Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
גוי שמשכן חצרו לישראל וכו'. יש לברר במי שקנה חצר הגוי שדרים בו ישראלים ובא בעל המצר בטענה דבר מצרא והקונה משיב דבקונה מן הגוי לית ביה משום דינא דבר מצרא כדאיתא בש"ס ובפוסקים והיא הלכה פסוקה והטעם משום דאריה אברחי מינך ובעל המצר טוען דבמבוי הישראלים ליתא להאי טעמא והנה בפ' הריבית דף ע"ג ע"ב בעובדא דמרי בר רחל דמשכן ליה ההוא כותי ביתא וכו' הקשו התוס' בד"ה נטר וכו' וז"ל וא"ת מכח דינא דבר מצרא היה לו לרב מרי להוציא מיד רבא כדאמרינן לעיל מאי משכנתא דשכונא גביה והא דאמרינן דזבן מן נכרי לית ביה משום דינא דבר מצרא היינו משום דמצי א"ל אריה אברחי ממצריך אבל הכא רב מרי שלא היה לו בית אצל הנכרי לא שייך האי טעמא ואדרבא הפסיד שכל זמן שלא קנאו רבא היה דר בו רב מרי בשביל ריבית וי"ל דרב מרי לא היה חפץ לקנותו ע"כ. והרב כנסת הגדולה בסי' קע"ה הגהת הטור אות ע"ג כתב וז"ל והא דקונה מן הגוי לית ביה דינא דבר מצרא היינו דוקא בקונה בית הגוי הסמוך לביתו אבל בית הגוי שישראל דר בתוכו יכול הדר בתוכו להוציא ללוקח מדינא דבר מצרא מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קמ"ט וכו' יעו"ש ולכאורה יש להקשות עליו איך לא הביא סיעתא לדברי התוס' הנ"ל שחילקו כמו שחילק הוא ז"ל וכן הוא דעת מהר"מ ומביאו המרדכי בפ' המקבל. עוד כתב וז"ל א"ה כיון שטעם הרב ז"ל הוא משום דלא אמרינן אריה אברחי ממצריך אלא היכא שיש לגוי בית או שדה סמוך למצרן אבל לא בבית גוי שהישראל דר בתוכו ומחזיק בו ה"ה שהמצרן בבית זו אע"פ שאינו שוכר לבית יכול לסלקו מיד הלוקח וכן מתבאר מדברי הרב ז"ל שזיכה לשוכר מדין מצרן כפי ההסכמות ומהר"א גאליקו ז"ל בתשו' כ"י סי' ק"ב כתב דבע"ח ומצרן מוציא מיד הקונה לו ועיי"ש בסי' ק"ו ע"כ נראה דעת הרב ז"ל דלא אמרינן בכי האי זבן מגוי לית ביה דינא דבר מצרא אלא מצי המצרן לסלק ללוקח כדין הלוקח מישראל אמנם לבי מהסס בזה לפי מ"ש להר"ב בשיטה מקובצת בסוגיין בעובדא דרב מרי משם תלמידי הרי"ף וז"ל והקשו התוס' מכח דינא דבר מצרא היה לו לרב מרי וכו' וי"ל דרבא מגוי זבנא ואמרינן לקמן זבינא מגוי לית ביה משום דינא דבר מצרא ואפי' דלא שייך הכא טעמא דלקמן מ"מ לא פלוג רבנן אי נמי לפי' ר"ת אתי שפיר וכו' יעו"ש. וכן הביא עוד משם הריטב"א שתירץ התוס' לחד תירוצא ואע"ג דהריטב"א ז"ל דחה דבריהם מ"מ מידי פלוגתא לא נפיק דדעת תלמידי הרי"ף שפיר קנה הלוקח אע"ג דלא שייך טעמא דאריה וכן מוכרח בדעת הר"ב דהכי ס"ל מדלא פליג כמו שפליג הריטב"א ז"ל. וראיתי למהר"א אלשקר ז"ל הובא בס' אבקת רוכל בסי' קי"ח שפקפק בדעת רבינו דס"ל דהך דינא דזבן מגוי לית ביה דינא דבר מצרא הוא אפי' דלא שייך טעמא דאריה אברחי ומרן שם בסי' קי"ט דחה דבריו וכתב וז"ל ועוד יש לדון בזה אפי' הוה אפשר למיסק אדעתין דהרמב"ם סבר דאפי' היכא דליכא למימר אריה אברחי ליכא דינא דבר מצרא בזבן מגוי הכא אפי' אין לו לראובן אלא אותו מאגאזי'ן ששכר מהגוי שייך למימר אריה אברחי שהרי הגוי היה שכן למאגאזי'ן ששכר ראובן והיה יכול הגוי להזיקו ועוד שבמאגאזי'ן השכיר בידו מהגוי היה יכול להעליל עליו בשכירותו ועתה שקנה שמעון מהגוי הבית שבכללות המאגאזי'ן אברח אריה מעלוי ולא דמי דלר' מרי וכו' יעו"ש באורך וקשה לי במ"ש דאפי' הוה אפשר למיסק אדעתין דהרמב"ם סבר וכו' דמשמע דחילוקו שייך לדעת הרמב"ם ואינו דאם נשים שהרמב"ם סבר כן דבכל גוונא זבן מגוי לית ביה משום דינא דבר מצרא א"כ שפיר קנה שמעון וצריך לחלק בין נדון דידן לההיא דרב מרי ולומר דהכא שייך אריה אברחי דהגוי היה שכן וגם שמעליל עליו בשכירות וגם מ"ש בסוף דבריו וז"ל אבל בנדון דידן כשם שפורע השכירות לישראל היה פורע לגוי ושפיר א"ל אריה אברחי ממצרך ע"כ קשה דבשאלה לא נזכר מענין השכירות כ"א שרצה להוציאו מהמאגאזי'ן וזה משיבו שהוא קודם משום דינא דבר מצרא באופן שדברי הרב ז"ל לא זכיתי להבינם וצ"ע. ולענין דינא עדין צריך ישוב שנראה שהלוקח יכול לומר קים לי כהתוס' שהביא הר"ב והריטב"א דבכל גוונא לוקח מן הגוי לית ביה דינא דבר מצרא. ובר מן דין כבר ידוע מ"ש מרן המחלוקת דהיכא דהלוקח יש לו בית לדור והמצרן יש לו ומה שרוצה ליקח הוא להשכירו לאחר אם שייך ביה דינא דבר מצרא או לא ובנדון דידן שכבר קנה שמעון שפיר מצי לומר קי"ל וזכה בבית ועיין בס' בית דוד חו"מ סי' ס"ד.