Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מלוה שבא להפרע בשטר שבידו שלא בפני לוה וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל שכתב מחלוקת אמוראים בפ' הכותב אם נפרעין מן האדם שלא בפניו ופסק כרב נחמן ומבואר בהלכות ע"כ והנה הרי"ף הביא ראיה דהלכה כר"נ מדמקשה בפ' שום היתומים ואי חיישת לשובר התם נמי לגבי הא דאמר ר"נ ליחוש ופרקינן התם כדקאמר טעמא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים ואתה נועל דלת בפני לוים דאלמא הא דרבא אר"נ הלכה היא וטעמא דיליה מעלייא היא יעו"ש. ולענ"ד אחר בקשת מחילה מעצמותיו הקדושים לא זכיתי להבין ראיה זו דהתם הכי איתא אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה ריבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזונות וכו' אר"נ מרישא לא הוה מזדקקנא לנכסי יתומים כיון דשמענא להא דרב הונא חברין משמיה דרב דאמר יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו מכאן ואילך מזדקקנא ושיילינן מעיקרא מ"ט לא ומשני א"ר פפא פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה וכו' ובתר הכי אמרינן רבא אמר משום שובר א"ל ר"ה בריה דר"י לרבא ומי חיישינן לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו וכו' ורבא אמר ר"נ אפי' בבע"ח נמי ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש א"ל התם כדאמרינן טעמא שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים ע"כ. נמצא דרבא אמר ר"נ דס"ל דנפרעין שלא בפניו הוא ניהו ס"ל טעמא דאין נזקקין משום שובר ואף כי מדברי רש"י שפי' בדברי רבא הא דאין נזקקין משום שובר דשמא שובר היה לאביהם וכו' דמשמע דרבא עליה דר"י ור"א קאי וטעמא דידהו קאמר מ"מ (ר"ה) [ר"נ] נמי הכי הוה ס"ל אי לאו משום רב הונא (אר"י) [אמר רב] ועל דברי כולן בא רבא למיהב טעמא משום שובר וע"ז בא ר"ה בריה דר"י להקשות מיניה וביה דמתני' דנפרעת שלא בפניו א"ר יצחק נפחא לא שנו אלא כתובת אשה ורבא אר"נ אפי' בבע"ח נמי אי חיישת לשובר התם נמי ליחוש והכונה דימצאו דבריך סותרין זה את זה וע"ז משני שפיר התם כדאמרינן טעמא שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו דמעיקרא הקשה לו דאיך יהיב הך טעמא דלר"נ ולדידיה סתראי נינהו כלפי מאי דס"ל במתני' דהנפרעת שלא בפניו דלא חיישינן לשובר ושני ליה דהתם ליכא טעמא דלא ניחוש לשובר שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו והולך למדינת הים ואיכא נעילת דלת וא"כ מאי ראיה לענין דינא דהלכה כר"נ מדמשני וכו' דטעמא דיליה מעלייא היא והלכה דהא כל קושייתו אינו אלא לרבא ור"נ דטעמא טעים משום שובר דאילו לא הוה רבא ור"נ אה"נ דמצו למימר אנא כר"י נפחא ס"ל דדוקא כתובת אשה ולא בע"ח משום שובר באופן שלעת כזאת לא זכיתי להבין כונתו וכעת צריך אני מרבותי (א"ה ס"ט עיין תשו' בעי חיי חו"מ ח"א דף מ"ח ע"ד ד"ה ומה שהקשה יעו"ש). עוד כתב הרי"ף ז"ל שם וז"ל אלא מיהו חזינן לרבוותא דלא חיישי להא דרבא אמר רב נחמן וסמכי להוא בהא מילתא אגמ' דבני מערבא דמתמהי התם ונפרעין מן האדם שלא בפניו ומשני כשריבית אוכלת בהם ופריך ובי"ד גובין ריבית בשערב לו מן הגוי אלמא מילתא פסיקא היא לגבייהו דאין נפרעין שלא בפניו. וראיתי להמבי"ט בח"א סי' רכ"ט שנשאל בראובן שלוה מן הגוי ולו שט"ח ומכר הגוי השט"ח הנזכר לשמעון ולא מצא שמעון נכסין לראובן במקום ההלואה והלך לעיר אחרת שהיו שם נכסין לראובן ותבע מבי"ד שיגבוהו שלא בפני לוה וכו' וכתב הרב בתוך התשובה וז"ל ונ"ל בנדון דידן דאף במקום דירתו לא היו נפרעין ממנו שלא בפניו דהאי תקנתא לא הוייא אלא בישראל כדמשמע מדקאמר שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו אבל בגוי לא עבדינן תקנתא לפרעון דידהו וכן משמע בירושלמי פ' הכותב דמתמהי ונפרעין מן האדם שלא בפניו א"ר ירמיה כשריבית אוכלת בהן ובי"ד גובין ריבית בשערב לו מן הגוי וכתבו הרי"ף בהלכות ור"ח ז"ל הביא ראיה מהירושלמי זה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו דהכא אוקמוה בירושלמי דמיירי בגוי ומשום ריבית ונ"ל דלא פליג הירושלמי אדר"נ דהא דמשמע בירושלמי דאי לאו ריבית לא היו נפרעין שלא בפניו איירי במלוה גוי שלא עשו תקנה והא דר"נ איירי בישראל שעשו לו תקנה שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חברו והולך למדינת הים וכו' יעו"ש שיש שם ט"ס. ולענ"ד קשה לי טובא דהא כל ראייתו של ר"ח ז"ל מדקמתמה ונפרעין מן האדם שלא בפניו דמשמע דפשיט להו דאין נפרעין וס"ד דמיירי במלוה ישראל והיינו כסברת רב אחא שר הבירה דדוקא בכתובת אשה ולא בע"ח ממתני' משמע דבכל ענין מיירי וע"ז הוצרכו לאוקומי בשרבית אוכלת בהן והשתא דהירושלמי ס"ל כר"נ מאי מתמה ונפרעין וכו' הו"ל לתרץ כן שלא יהא כל אחד נוטל מעות של חברו והולך למדינת הים ולעולם דמיירי בבע"ח ישראל אפי' שאין בו ריבית ומדהוצרך לאוקומי בריבית ש"מ דבשאין ריבית אוכלת אין נפרעין ומשום לתא דריבית הוא דהוצרך לאוקמי בבע"ח גוי ומלבד דכן הוא פשט הירושלמי עוד הביא ראיה ממה שאמרו עוד שם ע"ז וז"ל כהדא אלכסא אמר לר' מנא אנן עבדין טבות סגיין מנכון אנן כתבין דין מוגמרין אין אתא טבית ואין לא אתא אנן מחלטין נכסייא א"ל אף אנן עבדינן כן משלחין בתריה תלת אגרין וכו' א"ר מתניא והוא שעמד בדין וברח אבל לא עמד בדין לית כאן מחלטין אלא מכריזין ע"כ הרי דכשלא עמד בדין אין מחליטין כלל וזה ודאי בישראל מיירי וקאמר כהדא ש"מ דהכל הוא בישראל שלא כדברי הרב המבי"ט ז"ל וצ"ע.
ומפני מה אינו נשבע היסת. עיין בהרב מל"מ שהקשה במ"ש רבינו שאם יש עדים אינו נוטל אלא בשבועה דבמאי עסקינן אי בדליכא ראיה הא מהימן במיגו דאי בעי אמר החזרתי וכו' ונראה דרבינו אזיל לשיטתיה דס"ל דבטענת החזרתי צריך לישבע בנקיטת חפץ וכמ"ש בפ"ו מהל' שאלה וכבר באר דבריו הרב בכ"מ בפ"ב מהל' שכירות וכתב דכיון שהוא מודה שנעשה שומר אלא שפוטר עצמו מצד אחר כגון שטוען החזרתי צריך לישבע כעין דאורייתא ואף דהרב המגיד פליג אהא וס"ל דבטענת החזרתי ישבע היסת לאו אליבא דרבינו קאמר וכו' אלא אליבא דידיה דאיהו פליג על רבינו וס"ל כהראב"ד שהשיג עליו וכו' יעו"ש. ולענ"ד לא זכיתי להבין דבריו שהרי כתב רבינו בפ"ב מהלכות שכירות וז"ל זה אומר השאלתיך או השכרתיך או הפקדתיך והלה אומר להד"מ או שאמר כן היה אבל החזרתי לך ונסתלקה השמירה ולא נשארה בינינו תביעה הרי הנתבע נשבע היסת ונפטר ע"כ הרי דבטענת החזרתי נפטר בשבועת היסת אשר מכח זה הקשה הרב גופיה למ"ש מרן בכ"מ שדעת רבינו דבטענת החזרתי נשבע בנקיטת חפץ וכמ"ש הרב ז"ל מדברי רבינו הלזו וההיא דפ"ו כבר הליץ הרה"מ שם או אפשר דהתם שאני שהוא בעדים וכמ"ש בס' מרכבת המשנה אבל לדעתו ז"ל דלא נחית להכי כמבואר מדבריו שכתב ואף דהרה"מ פליג אהא וכו' וצריך ליישב. (א"ה ס"ט עיין להרב שער המלך בהל' גזלה ואבדה דף י"ז סע"ד שדחה דברי הרב מל"מ כמ"ש מו"ז ז"ל ועיין בס' קרית מלך רב ח"ב בפרקין שתמה כן יעו"ש).
אבל אם אמר המלוה אני יודע שהיה שוה יותר על החוב אבל איני יודע כמה וכו'. הרב המגיד ז"ל כתב שדעת רבינו כסברת הר"י בן מיגש דצריך שיאמר המלוה ששוה המשכון יתר על דמי החוב כדי שיהיה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכן כתב הטור ומרן בספרו הקצר. והריב"ש ז"ל בסי' שפ"א השיב להדיין שרצה לחייב למלוה שאמר איני יודע כמה היה שוה והביא הירושלמי דפ' שבועת הדיינים דאמרו שם על מתני' דסלע הלויתני וכו' והלה אומר איני יודע מהו ומשני את לא ידע אהין ידע דנראה דאפי' שאינו אומר יודע אני שהיה שוה יותר על החוב איני יודע כמה אמר מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והשיב הריב"ש ז"ל דהירושלמי יש לפרשו בשאמר איני יודע כמה היה שוה יותר מן החוב וכו' יעו"ש וכעת לא ראיתי לשום אחד מן הפוסקים שאמרו באומר איני יודע כמה היה שוה דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם זולת את זה ראיתי להריטב"א בחי' לשבועות הנדפסות מקרוב שכתב שם במתני' דסלע הלויתני וז"ל אבל היכא דהלוה אומר כך וכך היה שוה והמלוה אומר איני יודע בזה נחלקו המפרשים שהרא"ם כתב גם בזה דסוף סוף הוי כחמשים ידענא ונ' לא ידענא דהא מודה ליה המלוה דחייב אלא דאינו יודע כמה ואף הרמב"ם כתב בהל' שאלה המפקיד אצלו פירות שאינם מדודין וכו' וגם הרמב"ם ז"ל שכתב בשמו ושם רבו אינם דומים לדינו של הרא"ם דהתם כבר הודה שקבל ממנו פירות אלא שאינן מדודין ולא סגייא שלא יהא בהן שו"פ והוי כנ' ידענא ונ' לא ידענא שמשלם בלא שבועה דחבריה אבל בירושלמי נראה סיוע לדינו שאמרו שם והלה אומר איני יודע אמר את לא ידע אהין ידע וכו' אלא א"כ נדחוק לומר דהירושלמי מיירי באומר שהיה שוה ממון יותר ואינו יודע כמה יעו"ש באורך. נמצא לפי"ז דסברת הדיינים שחייבו למלוה שאמר שאינו יודע כמה היה שוה [היה] להם על מה שיסמוכו וגם הדחיה שדחה הריב"ש ז"ל דחוקה היא להריטב"א ונפק"מ לדינא דאם תפס התובע מצי למימר קים לי כיון שהרא"ם ג"כ הכי ס"ל ומ"מ דעת רבינו נראה ברור דלא ס"ל הכי ומהתימה מהריטב"א ז"ל שלא הוכיח מכאן דנראה ברור דצריך שיודה ששוה המשכון יותר מדמי החוב שהוא נדון הרא"ם בעצמו. (א"ה ס"ט עיין למה"ר רבי'ן חסידא בס' לב מבין דף קצ"ח ע"ב וכה הראני ידי"נ כמוה"ר דש"נ הי"ו מה שכתוב אצלו בזה והילך לשונו והנה מדברי כל הפוסקים שהביאו דברי מהר"י בן מיגש ז"ל מבואר להדיא דס"ל במלוה על המשכון באומר לא ידענא כמה היה שוה דנשבע היסת ונפטר ודוקא היכא דאמר יודע אני שהיה שוה יותר ואיני יודע כמה הוא דמחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דדוקא בשומר שאבד הפקדון ואמר לא ידענא כמה היה שוה דבהודאה זו הא קא מודה ליה הנתבע דמחייב ליה מידי ולא ידע כמה הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אבל במלוה על המשכון שאומר לא ידענא כלל לא מחייב מידי דאפשר דהמשכון לא היה שוה אפי' כנגד הלואתו כמ"ש הריב"ש ז"ל סי' שפ"א והכריח כן מדברי הרמב"ם ז"ל דבפ"ה מהל' שאלה כתב הפקיד אצלו פירות שאינם מדודין וכו' והשומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה וכזה הורו רבותי הר"י הלוי בן מיגאש ורבו ז"ל עכ"ל והם דברי הר"י הלוי פ' שבועת הדיינים כמ"ש הרב המגיד ז"ל ואילו בפי"ג מהל' מלוה ה"ד כתב דכשאומר המלוה איני יודע דמיו דישבע המלוה שאינו ברשותו ויכלול שאינו יודע וכו' ויפטר אבל אם אמר המלוה אני יודע שהיה שוה יותר על החוב אבל איני יודע כמה ה"ז משלם וכו' יעו"ש וכן נראה להדיא מדברי הרה"מ ז"ל דעל חלוקה ראשונה כתב וז"ל סלע הלויתני עליו וכו' דין זה כשהמלוה אינו מחייב עצמו בכלום פשוט הוא דהו"ל וכו' שפטור אבל מדין גלגול וכו' ועל החלוקה האחרת כשאומר יודע אני שהיה שוה יתר על החוב וכו' כתב זו סברת הר"י בן מיגאש ז"ל פ' שום הדיינים ובהשגות א"א וכו' וכבר הארכתי בביאור מחלוקתם פ"ה מהל' פקדון ודעת הרמב"ן ז"ל נוטה לדברי רבינו עכ"ל. נראה מדבריו שבדין הראשון כשאומר המלוה איני יודע דמיו גם הר"י בן מיגאש ז"ל מודה דנשבעין היסת ונפטר וכן נראה להדיא מדברי הרב בעל התרומות שמ"ט שכתב וז"ל ה"ד אם טען וכו' והמלוה אומר איני יודע דמיו וכו' ויפטר אבל אם אמר הלוה וכו' והמלוה משיב אני יודע שהיה שוה יתר וכו' אבל איני יודע כמה הרי זה משלם וכן פסק הר"י בן מיגאש ז"ל בחי' שבועות וכו' יעו"ש והגם דמ"ש הרביעי וכו' הם דברי הרב בעל העיטור ז"ל דף מ"ז וכמ"ש שם קודם לכן נקוט מיהא דגם הר"י בן מיגאש ז"ל מודה בזה וכ"כ אח"כ ומסתברא דוקא דאמר איני יודע וכו' אבל מודה כי לפחות יש לו ידיעה מפרוטה שהוא שיעור מודה מקצת וכו' יעו"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל פ' שבועת הדיינים וכ"כ להדיא בתשו' הר"י בן מיגש הנדפסים מחדש בלקוטות הרמב"ן סי' קצ"ז. והוצרכתי להאריך בזה ולפי שראיתי להריטב"א ז"ל בחי' פ' שבועת הדיינים לדף מ"ג שכתב וז"ל סלע הלויתני עליו וכו' פי' האי סיפא וכו' עד גם דברי הרמב"ם ז"ל שכתב משמו ושם רבו אינם דומים לדינו של הרא"ם ז"ל דהתם כבר הודה שקבל ממנו פירות וכו' יעו"ש. ואין ספק דמ"ש משם הרא"ם ז"ל כונתו על הרב אב"ן מיגאש ז"ל וכמ"ש שם להדיא ומיהו אין ראיה של הירושלמי מחוורת לדינו של רבינו אבן מיגאש ז"ל וכן נראה ממ"ש והרא"ם ז"ל הביא ראיה לדינו מן הירושלמי שהביא רבו רבינו אלפסי ז"ל בב"ק וכו' וכן נראה ממ"ש גם דברי הרמב"ם שכתב משמו ושם רבו כלומר משם רבינו אבן מיגאש ז"ל ורבו הרי"ף ז"ל וכן מזכירו תמיד הריטב"א שם בשבועות להר"י בן מיגאש כמו שיראה הרואה וכן כתב הרב מופת הדור בס' שם הגדולים מערכת י' אות ד' דזימנין הפוסקים קרו ליה הרא"ם פי' הר"י אבן מיגאש ז"ל יעו"ש וא"כ הוא ליה היכן ראה למהר"י בן מיגאש ז"ל שכתב במלוה על המשכון דהיכא דאומר איני יודע כמה שוה דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם שלא כ"כ בחי' אלא גבי שומר שאבד הפקדון היינו משום דמודה מיהא דמתחייב ליה מידי וכמ"ש מהר"י בן מיגאש ז"ל בהדיא וממילא דגבי מלוה על המשכון דוקא באומר יודע אני שהיה שוה יתר על החוב ואינו יודע כמה בכהאי גוונא הוא דמתחייב אבל באומר איני יודע סתם אין כאן הודאה של כלום דאולי לא היה שוה יותר מסלע שהלוה לו וזה מבואר מדברי כל הפוסקים שהביאו דברי הר"י בן מיגאש ז"ל ואף דהרא"ם ז"ל קאי שם אמתני' דהמלוה על המשכון מ"מ ביאר דבריו שכתב ושמעינן מינה דשומר שאבד הפקדון וכו' וכ"כ הריב"ש ז"ל להדיא והיינו ממש כדברי הריטב"א ז"ל שכתב אח"כ ומהו וכו' ולא ידעתי אמאי לא נסתייע מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ג מהל' מלוה דמוכח כן להדיא וכמו שהכריח הריב"ש ז"ל. ושוב אחר זמן ראיתי למה"ר הגדול בס' לב מבין דף קצ"ח שכתב ע"ד הריטב"א ז"ל וז"ל ותם אני לא אדע אמאי לא החזיקו ממ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא פי"ג מהל' מלוה להיפך ממ"ש הרא"ם שכתב בה"ד וז"ל סלע הלויתני עליו וכו' עד שהרי לא חייב עצמו בכלום הרי להדיא דבהאי דינא גופיה כתב הרמב"ם ז"ל להיפך ואיך כתב דהרמב"ם ס"ל הכי ממ"ש בהל' שאלה מאחר דבדין עצמו כתב להיפך ויגדל התימה על הריטב"א ז"ל דלחלק יצא ולא שלטה עינו הטובה בזה הלשון דהוי להדיא להיפך איך שיהיה סברא זו של הרא"ם יחידאה היא ואין לומר קים לי כידוע ועיין להריב"ש סי' שפ"א שהביא דעת השואל כוותיה דהרא"ם ז"ל וגם הריב"ש דחה דברי השואל עיי"ש. נראה שהבין הוא ז"ל דהרא"ם דמייתי הריטב"א לאו היינו מהר"י בן מיגאש שהביאו כל הפוסקים אלא הוא פוסק אחר ומשו"ה כתב דאין לומר קים לי כוותיה דהרא"ם ז"ל וכנראה דזה גרם לו להבין דהרא"ם גופיה הוא מ"ש וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ואחרי נשיקת ידי ורגלי קדשו נראה דהריטב"א לא נתכוון אלא על מהר"י בן מיגאש ז"ל וכנ"ל ומ"ש וגם הרמב"ם ז"ל וכו' הם דברי הריטב"א ז"ל ואדרבא להריטב"א צריך להבין איך כתב כן בשם מהר"י בן מיגאש ז"ל שהוא ז"ל לא דיבר במלוה על המשכון אלא בשומר שאבד הפקדון והן הן דברי הריב"ש ז"ל שכתב על השואל דהר"י בן מיגאש לא קאמר אלא בשומר שאבד הפקדון דמודה מיהא דמיחייב ליה מידי וצריך תלמוד אלו תוכן דבריו נר"ו). ודע דיש מקשים עליה דהר"י אבן מיגאש ז"ל דכיון דלא ידע כמה היה שוה לא מחייב שבועה דהא לא מודה בדבר שבמדה ובמשקל ומניין והו"ל כההיא דתנן אלא מה שהנחת אתה נוטל ועוד שהרי אינו כופר בשתי כסף שהוא אומר איני יודע כמה היה שוה והרא"ש ז"ל תירץ וז"ל ונ"ל דלא קשיא דכיון שאומר יודע אני שהיה שוה יותר ממה שהיה לי עליו הודה ששוה פרוטה יותר שפחות משו"פ אין נחשב שווי בחפץ אחד הלכך זה שאמר שהיה שוה יותר מסלע על כרחך הודה בשו"פ הרי יש כאן הודאת ממון וכיון שהודה בסתם ואין בכלל הודאה זאת אלא פחות שבמנין ואין יכולין להוציא מידו אלא בפרוטה והוי כאילו הזכיר בפי' שו"פ יותר הלכך על כרחך על השאר יאמר איני יודע וכיון שאמר איני יודע מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ולא דמי לבית מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל דהתם אין הנתבע משיב שמא אלא כך הוא אומר מה שאמרת בית מלא הפקדת אצלי מזה לא נתתי לבי לידע אם היה מלא ממש וגם הטענה אינה כ"כ בריאה וכו' אבל זה אני יודע שכמו שהנחת אתה נוטל הלכך אין כאן הודאת כלום כיון שלא טען ולא משיב דבר שבמדה ומשקל ומנין שהרי לא טען עליו אלא חסרון פירותיו וזה אומר שלא חסרו אבל האומר כך וכך פירות הפקדתי אצלך והלה אומר פירות הפקדת לי ואיני יודע כמה היו אם לפי טענת המפקיד היו שיעור שתי כסף ופרוטה והנפקד אומר יודע אני שהיו שוין פרוטה ואיני יודע כמה היו שוין יותר יש כאן שבועה אבל אם אמר פירות סתם לא הודה בשו"פ אין בהודאתו משמעות של שו"פ שאף בפחות משוה פרוטה קרוין פירות עכ"ל. וראיתי להש"ך ז"ל בסי' ע"ב סק"נ שהקשה ע"ד הרא"ש הללו וז"ל ואני אומר במחילה מכבוד הרא"ש ז"ל אדרבא דבריו אינם מובנים שנראה מדברי הרא"ש שמתרץ על מה שהקשה מהא דתנן מה שהנחת אתה נוטל וכו' דדוקא גבי מלוה ודאי הודה בפרוטה אבל בהך דתנן מה שהנחת אתה נוטל אינו מודה אף בפרוטה לפי שאף בפחות משו"פ קרויין פירות ועל מה שהקשה דהא אינו כופר בשתי כסף מתרץ כיון דעל השאר אומר איני יודע יש כאן כפירה בב' כסף ולא דמי לבית מלא מסרתי דהתם אין הנתבע משיב שמא וכו' ודברים אלו לא אוכל להולמן מהו זה שאמר ואין הנתבע משיב שמא וגם מה זה שאמר וגם הטענה אינה בריאה דהא קי"ל כרבא דאפי' אמר בריא בית זה מלא מסרתי לך או עד הזיז מסרתי לך והוא אמר מה שהנחת אתה נוטל פטור כיון שאינו מודה לו דבר שבמדה ומנין וגם פשטא דמתני' מי לא עסקינן נמי בפירות חשובים כאתרוגין וכיוצא שאפי' פרי אחד שוה פרוטה דכשמשיבו היו בו פירות ואיני יודע כמה הם ודאי הודה בשו"פ ועוד דהא קתני במתני' כיס מלא זהובים מסרתי לך וכו' ועוד קשה לדעת הרא"ש ז"ל דמחלק דבאומר פירות סתם אין בהודאתו משמעות שו"פ והרי הרמב"ם בפ"ה מהל' שאלה שהביא כתב הפקיד פירות וכו' והשומר אומר איני יודע וכו' ובאמת משמע מדברי הרא"ש דהרמב"ם מיירי שאומר יודע אני שהיו שוין יותר משו"פ ואיני יודע כמה אבל לא נהירא כלל לפרש כן דבריו שהרי כתב והשומר אומר איני יודע משמע שאינו אומר רק איני יודע ולא יותר וכו' עכ"ל. ולענ"ד אחרי בקשת מחילה מכבוד רבנותו נראה דכונת הרא"ש ברור מללו דבאומר יודע אני שהיה שוה יותר מדמי החוב ואיני יודע כמה כיון שפחות משו"פ אין נחשב שווי בחפץ אחד הרי יש כאן הודאה בפרוטה ועל השאר שאומר איני יודע כיון שאין יכולין להוציאו עפ"י הודאתו אלא פרוטה דהא אין לחייבו בשביל שהודה יותר משו"פ הרי כאן דבר שבמנין והוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם כנ' ידענא ונ' לא ידענא דבאידך נ' ספוקי מספקא ליה בחיוב משא"כ בשזה תובעו בית מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל דמילת איני יודע אין כונתו לומר דאפשר שהוא מלא ומתחייב בחסרון הפירות אלא לא נתתי לבי לידע אם היה מלא או לא ולא לומר דאם היה מלא דצריך עכשיו לאשלומי דהא אומר מה שהנחת אתה נוטל וכן נמי בהא דיודע אני שהיה שוה יותר מסלע דבהא מתחייב בפרוטה ובאומר איני יודע כמה כיון שאין יכולין להוציא הרי בשאר משיב שמא משא"כ באומר מה שהנחת אתה נוטל שאינו משיב שמא כלומר באומרו איני יודע וכדאמרן הילכך אין בהודאתו כלום כיון שלא טען ולא השיב דבר שבמנין ומדה שהרי לא טען אלא חסרון פירותיו וזה משיבו שלא חסרו וזה הוא עיקר החילוק ששם הרא"ש ועתה בא הרא"ש לומר דאם טען כך וכך פירות הפקדתי אצלך והלה משיב איני יודע וכו' דאם הנפקד מודה בשו"פ ועל השאר אומר איני יודע הוי ממש כדין הר"י בן מיגש ז"ל אבל באומר פירות הפקדתי ולא הודה בשו"פ אז אין מחייבין אותו כיון דאין בהודאתו משמעות של שוה פרוטה מפני שאף בפחות משו"פ קרויין פירות ואין לזה עסק בדין המשנה וטעמא דמתני' דקא פטר לחוד וטעמא דמודה בפירות סתם לחוד דהכא אפי' דמודה בפי' כיון שאין בהודאתו ברור שהודה בשו"פ איך נחייבו במתוך שאינו יכול לישבע משלם ומה שהקשה מההיא דפסק רבינו בפ"ה מהל' שאלה נראה לענ"ד דלא קשיא דהתם הדבר [מוכח] מצד עצמו דבמודה שהיה שו"פ מיירי רבינו ובזה אין מכחישין כמבואר מפשט הלשון אלא דאין להוכיח אי ס"ל הכי או לא כמ"ש בפ"ה.