Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
החוכר או המקבל שדה מחברו והיא בית השלחין וכו'. עיין בהרב המגיד וכתב בס' זקן שמואל דמה יתרץ הלח"מ בעד הטור ז"ל שכתב בהדיא דבקבלנות אי מכת מדינה היא מנכה לו וכו' ותירץ הוא ז"ל וז"ל ואפשר לומר דיש לחלק בין כשהמכה היא בגופו של קרקע דאז יאמר לו בעל השדה מזלך גרם לכשאינה בגופו של קרקע יבש הנהר הגדול שביבשות הנהר נפסד השדה אז מנכה לו ועוד אפשר דהכא שאני כיון שהתנה עמו אדעתא שמן הנהר ישקה את השדה עכשיו שיבש הנהר הגדול וכל הטורח על אריס אין סברא שלא ינכה לו לפיכך כתב בין כך ובין וכו' יעו"ש. ולא הבנתי כונתו אי במה שתירץ דיש לחלק בין כשהמכה היא בגופו של קרקע וכו' דא"כ בנקצץ האילן הוי כאכלה חגב ומ"ש בתירוץ ב' דהכא שאני כיון שהתנה עמו אדעתא וכו' לא ידעתי מי הגיד לו שהיה שם תנאי ומי הזכיר אפי' בשמו דהכא ברישא דמתני' קיימינן דלא אמר בית השלחין כמבואר ועיין בפסקי הרא"ש ז"ל בפ' המקבל סי' ב' שכתב וז"ל והני מילי דצריך ליטע ולחפור אחרים דא"ל בית השלחין או בית האילן זו אבל היה עומד בתוכה ואמר בית השלחין סתם אין ליטע ולחפור אחרים אבל מנכה לו מחכירו ובכ"ז אין חילוק וכו'. והרואה בדברי הרא"ש והטור ז"ל בעצמו בסי' שכ"א יראה דבאומר בית השלחין זו אין מנכה לו מחכירו אבל באומר בית השלחין סתם אז צריך להעמיד בית השלחין אחר ליטע ולחפור אחר כמבואר שם היפך מ"ש בפסקי הרא"ש וק"ל.
השוכר והמקבל וכו' לחרוש אחריו. הטור ז"ל כתב משם הרמ"ה ז"ל שאם פי' בשעת הניכוש שעושה זה כדי שלא יחרוש ושתיק בעל השדה גלי דעתיה דניחא ליה וכו' ותמה מרן ז"ל דמאי אתא הרמ"ה לאשמועינן תלמוד ערוך הוא דקאמר קמ"ל דאי בעי לפרושי משמע בהדיא דכל היכא דפריש א"צ לחרוש יעו"ש. ולענ"ד נראה דהא אתא הרמ"ה לאשמועינן ולאפוקי מסברת הריטב"א ומביא דבריו בשיטה מקובצת שפי' באופן אחר בגמ' וז"ל אדעתא דלא כריבנא לה פי' לא אדעתא דלא כריבנא כלל דהאי היכי אפשר שיניח החרישה מפני הניכוש אלא ה"פ אדעתא דלא כריבנא לה אנא בלחודוי אלא דתיתי ותסייע בהדאי קמ"ל דכיון שהמלאכה מוטלת על האריס לעשותה אי בעי ליה לפרושי דעליה ודאי רמייא לפרושי ולא על בעל הקרקע הריטב"א ז"ל עכ"ל. וא"כ מצינן למימר דהא דמהני היכא דפי' היינו דוקא לענין דצריך לסיועי בהדי חרישה אבל ליפטור לאריס אף דגילה דעתיה האריס לא מהני עד שיקבל בעל הקרקע בפי' וזה הוא דקמ"ל הרמ"ה דאפי' לפטור מן החרישה מהני היכא דגילה דעתיה האריס ושתיק בעל השדה ועיין מ"ש משם התוס' שאנ"ץ ודוק.
שכך כותב לו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל אע"פ שלא כתב לו ממש זה הלשון דיינו כמי שכתב וכ"כ הרמב"ן ז"ל והרשב"א וכ"כ הר' יצחק אלברצלוני ז"ל תשו' לרבינו האי גאון וכו' יעו"ש וכי"כ הרא"ש והר"ן והטור ז"ל בס"ס מ"ב והרב נמוק"י ז"ל הביא משם הרמב"ן שכתב משם הרב יאודה אלברצלוני ז"ל דהא קמ"ל דדורשים היו לשון הדיוט כלשון הכתוב אע"פ שאפשר היה לפרש הלשון כפשוטו היו דורשין ומוסיפין בו ממשמעות ענין באם אינו ענין וכו' ועי' בהר"ב בשיטה מקובצת שמביאו באורך. וראיתי להר' משפטי צדק ח"ב סי' ל"א שכתב שאין המוחזק יכול לומר קים לי כוותיה דיחיד הוא בדבר זה יעו"ש ומהר' חיים שבתי [בתורת חיים] בח"ב סי' י"ט כתב על דברי מרן במ"ש בס"ס מ"ב דמדקדוק דברי רש"י נראה דס"ל כהרמב"ן והרשב"א ז"ל וכתב עוד וז"ל אני הדיוט הבנתי מדברי רש"י להיפך שכתב לשון הדיוט לשון שהרגילו ההדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו ומפשט דברים אלה לא משמע אלא שהלשון הכתוב היה דורשו וכפי משמעות הלשון הכתוב בו היה פוסק הדין וכדברי הר"י אלברצלוני ז"ל וכו' יעו"ש ועיין בס' חשק שלמה בסי' מ"ב הגב"י אות ל"ז שמסתפק אם יכול לומר המוחזק קי"ל כמהרח"ש שכתב דסברת רש"י כמהר"י אלברצלוני ז"ל או שמא גם מהרח"ש אינו מחליט המאמר הלכה למעשה לומר דרש"י כמהר"י אלברצלוני ז"ל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל יעו"ש. ואנכי הרואה להריטב"א בסוגיין בהמקבל שכתב וז"ל ור"ש והראב"ד ז"ל פי' לשון הדיוט שהורגלו לכתוב שלא כתקנת חכמים היה דורשו לפסוק הדין אחריו ודוקא כי כתב ליה אבל אי לא כתב ליה לאו כמאן דכתב ליה דמי וכן נראה ההיא לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו דודאי זה אינו עשוי כתקון חכמים שהרי דינו הוא להיות מקודשת תכף שנתן הקידושין ואפי"ה כיון שמנהגם לקדש על מנת כן חשיב תנאה מעליא ולרבינו נראה לפרש לשון הדיוט כאומר כל אלו הלשונות הם עשוים לדבר אחד או לשופרא דשטרא והיו דורשין עליהם כאילו הוא לשון מתוקן מפי חכמים או היה פסוק של תורה שניתן לדרוש היו דורשין אותו ומדקדקים בו וכו' ואי מערבי לפירושא דרבינו האי בהדי האי פירושא קאי הלשון שפיר דעל מה שעשה התנאי עצמו אמרינן לא כתב כמי שכתב דמי ולמה שדורשין מאותו לשון צריך שיהא נכתב כמה דאמרינן לקמן טעמא דכתב ליה עכ"ל. הנך רואה שכתב שדעת ר"ש והראב"ד ז"ל כדעת הרב יצחק אלברצלוני ז"ל וגם לפי המסקנא דעל מה שעשה התנאי עצמו אמרינן אף שלא נכתב כנכתב דמי ולבי אומר דהר"ש שכתב הרב הוא על רש"י ז"ל שכתב לשונו וכמו שהבין מהרח"ש ז"ל ואם כן שפיר מצי המוחזק לומר קי"ל. אלא דלא אכחד דמה שכתב משם הראב"ד ז"ל קשה לי טובא דהרי הר"ב בעל השיטה מקובצת הביא משמו וזה לשונו לשון הדיוט שאינו מתקנת חכמים אבל אם מתנין מעצמם ואם לא כתב אינו חייב בהם ואם מנהג המקום הוא אף על פי שלא נכתב הראב"ד עכ"ל הרי דבמקום מנהג אף על פי שלא כתב סבירא ליה כמאן דכתב דמי. עוד הביא הר"ב וז"ל ובשטר כתוב וזה לשונו ר' מאיר היה דורש לשון הדיוט שהולך אחר מה שרגילין לכתוב ההדיוטות ושהוא חיוב גמור ולא אמרינן לישנא דטופיינא היא ובלא כונה והיינו לישנא דדורש וכאינך דלקמן דכולהו מודו דמדקדקין בלישנא דידהו כאילו היה לישנא דרז"ל על כן משמע דכתיבה מיהא בעי וק"ל.