למנצח לדוד מזמור. נראה שהמזמור הזה נאמ׳ אחר רפואתו והודה לשם עליה עם תפלת הנצלו מכל האויבים.

והוא שאמ׳ קוה קויתי ה׳ כלומ׳ שבטחתי בו ונעניתי.

ויעלני מבור משל על הצרות ובור שאון ענינו בור שיש בו מים רבים שיוצא מהם קול המיה וטיט היון ר״ל טיט הנדבק ארגילוש בלעז. וי״מ יון כמו טיט ובא על דרך אדמת עפר (דני׳ יב) ויקם על סלע רגלי ר״ל שהעמידני לבטח כונן אשורי לנחותי במעגלי צדק.

ויתן בפי שיר חדש כלומ׳ הטיב לי עד שהכרתי בחסדו וחדשתי לו שיר חדש לתהלה. יראו רבים וייראו ר״ל שייראו מצרות הזמן ויבטחו בה׳ כמוני.

אשרי הגבר אשר שם ה׳ מבטחו ולא פנה אל רהבים ר״ל אנשי שחץ וגאוה לעזרו ולא אל שטי כזב ר״ל הנוטים לדברי כזב. ושטי הוא מנחי העין והוא מלשון כי תשטה אשתו (במד׳ ה) שהוא מנחי הלמד והם ב׳ שרשים וענין אחד.

רבות עשית אתה ה׳ כלומ׳ לא זאת בלבד הגיענו ממך אבל תמיד נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וענין מחשבותיך כלומ׳ שאתה מסבב להצילני בהשגחתך כענין התעשת האלהים לנו (יונה א ו) ואין ערוך ודמיון אליך ואם אבא להגיד ולדבר לא אוכל כי עצמו מספר.

זבח ומנחה לא חפצת כלומ׳ אין עיקר הכוונה בהם אבל אזנים כרית לי לשמוע בקולך כענין הנה שמוע מזבח טוב (ש״א טו כב)

ואם בדעתי זה אמרתי הנה באתי לפניך במגלת ספר כתוב עלי ר״ל ספר התורה שמוטל עלי לקיימו

וחפצתי לעשות רצונך … ותורתך בתוך מעי לא דבר הפה לבד

ובשרתי צדקתך בקהל רב ופירסמתי נפלאותיך

וכל ענין צדקתך לא כסיתי ולא כחדתי ר״ל לא העלמתי וענין תשועתך אמרתי כמו הגדתי שלא מצינו לשון אמירה בלתי סמיכות מי שנאמ׳ לו. וי״מ כי מלת לקהל רב חוזרת למלת אמרתי כי אלו היתה נקשרת עם לא כחדתי היה לו לומר מקהל רב כמו אל תכחד ממני (יהוש׳ ז יט).

ואחר הודאתו התפלל שלא יפסוק ולא ימנע רחמיו ממנו אבל יצרנו תמיד כי הוא יום חסד ואין צריך להשגחתו.

כי אפפו ר״ל הקיפו עלי רעות לאין מספר והשיגוני עונותי עד שלא אוכל לראות ברעתי ולבי עזבני ר״ל שכל עצתי אבדה ממני

ועל כן (יד) רצה ה׳ וכו׳ (טו) יבושו וכו׳ וישומו על עקב בשתם ר״ל שיהיה להם שממון בשכר בשתם שהיו מביישים אותי ושהיו שמחים ברעתי ואומרים האח ר״ל שמחה. וישישו בך מבקשיך וכו׳

ואני עם היותי עני ואביון לנגדו ה׳ יחשב לי ר״ל שאהיה חשוב בעיניו כענין רפאים יחשבו אף הם כענקים (דברים ב יא) אין כסף נחשב (דה״ב ט כ).