אבל מלוהו סתם על שער שבשוק. עיין בהרב המגיד ז"ל שכתב דבקביעות זמן אסור ולשאר המפרשים מותר ולדברי הכל אם יש לאריס מותר והרי הוא כשאר כל אדם ע"כ והרב מל"מ תמה בדברי הרה"מ וכתב דאפשר לפרש דאע"ג דרבינו אוסר ביש לו בקובע זמן מיהו ביצא השער דמותר אע"פ שאין לו אם המצא תמצא דיצא השער ויש לו מצטרפין שניהם להתיר אף בקובע לו זמן. ולענ"ד קשה לי ממ"ש הרה"מ גופיה בה"ב ד"ה אע"פ וז"ל ודעת הרב דרישא דאוסרה בקובעו זמן לגורן אפי' ביש לו דומיא דהיתר דסיפא דעד שיבא בני שהיא ביש לו ואם היה כדבר המפרשים דכל שיש לו מותר אף בקביעות זמן והכל תלוי ביש לו הו"ל לומר כך לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין אא"כ יש לו וכו' יעו"ש באורך וא"כ אף אנן נמי נימא דאם איתא דלדעת רבינו היכא דאיכא תרתי דיש לו וגם יצא השער דאף בקביעות זמן מותר א"כ לימא מתני אא"כ יצא השער ויש לו ומדלא אשכח התר בקובע זמן לפרעון ש"מ דלית שום היתר ומה שהביא מדברי הרשב"א עיין בכנסת הגדולה ומ"ש משם התוס' בסיפא דתוספתא שטר של ריבית יקרענו ויגבה ממשעבדי לא מצאתי שכ"כ ודוק.