Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
האומנים שנשתתפו וכו'. כתב הראב"ד ז"ל א"א ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחברו בקנין כדין עבדים וכשם שמצינו באומר יקדשו ידי לעושיהן עד כאן עיין במהרי"ק ז"ל בשורש קפ"ג שכתב דמה שהצריך הראב"ד ז"ל קנין הוא משום שלא יחזור להבא יעו"ש ונראה דהרשב"א ז"ל חולק ע"ז וס"ל דאף בקנין חוזר שכתב בח"ב סי' פ"ז וז"ל ואף רצו שלא לחזור בו אחד מהם אין להם תקנה אלא בחיוב ובקנין גמור כגון שיכתבו שכל החוזר בו יתחייב לחברו כך וכך עכ"ל משמע דאם ירצה ליתן הקנס ולחזור מצי הדר ביה וכן ראיתי להרב מחנה אפרים הל' שותפין סי' ב' שכן כתב המגיה והקשה למרן ב"י שכתב בהל' שותפין שדעת הרשב"א ז"ל כדעת הראב"ד והצריך עיון יעו"ש. ומעתה אסורה נא ואראה למרן החבי"ב ז"ל בסי' קע"ו הגהת ב"י אות ד' על מ"ש מרן ז"ל ודעת הרשב"א ז"ל בתשובה כדעת הראב"ד ז"ל וז"ל בח"ב סי' כ"ז כתב בפירוש דכל שנתחייב בפירוש בחיוב ובקנין אפי' להבא אינו יכול לחזור בו ולשעבר מה שכבר הרויחו אפי' בלא קנין קנו והוא דעת הראב"ד כפי מה שפי' מהרי"ק בשורש קפ"ב יעו"ש. ואחרי המחילה רבה לא זכיתי להבין דבריו דמה הוכחא איכא מדברי הרשב"א אלו דאדרבא מהתם מוכח היפך דעת הראב"ד ז"ל וכדכתיבנא. גם מ"ש עוד וז"ל וכן ראיתי למהר"א ששון סי' קי"ג שכתב בפשיטות דהרמב"ן והרשב"א ז"ל מיירי בדליכא קנין אבל בקנין אינו יכול לחזור בו וכו' אם על תשובה זאת כיון אחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו אינו כן אלא דעת הרשב"א דאף בקנין אם רצה לחזור חוזר כמבואר וזה פשוט וק"ל.
ואפי' לקחו שור לטביחה וכו'. עי' בכ"מ שהביא משם הר"ן ז"ל דלרב המנונא לאו דוקא לקחו מתחילה לחרישה אלא אפילו לקחו לטביחה ומכרוהו חי השכר לאמצע יעו"ש ומיהו הרא"ש ז"ל הביא משם יש מפרשים דר"ה לא אמר אלא שור לחרישה אבל שור לטביחה ועומד לטביחה מודה ר"ה דחולקים לפי המעות ולא תקשי ליה אדתני סיפא לקח זה בשלו וכו' לפלוג וליתני בדידיה כדלעיל דטפי קרי ליה בדידיה מאי דמוקי הכל בשור לחרישה ומפליג בין הטילו לכיס ובין לקח זה בשלו וזה בשלו ממאי דהוה תני הכל בהטילו והוה מפליג בין שור לחרישה ובין שור לטביחה יעו"ש. ולענ"ד דברים אלו לא זכיתי להבינם דאם איתא דמאי דלא הקשו לר"ה מסיפא הוא משום דטפי עדיף ליה לתנא דברייתא לשנות דינא דחולקים לפי המעות במאי דפתח דהיינו שור לחרישה ומשום הכי הוצרך לחלק בין הטילו לכיס ובין לקח זה בשלו וזה בשלו אם כן מאי מקשה לרבה דסבר דשור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע לפלוג וליתני בדידיה בד"א בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וכו' לימא דטפי עדיף ליה לתנא דברייתא לסיים במאי דפתח דהיינו שור לחרישה ועומד לחרישה דאפי' הכי השכר לפי מעותיו היכא שלקח זה בשלו וזה בשלו ואח"כ נשתתפו ממאי דהוה תני שור לחרישה ועומד לטביחה דלא הוי דומיא דרישא דהוי שור לחרישה ועומד לחרישה כמ"ש הרב ז"ל לר"ה דלא קשיא לדידיה לפלוג וליתני משום דלא הוה מסיים במאי דפתח. והרב לח"מ ז"ל כתב ז"ל בפי' דברי הרב [אלפסי] נפל מחלוקת בהר"ן והרא"ש וכו' אבל לטביחה הוי לפי מעותיו [וכו'] זה א"א דכיון דהרי"ף מפרש דברי רב המנונא כשמכרוהו חי וכשמכרוהו לא היה ראוי לחלק א"כ אפי' לקחו לטביחה נמי לא הוי לפי מעותיו אלא לאמצע ודייק לשון הרי"ף שכתב הואיל ומכרוהו חי ועדיין לא חלקו משמע דאע"ג דלקחו לטביחה כיון שמכרוהו חי הוי לאמצע א"כ איך פי' בדברי הרי"ף כן יעו"ש. והנה מה שהבין הרא"ש ז"ל בדברי הרי"ף לפי דברי הלח"מ כבר נפתח דברי הרמב"ן בסוגיין והביאו הרב בשטמ"ק וז"ל אבל מ"ש בפי' דשמעתתא דר"ה דוקא כשלקחוהו לחרישה קאמר ומכרוהו כשהוא חי דש"מ דאי מכרוהו לאחר שחיטה חולקים לפי המעות וכן אם לקחוהו מתחילה לטביחה ומכרוהו כשהוא חי חולקים לפי מעות הא (ל"מ) [לא אתחוורא] וכו' יעו"ש הרי שהבין בדברי הרי"ף כמ"ש הרא"ש. ומרן החבי"ב ז"ל בסי' קע"ו הגהת ב"י אות נ"ח הקשה להרב לח"מ ז"ל דאינו רואה שום גילוי בדברי הרא"ש שסובר דהרי"ף מפרש דוקא בשור לחרישה ועומד לטביחה הא שור לטביחה ועומד לטביחה ומכרוהו כשהוא חי השכר לפי מעותיו וכו' ואין לומר דמ"ש הרא"ש בסוף דבריו אלא שהרב אלפסי ז"ל פירש דוקא שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע אם מכרוהו כשהוא חי אבל אם טבחוהו חולקים לפי המעות וכל שכן אם לקחוהו לטביחה וכו' דהכונה וכו' לקחוהו לטביחה ומכרוהו חי דהא ודאי כונת הרב מבוארת דה"ק וכל שכן לקחוהו לטביחה וטבחוהו ומכרוהו ע"כ. איברא דאין ספק לפי קוצר עניות דעתי דכונת דברי הרא"ש שהוא כמ"ש מרן ז"ל דמדקאמר וכל שכן לקחוהו לטביחה שהרי הרמב"ן ז"ל שהבין לקושטא דמילתא בדעת הרי"ף ז"ל בלקחוהו לטביחה ועומד לטביחה ומכרוהו דחולקים לפי המעות לא קאמר אלא וכן אם לקחוהו לטביחה וכו' ועשהו כלקחוהו לחרישה ועומד לטביחה וטבחוהו כמבואר לעיל אבל לעשותו כל שכן לא שמענו אלא ודאי לא כיון הרא"ש אלא לשור לטביחה וטבחוהו וכדברי הרב. אמנם מה שהקשה עוד וז"ל ועוד היכן ראה בדברי הרי"ף כן שהרי"ף לא הביא אלא לשון הגמרא ומה שפי' הרא"ש בדברי הגמ' יפרש בדברי הרי"ף וכו' ולא באתי לכונתו דהדקדוק שיש בדברי הרי"ף הוא שכתב וז"ל ואם מכרוהו בעודו חי יעו"ש ומינה יש לדקדק דאם שחטוהו דחולקים לפי המעות וכ"כ נמי אם לקחוהו לטביחה ומכרוהו בעודו חי וכמבואר אלא דמכל שכן לא אתי ומרן ב"י עלה ונסתפק בדעת הרי"ף אם שור לטביחה ועומד לטביחה אם מכרוהו חי אי חולקים לפי המעות והביא להגהות מיימוני וז"ל וכבר עלה בדעת הגהות מיימוני לפרש כפי' הראשון יעו"ש משמע דהגהות מיימוני מפרשין כן דברי הרי"ף ז"ל וכן מבואר מדברי מרן החבי"ב סי' קע"ו אות נ"ח יעו"ש ואני בעוניי לא ראיתי שום הוכחה בדברי ההגהות דמפרשי כן בדברי הרי"ף כי לפי הנראה אינו אלא לסברא דנפשייהו דסברין כן הכי וכמו דס"ל להי"מ שהביא הרא"ש בסוגיין. והרי "ף בשערים כתב וז"ל והדין הב' הוא במקום שיוסיף מעות על חבירו והתנו לעסוק בדבר מיוחד אם עשו מה שהתנו ונתעסקו באותו עסק מיוחד הדין עליהם שוים בריוח ובהפסד וכו' ואם לא עשו מה שהתנו ושינו לעסוק בדבר אחר שלא התנו תחילה הדין שיטול כל אחד מן הריוח ומן ההפסד כנגד מעותיו וכו' יעו"ש ומרן ב"י בסי' קע"ו כתב לא נפקא לן מידי כיון דדבריו שבהלכות מסכימים דהלכה כרב המנונא יעו"ש ומרן החבי"ב ז"ל בהגהת ב"י אות נ"ג כתב וז"ל לא (נר') [נפקא לן] מידי נ"ב פי' לא נ"ל במה שפסק כרבה כיון שפסק בהלכות כר"ה אבל לענין שינוי אם שינו ממה שהתנו בתחילה נוטלים כפי מעותיהם וכן פסק בספר המפה ולפי"ז יש לי [לומר] דהרי"ף בשערים אינו חולק עם מה שפסק בהלכות כר"ה ומה שפסק בשערים אבל אם לא עשו מה שהתנו ושינו וכו' וכדאמרינן בגמ' מסתברא מילתא דשמואל וכו' לאו דס"ל דכן הלכה אלא ה"ק אם שינה דינו כהא דקאמר בגמ' דשור לחרישה חולקים לפי המעות עד כאן. והנה מ"ש הרב ז"ל אבל לענין שינוי אם שינה ממה שהתנו וכו' נראה לענ"ד דהכונה היא אם התנו לעסוק בדבר פלוני ואדעתא דהכי נשתתפו וקודם שנשאו ונתנו שינו ולקחו דברים אחרים אז השכר הוא לפי מעותיהם ולא שלקחו שור לחרישה ושינו לטביחה דזה הוא מחלוקת דרבה ורב המנונא ומהו ההפרש ששם הרב בין דין השערים למימרא דרבה כדי שיאמר אבל לענין שינוי אם שינו וכו' וכן מ"ש ולפי"ז י"ל דהרי"ף בשערים אינו חולק עם מה שפסק (בה) [בהלכות] כר"ה וכו' אלא ודאי נראה דהכונה כמו שכתבתי והכי דייקי דברי השערים שכתב אם עשו מה שהתנו ונתעסקו באותו עסק מיוחד וכו' ואם לא עשו מה שהתנו ושינו לעסוק בדבר אחר שלא התנו מתחילה וכו' דמשמע דלא מיירי שלקחו שור לחרישה ואח"כ נמלכו כן נראה ברור. ואל כונת זאת הוא מ"ש שם באות נ"ה וז"ל יראה לי דלטעם זה שכתב בשערים דמפני ששינו כל אחד נוטל כפי מעותיו אין לך דבר שחולקים לאמצע אלא בשור לחרישה ועומד לחרישה שלא שינו אבל אם שינו אפי' בשור לטביחה ועומד לחרישה נוטל כל אחד כפי מעותיו וכו' ור"ל דאם שינו ממה שהתנו מתחילה לא מיבעי אם התנו ליקח שור לחרישה ושינו ולקחו לטביחה ועומד לטביחה דאפילו אם לא שינו דחולקים כפי מעותיהם אלא אפי' שהתנו שור לטביחה ושינו ולקחו שור לחרישה ועומד כיון ששינו נוטלין ג"כ כפי מעותיהם כיון ששינו אלא דמ"ש דומיא דשור לחרישה ועומד לחרישה לא ידענא מה אידון ביה. וראיתי להרב פני משה ז"ל בח"ב סי' קט"ו שכתב משם הרב משה הכהן ז"ל ועוד כתב כבוד תורתו וז"ל ולכאורה יראה דלהרי"ף אם הסחורות הם בעין וראויות ליחלק יחלוקו לפי מעות ואם כבר נמכרו השכר לאמצע דהא אפסיקא הילכתא כרב המנונא וכו' וא"כ יצא לנו מזה דבנדון דידן דאם הסחורות נמכרו השכר לאמצע לפי ההלכה בידנו עד כאן וכתב עליו הרב פני משה וז"ל ומ"מ לענ"ד נראה דאין דינו צודק אליבא דהרי"ף דלהרי"ף בטבחוהו אף אם מכרוהו קודם שנחלק לאבריו ובסחורות אף הראויות ליחלק אף אם נמכרו קודם חלוקה חולקין לפי מעות כיון שבשעת מכירה ראויות ליחלק היו וגם שהרי"ף כתב בסברת רבה וז"ל הואיל ואילו טבחוהו וחלקוהו באבריו היה זה נוטל שליש מגופו וכו' האי לישנא דחלקוהו לאבריו לאו דוקא הוא אלא הכונה הוא הואיל ואילו טבחוהו שראוי ליחלק לאבריו וטעמא הוא דיהיב למילתיה דהו"ל כמי שחלקוהו לאבריו והעד ע"ז דהרי"ף ז"ל גופיה בדקאי בסברת רב המנונא קאמר ועומד לטביחה ונמלכו וכו' השכר לאמצע הואיל וכשהוא חי מכרוהו ועדיין לא חלקו משמע דדוקא כשמכרוהו כשהוא חי אז מקרי דלא חלקו אבל אם טבחוהו אז שפיר מקרי חלקו אף שמכרוהו קודם שנתחוהו לנתחיו וכ"כ הטור בהדיא בסי' קע"ו על דעת הרי"ף וז"ל פי' ר"ח ורב אלפס הא דאמרינן דשכר לאמצע וכו' אבל אם טבחוהו שראוי ליחלק לאבריו או שלקחו פירות או סחורות כיון שראוי ליחלק חולקין לפי המעות עכ"ל יעו"ש באורך. והנה ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בהגהת ב"י אות נ"ט שכתב וז"ל וכדברי הר"ן נראה מדברי הרי"ף עצמו בביאור הלכה זו הובאו בס' תמים דעים סי' ר"כ שכתב וצריך שתדע שמ"ש שור לחרישה אין הכונה שדין זה לא יהיה אלא בשור בלבד אלא כן הדין בכל מיני סחורות וכו' באם לקחו על צד השותפות ואח"כ נתחרטו השותפין והעמידו אותם לחלק לדעת רבה חולקין לפי המעות ולדעת רב המנונא בשוה כל זמן שהשור קיים שלא נשחט או אותה סחורה קיימת עד כאן נראה מדבריו דבכל סחורה קאמר ואפילו ראויה ליחלק והכל תלוי בשעת לקיחה שאם לקחוהו על דעת שלא לחלקה אלא למוכרה כמו שהיא אע"פ שנמלכו לחלק כל שלא חלקוה ומכרוה כך חולקין בשוה יעו"ש. ואמת אגיד שהספר אינו מצוי אצלי לראות הדבר על בוריו מ"מ ממ"ש מרן החבי"ב ז"ל נראה שלא כמ"ש הרב פני משה אלא כמ"ש הרמ"ך ז"ל וגם דלא כמ"ש הטור ז"ל בעד הרי"ף ומינה דקדוק שהיה נראה מדברי הרי"ף ממ"ש בדברי רבה דקדוק נכון הוא וכן ראיתי להרב מחנה אפרים בהל' שותפין סי' א' שדקדק כן מדברי הרי"ף וז"ל שהרי כתב שנמלכו עליו לחלקו באבריו ובהא פליגי וכו' הרי דלהרי"ף לא כתב אלא כשהסכימו לחלוק לאבריו אז הוא דאמרינן חולקין לפי מעותיו אבל אם לא הסכימו לחלוק באבריו אלא שרוצים למכור הבשר ולחלוק ודאי שהיה הריוח לאמצע יעו"ש והוא כמ"ש הרי"ף הובא בס' תמים דעים כדכתיבנא אלא דקשה לי על הרב מחנה אפרים ז"ל שמדברי הטור נראה היפך ולא נרגש מזה כלום. עוד ראיתי להרב פני משה שכתב וז"ל אך אני בעצמי אלמלא דברי הרמב"ם ז"ל הייתי אומר שאין מדברי הר"ן שום הכרח דאם הר"ן אית ליה בלקחוהו לטביחה ומכרוהו חי השכר לאמצע הוא לפי שיטתו דאית ליה דאף בנשתתפו בדבר הראוי ליחלק דהוי השכר לאמצע דלא עדיף לקחו לטביחה מפירות הראוים ליחלק ואפ"ה אית ליה דהשכר לאמצע כל שכן בלקחוהו לטביחה ומכרוהו חי אך כפי מה שהבין מרן בב"י בכונת הרי"ף א"כ כפי שיטה זו עדיין אפשר לומר בדעת הרי"ף דהיכא דלקחוהו לטביחה אע"ג דמכרהו חי דיחלוקו לפי המעות דבתר שעת לקיחה אזלינן וכו' יעו"ש. ולא זכיתי להבין דבריו דממקום שבא להסתייע מדברי הטור משם נראה בהיפך דהא הטור כתב דלהרי"ף לקחו פירות הריוח לפי המעות ושם כתב וז"ל פי' ר"ח ורב אלפס ז"ל דהא דאמרינן השכר לאמצע דוקא שלקחו שור לחרישה או אפי' לטביחה ומכרוהו חי אבל אם טבחוהו שראוי ליחלק לאברים או לקחו פירות או סחורה כיון שראוי ליחלק חולקין לפי המעות עד כאן וק"ל.