Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מקום שנהגו שלא לגדל חייב המתעסק להטפל בולדות בדקה ל' יום וכו'. עיין במרן כ"מ ז"ל שכתב אע"ג שר' יוסי פליג אהא הלכה כתנא קמא עד כאן ור"ל דס"ל לר"י בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה וכן פסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל ממאי דהביאו הברייתא בסתם וכן נראה דעת מרן ביו"ד סי' קע"ז וכן פסק הטור שם. וראיתי (בפסקי) [בקיצור פסקי] הרא"ש ז"ל בסי' מ"ג שכתב ובמקום שאין מנהג יטפל בולדות בדקה ג' חדשים וכו' והוא היפך ממ"ש בטור דסגי בל' יום וכת"ק וכאן פסק כר' יוסי ומה מקום מצא לפסוק כר"י בדברי הרא"ש שלא הביא כי אם הברייתא כצורתה וכמו שהביאה הרי"ף ז"ל ומיהו לזה אפשר לומר ממאי דמייתי הרא"ש ז"ל מאי דאמרינן בש"ס מאי טיפולה מרובה תנא מפני ששיניה דקות ולאיזה צורך הביא זה אם לא שרוצה לפסוק כר"י ומ"מ בטור פסק בהיפך וצריך לי ישוב ודע דרבינו והטור חולקים בדין שלשים יום והוא דרבינו ס"ל דהא דאמרינן עד מתי חייב לה ליטפל בולדות בדקה ל' יום הוא במקום שנהגו שלא לגדל אפי' הכי חייב ליטפל ל' יום וכל שכן במקום שאין מנהג וכן נראה שהוא דעת רש"י ז"ל בפי' המשנה ואילו הטור ז"ל לא כתב כן אלא כתב וז"ל ובולדות מקום שנהגו לחלקם מיד חולקים מיד ובמקום שאין מנהג כלל יגדלם המקבל בדקה ל' יום יעו"ש והוא כדברי הרא"ש ז"ל ואילו מרן ז"ל לא נתעורר בזה ובשו"ע פסק כהרא"ש והטור וק"ל.
אחד מן האחין או מן השותפין דנפל לאומנות המלך וכו'. בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ד) וראיתי לרבינו יונה בעליות שכתב וז"ל עוד נראה לפרש השותפין שהן שותפין בכל ריוח שירויחו באומנותן ובכל דבר ולא הוצרך לומר אם למד וכו' אלא כי אצטריך ליה לאשמועינן כגון שנפל לאומנות המלך שאין זה ביד האדם אלא כפי שיעלה רוח המושל וסד"א במילתא דלא שכיח ואין בידו לא אסיק אדעתיה קמ"ל דאפי' הכי השכר לאמצע והיינו דתני עלה לאומנות המלך ומתני' כגון דנפל לאומנות ומחמת עצמו והא דתני בברייתא אם מחמת אחין לאחין מיירי שלא נשתתפו בכל ריוח יעו"ש. ואפשר דמשום הא כתב הטור בסי' קע"ז ס"ב משם ה"ר יוסף הלוי ז"ל דדוקא לאומנות המלך אבל לאומנות אחרת אע"פ שמנוהו מחמת אחיו הוא לעצמו עד כאן והקשה מרן החבי"ב ז"ל בהגהת הטור אות א' דלמה כתבו משם הר"י הלוי ז"ל והוא תלמוד ערוך וגם על מור"ם במפה ז"ל הקשה שמביאו בשם יש אומרים יעו"ש מה שתירץ ולפי מ"ש ניחא שהביאו משם הר"י הלוי ז"ל דלא נימא בכונת הש"ס כמ"ש ר' יונה בעליות להכי מביא משם הר"י הלוי דדוקא לאומנות המלך הוא דשכר לאמצע אבל לאומנות אחרת השכר לעצמו וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בתשובה חו"מ ח"ב סי' מ' שכתב וז"ל וראיתי להנמוק"י ז"ל שכתב ואם נפל אחד מאלו לאומנות המלך או לאומנות אחרת הריוח לאמצע ע"כ. ודבריו תמוהים דהא בגמ' אמרינן תנא לאומנות המלך כלומר לאפוקי אומנות אחרת כמו שפירשו כל המפרשים ואולי ט"ס הוא ובמקום או צ"ל (לו) [לא] ואי נמי דהנמוק"י ז"ל מפרש דכי אמרינן בגמ' לאומנות המלך לא בא לאפוקי אומנות אחרת אלא בא לרבויי אומנות המלך דסד"א דלא תני חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו אלא דוקא באומנות אחרת אבל באומנות המלך מתרפא מן האמצע קמ"ל דמתני' מיירי אף נפל לאומנות המלך כיון דמתני' מיירי בחלה בפשיעה ולפי דרכו למדנו ישוב אחרת לדברי הר"י הלוי דכדי שלא נפרש דבגמ' אתא לרבויי אומנות המלך וכל שכן אומנות אחרת פי' דאין הפירוש כך אלא דאתי לאפוקי אומנות אחרת עכ"ל ולענ"ד אחר המחילה רבה נראה דהכי צ"ל והילך לשון (הר"ן) [הנמוק"י] ז"ל ואם נפל אחד מאלו לאומנות המלך כדאיתא בגמ' שנוטלן מכל בית פעם בחדש וממנין אותו למוכס או לאומנות אחרת הריוח לאמצע דהא מתפיסת הבית מינהו וכו' יעו"ש ומ"ש לאומנות אחרת קאי למינוי והכונה דממנין אותו למוכס או שהמינוי הוא לאומנות אחרת ועכ"פ המנוי הוא מאת המלך ובעבודת המלך ולא בא לומר שנפל הוא לאומנות שלא מחמת המלך כמו שהבין הרב ז"ל או לעשות ט"ס. ומ"ש רבינו עוד חלה אחד מהן ונתרפא וכו' כתבו התוס' וז"ל תני בתוספתא בד"א ברפואה שיש לה קצבה אבל ברפואה שאין לה קצבה הרי הוא כמזונות וירפא מן האמצע וכו' ועי' בדרישה שכתב שרבינו כתב לב' הדינים ואיני יודע בדברי רבינו רמז לדין זה וצריך ישוב.