו לעבוד השם, כדרך הגבעונים, למו ליפת, והנה נמצא כנען עבד עבדים לכל אדם בעולם":

(קי) לאלהים:

(קיא) וכתב הרמב"ן ע"ז, וא"כ נח לקוב אויביו בא, והנה ברך שיהיה כנען עבד לאלהים:

(קיב) פי' שיהיה כנען עבד לאלהים ולשם:

(קיג) פי' שלא ימצא מלת לָם אלא או למו או להם:

(קיד) שם העצם באמרו "ד' אלהי שם":

(קטו) כי ראה בזרע שם שיהי' עם מיוחד, עובדים השם מיוחד, ויקרא "אלהים" להם, כמו שאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, ואמר על העם ביחוד "אלהי ישראל", ע"כ בעבור כבוד שם הזכיר שם העצם:

(קטז) לפיכך לא הוזכר בו שם העצם כמו לשם, לפי שאינו שלם כמותו, ולפיכך הזכיר עם יפת מלת אלהים שהוא שם התואר, ועם שם, שם העצם:

(קיז) כי כן כתוב מפורש שם מקודם בפ' ח "ויבוא אלי חנמאל בן דודי":

(קיח) חנמאל:

(קיט) והיה קורא ירמיהו אותו:

(קכ) דודי:

(קכא) וכן "את לוט אחיו" (למטה יד טו) ר"ל בן אחיו:

(קכב) "דוד" הוא ש"ת לאחי האב, דד אהרן (ויקרא יו"ד ד) ולנקבה אחות האב, או אשת אחי האב "דודתך" (שם יח יד) ושם פי' הח' ז"ל "חשובה הוא כדודתך" וכן, הנה חנמאל דודי":

(קכג) פי' שלא ידמה זה לענין חנמאל, ודודתך, כי שם יתואר הקטן בגדול בעבור כבודו, אבל זה למה יתואר הגדול בקטן בהפך:

(קכד) הגאון הנ"ל:

(קכה) ויסתור פי' הגאון:

(קכו) ות"א "אַרֵי יַפְתֵי" והוא לשון הרחבה:

(קכז) יורה על ההרחבה:

(קכח) מבנין הפעיל:

(קכט) בשקל ומלכים ירד:

(קל) כי בגודל קצפו על חם או על כנען, התחיל לקללם בתחלת דבריו, אח"כ בירך ב' בניו שם ויפת כסדר תולדותם, ר"ל תחלה יפת ואחריו שם:

(קלא) "וישכון" שב אל מלת אלהים" ופי' הפסוק האלהים ירחיב את גבולו וברכתו, אעפי"כ משכן כבודו לא יהיה אלא באהלי שם, רמז לישראל שהי' מזרע שם:

(קלב) ואמר ברוך השם אלהי שם, רק קודם שברכם, התחיל בשבח האל ית', כמו מרע"ה קודם שהתחיל לברך את ישראל, החל בשבח האל ית' ואמר "ד' מסיני בא וגו'" (דבר' לג ב) ואח"ז ברך את ישראל איש איש כברכתו הרצויה לו:

(קלג) ויתכן שפי' "למו" דשם, לזרע שם שהם רבים, וכן "עבד למו" דיפת לזרע יפת ג"כ יהיה עבד:

(קלד) פי' לכל העולם, כי זכר שם ויפת ואחיו והמה כל העולם:

(קלה) והיה זה נבואה לעתיד, ליפת בירך באושר העוה"ז שירחיב ד' גבולו, וכן היה כי רוב המדינות הראשיות מזרעו של יפת הם, ואת שם בירך באושר האמיתי שישכון אלהים באהליו, וכן ארירת כנען לא נתקיים מיד, כי זרע כנען הי' מלכים ושרים מהם עד כבוש ארצם: