כוונת דוד בזה המזמור להודיע איך היה מתנהג במלכותו עם עמו בחסד וביושר ואמ׳ חסד ומשפט אשירה כלומ׳ משבח אני האל שאיני מתנהג כשאר המלכים לדכא תחת רגלי כל עניי ארץ ולהטות משפט גבר לתועלתי אבל או אדון ביושר או בחסד או במשפט אשירה ואזמרה לך על שהכינות לבי לכך ורבותי׳ פירשוהו שלא יהיה מהרהר אחר מדותיו של הקב״ה ובועט ביסורים אלא מברך את השם על הרעה כבטובה כלו׳ אם חסד אשירה אם משפט אשירה (ברכות פ׳ ק״ב). והראשון נוח יותר לענין המזמור.

ואמ׳ אשכילה בדרך תמים ר״ל אני מחשב ומתבונן במעשי תמיד איזה דרך ישר ותמים ונבחר ללכת בו. ומתי תבא אלי מתי תהיה נראה כמו ויבא אלהים או מתי תבא אלי זה הדרך ר״ל שאגיע לכך ומלת דרך פעמים לשון זכר פעמים לשון נקבה או יהיה דרך סמוך ר״ל דרך אדם תמים ואמ׳ אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי כלו׳ שאפילו עם בני ביתי איני מתגאה ולא אתראה כשליט עליהם.

ולא אשית לנגד עיני דבר בליעל היועצני להשחית ולהתגאות. עשה דברים סטים ר״ל נוטים מדרך יושר שנאתי ולא ידבק בי ר״ל לא יעלה במחשבתי לעשותו

וכן כל לבב עקש ועיקש יסור ממני שלא אקלטנו במחיצתי ושום אדם רע לא אעשהו ממיודעי. הלעז שלא לדעתו נו אפרודרי.

ומלשני בסתר רעהו אותו אצמית כלומ׳ אכריתנו מחיות עוד לפני. גבה עינים להסתכל ולהתדבק בתאוות העולם ורחב לבב להרבות במחשבותיו על תענוגיו לא אוכל כלו׳ לא אסבלהו ואחז״ל עינא וליבא תרי סירסורי דחטאה אינון (ירוש׳ ברכות פ״א, הל׳ ה׳). אבל

עיני בנאמני ארץ הצדיקים והחסידים להיותם יושבים עמדי ולהיות באנשי עצתי וסודי וההולך בדרך תמים הוא ישרתני.

ולא ישב בקרב ביתי עושה רמיה ר״ל מרמה כי הוא שם ואם הוא תואר תפרש עושה פעולת רמיה וכן דובר שקרים לא יכון לנגד עיני.

ולבקרים ר״ל יום יום תמיד אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה׳ ר״ל ירושלים כל פועלי און.